ריטב"א על כתובות פ״ט

1 כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גטי והוא אומר אבד שוברי ופי' כתובה ואין עמה גט היא ואפי' יש לה עידי גרו' היא אומרת אבד גיטי והוא אמר אבד שוברי וכבר פי' וא"ת ולימ' ולמה ליה לטעון אבד שוברי תיפוק לי' דכיון דלא מפקא גיטא לא גבי' זו שכבר נשמר ממנה רש"י ז"ל שכתב והוא אומר שכבר הוצאת את גיטך בבית דין ואמר' אבד שטר כתובתי וגבו ב"ד כתובה ע"פ הגט ולי נכתב עוד שובר על הכתובה שאם תוציא עוד שטר כתובה ותבואו לב"ד לגבות מכח אלמנות שיהא לי השובר לעד וזה השובר אבד ממני ואשמעי' תנא אגב אורחי' דאע"ג דמחיים לא בעי שובר דגט' הקרועה היינו שובר ואינה יכולה לגבות בעידי גירושין אפ"ה מבעיא ליה למעבד תברא נמי להיות לראיה אם תבא לגבות בכח אלמנות ואע"ג דעביד תברא לא סמכינן עליה בלחוד וקרעי' גיטה וכותבין תברא עליה וכיון דאמרי רבנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כל מה שאפשר. לתקוני מתקנינן דלא תגבי תרין זמני ויש עוד לפרש והוא אמר אבד שוברי דבתוך הגט כלומר שכבר פרעו ונכתב השובר בתוכו ואי איתא דאבד אבד הוא ושוברה ופי' רש"י ז"ל הוא הנכון יותר והוא העיקר:

2 וכן ב"ח שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבל פי' דסבר האי תנא שאין המלוה נאמן לומר פרוזבל היה לי ואבד ובפ' השולח פרכי' מינה לרב שאמר נאמן ואוקימנא למלתי' כתנאי והלכתא כרב דאמר נאמן ובמקומה פרשתי בס"ד:

3 גמרא שמעת מינה כותבי' שובר פי' רש"י ז"ל דפלוגתא הוא בפרק גט פשוט וקי"ל אין כותבין שובר לפי שנמצא צריך זה לשמרו מן העכברי' ולא דק מר"ן ז"ל דאדרבה מסיקנא התם כמ"ד כותבין שובר והא לאו קושיא היא אלא משום דהו' התם פלוגתא אתין לומר דמתני' למסייע כמ"ד כותבין שובר ואמר רב ושמואל דבמתני' ליכא הוכחא דהא איכא לאוקמי אפי' למ"ד אין כותבין וכדמפרש ואזיל דכי אמרת אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לן כתובה וגבי' בידיה פי' רש"י דלמא מפקא לן לכתובה וגבי' בי' לאחר מיתה בעידי מיתה פירוש לפי' דאלו בחיים אי אפשר לה לגבות עד שתוציא גיטה ואלו גיטה כבר נקרע נכתב עליו שובר ובעידי גרושין לא גבי' וא"ת ומאי קשיא דשאני הכא דאפי' מהדרא ליה שטר כתובה בעי לשמרו מן העכברים כדי שלא תגבה בעידי מיתה מיורשיו למ"ד דאפי' במקום שכותבין הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וא"כ בכי הא דכ"ע כותבין שובר ותשמרנה מן העכברים כמו שהי' לו לשמור שטר כתובה וי"ל שזה אינו שאין הדבר קל לגבות בעידי מיתה בלא כתובה כמו שהי' קל לגבות בשטר כתובה ועור דהא פרישנא לעיל דאפילו במקום שאין כותבין אם הביא הבעל ראיה שכתב לה יהא נאמן לומר פרעתי כשלא יהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה:

4 רב אמר במקום שאין כותבין עסקינן פי' דהשתא לית לן למיחוש דלמא מפקא כתובה וכ"ת דמ"מ דהשתא גבי' בגט ולבתר הכי גבי' בעידי מיתה הוה לי' מלתא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר ושמואל אמר במקום שכותבין כתובה עסקינן פי' דמתני' כפשוטה אפילו במקום שכותבין כתובה ושמואל אמר כותבין שובר ולא תמיהא דקושיא היא אמאי דהא הכין הלכתא שכותבין שובר אלא שאלה היא בלשון תמיהא כלומר נימא דלשמואל תנא דמתני' סבר כותבין שובר או איכא לתרוצי אפי' כמ"ד אין כותבין שובר ודכוותא בתלמוד' טובא:

5 אמר רב ענן לדידי מפרשא ליה מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין כתובה ואמר כתבתי עליה להביא ראייה וכו' ואם הביאה ראיה שלא כתב לה כתובה בשעת נשואין גובה כתובתה בגט ומתני' בהכי מיירי אפי' במקום שכותבין כגון שהביאה ראי' שלא כתב לה וא"ת מכלל דרב סבר דבמקום שכותבין אפילו הביאה ראיה שלא כתב לה אינו גובה בגט והא אמאי וי"ל דרב חייש דכיון דבמקום שכותבין הוא דאיהו לא הוה סמכא דעתה ואע"ג דלית לה בשעת נשואין חזר וכתב לה לאחר נשואין וכן תרצו בתוספת נמצא פסקין של דברים כי יש ג' מחלוקת בדבר במקום שכותבים דלר"י אפי' לא הביאה ראיה גובה בגט עד שיביא הבעל ראיה שכתב לה ולשמואל אינה גובה במקום שכותבין עד שתביא ראייה שלא כתב לה ולרב אינה גובה עד שתוציא שטר כתובה ואם לא כתב איהי דאפסדה אנפשה:

6 ואף רב הדר ביה ופי' דהדר ביה ממאי דקאמר דמתני' במקום שאין כותבין כתובה דוקא דאמר רב בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין הוציא גט ואין עמה כתובה גובה עיקר הוציאה כתובה גובה תוספת פי' דהכי תיקן דכל שהוציאה גט גובה עיקר כתובה בגט ההוא ואף ע"פ שלא הוציא' כתוב' ואפילו במקום שכותבין אבל תוספת לא גבי' ביה וכל שהוציאה כתובה ויש לה עידי גרושין או עידי מיתה גובה עמה תוספת ונדוניא אבל אינו גובה בו עיקר כתובה דחיישינן שמא כבר גבתה או תגבה היום או מחר עיקר כתובתה זימנא אחרינא בגט ומעתה מתני' אתי' שפיר אפי' במקום שכותבין שאם הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה עיקר כתובה וליכא למיחוש דלמא מפקא כתובה וגבי' בה דהא אע"ג דמפקא כתובה לא גבי' בי' עיקר כתובה וכל שהוציאה גט וכתובה גובה עיקר כתובה בגט וכותבין בו שובר וגובה תוספת בשטר כתובה:

7 וכל הרוצה להשיב יבא וישיב דבהא שפיר מתרצא למתני' אפי' למ"ד אין כותבין שובר וא"ת מ"מ עדיין יש לחוש שגובה היום עיקר כתובה בגט וכשימות הבעל תחזור ותגבה בעידי מיתה וי"ל דהיינו מאי דאמרי ליה רב כהנא ורב אשי לרב ואסיקנא דכל כה"ג מלתא דלא אפשר הוא וכל היכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר ונראין הדברים האמורים בהאי כללא דכייל רב בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין שוה הוא בין בגרושין בין באלמנה אפילו אלמנה גובה עיקר בעידי מיתה ואינו גובה בכתובה לעולם אלא תוספת מנה ומאתיים דכתבי בה לרווחא דמילתא כתבי לה דאי איתא דאלמנה גובה עיקר כתובה במקום שכותבין ואי לא מפקא כתובה לא גבי' לה בעידי מיתה כיון דסוף סוף צריכא היא לכתובתה לגבות בו עיקר כתובה במקום שכותבין למה הוציאה גרושה מדינה אף היא תגבה עיקר כתוב' בכתוב' ולא תגבה אותם בגט שהרי סוף סוף צריכה היא לשמור כתובה גם לגבי עקר כתובתה משום אלמנותה. דין. אלא ודאי כדאמרן משום עיקר כתובה אינה צריכת לשמור כתובתה כלל כיון שהוא תנאי ב"ד וכן דעת רבינו הגדול ז"ל וגם רוב רבותינו צרפתים ז"ל בזה הסכימו כן עיקר:

8 תנן כתיבה ואין עמה גט וכו' בשלמא לשמואל מוקים לה במקום שאין כותבין ואמר כתבתי דאמרי לה זיל אייתי ראייה פי' לשמואל לפיכך אשה גובה כתיבה בלא גט ולא תוספת דלדידיה כל מקום שהוא שאין כותבין עליו להביא ראייה ומסתמא הרי הוא עומד בחזקת שלא הביא ראיה אלא שעשה מנהג העיר ואי לא מייתי ראיה אמרינן ליה זיל פרעה בין עיקר ובין תוספת ותכתב לה שובר בגט עצמו ועכשיו היא מצניעתו אלא לרב תוספת מיהא תגבי שהרי לעולם אינה גובה תוספת אלא בשטר כתובה וקרעי לי' לי' לאלתר וא"ת ולשמואל נמי האיך ניחוש שתגבה תוספת אם לא הוציאה כתובה ובמה גובה אותו שהרי אינו תנאי ב"ד וי"ל כגון שהביא עדים שנתחייב בה תוס' שהיא גובה הכל בגט אם הודה שלא פרעה כגון שאמר לא נתחייבתי לה והביא ראיה שנתחייב שכל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי דאי לאו הכי נאמן לומר פרעתי כחוב דעלמא:

9 הב"ע בדליכא עידי גרושין דמגו דיכול לומר לא גרשתי יכול נמי לומר גרשתיה ונתתי לה כתיבה. ואיכא דקשיא ליה דהא לאו מגו מעליא ושאלו אמר לא גרשתיה היה חייב לה בשאר כסות ועונה והא לא קשיא דכיון שהיא טוענת עליו שגרשה ופטור ממזונות וחייב בכתובתה כי אמר הוא לא גרשתיה וחייב במזונותיה הרי הוא פטור אף מן המזונות דהוה ליה כעין שטוען חיטים והודה לו בשעורים שהוא פטור אף מדמי שעורים והכא נמי כיון שהיא מודה שאינו חייב לה כלום מדמי מזונות הרי הוא פטור מהם ואפי' תימא דהכא לא דמי אלא לטוען מלוה של מנה והודה לו במנה של פקדון שהיא חייב כדכתיב' בדוכתי' ובפ"ק דב"מ יכול הוא בכאן לומר לא גרשתיה בגט והיא פטרתני מן המזונות דהשתא לא מחייב מידי כלל. וא"ת האיך יכול לומר לא גרשתיה אדרבה הא אמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ואע"ג דאנן לרב מתרצינן הא רב המנונא תלמידו דרב הוה ומסתמא כוותיה אמרה דכוותא אהא אמרינן בפ' הגוזל בתרא והא קשיא לדעת הגאונים ז"ל והתוספת שכתבו דלרב המנונא נאמנת להנשא וליטול כתובה ותרצו בתוספת דמיירי בתובעת כתובה לאלתר דבהא לא מהימנ' לומר גרשתני דמשום חומדת ממון מעיזה ומעיזה וכדאמרינן בפרק האשה רבה כי האשה שאמרה מת בעלי תנו לי כתובתי אינה נאמנת ויש חולקים בזה דשאני התם שכל נאמנות אינו אלא מתוך חומר שהחמרת בסופה אם תנשא וכשתובעת כתובתה יש לחוש שאין דעתה להנשא אלא לגבוה כתובתה שאין עליה שום חומר בסופה אבל לרב המנונא שהטעם הוא שאינה מעיזה בפני בעלה אף בתובעת כתובה ואינה תובעת כתובה ישנה לחזקה זו ודאי להאמינה והראב"ד ז"ל תירץ דמיירי התנא לרב באומרת עכשיו גרשתני ואי איתא דגרשה הו"ל לאחוז גיטה כדאי' בפ' אלמנה והנכון בזה כי אפי' לדעת הגאונים ז"ל בדרב המנונא אינה נאמנת אלא לגבי עיקר כתובה משום מדרש כתובה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אבל תוספת מיהא לא תגבי לי':

10 כולה רשב"ג וחסורי מחסרא והכי קתני והא דאמר כולה רשב"ג היא לאו הברחה היא דמסתיין דנימא חסורי מחסרא והכי קתני אבל מאי דקתני רשב"ג מן הסכנה ואילך פליגי רבנן עליה אלא כיון דתרוצי מתרצינן לה בעי לאוקמי פלוגתא במאי דאמר רשב"ג דהא טעמא דבעי' לאורי' בה כ"ע הוא:

11 אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב לדבריך דאמרת צריכה גט הוציאה גט גובה עיקר אלמנה מן הנשואין במאי גביא בעידי מיתה ליחוש דלמא מגרשה ומפקא לגטה וגבי' בזה פי' רש"י ז"ל אלמנה הנשואין במאי גביא כתובה ע"כ בעידי מיתה דהא ליכא גיטא בהא ומחזרת שטר כתובה ליורשיו וקורעין אותה וניחוש שמא גרשה והדר מפקא גיטא בבית דינא אחריני ותגבי ביה. ויש אומרים דמשום הכי פרכינן לאוקימתא בתרייתא דרב בלחוד דאמר הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה עיקר כתובה בגט משום דקס"ד דלדידיה להאי לישנא בתרא אין כותבין שובר כלל וכיון שכן איכא למיחוש בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין במקום שכותבין דמגרשה ואזלא וגבי' כתובה בעידי מיתה והדר גבי' בב"ד אחריני עיקר כתובתה בגט א"נ דמעיקרא גביא עיקר כתובה בגט והדר בעידי מיתה אי נמי במקום שאין כותבין ואמר כתבתי מפקא כתובה וגובה עיקר והדר גביא בעידי מיתה אבל לאוקימנא קמייתא ליכא למיחוש דאי במקום שאין כותבין ודאי כותבין שובר משום דאינהו דאפסידו אנפשייהו שנהגו שלא לכתוב ובמקום דלא אפשר דין הוא דלסמכי על השובר ואי במקום שכותבין כי לא מפקא כתובתה לא גביא כלל וכן לשמואל אי מקום שאין כותבין וכתב או במקום שכותבין ולא כתב בכלהו אינהו דאפסידו אנפשייהו ובמקום דלא אפשר ודאי הא אמרי' לעיל דכותבין שובר אבל לאוקימתא בתרייתא דרב קשיא ופריק דאפילו לאוקימתא בתרייתא במקום דלא אפשר כותבין שובר וכן הא דאקשי אלמנה מן האירוסין במאי גבי' היינו ודאי במקום שאין כותבין דהכי סתמא דמלתא דארוסה דאין כותבין אלא שסומכין על תנאי ב"ד ואפילו הכי קושיין ללישנא בתרא כרב דוקא ומטעם דאמרן ואחרים פי' דקושיין ודאי ללישנא בתרא ומשום דקשיא ליה בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין נקטינן קושיא אההיא לישנא בלחוד וכי פרכינן מאלמנה מן האירוסין פרכינן אפילו במקום שכותבין אבל ה"ה דקשיא לרב אליבא דלישנא קמא במקום שאין כותבין מיהת דאיכא למיחוש דהשתא גביא בגט ולמחר גבי' בעדי מיתה וכי קשיא לן לשמואל במקום שאין כותבין מיהת דאיכא למיחוש והקשו לרב משום דטעמא דאמרן אי נמי משום דרב כהנא ורב אשי תלמידי דרב הוה והוה קיימי קמיה והקשו ליה והלשון הראשון יותר נכון ומפרקי' ביושבת תחתיו ומשמשתו פי' דליכא למיחוש לגירושין כלל:

12 אלמנה מן האירוסין דליכא למימר ביושבת תחתיו במאי גבי' ע"כ בעידי מיתה ניחוש דלמא מפקא אלא במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר פירש"י ז"ל דאלו אלמנה מן הנשואין קיימה כלומר לא תימא ביושבת תחת בעלה דאפי' הלך בעלה למדינת הים ושמעו בו שמת גובה כתובתה בעידי מיתה ולא חיישינן דלמא מפקע' גיטה בבי דינא דאמרי' להו תכתוב לכם שובר דבמקום שאין לומר שהערימה ואי אפשר לה לגבות אם נחוש לכל אלה כגון זה וכגון נשרפה כתובתה בעדים לא נמנע' מלהגבות כתובתה ותכתוב שובר דאי לא תימא הכי עידי מיתה גופייהו במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשים יכולים לומר החזירי לנו שטר כתובתיך ניחוש דלמא מפק' עידי כתובתה וכו' עכ"ל ז"ל והקשו כיצד מביא ראייה מעידי מיתה במקום שאין כותבין כתובה לאלמנה מן הנשואין במקום שכותבים כתובה שאפשר באהדור שטרי' ולא עיד אלא דאפי' במקום שאין כותבין אינהו דאפסדו אנפשייהו בדלא כתבינן לכך פי' דלאו אלא קאמר דבאלמנה מן מן הנשואין במקום שכותבין מוקמינן לה כדמעיקרא ביושבת תחת בעלה ואלמנה מן האירוסין דהדר פרכינן הוא דמתרצו השתא וההיא מסתמא בכ"מ אין כותבין עד שתכנס לחופה ואינהו לא מפסידו אנפשייהו כלום ובהא הוא דאמר דכיון דלא אפשר ודאי כותבין שובר אפי' ללישנא בתרא כרב:

13 אלמנה מן הארוסין מנ"ל דאית לה כתובה מתנאי ב"ד ואע"פ שלא כתב לה ע"כ כי פרכינן לעיל מאלמנה מן הארוסין היינו משום דכתובתה מתנאי ב"ד שאם אין לה כתובה מתנאי ב"ד אלא כשרצה להתחייב לה מעצמו או שהתנה בה אינו ענין לשמועתנו כלל וההיא דמלוה בעלמא לדברי הכל ודאי מפקא שטרא גבי' ואם לא לא גבי' למ"ד אין כותבין שובר ולמ"ד כותבין שובר מצי למימר פרעתי אע"כ משום דאית כתובה מדרבנן הוא דפרכינן מינה דמש"ה שקלינן וטרינן השתא מנלן דאית לה כתובה מתנאי ב"ד דשקלינן וטרינן עלה ולא אשכחן מנלן ומיהו עיקרא דדינא הוא דאית לה כדכתיב' בב"מ בס"ד. ומשמועתינו יש לזה ראיה ברורה דהא פרכינן מינה לעיל בהדי' ומתרצין לי' ואלמא הכי הלכתא כנ"ל והא דתניא ר"ח וכו' פירשתי לעיל במכלתין בס"ד:

14 מתה דאינה יורשה אצטריכא לי' והקשו בתוס' והא מת הוא גובה כתובתה נמי אצטריכא לי' דהא מינה ילפינן בפ' נערה דארוסה לית לה תנאי כתובה דהיינו קבורה ותירצו דאי משום האי ה"ה דמצי למתני מתה אינה קוברה ולשון גובה כתובת' לא איצטריכא לי':

15 אמר לי' ר"נ לרב הונא לרב דאמר הוציאה גט גובה עיקר כתובה ליחוש דלמא מפקא גט בהאי בי' דינא וגביא ומפקא ליה בבי דינא אחריני יגבי' פי' במקום שכותבין וכתב לה היכי גבי' עיקר בגט דבשלמא במקום שאין כותבין הא אמרי' דהיכא דלא אפשר כותבין שובר אבל במקום שכותבין דאפשר לה להביא כתובתה ליחוש דלמא מפקי לי' לגיטא תרי זמנא דבמקום שאפשר אין כותבין שובר וכ"ת כותבין א"כ שמע מינה דבעלמא כותבין שובר אבל לשמואל ל"ק ולא מידי דכיון דבמקום שאין כותבין וכתב לה איהו אי נמי במקום שאין כותבין ולא כתב לה איהי מוקים לה למתני' אע"ג דלא אפשר למקרעיה לגיט' וע"כ כותבין שובר דאיהו דאפסיד אנפשי' ואי בעלמא במקום שאין כותבין ולא כתב אינהו דאפסידו אנפשייהו ואי במקום שכותבין וכתב ליכא למיחוש דבגט אינה גובה כלל עד דמפקא לכתוב' אלא לרב קשיא כך פי' רבי' הגדול ז"ל אבל י"מ שפי' דאקשי' לרב משום דקשי' לרב אפי' במקום שכותבין וה"ה דאקשי' לשמואל במקום שאין כותבין למ"ד אין כותבין שובר ושפיר מצינן לתרוצי כדלעיל במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר אלא דבעי לתרוצי ולפרש קושטא דמילתא דארעינן ליה לגיטא ומדאצטריך למקרעי' לגיטא ולא סגי לן למכתב תבר' ביני שיטי שמעינן דאלו מחקה לי' מאי דכתיב ביני שיטי לא מפסיל גיטא ולא שטר כתובה בהכי ולא אמרינן דלמא תנאה או תברא הוה כתיב ביה ולא כדברי מקצת הראשונים שהי' פוסלין שטר או גט שיש מקום גרור ביני שיטי שמא הי' בו בו שובר או תנאי וזה מוכח שלא כדבריהם:

16 שני שטרות היוצאים ביום אחד כבר פירשתי בפ' נערה דדוקא בסטרי מכר או מתנה אי בשטרי כתובה אבל בשטרי הלוואה לא אמרינן הכי אלא ששניהם קיימים כדברי הרי"ף ז"ל שכתב בהלכותיו: