ריטב"א על כתובות ל״ח

1 סד"א ה"מ היכא דהרגו דרך עלייה קמ"ל ולא תקחו כופר. פי' והשתא איכא תלתא קראי במזיד דלא תשקול מינה ממונא ותפטרי' מן לא יחרם כל חרם ולא תקחו כופר א' לחייבי מיתות חמורות שאין במינו כפרה לשגגתן ותהיה לחייבי מיתות קלות זו לדרך עלי' וזו לדרך ירידה ואיכא קרא רביעאה לשוגג דמיתה קלה בדרך ירידה דאפי' בהא לא נפקא מגלות ממון וכ"ש לשוגגין ואידך ואקשינן אלא שלא לחלק בין דרך ירידה לדרך עליה מדתניא דבי חזקי' נפקא דאתיא זו מזו ומהכא מוכח מאי דפירש לעיל דהא דקתני הכא דרך עליה ודרך ירידה היינו שלא לפדותו בממון דעלה מייתינן ליה להכא ולא לענין דלא לחייבי' מיתה וממון ומשמע לן מ"מ שפיר פי' ר"י ז"ל שהקישא לכל ענייני ממון אתי שלא לחלק בשום צד לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון:

2 אלא רמי בר חמא אמר אצטריך. פי' לעולם ולא תקחו כופר לא אתיא אלא שלא לחייבו ממון ומיתה ואע"ג דכתיב ולא יהיה אסון ענש יענש אצטריך סד"א היכא דסימא את עינו והרג וכו' ופרכינן הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא עין תחת עין ולא עין ונפש והקשו בתוספת מה ענין ההוא לכאן דהכא כיון שסימא את עין והרגו וי"ל דמ"מ שמעינן מינה דמשום חדא הכאה מחייב שתים שאם סימא את עינו ולא הרגו לא ישלם אלא עין וה"ה דאם סימא את עינו והרגו בהכאה אחת שלא נתחייב שתים ויתחייב מיתה בלבד ויקום בדרבה מינה והר"מ מקוצי תירץ דלדוגמא נקטינן להד מההיא דבי חזקיה נפקא לן דעין קמא דכתיב בקרא שהוא עינו של חובל היינו עין בלחוד ולא עין ונפש ומינה שמעינן נמי דעין בתרא דכתיב בקרא שהוא עינו של חובל היינו כשהוא עין בלחוד ולא כשהוא עין ונפש ואמר רחמנא עין דהיינו ממון תחת עין לבדו ולא תחת עין ונפש דהתם ליכא עין דהיינו ממון וקטלא הוא דאיכא מדין רוצח ונכון הוא. ורבינו מנחם ז"ל גורס עין תחת עין ולא עין תחת עין ונפש ואתיא האי גירסא כהאי פי' דכתיבנא והכא נמי אתיא שפיר לפירוש קמאי:

3 אלא אמר רב אשי אצטריך ולא תקחו כופר למיתה וקנס שלא נתחייבו שתיים וכדמפרש ואזיל. וא"ת ולרב אשי כיון דמתני' במיתה וקנס איירי האי קרא ולא תקחו כופר הוה ליה לאתויי במתני' ולא קרא דלא יהיה אסון דמיירי במיתה וממון וי"ל דבמתני' ה"ק כל המתחייב בעלמא מיתות ב"ד פטור ממון כדנפקא לן ולא יהיה אסון ומינה דמייתר לן אידך קרא למיתה וקנס. וא"כ וא"נ הוא הנכון דאורחא דתנא הוא דכיון דקושטא הוא ואיכא קראי לא קפיד ונקט קרא במקום קרא אחריני מרבי' ז"ל מופנה לדון ממנה גזירה שוה. והוא פרישנא לעיל היכי מדרשי ליה שתי קראי. וא"ת כיון דאיכא ג"ש ל"ל דכתב רחמנא בתרווייהו נערה בתולה לכתוב באונס ומפתה וליתי אידך מיניה בג"ש כדפרכינן לקמן בפרקין מכדי מגמר גמרי מהדדי להא מלתא נמי לגמרי'. וי"ל דאין ג"ש זו אלא ללמוד על הסתמא והכא דלא סגיא דלא לכתוב רחמנא כי יפתה איש ואשה אשר לא אורשה לג"ש וה"ל כדמפרש כל אשה בין נערה ובין בוגרת או בתולה או בעולה ותו לא גמרי מאידך:

4 ממאי דאשר לא אורשה לג"ש דלמא בתולה בתולה לג"ש פירוש ואע"ג דקי"ל דאין אדם דן ג"ש אא"כ יש לו קבלה מרבותיו התם כשלא קבלו כלל אבל הרוב הג"ש שבתלמוד הוה גמירי שיש להם כאן ג"ש אבל לא מקובלים מן המילות של ג"ש והיינו דבעינן מופנה מצד אחד מופנה משני צדדים ויש מהם שמלמדים ומשיבים כך בפי' בתוס':

5 אתי' ג"ש ומפקי ליה קרא מפשטי' לגמרי. הקשו בתוס' דביבמות בפ' הערל אמרי' דתושב ושכיר לא יאכל בו האמור בפסח מופנה לדון ג"ש לתושב ושכיר האמור בתרומה ולמר ולמד מה התם אסור בפסח אף הכא נמי אסור בתרומה ולעולם תושב ושכיר אוכלים הם בפסח אשתכח דפשטי' דקרא מפקא לגמרי הג"ש. ותירצו דהתם מוקמינן פשטי' דקרא בתושב ושכיר ערלים ואי משום דכתיב בהדיא ערל לא יאכל בו איפני להאי ג"ש קרי ביה אשר לא אורשה. לאו דוקא דנדרש קראי דהא לא דדייק הכי לא מקרא ולא ממסורת אלא לומר דאשר לא אורשה וכו' לומר שלא אורשה עכשיו ולמעוטי אורסה שאין לה קנס. ופרכינן ארוסה בת סקילה היא פי' רש"י ז"ל ומלא יהיה אסון נפקא. והקשו בתוס' מאי קושיא משום דלגופי' לא אצטריך דנפקא לן מלא יהיה אסון הוה שפיר טפי דמופנה לג"ש וליכא למימר דהכא פרכינן דכיון דמהכא נפקא לן בארוסה אין לה קנס למה לי ולא יהיה אסון דא"כ מאי האי דמהדרינן. סד"א הואיל וחידוש הוא וכו'. ועוד דכל היכא דלא כתיבא ולא יהיה דרשינן הכא דאין אדם מת ומשלם תו לא עבדינן מיניה לג"ש דלגופא אצטריך והנכון דהכי קאמר דכיון דארוסה בת סקילה היא ומאסון נפקא הא לא חשוב דאתו להכי פשטי' דקרא כאשר לא אורשה לג"ש ואי הא בעינן קרא למימר לכתוב רחמנא בהדיא אשר לא אורשה ואנא אמינא לג"ש אתי' פי' דאלו לגופי' מלא יהיה אסון נפקא וכיון דלא כתיב אשר לא אורסה ודאי מלתא אחריתי היא אתא פשטי' דקרא לאשמועינן ולא האי דלית ביה צריכותא ולא אתיא נמי מפשטי' דלישנא דקרא ומהדרינן דודאי קצת צריכותא יש בו סד"א וכו' ומיהו לא צריכותא גמור הוא ולהכי הוה מופנה שפיר לג"ש ולהכי כתיב אשר לא אורשה ושני בלישנא לאשמועינן תרתי ואע"ג דלעיל אשכחן קראי דאין אדם מת ומשלם קנס הוה לאוקמינן ליה למדרשי' וכדדרש רבא לעיל דת"ק דרב חנינא בן עקיבא אומר:

6 אמר אביי בא עליה ומתה פטור. פירוש ומתה קודם שעמדה בדין וכן כתיב ונתן העמדה בדין שנתחייב לתת ע"פ ב"ד שאומרים ליתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה פירש"י ז"ל וליכא למימר הכא הנערה שהיתה כבר וכדדרשינן לקמן גבי סרחא ולבסוף בגרה דא"כ לשתוק ולכתוב ונתן לאביה אלא ודאי לא אצטריך קרא אלא למעוטי מתה אבל התם אצטריך קרא דכי נמי הנערה שהיתה כבר דאי לא אנא הוה אמינא דמשעת הדין בפי' דתהוי נערה וכדבעי לפרושי התם בס"ד:

7 ומילתא דפשיטא ליה לאביי מבעיא ליה לרבא לפום לישנא בתרא דמר בר רב אשי דבעי אם מתה לאידך לישנא קמאי פשיט' ליה ולהכי שאין מיתה משוי בוגרת לאלתר וכששהתה לעמוד עד שבגר בקבר הוא דמבעיא אם יש בגר בקבר ופקע אב או לא וכן פירש"י ז"ל דבעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר וכן פי' כגון שמתה קודם שעמדה בדין בעודה נערה ובגרה בקבר ודבנה הוה או דלמא אין בגר בקבר דאביה הוה. הקשו תוספת למאי דקס"ד השתא דמבנה הוה ממש קאמר הא היכי אפשר דהא ע"כ מיירי כי מתה קודם העמדה בדין וקי"ל דאין אדם מוריש קנס לבניו קודם העמדה בדין וכדתנן לקמן לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או עד שמת האב הרי הוא של עצמה אלמא אע"פ שהקנס ראויה היה לאביה כשמת כיון שמת קודם העמדה בדין א"כ מורישו לבניו וכ"ש בזו כי כשמתה לא היה ראויה לה אלא לאביה. ותירץ ר"י ז"ל דדוקא בקנס דזוכה האב בבתו אינו מורישו לבניו כדלקמן לפי שאין אדם מוריש זכות שיש לו בקנסותיה לבנות אבל בקנס שיש לאדם מחמת עצמו מורישו לבניו אפילו קודם העמדה בדין דיורש כרעא דאביה הוא וכדתנן בפרק קמא גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואוקימנא התם כשלא עמד בדין גבי ההיא דבעי' מיניה רב נחמן גנב שור של טבחים וטבחו והודה לאחד מהם מהו. והא דאמרינן באידך לישנא יש בגר בקבר ופקע אבל לא דפקע לגמרי דהא כיון דלית לה בן אביה יורשה ואיהי שפיר מוריש קנסיה ליורשיה אלא הכי קאמר ופקע זכותיה דאב דאית ליה מדינא דנפשה ונפקא מיני' דאי מדין ירושתה בעלי חובותיה גובין ממנו ואי מדין זכותי' אין חובותיה גובין ממנה ואפשר דאי מדין ירושתה אתא עלה שאם מחלה לו מחיי' אין לו ירושה כלום דאע"ג זוכה בקנס עד עכשיו והאי אגלאי מילתא למפרע דדידה בעי מהוי ומחילתה מחילה ורבי' ז"ל סובר דבשום קנס אין אדם מוריש לבניו קודם העמדה בדין וההיא דפ"ק אפי' כשעמד בדין אפילו אמסקנא כדהוה ס"ד מעיקרא אלא דלא פירש לה תלמידא ואע"ג דלא אמר ולטעמיך טובא איכא בתלמודא דמצי למימר הכי ולא קאמר וכדפרישית התם בס"ד והכא הפי' יש בגר בקבר ודבנה הוי ונקט האי לישנא משום בושת ופגם דהוי בנה ממש דממון הוא ולגבי קנס נקט ליה לאפוקי דלא הוה דאב ומשום דלא קים ליה שפיר אדם מוריש קנס לבניו אם לא ולא נחית נפשיה השת' בהאי עניינא ובהאי פלוגתא בירושלמי הוא בין אמוראי אם אדם מוריש לבניו שאר קנסות או לא ואפשר בהא נמי הוה פלוגתא דאמוראי בתלמודא דילן דרבא ורב נחמן בפרק מרובה וכן רבא כרבה דאדם מוריש שאר קנסות לבניו אבל אביי ורבא דלקמן פי' נערה משמע דסבירא להו דבשום קנס אין אדם מוריש לבניו דהא סתמא נקטינן ליה או אפשר כיון דלקמן רהטא סוגיא כרבא ואביי דאין אדם מוריש קנס לבניו ואשכחן מאן דפליג עלה בהדיה ולא מוקמינן לרבא ורב נחמן בפלוגתא מכיון דלא פירש לה תלמודא דתהוי פלוגתא ואיכא לפרושי סוגין דידהו באופן דלא תפלוג על אביי ורבא וכן עיקר: