רש"ש על גיטין פ״ב א

1 תוס' ד"ה צא. עי' מהרש"א. ופשוט דבהא דחזקיה אין חילוק בין קרוב אחד לב' דהא בפשוט מקיימין מתרי עדים עי' לעיל יח ב תוספות ד"ה אמר ליה. ואם כן גם באחד יש לחוש דלמא מקיימי בחד קרוב וחד כשר:

2 גמרא א"ד ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר"א כו'. נראה דה"ה דהמ"ל א"ד בתרוייהו פליגי ודקתני בע"מ הוא לרבותא דרבנן. וכן לצד הראשון לרבותא דר"א כדאמרי' בכ"ד ועי' בר"ן:

3 שם א"ר ת"ש כל הבתים כו'. עי' בתוס'. וק"ק מדוע לא מייתי מפ"ט דאהלות מ"ב הכל טמא אלא תוכה המוקדם וכן עו"ש במ"ח הכל טמא אלא גבה:

4 תד"ה אבל. מודה ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

5 בסה"ד אע"ג דבחוץ מודה להו. כצ"ל: