ריטב"א על כתובות פ״ד

1 וסבר רב תנאי קיים והא אתמר האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה והא דאמרי' התם בפ' הזהב דאמרי לך רב אנא דאמרי אפי' לר' יהודה דעד כאן לא אמר ר"י תנאי קיים אלא בכסות שאר ועונה דידע ומחיל אבל גבי אונאה דלא ידע ומחיל והכא נמי הא ידע בעל הזכות שלו בנכסי אשתו וידע ומחיל וי"ל דהא ל"ק דכי מקשינן התם ממתני' עלי' דרב דהא אסיקנא אביי התם ומחוורתא רב אמר כר"מ ושמואל אמר כר"י ואפי' במפרש שיש בו אונאה וידע ומחיל אמר רב דתנאי בטיל אע"ג דרבא עביד התם תירוצא אחרינא כאן בסתם כאן במפרש שנויא בעלמא הוא דעביד למימר דמההיא מתניתין דפרכינן מינה ליכא הכרחה לומר דרב כר"מ אבל מודה רבא דעיקרא דמילתא דרב כר"מ ואפי' במפרש שיש בו אונאה פליגי רב ושמואל רב כר"מ ושמואל כר' יהודה וכבר פי' בסופה בס"ד כטעמי' וכהלכתי':

2 ורב מוסיף הוא פי' דהא מודה רב לרשב"ג בכל הנדון שלפנינו שזה התנה על מה שכתוב בתורה דירושת הבעל דאורייתא והמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל אלא שהיא מוסיף דברים שאף בדינים דעלמא מי שמתנה על מה שאמרו רז"ל תנאי בטל ודלא כרשב"ג אלא הלכה כרשב"ג שאם מתה יירשנה וכן פי' והשתא לא חשיב תוספת דברים שאף בנדון הזה חולק עליו רב בעיקר הטעם דרשב"ג אומר תנאי בטל משום שהתנה על מה שכתוב בתורה ורב אמר שתנאו בטל מפני שהתנה על מה שתקנו חז"ל, ה"ג וכן גרסת רש"י ז"ל. וכן הוא בנסחאות מדוייקות היורש את אשתו יחזיר ביובל לבני משפחה, ואיכא דקשיא לי' על הגירסא הזאת דא"כ למאי דפרישנא טעמא בסמוך דמשום פגם משפחה אמור רבנן דלשקיל דמי ולהדר מאי איריא ביובל אבל בשאר שני שבוע נמי אית ליה לאהדורי וכההוא דהמוכר קברו ודרך קברו דמייתינן עלה דהאי ולפיכך יש מרבותי' ז"ל דמחקי לה ולא גרסי ביובל וליתא דאי שלא ביובל הוא מחזיר ומפני התקנה למה הוצרך רב לומר דקסבר ירושת הבעל דאורייתא דאפי' סבר ירושת הבעל דרבנן יש לנו לומר דאמר רבנן דליהדר משום פגם משפחה דוקא אלא ודאי ביובל גרסי' ולכך הוצרך לומר ירושת הבעל דאורייתא דאי דרבנן היא כיון שהוא יובל בלא דמים יש לו להחזיק והא דקשיא להו למה אינו מחזיר בשאר שנים. וי"ל דלגבי הפקעת זכות הבעל שלא ירד בה אלא בתורת ירושה לא חשו לפגם משפחה אלא ביובל לבד לפי שכל הקרקעות חוזרות לבעליהן משא"כ בלוקח דעלמא דלא הוה ליה למזבן מידי דאיכא פגם משפחה כלל. ולענין פסק פסק הרי"ף ז"ל הלכה בפלוגתא דר"מ ור"י כר"י שאמר בדבר שבממון תנאו קיים ואע"ג דאמר בפ' אע"פ דלרבי יהודא בדרבנן תנאי בטל הא לא איריא דאפי' תימא דירושת הבעל דרבנן ירושה דידיה בפירות תנאי קיים משום דהוה מילתא דלא שכיח וכדאמרי' התם דמילתא דלא שכיח לא עביד חיזוק פי' דנכסי מלוג דביד האשה מלתא דלא שכיח ובודאי דכי היכי לענין פירות הוה מלתא דלא שכיח ה"ה לענין ירושה דתרווייהו מכח נכסי מלוג אתו וליכא למימר דשאני הכא דלא ידע ומחיל דהא לא ידע מאן דמחיל דמאית ברישא דמדאי כי האי גוונא לא קרינא ליה דלא ידע ומחיל שלא אמר כן אלא בסתם מקח שחושב שאין בו שום אונאה אבל זה כבר היה יודע שהיה ראוי לירש את אשתו ומיתה שכיחא ואפ"ה מחיל ותנאי קיים וכן אמרינן בירושלמי אלין דכתיבן אי מייתי בלא בני כל כמה דאי' לה מהדר לבי נש' תנאי ממון הוא וקיים והיינו כר"י כשהתנה נשהיא ארוסה ומ"ש שם הלכה כרשב"ג ולא מענין דבריו שאמר שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל אלא מפני שבסוף הוא זוכה בהם כלומר דהוה ליה כאומר מה שאירש מאבא מכור לך ההיא כשהתנה אחר נשואי' דאינהו מוקמי לה למתני' בנשואה והתם וודאי תנאי בטל כשקנו מידו והיו הנכסים ברשותה באותה שעה אלא במתנה עמה בעודה ארוסה תנאי קיים כיון שהיא נחלה הבאה לאדם וכדאמר רב כהנא בריש פרקין וכן עיקר ושלא כדברי רבינו חננאל ז"ל שפסק הלכה כרשב"ג:

3 מתני' מי שמת והניח אשה וב"ח והיו לו פקדון ומלוה ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן פי' דסבר ר"ט במטלטלי דיתמי כי היכי שלא באו לרשות היתומים משתעבדי לב"ח ולכתובת אשה וחשבינן לה כאלו תפסי בה ולר"ט תפס מהני כל שתפסו בהם קודם שיבואו לרשות היתומים וכדקתני סופה וכדאי' בתלמודא ולית הלכתא כר"ט בהאי ומיהו כל היכא דמשתעבדי להו מטלטלי אגב קרקע א"נ בזמן הזה דתקינא רבוות' ז"ל ומגבי חוב וכתובה מן המטלטלין מודה ר"ע שיתנו לכושל שבהם וכדכתבו רבוותא ז"ל:

4 ר"ע אומר אין מרחמים בדין אלא יתנו לירשים שכולם צריכין שבועה ואין היורשי' צריכין שבועה פי' רש"י ז"ל שכולן צריכין שבועה וכל זמן שלא נשבעו אין להם רשות בהן ואין אנו יודעים אם שיש להם עליו כלום והלכך כשמת הלוה זכו היורשים בהם וברשותם הם עכ"ל ונראה לפ"ז שאלו פטרם משבועה בחייו הרי אנו יודעים שיש להם עליו כלום ויתנו לכושל שבהן אבל בירושלמי אמר הגע עצמך שפטרם משבועה זו תורה זו אינו תורה כלומר דלאו בשבועה ממש תליא מלתא אלא בדין גוביינא שכולן מחוסרין גוביינא וראוין לשבועה כל היכא שלא פטרם משבועה והיורשים אינם מחוסרין גוביינא כל היכא דאי' לממונא ברשותייהו קאי והכי מוכח בתלמודא לקמן דעביד צריכותא למאי דקתני תרתי מלוה ופקדון דאי כתב פקדון ה"א דדוק' בפקדון אמר ר"ע ולא במלוה והא אמאי תיסוק אדעתין דהא במלוה נמי צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה אלא וודאי הכי פירושא דהוה אמינא דבפיקדון כיון דהוה בעין ה"א שהוא בחזקת יתומים יותר מחזקת ב"ח וכתובה קמ"ל:

5 גמרא מאי לכושל רבי יוסי ברבי חנינא אמר לכושל שבראי' פי' רש"י ז"ל לפי ששטרו מאוחר שלא יכול לטרוף לקוחות מפני שהן קודמי' לו כן אמר בירושלמי מלוה על השטר ומלוה בעדים יתנו למלוה בעדים שטר בשטר יתנו למאוחר פי' לפי שהמוקדם שהוא בשטר שיכול לגבות מנכסים משועבדים ולא יפסיד כלום דלא מצי אמרי ליה הנחנו לך בן חורין לגבות ממנו אומר שאינו כן אלא כשמניח קרקע שאינו עשוי להבריח ואם אין שם נכסים משועבדים לגבות מהם יתנו לה או יחלוקו לפי שאין דין קדימה במטלטלין לגבי בעלי חובות וכן בעלי חוב וכתובה לב"ח יהבינן לפי מה שפירשו המפרשים הראשונים לקמן בפרקין:

6 רבי יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינא פירש רש"י ז"ל שימצאו חן האנשים בעיני הנשים והקשו עליו דהא יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכן פי' בתוספת כפירוש ר"ח ז"ל שתמצאנה הנשים חן בעיני האנשים ויקפצו עליהם בעליהם:

7 ור"ע תפיסה לא מהניא כלל פי' רש"י ז"ל שאל' בעלמ' הוא דהא ל"ק לן ולא מידי דהא אמר רב נחמן דמהני היכא דתפס מחיים וגמרא גמיר לן מרבי' אבל ר"ת ז"ל פי' שהוא לשון קושיא ומשום דקשיא לן הא דתנן פרק האשה גבי שומרת יבם דאפי' לרבנן כל הקודם בהן זכה ואם קדמה האשה זכתה דאלמא תפיסה מהני ובמאי מוקמי' לה כשתפסה לה. ובפירקא דמוקמינן לה כשתפסה מחיים ואע"ג שלשון המשנה שבכאן ושבפ' האשה שניהם שוין שבקינהו למתני' דאינהו דחקי ומפרש נפשייהו דכאן מחיים וכאן לאחר מיתה א"נ דלגבי שומרת יבם כיון דאגידא ביה נתנה כתובה לגבות מחיים דיבם הוה כאלו תפסה מחיים דבעל ואין לשון התלמודא נוח לפ"ז דאי קשיא ליה מתני' אהדדי הוה ליה למרמי להו ולשנויינהו בהדיא ומ"מ שמעי' מהכא לתרווייהו פירושו דאפילו לכתוב' אשה מהני תפיסה מחיים והכא נמי משמע מההיא דלקמן דההיא אתתא דתפסה כסא דכספ' בכתובתה ובמס' שבועות נמי אמרינן לענין המשביע עדי כתובה וכפרו שחייבו בקרק' ש"מ משביע עידי קרקע חייב ופרקי' כשתפסה מטלטלין והא דאמר בפ' אלמנה ניזונית אלמנה שתפסה למזונותיה מה שתפסה תפסה ואמר רבינא לא אמרן אלא למזונות אבל לכתובה מפקינן מינה ואמרי' לה הכי נמי משמיה דרבא דההיא כשתפסה לאחר מיתה ובאידך דכסא דכספא אמרינן ההיא איתתא ולא אמרינן ארמלתא משום דמחיים תפסה וזה דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אבל יש מרבותי' בעלי התוס' ז"ל אומרים דלא מהני כשתפסה מחיים אלא לב"ח שניתן לגבות חובו מחיים וראוי ג"כ לגבות מיניה דידיה אפילו מגלימא דעל כתפי'. אבל כתובת אשה דליכא חדא מהני לא מהני לה שום תפיסה ואפי' מחיים והכא נמי הכא פי' ולר"ע תפיסה לא מהני כלל בשום ב"ח והא מעשים דתפיסה מהני ופריק רב נחמן דמהני היכא דתפיס מחיים והיינו דנקט לשון זכר והוא שתפס וההיא דכסא דכספא וההיא דשבועות כשכתב לה מטלטלין ולא נהירא האי שיטתי'.

8 ומר סבר הלכה כר"ע מחברו ולא מרבו פי' הלכה כר"ע מחברו אתמר מרבו לא אתמר הלכך לאו דבר משנה היה אלא טועה בשיקול הדעת ואינו חוזר.

9 מ"ס מטין אתמר פי' רש"י ז"ל ההוראה אחר ר"ע לכתחלה ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרא לעובדא תמיהא לן מעובדא דתפוס פרה דיתמי היכי אמר להו ר"י שפיר דתפסתו' דהא מטין לכתחלה כיון שעכשיו באים לדין וי"ל דכיון שכבר אכלוה חשיב להו כדיעבד:

10 ההיא בקרא דיתמי דתפס תורא מיניה ב"ח אמר אנא מחיים תפסנא לי' ובקרא אמר לאחר מיתה תפסת אותו אתו לקמי' דריש לקיש א"ל אית לך סהדי דלאחר מיתה תפס פי' דאלו איהו גופא אינו נעשה עד דנוגע עדות בעדות ובכי הא אין השליח נעשה עד וכדאיתא בפ"ק דקדושין. א"ל מגו דיכול לומר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה ומסתברא דבקרא חייב לשלם להיתומים שהיה שומר שכר דיתמי הוא כדאי' בפ' המפקיד ואיבעי ליה לשומרה שפיר דלא לתפוס אינש כלל וכדאמרינן התם עד היכן שומר שכר חייב עד כגון ותפול שבא ותקחם והיינו דהוה כולא דינים בין בקרא בין ב"ת. דין:

11 ושמעינן מיניה דראובן שהיה לו מטלטלין ברשות שמעון בפקדון או בשאלה ובא יהודה ותפס בהם ברשות שמעון וטוען שיש לו חוב על ראובן תפיסתו תפיסה כל היכי שיכול לומר לא היה דברים מעולם או לקוח בידי דכיון שהמטלטלין ידועין לראובן ודינו של ראובן הוא עם שמעון דאתפסינהו בידו ולא מצי לאשתעוי' דינא בהדי' ואע"פ כן סרסור שנתנו לו חפץ למכור ונתן החפץ לאחר לבקרו והמבקר ההוא תופס בו בשביל שטוען שיש לו חוב על בעל החפץ צ"ע אם הוא חייב לשלם לבעלים אם לאו מי אמרינן דסרסור שומר שכר הוא איבעי למעבד ליה נטירותא יתירה ושלא למסרו ליה אלא בעדים או דלמא כיון שדרך כל הסרסורים לתת הכלים לבני אדם לבקרם בלא עדים הנותן לו כלים על דעת כן הוא נותן והוה ליה למימר לא תתן לחד אלא בסהדי ומסתברא ליה דאי ההיא דיהיב לבקרו גברא דקאי בחזקת מהימן הוא פטור על דעת כן הפקיר לו וכאותו שאמרו כשמוסר רועה לברזילה או לאשתו או לבניו שאפי' הוא שומר שכר פטור דעל דעת כן הוא מפקיד אצלו. מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי הוא וראה הוא דאי לא בלא"ה נמי איכא מיגו דלהד"ם או דהחזרתי לך:

12 ויתיב ר' אבא גבייהו. איכא דקשיא להו דהכא סבר ר' אבא דעבדא כמטלטלין דמי לענין גוביינא דבעל חיב ואלו בפ' מי שמת אמר דעבדא כקרקעי דמי דשלח ליה ר' אבא לר' יוסי הלכה גובין מן העבדים ומיהו אמסקנא לא קשיא דמסקינן הלכה אין גובין מן העבדים ויש אומרים דהתם רב אבא גרסינן ורב אבא לחוד ור' אבא לחוד ובתו' אמרי' דר' אבא היינו רב אבא אלא שכבבל היה קורין אותו רב אבא וכי סליק לא"י כדאי' בסוף ביצה היה קורי' ליה רבי אבא וא"כ הא דהכא דאחרית' ובתר מסקנא דהתם: