נימוקי יוסף על יבמות ז׳

1 גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. ומיהו מסיח לפי תומו כשר הוא ואפילו היה פסול בעבירה של תורה וכן כתב רי"ף ז"ל פרק האשה רבה ודין הוא דלא גרע מעובד כוכבים מסיח לפי תומו ויש לדקדק בענין שיחתו שלא יהא מכוון להעיד כלל שאילו אמר אמרו לאשתו של פלוני שאני ראיתי שמת בעלה לאו מסיח לפי תומו הוא דהא מתכוון להעיד ולהתיר הוא וכן מוכח בגמרא בסוגיא זו דמקשה וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והא אמר רב מנשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה והקשו ז"ל דלמא במסיח לפי תומו ותירצו דמיירי במתני' דלעיל המביא גט שבא לומר בפני נכתב כו' שהוא דרך עדות וכן הקשו מהא דמעשה בלסטים אחד וכו' והשיאו חכמים את אשתו לרבי יהודה דאמר הרגתיו לא תנשא וכו' והקשו ז"ל מאי קושיא דילמא מסיח לפי תומו הוה ותירצו דכיון דאמר אמרו לאשת פלוני מתכוון להעיד הוא:

2 גזלן דדבריהם. כגון מפריחי יונים ומשחק בקוביא דתנן כל עדות וכו':

3 מתני' בנדר. שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאתה לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטתה:

4 לא ישאנה. משום חשד:

5 שהוא ב"ד. כלומר מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי דקיימא לן חליצה ומיאונין בשלשה ותלתא לא חשידי:

6 ומוקמינן בגמרא מתניתין דקתני לא ישאנה ביחיד מומחה דקיימא לן הפרת נדרים ביחיד מומחה כלומר דגמיר וסביר ונקיט רשותא מבי נשיאה וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא לפיכך לא ישאנה אבל בי דינא דבי תלתא לא חשידי כדתנן מפני שהוא ב"ד וכתב רי"ף ז"ל ולאו דוקא ב"ד אלא אפילו תרי נמי לא חשידי דתנן עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים לדבר זה אלא רצה אחד מן העדים לקנות אותה שדה או לישא אותה אשה הרשות בידו ולא חיישינן לחשדא והאי דקתני במתני' מפני שהוא ב"ד קמ"ל דמיאון בשלשה לאפוקי ממ"ד מיאון בשנים ולית הלכתא הכי דקיימא לן מיאון בשנים כדאיפסיקא הלכתא בפרק אין ממאנין והא דלא חשדינן עדים כשהאחד לוקח השדה או את האשה כדמפרש בירושלמי שאין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד וכולן מותרות לבניהם ולאחיהם שאין אדם מצוי לחטוא מפני בנו או מפני אחיו:

7 איבעיא להו כנס. פרש"י ז"ל אחכם ואמביא גט קאי ואע"ג דלא דמי לעז דשפחה ללעז דמביא גט דאף כי יהיה לעז הנטען מן השפחה אמת השתא כיון שנשתחררה בהיתר קיימא גביה אבל המביא גט אם הלעז אמת אשת איש היא אנן לא מדמינן להא מילתא אלא לומר דלא דמיא לנטען מאשת איש דהתם איכא קלא דלא פסיק או עדי דבר מכוער ורגלים לדבר לחוש אבל המביא גט ומעיד שמת בעלה אין כאן שום הוכחה ושום קול שיאמר כן כדי שישאנה אלא חשש שבלב ורינון לבד שהעם מרננין ומפקפקין לפיכך לא מפקינן לה ברננה דעלמא דומיא דנטען מן השפחה:

8 מתני' וכולן. החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה דתנן בהם לא יכנוס:

9 שהיו להם נשים בשעת מעשה ומתו לאחר זמן מותרות לינשא לו. דהשתא ליכא חשד שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה החכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוון ומיהו אם היתה חולנית כשהעיד חיישינן וכן משמע בירושלמי:

10 גמ' נתגרשו לא. דעל ידי שנתן עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו:

11 קטטה. הא דקתני אפילו נתגרשו כגון דהוי להו קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת:

12 דארגיל הוא. נתגרשו לא שהוא התחיל להקניט את אשתו. אבל היא הקנטתו דארגילה היא אפי' נתגרשה:

13 קא סלקא דעתך מיתה אמיתה. הא דקתני וכולן שנישאו לאחרים ונתאלמנו קאי נמי ארישא דקתני מת הרגתיו לא ישא את אשתו וקתני דאם נשאת לאחר על פיו ומת השני הזה מותרת לינשא לעד שהעיד זה ואף ע"ג דמתו שני בעליה תנשא לשלישי ולא אמרי' הוחזקה זו שכל הנושאה מת וגרושין או נתגרשו דקתני קאי אגירושין דלעיל דהמביא גט ואשמעינן דאי נשאת לאחר באותו הגט וגרשה השני הזה מותרת להנשא למביא את גטה הראשון:

14 בתרי זימני הויא חזקה. לקמן בהבא על יבמתו דף סד: נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי ומתני' דלא כרבי דאי כרבי נהי דחשד ליכא מיהו לכל העולם אסורה דהוחזקה להתאלמן או להתגרש ומתרץ מיתה דקתני הכא שנשאו לאחרים ומתו מותרות לאו אכולהו דלעיל קאי אלא אגרושה המביא גט ואחכם וגירושין דהכא אמת הרגתיו ומש"ה כשנתגרשה משני זה מותרת לשלישי דעדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני:

15 וכ"ש לאביהם. דמותרת ולא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה:

16 דבזיז. בוש מאביו הוא וירא ואימתו מוטלת עליו:

17 אסור באמה. דאף ע"ג דמשום זנות לא מתסרן עליה קרובותיה כדאיתא לקמן בפרק אין נושאין על האנוסה דף צז. מ"מ לאחר שנשא קרובותיה קיימא נטענת עליו באיסור כרת או איסור מיתה מפני נשואי קרובתה ומפני כן חששו שמא יזנה עם הנטענת שלו על ידי שהיא רגילה בביתו ולא אסרוה עליו אלא בחיי נטענת בלחוד מטעמא דאמרן ודעת הרמב"ם ז"ל דלאו דוקא אמה בתה אחותה אלא ה"ה כל תולדותיהן אמה ואם אמה ואם אביה ובת בנה ובת בתה ותניא בתוספתא דבכל אלו אם כנס לא יוציא כיון שאין כאן חשש איסור שבגופן אלא חשש נטענת שתזנה עמו בסבתה ומ"מ קשיא הכא אמאי מותרות לבניהם ליחוש שמא עצת זמה היא ביניהם לישא את בנו של זה ויהא זה רגיל עמה:

18 נשי דלא אסרי. שאין האשה נאסרת על בעלה מפני שתזנה עמו קרובתה הילכך לא קפדה אשתו ושתקה וחיישינן:

19 אבל גברי דאסרי שכיבתן אהדדי. דאשה המזנה אסורה לבעלה קפיד בעל ודחיל האי מיניה:

20 הדרן עלך כיצד אשת אחיו:

21 פרק שלישי

22 ארבעה אחין:

23 ולא מתיבמות. מפרש טעמא בגמרא משום זיקה. כלומר חמורה זיקה לשוויה לאחות זקוקתו כאחות אשתו והי מינייהו דהוה מיבם הוה פגע באחות זקוקתו:

24 יוציאו. ולא מיבעיא ראשון דמיבם דקפגע באחות זקוקתו אלא אפילו שני דמיבם אחר שכנס ראשון דפקעה זיקתה יוציא משום דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על היבם קיימא עליה באשת אח שיש לה בנים וכבר היתה אסורה עליו קודם שכנס אחיו הילכך השתא נמי נאסרה עליו ולפיכך יוציא ונקט ד' אחים ולא שלשה לרבותא דאף על גב דתרי אחי נינהו ולא אילימא זיקתה דקמא דמיבם מצינן למימר הא הוא דרמיא עליה ואחותה על אחיו אפילו הכי אסירי וכל שכן כי נפלו שתיהן לפני אחד דתרוייהו עליה רמיין וזיקתו חמורה וכי נסיב הוה פגע באחות זקוקתו דאמרינן יוציא למאן דאמר יש זיקה:

25 גמ' לפני ב' יבמין. כלומר לפני ב' אחי בעליהם שהם יבמיהם:

26 אמצעית. כלומר שלישית ולאו דווקא נקט:

27 צריכה חליצה משניהם. משום דאלימא זיקת יבמין למרמיה אתרוייהו והך חליצה על כרחך חליצה פסולה היא כלומר גרועה שאם רצה ליבם אינו יכול דאחות חלוצתו היא הילכך לאו חליצה מעלייתא היא וצריכה לחזור על דלא מפקעא זיקה דתרוייהו בחליצה דחד ומיהו הראשונות דסגיא לכל חדא בחליצה דחד מיירי כגון דנפלו זו אחר זו נמצא דכשמת ראובן ונפלה אשתו לפני אחיו היה יכול יששכר אחיו ליבמה וכן נמי יכול לחלצה דחליצה מעלייתא היא ואח"כ כשמת שמעון בעל השניה נמי יכול יהודה ליבמה דלאו אחות זקוקתו היא שכבר חלץ יששכר לאחותה הילכך כשחולץ לה יהודה חליצה כשרה ומעלייתא היא אבל השלישית אשת לוי היא שאינה יכולה להתייבם לא ליששכר ולא ליהודה משום דלכל א' הויא אחות חלוצתו ורב אמר למילתיה אליבא דמ"ד יש זיקה הילכך חליצת יששכר לא מפקעא זיקת יהודה כיון דחליצה גרועה היא לפיכך צריכה השלישית לחזור על כל האחין שיחלצו אותה אבל אם נפלו כולן בבת אחת אפילו הראשונות נמי זה חולץ לכולן וזה חולץ לכולן דכיון דחליצתן פסולה היא משום דכל אחת הויא לכל חד וחד אחות זקוקתו צריכה לחזור על כל האחין:

28 ושמואל אמר אחד חולץ לכולן. ולא קפיד בחליצה גרועה:

29 והא אמר שמואל וכו'. דשמעינן ליה דחליצה מעולה בעינן כל היכא דאפשר ולא עבדינן חליצה דגריעה מינה:

30 חלץ לאחיות. שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחיו וכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל ואי בעי ליבומי לא מצי אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא מיבם מיהו קל איסורן משל אחיות כדמפרש לקמן והוא הדין נמי ליבמין שבא אחד מהם לחלוץ ועביד שליחותא דאחוה שאם חליצתו פסולה לא עבד שליחותא לחבריה דאפשר לה בחליצה דעדיפא מינה:

31 למפטר צרה. כי התם דלא עבדא יבמה שליחותא דחברתה בחליצה פסולה כל היכא דאפשר לה בחליצה מעולה וכדקאמרי' א"ה איהו לא נפטרו צרות:

32 אבל נפשה. למיפטר נפשה משני יבמין מפטרא בחליצה הגרועה של אחד מהם ועביד בה יבם שליחותא לחבריה אף על גב דאפשר לחבריה למעבד חליצה מעולה לגמרי הילכך אחד חולץ לשלשתן היכא דליכא צרות בהדייהו והכא הלכתא כשמואל ואע"ג דבעלמא הלכתא כרב באיסורי שאני הכא דלרב אליבא דנפשיה כשרה דאיהו סבר אין זיקה ולא אמר למילתיה אלא אליבא דשמואל דסבר יש זיקה וכיון דלשמואל גופיה שרי ניחא:

33 לבעלת הגט. ב' יבמות מאח אחד ונתן יבם גט לאחת מהן שוב אין חליצתה הוגנת כ"כ דקלישה זיקתה ואם חלץ לה לא נפטרה צרה:

34 חלץ לבעלת מאמר. עשה מאמר בא' מנשי אחיו המת ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרה שחליצה זו אינה פוטרת לגמרי שעדיין צריכה גט למאמרו כדתנן בפרק רבן גמליאל דף נ. עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט דאע"ג דיהיב לה גט אחר חליצה לה הוא דמהני אבל צרתה לא נפטרה וצריכה חליצה אבל חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר מחליצה ואינה צריכה אלא גט למאמרו:

35 משום דהויא לה אחות אשה. ואסורות להתייבם וכיון דאי בעי ליבומי לא מצי גרעה חליצתה וזו חלץ לצרות נמי מהאי טעמא דהויא לה צרות אחות אשה בזיקה וחליצה פסולה היא דהשתא ס"ד דאיסור אחיות וצרותיהן איסור שוה הוא שהרי שוות באיסור כרת דאשה אל אחותה לא תקח לצרור:

36 לא אלימא וכו'. נהי דבאיסור אחיות צרות כמותן כדאמרן מלצרור מיהו באיסור זיקה דרבנן אין איסור צרת אחות זקוקה כאחות זקוקה עצמה דלא אלמוה רבנן לזיקה לשוייה לצרה כערוה ממש ולא גזרו חכמים בצרה איסור זיקה אלא לאפקועי דין יבום אבל כח חליצה שבקוה כדינא שתהא חליצה מעולה כדינא דאורייתא וכשגזרו בה על מנת כן גזרו בה הם אמרו והם אמרו הילכך חלצה לצרה נפטרה בעלת מאמר והכי קיימא מסקנא דשמעתין דכל היכא דאיכא חליצה מעולה לא מיפטרה צרה בחליצה גרועה ומיהו נפשה פטרה כלישנא דשמואל דלעיל ואם שתיהן גרועות בשוה אפילו לצרתה פטרה כדאמרינן גבי בעלת גט ובעלת מאמר דכל היכא דכי הדדי נינהו פטרה לחברתה שחליצת שתיהן גרועה וחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין אלא אחד חולץ לכולן כשמואל לעיל ופירוש בעלת גט ובעלת מאמר הוא כגון ראובן שמת ולו שתי נשים ועשה שמעון מאמר בזו ונתן גט לזו ושוב אסור ליבם דקם ליה בלא יבנה כיון שהתחיל לגרש ומ"מ חליצה בעו ובגמרא בעינן איזו מהן הגונה לחלוץ ולפטור צרתה ומביא ראיה מהא דלקמן דמודה רבן גמליאל שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט נהי דאמר אין גט אחר גט מודה הוא שיש גט אחר מאמר כגון שתי יבמות מאח אחד ועשה מאמר בזו ואח"כ נתן גט לזו מהני גט לפסול את הראשונה עליו משום לא יבנה ולהאסר בקרובות השניה כראשונה ולא אמרינן מאמר ככנוסה ואדחיא שניה מיניה ולא מהני בה גיטא ומאמר אחר גט אם נתן גט לראשונה ואח"כ עשה מאמר בצרתה לא אמרינן גט קמא במקום חליצה קאי ותו לא קני מאמר יבמין בצרה אלא ודאי מהני וצריכה גט למאמרו ואסור גם בקרובותיה וכיון דחזינן דגט חייל אחר מאמר לגרוע כח המאמר ומאמר חייל אחר גט כי הדדי שויינהו רבנן הילכך חליצותיהן שוות לגריעותא וכל אחת פוטרת חברתה:

37 אמר רב הונא שתי אחיות. שהיו נשואים לשני אחין ונפלו לייבום לפני יבם אחד האחת נפלה ראשונה אלא שקודם שנפטרה הראשונה נפלה השניה ואסרה כל אחת לחברתה בזיקה נמצא שהשניה נאסרה משעת נפילתה משום אחות אשה בזיקה אבל הראשונה לא נאסרה בעת נפילתה עד שנפלה חברתה:

38 לראשונה. שנפלה ראשון:

39 הותרה. לשוק וקא משמע לן דדוקא היא לבדה אבל אם היתה לה צרה לא נפטרה צרה בחליצתה של זו דחליצתה של צרה מעולה ולא מפטרא בחליצה גרועה וכדשמואל דלעיל דמימרא דרב דהכא אליבא דמ"ד יש זיקה היא:

40 לשניה. חלץ לשניה:

41 הותרה. לשוק וה"ה אם חלץ לשניה ואח"כ לראשונה:

42 מתה ראשונה בלא חליצה מותר ליבם את השניה ואע"פ שבשעת נפילתה אחות זקוקת ראשונה היתה ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה כי מתה קמייתא ופקע זיקתה שריא הך:

43 ואין צריך לומר. מטעמא דמפרש ואזיל שהראשונה לא נאסרה בשעת נפילה אלא שהשניה אסרה וכשמתה השנייה חזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון ורבי יוחנן פליג במתה ראשונה משום דבשעת נפילת השניה אין אני קורא בה יבמה יבא עליה ורב נמי לא פליג הכא אלא משום זיקה שהיא דרבנן אבל אחות אשה שהיא דאורייתא מתני' היא דף לב. שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת וקי"ל כרבי יוחנן :