ריטב"א על כתובות מ״ד

1 גופא אמר רב נחמן שתי שטרות היוצאים בזה אחר זה פי' רש"י ז"ל שטרות של מכר או של מתנה כלו' דבשטרי הלוואה שניהם קיימים לעולם ואפי' הם קיימים ביום א' וכן כתב הרי"ף והביא ראי' מהא דאמרינן בפ' גט פשוט מאן דנקט שתי שטרות מחמשין חמשין ואמר שוינהו ניהלי' חד בר מאה וטעמא דמלתי' לפי שאין דרך לכתוב שני שטרות מכר או של מתנה על שורה שדה אחת אלא כשיש שם יפוי כח בשטר האחרון אבל אדם עשוי ללות ולחזור וללות שטר כתובה כשטר מכר הם האשה כשירה כשדה זו דמי' ואחר שהכניסה כתובה אין דרך לחזור ולכתוב כתוב' אחרת ובירושלמי א"ל הדא אמרה מאן דיזף והדר יזיף צריך לכתוב ביה בר מקרטביה קמא דאית לך ארחא דאתתא דידי עבר נהרא בכל אפשר שרי לה והכי פירושו דמעיקרא הוי אחרינא דמהכא שמעינן דשני שטרי מלוה צריך לכתוב באחרון שזה תוספת על המלוה של הלוואה הראשונה וקס"ד דמשורת הדין קאמר דינא ופרכינן דלא דמי לפי שבשתי כתובות אדם כתוב דכתובה שנית כשאבד הראשונה משא"כ בהלוואה והדרינן דלא כשור' הדין קאמרי' אלא לשופרא דשטר' אם ב"ד טועין טוב וכשר הדבר שיחזור הטוב הא' בשטר השני וזה הפי' מספיק לדעתו של הרי"ף ז"ל ומודה בה ר"נ דאי אוסיף בה דיקלא דלתוספת כתבי' הכא נמי אוזיף. וכן פי' רבינן מאיר הלוי ז"ל שאינו גובה שדה בשטר אחד או שדה בזול בשטר השני אבל בעל הערוך פי' לא אתי לדמינהו לעיל אלא לענין דלא נימא בטל השני את הראשון דמוסיף בה דיקלא לתוספת כתבי' ולא לבטל אבל לא דמי לשטר כתובה לומר אי בעי בהאי גבי' ואי בעי בהאי גבי' לעולם גובה עיקר הקרקע מזמן הראשון ודקל מזמן השני:

2 פשיטא ראשון במכר ושני במתנה לייפות כוחו הוא דליתן לי' משו דינא דבר מצרי' פי' דבלא סבר' דכבש לשטר מכר ומפיק לשטר מתנה וקיימא לן מתנה לית בה משום דינא דבר מצרי' אבל היכא דמפיק ליה בשטר מכר אית ביה משום דינא דבר מצרי' דאמרינן אערומי קא מערים ואת"ל כי כביש לשטר מכר כי טעין לי' דמכר הוה לא אערומי קא מערי' ומבעי' לי' אשתבעי על טענו' בריא או על טענו' שמא. וי"ל כיון דמצרנות אינו אלא משו' לאחרומי באפי' הישר והטוב אין לנו עליו כלו' אלא בדבר מבורר במערים בשטר וכ"ש שאין שם ראיה אין להשביעו אלא להחרימו בפניו שאין הטוב והיש' וכן היה אומר מורי בשם רבינו הגדול ז"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שמשביעין אותו ולדבריו ז"ל י"ל דהכא לפי דעתו של לוקח אם מדברי' כי הוא סבר כשיוצא שטר מתנה לחוד לא יערער עליו כלום אם יתפשר עם בן המצר בכדי וכל היכא דאיכא למתלי תלינן ולא אמר' יבטל השני את הראשון טעמא מאי אמרינן אודי אודי ליה שאפשר ששטר מזויף הוא ונתרצה על האמת לקנות מזמן שני זו:

3 רב אחא אמר אחולי אחלתיה לשעבודי' יש שפירש דאחולי אחלי לאחריני דהוה ליה עליה דאלו לגופה דארעא לא מהני מחילה אלא דבשקנו מידה דגופה של קרקע קנו מידו כדאיתא לקמן ריש פרק הכותב מסתמא אמרינן דאחלי' ואין פי' זה נכון חדא דהא רב אחא לא אמר אלא במכר דאית ביה אחריות ועוד מאי מרוויח בשטר השני זה דאחליה לשעבודא קמא דהא לא כתב שיור תוספת בבתרא ולא אודויי אודי לזה בשטרא קמא פסול לכך יש לפרש דהכי קאמר אקנויי ניהלי' מעיקרא לא קניא קרינן אחולי כההוא דאמרינן בפרק חזקת הבתים אחולי מחיל ליה דאיניש וסייע בגודא בהדיה דבעינן למימר אקני' ליה והכא חיישינן דמשו' דבתר זימנא מיניה אקנויי בקנין ובשטר הדר השתא וקבלה במתנה אי זבנה מינה דאמרינן:

4 מאי בינייהו לאורעי סהדי דחתמין בשטרי קמא דאלו על איניש דעלמא לאו כל כמינה למוריענהו ונראי' דברי האומר דאע"ג דסהדי קדמאי חתימן בשטרא בתרא אמרינן נמי אודיעי ליה כי מתחלה שלא כדין חתמו או משום פסול היא בהם אלא שחזרו בתשובה וחזרו וחתמו בשטר שיש דכשר וריע עליה לכל שטרא דנפיק מידם דחתמי בה קודם שטר זה שני דאי לא הוה לן למימר דאיכא בינייהו דסהדי דשטרא קמא חתימו בשטר בתרא דאמרינן אחולי אחלתא אמרינן אודי אודי ליה אלא ודאי כדאמרן אי נמי לשלומי פירא ולטסקא אפי' למ"ד אודי אודי ליה שטרא קמא כמאן דליתא דמי וקרקע בחזקת מוכר והדרי ליה בקיום שטר שני'. ומיהו נמי משום טסקא למלכא דלמ"ד לפרי יהיב טסקא ולמ"ד אחולי אחיל ארעא ופרי בחזקת לוקח ויהיב טסקא לא מבעיא למ"ד דמפרש בלא אחיל אחריות לחוד אלא אפי' למ"ד כדפרישנא דאוקני אקני ליה כיון דלא ידעינן אימת אני אמר היום מכר וחזר ולקחה דכיון שהשטר היה שריר וקיים על זה להביא ראייה אי מתקני' ואקני' ניהלי':

5 והלכתא כרב אחא מאי הוה עלה דכתובה ת"ש דאמר רב יהודא אמר רב שמואל וכו' ולעיל לא ידעינן לה לההוא ברייתא הכא ולהכי לא אמרינן דתנאי היא והלכתא אחת זו ואחת זו מן הנשואין משום דרב הונא קים ליה כר"א בן שמוע אצטריך למפסק הלכתא כרבנן:

6 והגיורת שנתגיירה פתוחה מבת ג' שנים ויום אחד אלא איידי דאיירי סיפא באמה כדקתני הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה והיינו קדושת האם איירי רישא נמי באמה שנתגיירה לאחר שילדה והא דקתני אין לה פתח בית אב לומר שאינה צריכה פתח בית אביה ואפי' לנמצאת בבת ישראל וכן פי' רש"י ז"ל ולא מאה סלע פי' רש"י ז"ל שהמוציא עליה אינו משלם מאה סלע וה"ה שאינו לוקה ונקט חדא והוא הדין לאידך דהא כי הדר ויסרו אותו וענשו והיינו דפרכינן נמי בתלמודא נמי לילקו ומאה סלע נמי ישלם:

7 מנה"מ דכל שהורתה לא בקדושה ולידתה בקדושה וזינתה בסקילה אמר קרא ומתה פי' דלישנא יתירא הוא ורבתה התורה מיתור הרבה וכו':

8 אי הכי מלקא נמי ללקי פי' לדידיה אורחא דקרא הוא ולא לדרשה אתא כדכתיב וסקלתם אותם באבנים ומתו אי נמי לדרשא אתי ואי לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה פי' ומשמע לן דלגבי הא אי מפקית לה אית לך לאפוקי נמי כשהורתה שלא בקדושה ואי מעיילת לה עיילי נחזור תרווייהו כיון שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דקיימי בחזקת בתולה ושקולות הם ויבא שניהם מחמת יתורא ופרכינן דא"כ דישראל יתורא בישראל מאי אהני' ליה:

9 אמר רבי יוסי בר חנינא המוציא שם רע על היתומה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב מתיב רב יוסף בר אבין ואיתימא ר' יודא בר זמרא אם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי הגלילי כך הגירסא נכונה ולא גרסי' ר' יוסי בר יהודה וכן הוא בירושלמי וכן הוא בב"ב והכי איתא אי נמי אם מאן ימאן אביה בין הוא בין אביה יכולים לעכב ואין לי אלא שיש לה אב אין לה אב מנין ת"ל ואם מאן ימאן מכ"מ דברי רבי יוסי הגלילי והכי פי' אין לה אב מנין שעתה עכבה כדי שיש לה קנס דהא אבי הנערה למעוטי יתומה שאין לה קנס ת"ל אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס והיינו דפרכינן מינה הכא ביתומה דאלמנה דאין לה קנס. וא"ת והא ההיא קרא במפתה כתיב ולא כתיב אבי הנערה ותירץ רש"י ז"ל דהא גמרי' ג"ש מאונס מה להלן אביה אף כאן אביה. וא"ת מאי קא משני הכא דרבי' קרא מדכתיב ואם מאן ימאן משא"כ במוציא ש"ר דלא רביי' תירץ רש"י ז"ל דהתם נמי אצטריך קרא להיכא דיש לה אב בין היא ובין אביה יכולים לעכב כדאיתא בפרק אלו נערות ויתומה לא מתרבי הכא. וא"ת ול"ל לאותבי' מהא תיפוק ליה מהא דתנן לעיל אלו נערות שיש להן קנס וקתני גיורת שנתגיירה פתוחה מבת שלש שנים ויום אחד ואי נמי מדתנן בפירקין הגיורת שנתגיירה בתה עמה אין לה מאה סלע וטעמא משום דהוה גיורת ולא קרי ביה בישראל הא בת ישראל יתומה יש לה קנס דאי לא בישראל פטור בנכרים מבעיא ליה. וי"ל דאי לא הוה אמינא דכולהו כר"ע דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמ' לאבי הנערה לאו דוקא אבל לר' יוסי הגלילי דאמר אין לה דלמא ס"ל דיתומה אין לה קנס דאבי הנערה דוקא וכן פי' בירושלמי בכאן ומדנקט לה רבי יוסי בר חנינא סתם משמע דלכ"ע משמע ואפי' לר' יוסי הגלילי להכי אותבינהו ליה מהא מתני' כר' יוסי הגלילי שהיא גירסת הנכונה כדכתיבנא. וא"ת והא דאמר רבא מוציא שם רע חייב מדתני ר' אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים כל זה מיסודי תוספ':

10 תני שילא ג' מדות בנערה באו עליה עדים בבית חמיה שזנתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראוי גדולים שגדלתם. פי' זהו דין מוציא ש"ר שבאו עליה עדים אחר שנכנסה לחופה או בנבעלה או בלא נבעלה בפלוגתא דר"א ורבנן דלקמן וכדמוכחי קראי להדיא ואקרב עליה ולא מצאתי לה בתולים והזנות בבית אביה קודם שתכנס לחופה כדכתיב קרא בהדי' והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה כלומר ראו גדולים שגדלתם כלומר מכאן יצא סרחון זה שלא יהיו העולם סבורים שזינתה בבית חמיה לפי שבאו עדים שם וכך פי' רש"י ז"ל והא דקתני באו עליה עדים דברים כפשוטם אפי' באו מאיליהם שלא בהוצאת שם רע והכי תנן לקמן לא אמר לעדים באו והעידו והם באו והעידו אותם מאיליהם הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע היא וזוממין מקדימין לבית הסקילה דההיא דברי הכל היא דלא אשכחן מאן דפליג עליה: