ריטב"א על כתובות נ״ג

1 מוכרת כתובה לבעלה יש לה כתיבת בנין דיכרין. פי' מוכרת כתובה בטובת הנאה דאי בכל דמי' היינו נפרעת ופשיטא דליכא כתיבת בנין דכרין וקשיא לן היכי יכולה למכור זכות בני' לבעל דהא אינהו מכח תקנת רבנן אתו ואין זכותה כשמתה היא בחיי בעלה דפקע זכותה כבר וי"ל דמ"מ לא תקנו חכמים כתובת בנין דכרין אלא בשלא נפרעת מכתובתה ולהכי הוה מספקא לן אי הוה מכירה וזו כפרעון או לאו:

2 ותיבעיא לך מוחלת פירש רש"י תבעי מוחלת שהוא דבר מצוי מן המכר ולא נהירא ואחרים פירשו ותבעי לך מוחלת קס"ד דוקא במוכרת מספקא ליה משום דמטו לה הנאה אבל מוחלת דלא מטי הנאה פשיטא דלא מחלה זכות בני' אלא טובת הנאה שלה להכי אמר ליה הכא נמי איכא למבעי מוחלת דאי לא דעבד ניחא לנפשיה לא הוה מוכרת מוחלת ואהדר במוכרת הוא דמסיק הוא משום דאיכא למימר באונסה הוא דזכי' אבל מוחלת איכא למימר פשיטא ליה דפרעון הוה דאחולי אחילנא והיינו כאילו התקבלתי והיינו דהדר הכא גופה ואמר פשיטא ליה דמוחלת אין לה כתובת בנין דכרין דאחולי אחילתיה דשמע' הכא מרב נחמן רבי' וקבלה מיניה. ורבינו יוסף איש ירושלמי פי' ותבעי לך מוחלת פי' דממוחלת שמעינן דמוכרת דקבלה זוזי יש לה דאי אין לך מרתח רתח השתא מוכרת אין לה מוחלת מיבעיא. וא"א הכא נמי נימא איפכא ממוכרת שמעינן למוחלת אי במוכרת אמר אין לה וכ"ש במוחלת ואי יש לה במוכרת ע"כ מוכח דמוחל. אין לה דאי יש לה מרתח רתח מוחלת יש לה כ"ש מוכרח. ותירץ דלחומרא לא רתח ואע"ג דהו' ממונא דליכא קולא וחומרא מכ"מ כל היכא דאמרה יש לה דמקיימי' טפי מצוי פרנס' הבת ליכא ריתחא וא"צ לכל זה כי הפירוש שכתבנו נכון ופשוט דא"ר פשיטא לי מוכרת כתובתה לאחרים יש כתובת בנין דכרין מ"ט זוזי אנסוה. כך הגירסא בכל הספרים שלנו וכן רש"י ז"ל גורס ואיכא דמפקא לה מהאי טעמא ותיפוק ליה כל שמוכרת כתובה הנאה אינה מוכרת אלא זכות אלמנות גרשו' ואלו כתובות בנין דכרין אינה אלא כשמתה דהא והא בעודה תחת בעלה ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש דאפילו הכי ס"ד משום דהיקל בעיני' למוכרה כתובתה ולהכניסה לבני' באלמנות או בגרושין אמרו רבנן שלא יהא לה כתובת בנין דכרין ולהכי אצטריך לומר טעמא דזוזי אנסוה ונתנה כתובתה לאחרים בטובת הנאה לית לה כתובת בנין דכרין הואיל וזלזלה בה ויש אומרים דאפילו להאי טעמא מתנה כמכר משום נייחא דנפשה דעבדו להו יהבה להו ומאן דלא גריס האי טעמא דזוזי אנסוה ה"ה למתנה דהא טעמא משום דהיא לא מכרה ולא נתנה אלא זכות אלמנות וגירושין וזאת הגירסא היתה הנכונה מאוד אלא הספרים גורסים כמו שאמרנו:

3 בתר דבעי' הדר פשטא מוכרת לבעל' כמוכרת לאחרים דמי יש שפירשו דפשיטא ליה מהא דתניא בפ' החובל כשם שלא תמכרו והיא תחתיו כך לא תפסיד והיא תחתיו ופירשו רבא התם כשם שמוכרת כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין כך המוכרת לבעלה והנכון מסברא מפשט פשיטא ליה מדלא מייתי הכא הא ימתני' דהתם וטובא איכא בתלמודא דבתר דמבעי' ליה אמרי' דהדר פשטי' ליה ולא אשכחן מהיכא פשטא. איכא דקשיא ליה האיך מוחלת כתובתה לבעלה הא קי"ל כר"מ דאמר אסור לאדם שישהא עם אשתו בלא כתובה. וי"א שמוחלת לו סמוך למיתה כן פירש הרי"ף ז"ל ואחרים פירשו שלא מחלה העיקר כתובתה וכתובת בנין דיכרין במקום תוספת ונדוניא היא ונראין הדברים שאין צורך לכל זה דאע"ג דאסור להשהות מכ"מ מחילתה מחילה ולהכי איירי דמחלה לו דאי לענין מזונות או לכתובת בנין דכרין כ"ש שיכול לתקן אסורו שיחזרו ויכתוב לה כתובה ע"י שאין לה מזונות. ויש מקשים עוד כי מחלה לכתובתה מאי אהני תימא נחת רוח עשיתי לבעלי כדאמרן שמכרה עם בעלה או מנכסי מלוג עד שתקבל עליה אחריות כדאיתא בפרק הניזקין והראב"ד ז"ל תירץ דהכא שקבלה עליה אחריות ואין צורך דלא קשיא דלא שייך דנחת רוח עשיתי לבעלי אלא כשמוכרת בנכסי מלוג ושייך לומר עיניך נתת בגירושין ובמיתה ואי' איבה אי לא מכרה עמו אבל במוחלת ליכא איבה כי לא מחלה דאדרבה הוא נותן עינו בגרושין כשתובע ממנה שתמחול:

4 אי לאו דאחרת לה משום דגברא רבה הוא אמינא משלם רעה תחת טובה לא ימיש רעה מביתו כלומר ויש לה מזונות וכן הלכה. ויש שפירשו דדוקא במוחלת כתובה לבעלה שאין מזונות תנאי כתובה אלא חוב באנפי נפשה או מדאורייתא או מדרבנן ואיכא למימר מדרבנן ואיכא למימר דכתובה מחלה ולא מזונות אבל אלמנה לגבי יתומים שמזונותיה משום תנאי כתובה כל שמחלה להם כתובה הרי היא כאלו מחלה להם מזונות בפי' והיינו דאמרינן בפרק הנושא בעובדא דחמתיה דרב חייא אריכא קיתבא עשרים וחמשה שנים ולא תבעה לכתובה ולבסוף אמרה ליה הב לי כתובה ואמר לה לית לך דאלמא כיון דמחלה כתובה אין לה מזונות אבל בירושלמי אמר שמואל מוחלת כתובה יורשין יש לה מזונות מטעמא דמשלם רעה תחת טובה ומשמע דפליגו אתלמודא דילן מההיא דנושא ויש אומרים דלא פליגי וההיא דפרק הנושא אתיא כאנשי יהודה שהרשות ביד היורשים לגבות כתובתה ולאבדה מזונות וכיון שכן שמוחלת להם כתובה אבדה מזונות שאל"כ יכולה לכופם למזונותיה שתמחול להם כתובה אבל ההיא דירושלמי דאנשי גליל דשמואל דאמר בירושלמי ופסק לקמן הלכה כאנשי גליל וזה דחוק מדלא פירש בתלמוד גם כל הגאונים ז"ל קבעוה הלכה וכן עיקר:

5 זיל קברה או הב לה כתובה פי' קס"ד דתקינו קבורתה תחת כתובתה היינו תחת עיקר כתובה ודחינן ליה שהרי לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכשמתה בחייו לא זכו ממנה כלום ותקנו קבורתה תחת מזונות ומיהו לא פליגי רבנן כיון דרוב נשים ניזונות והיינו דלא אמרינן תתת ירושתה דזימנין דלא ירית ומחייב בקבורתה והא דאמר ולא מטמא לו לא שאסרו לה שהרי אין בנות אהרן מוזהרות שלא ליטמא לרחוקים ובני אהרן ולא בנות אהרן כתיב אלא שאינה חייבת ליטמא לו. כי כיון שאינו שאר ואתיא כמ"ד חובה ליטמא לקרובים דס"ל לה יטמא חובה. ויש שפירש שאסורה לטמא לו ומיירי ברגל שכל אדם חייב לטהר את עצמו ברגל ואסור לו ליטמא כי אם לקרובים:

6 שאין אני קורא בה לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי איכא דקשיא ליה דהא לית ליה מדרש כתובה זה כדאיתא לקמן במכילתין וביבמות ולאו קושיא היא דהכא לאו משום מדרש כתובה אלא משום שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דבעל לבית הלל לישנא דעלמא נקט הכא ויש מתרצין דב"ה לית להו מדת כתובה ליפות כחה בכך כגון האשה שבא עד אחד שמת בעלה שנשאת ואינו גובה כתובה לב"ה אבל הכא שהוא להורע כחה שלא תגבה אפי' ב"ה מודה ואין לתירוץ זה טעם בעצמו אלא שמפרש כמה שכתבנו:

7 לרב אע"ג דבגרה ולא נסיב וכו' פירוש בתמיה משום דתני להדיא לקמן בפרק אע"פ דבין בגרה עד שלא נשאת ובין נשאת עד שלא בגרה אבדו מזונותיה וכן פירש רש"י ז"ל והלכתא כרב דקאי כרבנן ומיהו קטנה שקידשה אמה ואחיה כיון שיכולה למאן יש אומרים דאף רב מודה שלא הפסיד מזונות שאין זה אלא כשידוכין בלחוד ולא דרב אלא בקדושי נערה שקדושיה גמורה והכי משמע לקמן דבעי דמאנות ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות פי' רש"י ז"ל דמבעיא ליה אם יש לה מזונות מן האחים או לאו ולא שמעינן לה ממתני' דלעיל אי נמי שמיעי ליה ובעי הלכתא כמאן והוא ז"ל גורס משמע לא שמיעי' ליה אבל מסברא לית ליה כיון דארוסה היא לא ניחא דתתזל והדר ליה מסברא לית ליה דלא שדא ארוס זוזי בכדי למיתב לה מזונות ואין פי' זה נכון דהיכי תיסק אדעתיה לפטר' ממזונותיה של אחים על סמך שיתן לה ארוס מזונות שאינו חייב בהם ועוד אדרבה מימר אמר ארוס כי לא יהיבנא לה אנא אינהו יהיבו לה ולא מתזלא. והרי"ף ז"ל גורס בהיפך משמע לא שמיע ליה מסברא אית ליה כיון דארוסה לא ניחא ליה דתיתזל וא"ל מסברא לית לה דלא שדיא איניש זוזי בכדי ופי' הוא ז"ל דאיירי בארוסה שנתארמלה ויש לה כתובה אם יש לה מזונות מן היורשים משום תנאי כתובה או לא אע"ג דתני ארוסה לא תמכור אלא בב"ד מפני שאין לה מזונות התם היא שלא הגיע זמן לא בחיי ארוסה אבל הכא אבעיא לן כשהגיע זמן בחיי ארוסה והיתה אוכלת משלו ומת וא"ל מסברא אית לה מזונות מיורשים כיון דארסה לא ניחא ליה דתיזול אלמנותו אחר שהגיע הזמן בחייו ונעשית אשתו ועדיין אין הפירוש מחוור חדא דה"ל לפרושי ארוסה שנתארמלה אם יש לה מזונות ובירושלמי איתא להאי דינ' ואמר בהדיא הגיע זמן ומתו בעליהו אוכלת משלו. והנגיד פי' בארוסה בחיי ארוס שלא הגיע זמן ואליבא דרב דבאירוסין יש אין לה מזונות מן האחים אם יש לה מזונות מן וארוס כיון שאירוסין גרמו להפסידה מזונות דהא דתנן ארוסה אין לה מזונות עד שהגיע זמן כשלא הפסידה מזונות באירוסין שאירסה בחיי אביה או לאחר מיתה אחר שבגרה או דלמא לאירוסין אין לה מזונות קודם שהגיע זמן ואהדר ליה דמסברא אית לה וקי"ל כלישנא בתרא ואית לה וכדפסק הר"ן הריף ז"ל ונראין הדברים שאע"פ שבגרה אח"כ יש לה בוגרת מזונות ולא מצינו למימר לה דהשתא בלאו דידי אפסדת מזונו' דכיון שהתחייב לזון שיב אינו פוסק:

8 ממאנת יש לה מזונות או אין לה מזונות. פי' קטנה שהשיאוה אמה ואחיה ומאנה בעודה קטנה ואהדרה לבי נשא יש לה מזונות עד לאחר שתבגר או לא מיתיבי נשואי' דידה הוה נשואי או לא אמר ליה תניתוה אלמנה בבית אביה וגרושה בבית אביה יש לה מזונות ונראה כי רש"י ז"ל מפרש לה כשנתארמלה או נתגרשה לאחר מיתת אביהם בעודה נערה והדרא לבי נשא ולא נהירא דאלמנה מן הנשואים הרי כבר הפסידה מזונות לאחר מיתת אביהם והיכי הדרא להו ואי באלמנה מן האירוסין הא אליבא דרב כבר הפסידה מזונות מן האירוסין ולא מסתברא דתהוי כרב ורבנן דמתני' דלעיל ודלא כרבנן דהכא ודלא כר' יהודא מדלא מייתי לה תלמודא לעיל בפלוגתא דרב לכן פי' ר"ת ז"ל דהכא כשנתארמלה או נתגרשה בחיי אביה והדרא לבי נשא ונעקרו אותו נשואין דתנאי כתובה דמתון דמתזנן עד דתנסבן עד לאחר מיתת אביה' כל שהניח פנויות ונערות. ואחרים פירשו דדוקא באלמנה וכו' וגרושה מן האירוסין אבל אם נשאת בחיי אביה כבר יצאה מרשותו לכל שבח נעוריה ונשואיה כבוגרת חשיבי ותו לא תיקן בה רבנן מזוני בכך וכדברי ר"ת ז"ל עיקר מדתני לה סתמא:

9 אלא לאו מזונות ממאנת א"ב ת"ק סבר אית לה ור' יהודא סבר לית לה פירוש שמעינן לה מדתני ר' יהודא לישנא יתירה אינה בבית אביה אין לה מזונות דהא מרישא שמעינן לה אלא ודאי תני לישנא יתירה למעוטי ממאנת דכיון שנשאת והיתה בבית אביה שעה שוב אין לה מזונות משום דשמעינהו לרבנן דאמרי' דאפי' ממאנת עודה בבית אביה מיקרייא והלכה כרבנן ומסתברא דאפי' ר' יהודא לא קאמר אלא בממאנת מן הנשואין אבל ממאנת מן האירוסין לא הפסידה מזונות באירוסין כלל ואפי' אביה אליבא דרב כדפירש לעיל וכן פירש רש"י ז"ל בממאנת מן הנשואים:

10 בת יבמה יש לה מזונות או לא. פירוש כשהיו נכסים לראשון שכתובת יבמה עליו דאי לית ליה נכסים לראשון הרי כתובתה על השני ואית לה עליה נמי תנאי כתובה ומזונות יבמה גופא לא מבעיא ליה דהא פשיטא כיון דאית לה כתובה אית לה מזונות ובמזונות הבת איכא למבעיא משום דלגבי ראשון דכתובתה עליה לא קרינן ביה בנין נוקבין דיהווין ליכי מנאי להכי מבעיא ליה אי תיקון לה תנאי כתובה מן השני כיון דמראשון לית לה ולא אפשיטא הלכך לית לה. פי' הרב בעל העיטור ז"ל דהא לא דה"ה דמבעיא לן לגבי כתובת בנין דכרין דהא בה שייך טעמא כדי שיקפוץ ויתן לבנו כבתו דמסיק אדעתיה שפיר דנפלה לפני יבם ותפסיד כתובת בנין דכרין ומימנע ולא כתיב: