ריטב"א על כתובות מ״ה

1 גרסת הספרים והיא גרסת רש"י ז"ל באו לה עדים בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר ההיא פי' זהו בנערה המאורסה כדכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורשה בעיר ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם וכו' וכיון שהכל יודעים שזנתה בבית אביה רצתה התורה לפרסמה לידון על שער ההוא. ויש שגורסין באו עליה עדים בבית אביה שזנתה בבית חמיה ופי' הראב"ד ז"ל שזנתה כשהיתה הולכת בבית חמיה ליכנס לחופה אבל עדיין לא נכנסה לחופה ולכן אמר הכתוב ומצאה האיש בעיר ומפני כן נידונית בשער העיר ההיא שאלו זנתה בבית אביה ממש בבית אביה היתה נדונית כדין מוציא שם רע דהא קרינא ביה לזנות בבית אביה ולרבותא נקיט קרא שבאו עדים בבית חמיה ולהכי נקטה תנא בלישנא דקרא ולא תני סתם כל שזנתה בבית אביה ואין הלשון הזה נכון חדא דלא דייק שפיר דקתני שזנתה בבית חמיה ותו דלא מצינו שום מוציא שם רע אלא כשבאו עדים לאחר שנכנסה לחופה ואין לנו לחדש דינים מסברותינו. וי"ל והיא גרסת הרמב"ן ז"ל באו עדים בבית חמיה שזנתה בבית חמיה סוקלין אותה על שער העיר ההי' וליתא שאין דין זה כתוב בתורה כלל שהרי אין זה דין נערה המאורסה שהכל בבית אביה ולא דין מוציא ש"ר דהא ליתא אלא שראו שבאו עדים אחר שנכנסה לחופה אבל הזנות בבית אביה הוא כדכתיב לזנות בית אביה ועוד דההוא דינו דפתח בית אביה וגרסת רש"י ז"ל הוא העיקר וכך גרסת התוס' ורמ"ה ז"ל:

2 סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק פירוש אסיפא קאי בדין נערה מאורסה דאלו רישא בדין מוציא ש"ר אפילו בגרה תידון בסקילה כדמעיקרא וכדאי' בברייתא ובסמוך אמרינן עלה מוציא ש"ר קאמרת שאני מוציא ש"ר וטעמא רבא בזה משום דס"ל דסברא היא דניזול בתר השתא וכיון שלא זנתה השתא תידון בחנק דכתיב ביה היא נערה ודרשי' בפרק ד' מיתות נערה ולא בוגרת לסרחה ולבסוף בגרה שתידון בחנק שהכל הולך אחר שעת גמר דין והיינו דכתיב קרא הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר ואשמעינן שתהא נערה בשעת הדין ג"כ ומשום דמשמע ליה שכך הדין נותן כדפרכינן ליה לקמן ממוציא ש"ר אמר שאני מוציא ש"ר חדוש היא אדרבה אמינא בההוא דינא ונגמר מינה אלא ודאי כדאמרן והיינו דכי דחינן לה האי דשילא ואמרינן תני תידון בסקילה פריך תלמודא והא נערה כתיב ופריק הנערה שהיתה כבר דלמא מעיקרא סבירא לן דהנערה דהשתא משמע. והיינו דפרכינן למימר דכל דמשתני גופא קא משתני קטלא כלומר דניזיל בתר השתא דתידון כאילו זנתה השתא. ורמינהו וכו' מקדימין לבית הסקילה פי' רש"י ז"ל ישכימו בבקר לשם כי אין להם ניסה והמלטה מן המיתה הזאת ובתוס' פי' היא המיתה הקודמת להם לאפוקי שאם אין אנו יכולים במיתה הכתובה בו שממיתין אותה בכל מיתה שיוכלו להמיתה ובספר מפיק ליה מדכתיב ובערת הרע מקרבך. והא דדרשינן לה בפ' ד' מיתות מדכתיב מות יומת המכה תירץ הר"ר יוסף טוב עלם דאי מובערת הרע מקרבך הרעה זה ה"א דוקא לדונו באחת מיתות ב"ד ואשמעינן קרא ברוצח ועיר הנדחת דה"ה בכל מיתה שבעולם אם אי אפשר במיתה הכתובה בו:

3 אמר רבא מוציא ש"ר קאמרת שאני מש"ר דחידוש הוא דהא נערה מאורסה דעלמא שזנתה בסקילה נכנסה לחופה ולא נבעלה וזנתה בחנק ואלו מש"ר בסקילה פי' רש"י ר"ש ז"ל דברים כפשוטן שאם נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בלא הוצאת ש"ר ודינה בחנק כדין אשת איש ואם הוציא עליה בעלה ש"ר אע"פ שזנתה אחר שנכנסה לחופה דינה בחנק כדין אשת איש ואם הוציא עליה בעלה ש"ר בסקילה וזה ודאי חדוש גדול הוא מפני הש"ר וה"ה לסרחה ולבסוף בגרה שתידון בסקילה וא"ת וכי מפני שחדשה בו תורה דין אחד וחידשה בו דין שני אדרבה אין לך בו אלא חדושה בלבד וי"ל דכולהו חד חדוש הוא שגזרות הכתוב שכל דין מש"ר בסקילה וכן נראה שמפרש הרמב"ם אותה שכתוב בספר קדושה בפרק קדושה פרק ג' דין חדש יש במוציא ש"ר וכו' ואין פי' זה נכון שאין דין מש"ר בסקילה לעולם אלא כשזנתה בבית אביה וכדאיתא בקרא להדיא לזנות בית אביה ואמרינן לקמן פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה ואמרינן נמי פרט למסר האב לשלוחי הבעל וגם לא מצינו בדין מש"ר שיהא חילוק בין מש"ר או שבאו עדים מאיליה' לענין דוק' דינא וכדתניא לקמן לא אמר לעדים בואו והעידוני. ועוד כי לפי זה לא היה צריך לומר כאן דהא נערה מאורסה בעלמא שזינתה בסקילה אלא דהא נכנסה לחופה וזנתה וכו' לכך הנכון כפירש"י ז"ל:

4 שאני מוציא ש"ר דחידוש הוא דחזינן דאע"ג דאשתני דינא בין חטאה לקטלא לא אשתני לקטלא שהרי נערה המאורסה שזינתה בסקילה ואם זנתה לאחר שנכנסה לחופה בחנק ואלו בדין מש"ר כשזינתה כשהיא נערה מאורסה ונכנסה לחופה ובאו עדים נדונת בסקילה כדמעיקרא ואע"פ שאלו זנתה השתא היתה בחנק אלמא אע"פ דאשתני דינא אשתני קטלא אלמא גזירות הכתוב במש"ר למיזל בתר מעיקרא ולפיכך דנו בה דאע"ג דאשתני דינא לא אשתני קטלא ותדון בסקילה כדמעיקרא והא דאמרינן דאלו מוציא שם רע בסקילה לאו דוקא אלא דין מוציא שם רע אמרי' אפי' באו עדים מאליהם ושמעינן מהכא דבעילה לא חשיבא שנוי הגוף דאי לא לבעייא לה משכנסה לחופה ונבעלת וזנתה בעלמא שהיא בחנק ואלו בדין מש"ר בסקילה מדכתיב ואקרב אליה שמעי' דאשתני גופא לא אשתני קטלא אלא ודאי כדאמרן דבעילה לא חשיבה שינוי הגוף ובדין הוא דמצי למנקט לה לענין שנוי דינא משנכנסה לחופה ונבעלה שזה הוא דין מש"ר לדברי הכל כשלא נבעלה פלוגתא דר"א ורבנן הוא והא דנקט כשלא נבעלה משום דלא תסיק אדעתיה דמשום שנוי הגוף נקיט לה למימר דנבעלה חשיב דאשתני גופא לא אשתני קטלא:

5 אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ודלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אשתני גופא אבל היכי דאשתני גופא לא. פי' משום דחדית רחמנא באשתני דינא דלא אשתני קטלא לא הוה לן למימר ביה דאשתני גופא לא אשתני קטלא אי איתא דבעלמא אשתני גופא אשתני קטלא דשינוי גוף עדיפא משנוי דינא אלא ודאי מדין מוציא שם רע שמעינן דאשתני גופא לא אשתני קטלא כ"ש דאי אשתני דינא לא אשתני קטלא. והקשו בתוספות כיון דסבירא ליה דאשתני גופא לא אשתני קטלא ואם כן היכי אמרינן דחדית רחמנא במוציא ש"ר היכא דאשתני דינא דהא לא חדית רחמנא מידי ותירצו לדבריו דרבא קאמר לדידך דחשבת ליה חידוש לא חדית רחמנא אלא היכא דלא אשתני גופא:

6 אמר רב נחמן בר רב יצחק אשתני ולא אשתני תנאי הוא פי' אשתני גופא אי אמרי' אשתני קטלא או לא אמרי' אשתני דחוק, חטאו עד שלא נתמנו וכו', פי' וכיון דאמרי רבנן הרי הם כהדיוטות דמעיקרא אלמא סבירא להו דאי אשתני דינא לא אשתני חיובא דידהו ור"ש דאמר משנתמנו פטורים ס"ל דאי אשתני דינא אשתני חיובא, ופי' בתוספות דמדרבנן לא מוכחן מידי דדלמא אע"ג דאשתני דינא לא אשתני חיובא אלא סיוע לר' מייתינן דר"ש סבר לה כוותיה דאפי' אשתני חיובא אשתני דינא וכ"ש אשתני גופא וברייתא דלעיל פליגי אר"ש וסבר ליה כרבנן הכא ולא מפליג בין שנוי דינא לשנוי גופא אי נמי תנאי ממש קאמר ולפום סברא דרבא דלעיל דחשיב אליבא דשילא שנוי דינא כשנוי גופא:

7 אימר דשמעת ליה לר"ש דאזיל בתר ידיעה אף בתר ידיעה פי' דבעו חטאה וידיעה בחד גופא דאזיל בתר ידיעה דהשתא ולא בתר חטאה דמעיקרא מי שמעת ליה א"כ לית קרבן כי השתא משיח פר ושעיר נשיא קשיא לן דהא מאי פירכא מרבא הא והיכא ס"ד לומר דר"ש דאמר כשילא, וי"ל דאיהו סבר דאמאי דלא ליתי קרבן כי השתא גזירות הכתוב הוא דבעינן אשר נשיא יחטא אם הכהן המשיח יחטא והשתא פרכינן דאי אי' לכללה הוה דאשתני דינא אשתני חיובא ודיינין ליה השתא ה"נ אזלינן בתר ידיעה דהשתא הוה לן למידיינה כאלו חטאה השתא וקרי ביה אשר נשיא יחטא א"ל אי הכי מילקי נמי לא לילקו ומאה סלעים נמי לא משלם, יש לפרש דהכי קאמר בשלמא למ"ד דמש"ה חידוש הוא כדשנינן אליבא דשילא ל"ק ליה האי דבדידה חדית רחמנא בדידיה לא חדית רחמנא אלא לדידך דאמרת דינא הוא אמאי, ובעיר שרובה נכרים סוקלין אותה על פתח ב"ד, פירוש סמוך לפתח ב"ד ולא בפתח ב"ד ממש דהא בעינן לדחוקי' כי היכי דהוה הצוה על ידי רוכב הסוס כדאיתא בסנהדרין גרסת רש"י ז"ל גמר פתח מפתח ופתח משער ושער משער והכל דרך אח':

8 רבי יהודא אומר ללקות לוקה מכ"מ, פי' רש"י ז"ל לוקה משום לא תלך רכיל בעמך דסבירא ליה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו והקשו בתוספות דא"כ אפילו המוציא ש"ר על הבוגרת ועל האשה נמי ועוד דלא תלך לא אדכורא תלמידא אלא לאזהרה בלחוד ומלקות מויסרו נפקא דאי לא לר' יהודה ויסרו אותו ל"ל לכך נראה להם כמו שפירש ר"ת ז"ל דמלקות רבנן קאמר דפרכינן לקמן לוקה מכות מרדות לאו למימר דהשתא סבירא ליה דמלקות מדאורייתא קאמר אלא משום דקתני לא בעל אינו לוקה ומשמע אינו לוקה כלל להכי פרכינן דלעולם לוקה מכות מרדות דרבנן:

9 לוקה מכות מרדות מדרבנן, פירש בעל הערוך ז"ל דמכות מרדות מכין אותה עד שתצא נפשה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות פסחים גבי האוכל מצה בע"פ ובפירוש המשנה במסכת נזיר משמע שמכין אותה לפי אומד ב"ד וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל שמכין אותה באומד ולהקל ממלקות של תורה ונראין דבריהם שכל מכות מרדות שהיא על העבירה נמשכת ויש בו לחוש לסכנה מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו כראוי דברי חכמים וכל שהוא על העבירה שאינה אלא ליסרו על שעבר דנין אותו באומד ב"ד ובפחות ממלקות של תורה ונראין דברי האומרים שאין לדקדק במכות מרדות ברצועה של מלקות האמור במס' מדות: