ריטב"א על כתובות מ׳

1 גרסת הספרים מהר ימהרנה לו לאשה ולו מדעתו ולא למימרא דאפקא לן מדכתיב לו דהא גבי אונס נמי כתיב לו תהיה לאשה אלא כיון דכתב רחמנא ימהרנה בדידיה תלא רחמנא לו מדעתו משמע ואיכא נסחי דגרסינן מהר ימהרנה לו לאשה ולהאי נסחא מימהרנה בלחוד דריש לה והכל עולה בדרך אחד:

2 וליתי עשה ודחי לא תעשה פי' רש"י ז"ל וליתי עשה דלו תהיה לאשה ולדחי לאו דלא יבא ממזר והקשו עליה היכא לדחי דהא איהו גופא ממעט ליה דלו תהיה לאשה משמע אשה הראוי' לו כדתנן במתני' וכדאמרי' בכולי פירקין. ויש שפי' דקושיין אמאי דתנן או שמצא בה ערות דבר לומר שזנתה תחתיו דאית בה לאו דלא יוכל בעלה ראשון וכדאיתא ביבמות והא ראויה היתה לו כשכנסה זה דהיינו שעת הויה. ויש שתירצו דלעולם ממזרת קאמר כדפי' רש"י ז"ל ואע"ג דכתיב ולא תהיה לאשה אשה הראוי' לו אית לן לאוקמי בחייבי כריתות אבל בחייבי לאוין לא כיון דמכל מקום אתי עשה ודחי לא תעשה וטמא דלו תהיה לאשה אשה הראויה בהוייה קאמר. ורבי' הגדול ז"ל תירץ דלו תהיה לאשה כל אשה במשמע דאורחא דקרא למנקט האי לישנא ולא נקטה אלא לאשמועינן מדעת והא דנקט במתני' ובכל דוכתא אשה הראויה לו אמסקנא דסוגיין סמכינא דקים להו דהאי עשה לא דחי לא תעשה וסמכינן ליה ארישא דקרא וכדפרישנא בריש פרקין:

3 אבל כי אמרה לא בעיני' מי איתא לעשה כלל פי' רש"י ז"ל וכיון שכן מלמדין אותה שתאמר איני רוצה אני ואינו נכון חדא דכל התירוץ חסר מן הספר ועוד אי מלמדין אותה לומר איני רוצה והיא אומרת רוצה אני מאי איכא למימר ומאי פסקא לתנא שתשמע וי"ל בזו כיון דלדידיה איכ' איסורא כופין לה עד דאמרה לא בעינן וכיון דאמרה הכי מסתמא ניח' ליה משום מצוה לשמוע ד"ח והנכון דה"ק דגרשה דעשה כי האי כיון דקיל כולי האי בידו לעקרו אינו בדין שידחה לא תעשה ואם תאמר הא בדין סדין בציצית דאי בעי פטר נפשיה בטלית של צמר או בטלית שאינו בר ציצית ונעביד הכא כנאמר התם מעשה דרב קטינא אבל הכא כי אמרה לא בעינא עקרינה לעשה לגמרי וליתא עשה בעולם:

4 ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה. פי' דמתני' ולאפוקי מדר"ע דברייתא דאי לאפוקי מדר' יוסי הגלילי מסתייהו דלתני נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס למה לי לאהדורי כולי האי לאשמועינן בהאי שום רבותא ואיתומה ממש קאמר שאין לה אב פשיטא שהמפתה פטור אלא הא קמ"ל דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה כן פי' רש"י ז"ל והא נתארסה ונתגרשה כר"א כשיש לה אב ליקרי ליה יתומה דפקע זכות אב לגבי קנסא ע"כ נראה מדבריו ז"ל שהוא סובר דהא דקתני יתומה שנתארסה כולי חדא היא וה"ק יתומה בחיי אב דהיינו שנתארסה ונתגרשה וכו'. וי"ל דדייקנן הכי מיתורא דקרא דכיון דקתני נערה שנתארסה ונתגרשה בהכי סגי למה לי למימר יתומה אלא ודאי להכי קרא ליה כיתומה בלשון יתומה לאשמועינן שהיא יתומה בחיי אב גמורה לענין זה ומיהו עדיין לשונו של רש"י ז"ל במשנתינו פי' בתלמודא מפרש שנתארסה ונתגרשה מלתא אחריתי היא ולאו איתומה קאי ע"כ. ונראה שרבינו ז"ל פי' דר"א האי יתומה בתרתי תני לה וה"ק אחת יתומה גמורה בחיי האב שנתארסה ונתגרשה דמיתורא שמעינן דכולי חדא הי' ויפה דקדק רש"י כמשפטו ועוד למדנו מלשונו ז"ל שכתב כאן דכי קתני אמפתה פטור משום קנסא אמר ובהא הוא דשוה יתומה גמורה ליתומה בחיי האב דאלו לענין בושת ופגם אין המפתה פטור ביתומה בחיי אב דהא דאבוה ננהו דארוסין לא מפקא מרשות האב אלא לענין קנס ביחוד ושמעינן מינה כי אע"פ שאין אדם זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין יכולה היא למחלה קודם ולכן לפי' המפות' פטור כשקנסה לעצמה. ואיכא דקשיא ליה היאך אדם יכול למחול מה שלא זכה בה עדיין. וי"ל דהכא גופא מחלתו לו כדאמרינן לעיל משל למה"ד לאדם שאמר לחבירו קרע שיראין שלי ואע"ג דלעיל גבי בושת ופגם דהוי אמינא אמרי' לה שניתן למחילה מ"מ מן המשל אנו למידן שהמחילה בגופו הוא אבל מרבינו ז"ל שסוברים בקנס אינו נמחל אלא אחר העמדה בדין וכי קתני המפותה פטור היינו מן הבושת ופגם ואיתומה גמורה קאי דאלו ביתומה בחיי אב אין המפת' פטור כלום ולא ליתומה גמורה אלא שקנסה לעצמה והא דאמרי' יתומה פשיטא פי' יתומה פשיטא שהמפתה פטור מבושת ופגם דהא דידה נינהו וקרע שיראין שלי הוא דמיון גמור הוא ויכולה למחלו ואיברא בירושלמי אפליגי אמוראי בהא מלתא דגרסינן התם אמר רבי יוחנן אתיא ר"א בשיטת דר"ע רבו דר"ע אומר קנסה לעצמה וכן ר"א אומר קנסה לעצמה מעתה אפילו במפותה יש לה קנס ופריק שמחלה כלומר סתמא מחלה לו כיון דמפותה היא ופריך וכי אדם מוחל דבר שאינו ברשותו כלומר והיאך יכולה למחול בושת ופגם שהוא דבר שאינה שלה רק של אביה ומהדרינן תפתר ביתומה שהכל שלה כלומר דכי קתני במפתה דפטור ביתומה גמורה בלחוד קאי ופרכינן וכי אדם מוחל דבר שאינו שלו כלומר והיאך יכולה למחול הקנס ואמרו ושמעינן מהכא דאמר ר"ע בשם רבי זעירא קנס אין כאן משעה ראשונ' כלומר וכי קתני דפטור דמשמע פטור לגמרי אף מקנס ופרקינן רבי אבא בר רב חסדא בבושת ופגם הוא מתני' כלומר דכי קתני המפתה פטור איתומה קאי ומשום בושת ופגם בלחוד ומקשינן דרבי מנא אמר מאי האונס חייב והמפתה פטור בכל ופרקינן דרבי אבין אמר רבי שמאי האונס חייב בכל והמפתה פטור מן בושת ופגם וחייב בקנס והא ר"ע על פי הירושלמי למדנו שזה המחלוקת הוא בירושלמי ופשטי' דתלמודא דילן משמע כפי' רש"י ז"ל שכן לשון מתני' כפשטא משמע כר' מנא דירושלמי סבירא להו ולא ולזה הסכימו בתוספת האחרונים וזה דעת רבינו ז"ל בשם רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל:

5 קרי רב עלה דר"א טובינא דחכימי והא דקשיא ליה כולה האי משום רבנן אחריני דאלו אזלי בשיטתי' דר"ע דברייתא או דרבי יוסי הגלילי ואלא ר"א תפס לו השיטה הנכונה ויותר מכולם ונתן לדבריו טעם ג"כ דכי היכי דלגבי יתומה דרשינן יש לה לאביה אין לה אפילו לעצמה ואע"ג דבקרא לאבי הנערה כתיב ה"נ דרשינן אשר לא אורשה לאביה והא אורשה לעצמה דהא לא משתני גופא ולהכי קרי ליה טובינא דחכימי ופסק הלכה כמותו ולא פסק כר"ע עצמו משום דלא לחליף ליה ר"ע דמתני' בר"ע דברייתא שאין הלכה כמותו:

6 יאמרו בעל פגומה חמשים. פי' א"כ מצינו קנס מתרבה וממעט שהרי נפגמה שאין לה בושת ופגם כולן קנס ואלו בשלימה מקצתן קנס ואולי שלא יהיה לה קנס כלל שכולן צריכותא בשתה ופגמה לו אמר ליה א"ה עבד נמי יאמר נמי עבד נוקב מרגליות כלומר דעבד נמי פעמים שהכל קנס אם הוא מוכה שחין שאין לו דמים ודעבד משובח לא יהא שם קנס כלל אם הוא עבד ברי ששוה הרבה והיינו דנקט הכא עבד מוכה שחין ועבד בריא שהוא דומה לענין פגומה ושלימה שאף עבד מוכה שחין עבד פגום הוא אבל לעיל נקיט עבד נוקב מרגליות עבד עושה מחמת מפני שזה עבד מן הסתם זה עבד הדיוט והא דקאמר בעל שלימה חמשים בעל פגומה חמשים פירוש בעל פגומה כגון שבא עליה שלא כדרכה ששניהם חייבי' קנס וכן אמרו בפ"ק דקדושין באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר כולם בחנק והא' בסקילה ואמרינן מודה רבי לענין קנס כולן משלמין ובירושלמי אמר שבאו עליה עשרה בני אדם שכולן משלמין קנס ואמרינן נמי התם העידה הערו עליה עשרה בני אדם כולן חייבין גמרו הביאה כולם האחד חייב וכולם פטורים ומיהו איכא למידק מדאמרינן בפרק בן סורר ומורה דחייבי כריתות שוגגין נתנו להצילן בנפשם ואותבינן מדתנן הבא על אחותו משלם קנס ואין אדם מת ומשלם ופרקינן משעת העראה דפגמה אחייב לה קטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה שהוא משיר בתוליה בחורין האבר דאלמא אין קנס בהעראה ולא שלא כדרכה דליכא השרת בתולים והא לא קשה לפום מאי דפרישת לעיל דעתם ה"ק דכי היכי איכא קנס בההראה ה"נ איכא קנס על השרת בתולים שאם באו שני בני אדם א' הערה וא' גמר ביאתו שניהם חייבים והכא נמי כשבא על אחותו נהי דעל העראה לא מחייב קנס דקים ליה בדרבה מיניה שניתן להצילו בנפשו מחייב קנס על גמר ביאה והיינו דאמרינן התם הניחא למ"ד העראה זו נשיקת האבר אלא למ"ד זו הכנסת העטרה בהעראה הוה בתולה ושוב אין קנס ואוקימנא במפותה שניתן להצילו בנפשו הלכך הכא בשמעתין יש לפרש העראה זו נשיקה דמיירי שבאו כדרכן הראשון הערה בה והשני גמר ביאתו או בהעראה בלבד ואמרו הראשון שבא עליה כשהיא שלימה חמשים והשני שבא עליה כשהיא פגומה חמשים אבל למאן דאמר דהעראה זו הכנסת עטרה א"א לפרש כן כי בנשיקת האבר לחוד אין כאן קנס ואין כאן ביאה ואם יש שם הכנסת עטרה בעילה גמורה ואין משלם השני קנס כדאיתא בפרק בן סורר ומורה לכך יש לפרש אליבא דהלכת' שהראשון בא עליה שלא כדרכה והשני כדרכה כי כשבא עליה השני פגומה היתה כיון שכבר נבעלה אפילו שלא כדרכה וכל א' משלם חמשים כו'. וראיתי מי שפירש לדעת רש"י אין קנס בביאה שלא כדרכה ושלא בהעראה וכו' בלבד עד שישיר בתולים והכא שניהם באו עליה כדרכה בעילה גמורה ובשתי נשים עסקינן שהאחד אנס בתולה שלימה כדרכה והאחד בתולה שלא כדרכה שהיתה פגומה כבר או בהעראה או בבעילה שלא כדרכה וממה שכתוב נראה שזה טעות:

7 דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין פי' רש"י ז"ל שיכול לפוגמה ולבייש' בבעילה וכן דכן הוא ודאי פגם ובושת זכי ליה רחמנא וכבר הארכתי בפ"ק דקדושין בס"ד:

8 וקטנה לאו בת סקילה היא. הקשו בתוס' מאי קושיא דאע"ג דאיהי לאו בת עונשין מחייב יקנס כמי שבא על הקטנים מאורסה או אשת איש שהוא במיתה והיא פטור' כדאיתא בפרק ארבע מיתות. ותירצו דשאני מוציא שם רע שלא חייבו הכתוב קנס אלא לפי שהוציא עליה שם רע וגרם לה קטלא א"כ כל היכא דאיהי לאו בת קטלא לא לחייב איהו: ואיכא למידק עלה מהא דאמרינן בעירובין מצינו המוציא בפיו חמור מן העושה מעשה פירוש המוציא שם רע מאה כסף ואונס ומפתה חמשים והוינן בה משום דגרם לה קטלא. ויש לתרץ כרבא ואמר רבא כי הוציא שם רע משום שהוציא ולא משום שגרם לה קטלא הוא מחייב בלחוד אלא מפני שהוציא עליה שם רע ותרווייהו צריכן לה וכאלו תאמר שהמלקות משום דגרים לה קטלא והקנס משום שהוציא עליה שם רע ולפיכך אמרו שם שהמוציא שם רע חמור מן העושה מעשה של האונס. מאה כסף כתיב הוציא עליה שם רע על שם רע שהוציא עליה כך נ"ל לפי תירוץ התוספת ויש מפרשים כאן וכאן דקטנ' לאו בת סקילה היא וכיון דההיא נערה בגדולה משתעי ה"ה דנערה דרישא דהא להוציא את הנערה נערה דמעיקרא משמע. הא כל מקום שלא פי' קטנה במשמע ופסק הרי"ף ז"ל הלכה כרבנן ואע"ג דסתם לן כר"מ אנן אפסקא דאמוראי סמכינן דהא דריש לקיש כרבנן הוא וכן הא דאמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים זו ואין צ"ל זו כדמשמע ביבמות והראב"ד ז"ל השיב על הרי"ף ז"ל ונתקיימו דברי הרי"ף ז"ל כמ"ש בספר הזכות לרבינו הגדול ז"ל: