ריטב"א על כתובות מ״א

1 האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פ עצמו. פירוש לפי שהבושת ופגם אינו קנס אלא ממון גמור ומיהו לא דיינינן ליה בכל מקום משום דהוי מלתא דלא שכיח ולית בה חסרון כיס וכדאיתא בפרק החובל וכדאיתא התם בס"ד:

2 וליתני אנסתי פי' וליתני אנסתי נמי מ"ש דתנא פתיתי לחוד:

3 אתמר פלגא נזקא רב פפא אמר פלגא נזקא קנסא. שמועה זו פירשתי במרובה יפה בס"ד ולפיכך קצרתי בה בכאן שאינה מקומה:

4 סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי. פי' לאו דס"ל דקיימו בחזקתו דהא סוגין דכולא תלמודא תמה משונ' היא אלא ה"ק אע"ג דלאו אורחא דאזיל תדיר מ"מ לא בחזקת שימור קיימי לא שיהיה צריך לשומרו מפני שפעמים הוא מזיק:

5 לא נצרכה אלא לפחת נבילה פי' דהוה נזקי' כולה. וא"ת והיכא שייכא בתשלומין דהא כיון דקנסא הוא כל מה דשקיל ניזק לאו דידיה שקיל ויש שתירצו דהשתא בפחת נבילה דמועד מוקמא מתניתין ואידך דתשלומי נזק מוקמינן בתם. אבל רש"י ז"ל פי' בסמוך דהאי תשלומי נזק מיירי במועד דקתני בה שמשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ולרבינו ז"ל יש לפרש דהכא כיון דאמר רחמנא שישלם חצי נזק ועבדי שותף בנבילה דכתיב וגם את המת יחצון אע"ג דמשום קנסא הוא כי אפחתי' לנזק מההוא חצי נזק ע"י פחת נבילה ונמצא שאינו גובה חצי נזקו כמו שיגבה נזקו דעלמא הא שייך שפיר בתשלומין. ומיהו צריכין אנו ליישב למ"ד דהא' מיירי במועד והא' בתם כדמפרש רבינו שמשון ז"ל הא האיך אפשר כיון דבאידך קתני במיטב הארץ וי"ל דבב"ק חבתי בנזקו לא קתני אלא חבתי בתשלומי נזקו תנינא להא דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה וכמתני' דחבתי בנזקו דעלה סמכינן לא תנן ביה במיטב הארץ הלכך שפיר איכא לאוקמי בתם וא"ת ליתני נמי הא כלומר דהתם אינו משלם ע"פ עצמו והמועד ע"פ עצמו ומהדרינן תנא ושייר ופרכינן מאי שייר דהאי שייר פי' לאו אורחא דתנא לשיורי חדא בלחוד ומהדרינן שייר חצי כופר פי' דהוה ליה למכתב שהתם פטור אפילו מחצי כופר והמועד חייב אפילו בכופר שלם:

6 גרסת הספרים אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי הגלילי היא. לכאורה נראה דפרכה הוא דשנוי' דשנינן לאו שנוי' הוא דהא רבי יוסי הגלילי היא אבל אין לפרש כן דמנ"ל דר' יוסי הגלילי היא דפריך הכי אבל הנכון דכי פרכינן חצי כופר שנינן קושיין וה"ל האי פירוקא פירכא לאידך דכיון דשייר חצי כופר ע"כ שייר מידי אחריני דאי לא מאי שייר דהאי שייר ואית לן לומר דשייר דהתם אינו משלם ע"פ עצמו ותיובתא למ"ד פלגא נזקא ממונא ומשום דמהדרינן דאי משום חצי כופר לאו שיורי הוא עד דנימא למ"ד פלגא נזקא ממונא:

7 מאי שייר דהאי שייר דאיכ' לדחויי הא מני דר' יוסי הגלילי היא ואיכ' נסחי דגרסי בהדיא ואידך מאי משום חצי כופר לאו שיורא הוא ואתיא פשוטה כי הא דפרכינן הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר שם תם משלם חצי כופר. וא"ת מ"מ ליתני התם שהתם משלם חצי כופר ומועד כופר שלם. וי"ל שזו כבר תרגמא רש"י ז"ל מכלל שאמר התם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם וא"ת והיכא שמעינן לה לרב יוסי הגלילי סברא זו דר"א סבר התם אינו משלם כופר דנפקא לן מדכתיב ובעל השור נקי מחצי כופר ואשכחן לר' יוסי דאמר בעל השור נקי מדמי ולדות ואם כן אית ליה דהתם משלם חצי כופר ואיכא למידק דדלמא לרבי יוסי הגלילי נמי פטור מן הכופר ולא צריך קרא מטעם שהשיב ר"ע לר"א והרי הוא עצמו אינו משלם אלא מגופו תביאנו לב"ד והוא משלם לך ואע"פ שהשיב לו ר"א אין דינו אלא כשהמית ע"ע או ע"פ עד אחד שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר ואף כן אפשר לומר לר"י הגלילי לכך פירוש ר"י ז"ל דהא ודאי אפשר לרבי יוסי הגלילי כר"ע סבירא ליה כדאמרן ותם פטור מן הכופר והא דלא דייק ונקט חד מן תנאי דאפשר דסברי להו דהתם משלם חצי כופר ולכשתמצא לומר דלרבי יוסי פטור הא איכא רבי טרפון דס"ל הכי דהא אשכחן ליה בשלהי כיצד הרגל שחייב תם כופר שלם בחצר הניזק משום דס"ל משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם וא"כ בר"ה משלם חצי כופר דליכא תם דברשות הרבים פטור ובחצר הניזק הוא נזק שלם. והא לא אמר ר"ט היא. וי"ל משום דתנן הכא שהתם משלם חצי נזק ומשמע אפילו בחצר הניזק ודלא כר"ט אי נמי כיון דלר"א נקי מחצי כופר ורבי יוסי הגלילי איירי בהאי קרא ודריש נקי מדמי ולדות ולא השיב לר"א כלום כמו שהשיב ר"ע משמע טפי דס"ל דתם משלם חצי כופר ואורחא דתנא הכי דלא דייק הכא ונקט תנא במקום תנא:

8 כולה במועד קמיירי. פי' דבמועד ניחא ליה טפי לשנויי כולה:

9 והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי ושונרא תרנגולי רברבי משונה הוא ולא מגבי' בבבל שאין קנסא נגבין כלל דאלו למ"ד פלגא ניזקא ממונא מגבין ביה בבבל ואף על גב דמדאורייתא סמוכין בעינן מ"מ עבדינן שליחותייהו כדעבדינן אנן שליחותייהו בהודאות והלוואות ובגיטין ובמסכת סנהדרין ובפרק החובל ובבתרא דגיטין והא דתנן בפ"ק דסנהדרין נזק וחצי נזק משלם בג' ומפרש בתלמודא סמוכים דאוקימנא אפי' למ"ד פלגא נזקא ממונא התם בנזקי שור וכיוצא בו דלא שכיח שהבעלים משמרים אותו משא"כ בשונרא וכלבא דאיכא דלא נטרי להו שכיח היזקייהו טפי ובכל מלתא דשכיח ואית בהו חסרון כיס עבדינן שליחותייהו כדאמרינן בהחובל והיינו דנקטינן הכי ולא נקטינן סתם חצי נזק דנימא השתא דאמרת פלגא נזקא קנס לא מגבינן בבבל כך נראה לי ובמקומה פירשתיה בס"ד:

10 ואי תפס לא מפקינן מיניה פי' ר"ת ז"ל כשתפס המזיק עצמו ונראין דבריו מזה ובכל נזק שור תם שאינו גובה אלא מגופה אבל שאר קנסות שנובין מכל נכסי המזיק כל מאי דתפס לא מפקינן מיניה ואי אזמינהו לארעא דישראל מזמינן ליה בזמן דאיכא סמוכים בארעא דישראל דחזו למדיינה ואע"ג דאמרינן בעלמא אין מוציאין על מנה מנה בדאיכא דיינים באתריה דחזו לדיינה ואמר לב"ד הגדול אזלינן משא"כ בזו דליכא בח"ל דיינים דלידיינו ואי לא אזיל משמתי' ליה. כתבו הגאונים דבזמן הזה דליכא סמוכים בא"י כל שחובל בחבירו ומביישו ומזיקו ברבים שאינן ניגבין בבבל בח"ל משמתין ליה כתבו הגאונים ז"ל דבזמן הזה דליכא סמוכים עד דמפייסי ליה לבעלי דינים וכשרואין דמפייס ליה ניזק בדבר הגון והניזק מתעכב אומרים לו טול מה שנותן לך ואם לא הרי אנו מתירין נידויו וכן היה המנהג בב' ישיבות ואיכא מאן דסבר דבזמן הזה אם מודה בקנס פטור וליתי דלא אמרי' מודה בקנס פטור אלא כשמודה בפני ב"ד הראוים לדונו כדאיתא בפרק החובל בין כך ובין כך משמתין ליה עד דמשלם דמסליק ניזקא מדר' נתן וכו' ודוקא בכלב רע וכיוצא בו אבל * בשור דכל מלאכה עביד ורב תבואות בכח שור לא עבדינן כו' כצ"ל נ"ל המו"ל. בשאר דכל מלאכה עביד ורוב תבואות בכדי שויה לא עבדינן הכי אלא אמרי' דלנטרי נטירותא מעליא:

11 פרק רביעי נערה שנתפתתה נערה שנתפתתה בושתה ופגמה לאביה והצער בתפוס' פירש בארוס' ואנוסה כו' ולישנא דקרא נקט ואע"ג דאמרינן בפרק החובל בצעריה דידה לא זכי ליה רחמנא לאב שאני הכא דיכול האב לצערה בצער זה שהרי בידו למוסרה לחופה דאיכא צערה דפיסוק רגלים וכן פירש בירושלמי ונראין הדברים שהם באים מחמת ביאה אבל סימא את עינה למי משלם או לה או לאביה והא דקתני שמשלם צער בתפוסה דלא כרבי שמעון בן יהודא משמיה דרבי שמעון שאמר בפרקין לעיל אונס אינו משלם את הצער ואע"ג דר"ש פליג בסיפא דמתניתין ולא פליג בהאי רישא וכן אמר בירושלמי בכאן דהא דלא כרבי שמעון ויש אומרים דלית' האי רישא כרבי שמעון בן יהודא משום דרבי שמעון ותנאי הוא ואין צריך לזה:

12 אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הם של עצמה פירש"י ז"ל דהאי לאו ממון הוא ורחמנא אמר והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ובתוספות הקשו על פירוש זה מה ענין והתנחלתם אותם לזה שאין הכתוב בא אלא למה שלא בא לאחר מיתת האב אבל זו שכבר נאנסה או שכבר נתפתה בחיי האב הרי כמעשה ידיה שעשתה בחיי אב שהוא של אחים וה"ל למיחוש טעמא משום דאין אדם מוריש קנס לבניו ותירצו משום דשאר קנסות אדם מוריש וכההיא דב"ק לפי שהוא מוריש להם את הקרן והכא אינו מוריש הקנס הזה לבניו לפי שאינו מוריש את הקרן כדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם וזה לפי שיטת ז"ל שכתבו למעלה ולא לפי שיטתינו שכתבנו שאין הפרש לקנס הבת לשאר קנסות ולא ראינו לרש"י ז"ל בשום מקום שחלק ביניהם בזה ונראה שלשון רש"י ז"ל מתוקן בזה כראוי דהא לאו ממון הוא לא זכה ביה מחיים ואין הזכות בא לאחד מהן אלא לאחר העמדה בדין שאין אדם זוכה בקנס אלא בהעמדה בדין וכיון שהעמדה בדין היתה לאחר מיתת האב הרי הוא כמעשי ידיה שעשאה לאחר מיתת האב שאין אחים זוכין בה משום והתנחלתם אותם לבניכם ונראין הדברים דהא סיפא אכולה רישא קאי אפי' אמפותה ואף לשיטתם שכתבו דאף דיתומה ומפותה אין לה קנס לפי שכבר מחלה לגופה התם הוא לפי שבשעה שנבעלה לא היה לאב וגופה שלה היה אבל זה שבשעת ביאה לא היתה של עצמה אע"פ שעתה חזרה וזכתה בקנס בשעת עמדה בדין פנים חדשות באו לכאן ואין מחילתה הראשונה כלום ולא דמי לאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומת בעלה שזכה הלוקח למפרע דהתם הגוף שלה ואין לבעל אלא אכילת פירות אבל הכא בשעת ביאה גופה של אב וכדאמר קרע שיראין של חבירי ופשטי' דמתני' הכי דייקא וכן נראה מירושלמי שכתבנו בפרקין לעיל. וראיתי מי שפירש דאהך סיפא דאנוסה בלחוד קאי ולא נהירא לי והא דקתני הרי הוא של עצמה פי' בתוספת דברים כפשוטם דאפי' אבושת ופגם קאי ואע"ג דהאי ממון גמור להורישו לבניו שהרי הוא משלם עפ"י עצמו שאני הכא דבושת ופגם באונס ומפתה נפקא לן מהכא מדכתיב ונתן האיש השוכב עמה הנאות שכיבה חמשים דאיכא בושת ופגם וכיון דכן ועלה כתיב ונתן לאבי הנערה גזירות הכתוב שהכל נותן במקו' אחד וכל שהאב או יורשו זוכ' בקנס זוכה בבושת ופגם וכל שאינו זוכה בקנס אינו זוכה בבושת ופגם ואע"ג דתנן האונס והמפתה משלם בושת ופגם ע"פ עצמו ואינו משלם קנס ע"פ עצמו ל"ק לא אקשינהו הכא אלא לענין קנס דאב דאלו לענין הודאת אונס אם מחייב בהודאתו כל חד וחד נידון כדרכו אבל רבינו הרמב"ם ז"ל כתב דכי קתני הרי הן של עצמה אקנס דאונס ומפתה קאי אבל בושת ופגם וחבריהם דממונא נינהו הרי הן של אחים ונראין הדברים ז"ל דהא דקתני עמדה בדין ולא הספיק לעמוד לאו למימרא שאין האב יכול לתבוע הקנס שלא מדעתה כדסברי קצת מרבנן ז"ל דהא ליתא כיון דאמר רחמנא ונתן לאבי הנערה הרי האב הוא בעל דבר ולקמן תנן אנסת את בתי והעמדתיך בדין אלא משים דמכחה זכה רחמנא לאב ואתועלתה קא תנא תביעת האב בדידה וקתני עמדה בדין כך נ"ל:

13 ר"ש אומר וכו' טעמא מפרש בתלמודא ולית הלכתא כוותיה: