נימוקי יוסף על יבמות י״ט

1 משום טומאה. כדאמרינן בפ"ק דף יא: הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה וכתיב לא יוכל בעלה הראשון דאונס לגבי כהן כרצון לגבי ישראל:

2 כשרה לכהונה. דאין זנות לבהמה כדתנן אתנן זונה ומחיר כלב אבל אתנן כלב לא כתיב מכאן שאין זנות לבהמה:

3 למי שאינו איש. בהמה:

4 אע"פ שבסקילה אם יש שם עדים והתראה היכא דליכא עדים והתראה כשרה לכהונה:

5 בהיתלו שם מקום:

6 כופרי. כלבים גדולים שצדים בהם חיות:

7 מאחוריה. שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרע ממוכת עץ אבל מוכת עץ שלא כדרכה אינה פסולה דאין לך אשה שלא נעשית מוכת עץ שלא כדרכה ע"י צרור שמקנחת בו בבית הכסא אבל ע"י איש אפילו שלא כדרכה פסולה דהא משכבי אשה כתיב:

8 מתני' אלמנה לכ"ג מן האירוסין לא יאכלו וכו'. משעה שנתקדשה לאלו קדושי עבירה נפסלת מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

9 ר' אלעזר וכו' מכשירין. עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב ולא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה:

10 נתארמלו או נתגרשו. מן הכהנים הללו:

11 מן הנשואין פסולות. דשויה חללה בביאתן:

12 מן הארוסין כשרה. דאפילו ר' מאיר לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהם דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

13 גרסינן בגמ' דף נז: איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות. פירוש יש חופה לפסולות. כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה אפ"ה פסולה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא כך פרש"י ז"ל ובתוספות פירשו בשם ר"י ז"ל דבין לרב ובין לשמואל חופה קונה בכשרות דאית להו קל וחומר דרב הונא דפ"ק דקידושין דף ה. ולא איפליגו אלא בחופה דפסולות משום דחופה דלא חזיא לביאה היא וסתמא מפלגי בין בחופה גרידתא שנעשית לשם קידושין בין בחופה דלבתר קדושין הבאה לשם נשואין דרב סבר שהיא חופה גמורה לקנות כשהיא גרידתא לעשות ארוסין וכשהיא בתר ארוסין לעשות נשואין ואפי' מדאורייתא וכדאתא רב עמרם לסיועי לרב לקמן דף נח. שאמר אחר ארוסין עושה נשואין מסוטה דתניא אמן אמן שלא שטיתי ארוסה וכו' וכתבו המפרשים ז"ל דהלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דרב ושמואל הלכה כרב ועוד דרב עמרם ורב ששת ורובא דאמוראי הכי סבירא להו ולפיכך כתב הריטב"א ז"ל כלה שהיא נדה חופתה חופה דיעבד מיהת וכדכתיבנא פ"ק דכתובות ושלא כדברי הר"ם ז"ל עכ"ל. מן האירוסין וכו':

14 גיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה. דלא מחזקינן לה כזונה ואפי' לכהן גדול כשרה דהא הוה תמן פנחס במלחמת מדין וכתיב במדבר ל״א:י״ח וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם וכבר נתכהן פנחס ולרבנן דפסלי לה היינו משום דמחזקינן לה כזונה שנבעלה לעובד כוכבים ואפילו לכהן הדיוט מפסלה ופסיק רי"ף ז"ל דלית הלכתא כר"ש בן יוחאי דאמרינן ההוא כהנא דנסב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אמר ר"נ מאי האי א"ל דא"ר יעקב בר אידי אריב"ל הלכה כר"ש בן יוחאי אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאוניך. וכתב הריטב"א ז"ל דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד פסולה מן התורה משום זונה וכן פי' בעל ספר המצות ועולה יפה לפי מה שפירשה ולא כמו שהקשה הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל הרי מפרש מכאן דכהן הדיוט אסור בגיורת אפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דהא א"ל ר"נ זיל אפיק ואי לא וכו' כלומר משמתנא לך ותפקה על כרחך וכה"ג בימי רב נחמן לא הוה אלמא בכהן הדיוט מיירי:

15 מתני' בין מן הארוסין. דילפינן אלמנה מגרושה מה גרושה אפי' מן האירוסין אף אלמנה אפי' מן האירוסין ולא נימא נילף אלמנה אלמנה מתמר:

16 ולא את הבוגרת. דכתיב ויקרא כ״א:י״ג והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה:

17 ר"א ור"ש. טעמייהו מפרש בגמרא ולית הלכתא כוותיהו:

18 מוכת עץ. דהא אין לה בתולים כלל:

19 יכנוס. דבתר קדושין אזלינן דבאותה שעה מותרת היתה לו:

20 מעשה. מביא סיוע לדבריו שמרתא בת בייתוס אלמנה היתה ועשירה גדולה ולאחר שקדשה בהיתר נתנה ממון למלכות שיצוה עליו שיהא כהן גדול אע"פ שלא היה חכם ולא היה ראוי לכך כדאיתא בגמרא קטיר קא חזינא הכא דהיינו קשר רשעים. מכל מקום מצינו בו שתקן תקנות גדולות בישראל כדאמרינן בבבא בתרא דף כא. זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל:

21 ולא מיבם. דאלמנה היא ואם תאמר ומן האירוסין מ"ט לא יבא עשה דיבמה וידחה לא תעשה דאלמנה לא יקח י"ל דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דכיון דעבד ביאה ראשונה פרחה מיניה זיקת יבום וכדאיתא בגמרא:

22 גמ' לא ישא. כהן גדול דכתיב בתולה יקח בשעת לקוחין תהא בתולה:

23 ואם נשא נשוי. וקי"ל כרב דאמר מוציאה בגט והא דאמרינן אם נשא נשוי אהני ליה שאינו משלם קנס במפותה שאם מפותה היא אהני ליה נשואין למפטריה מקנסא שהמפתה אינו משלם קנס אלא כשאינו כונסה דכתיב שמות כ״ב:ט״ו אם מאן ימאן וגו' אבל אם מהור ימהרנה לו לאשה לא יתן כלום ואם תאמר מאי אהני ליה הא צריך למיכתב לה כתובה כיון שנשאה יש לומר דחמשים כסף הוו מאתים דינרין היינו חמשים שקלים ושקלים האמורים בתורה סלעים הם דכל שקל האמור בתורה כפול היה וכתובת אנוסה ומפותה אינה אלא מנה דהא בעולה היא ועוד דאותו מנה אינו אלא מנה מדינה דהיינו שמינית שבמנה של תורה דהיינו שנים עשר דינרין וחצי. כך כתב רבינו יונתן ז"ל אבל אונס נותן מיד אפילו הוא כונסה דכתיב דברים כ״ב:י״ט ונתן האיש השוכב עמה וגו' ולו תהיה לאשה:

24 ובאנוסת חבירו ומפותת חבירו קי"ל כרבי אליעזר בן יעקב דהולד חלל דכתיב שם כי אם בתולה מעמיו הא בעולה לא יקח ולאו הבא מכלל עשה עשה וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו דקאי אכולהואחייבילאוין ואחייבי עשה והא דכתיבאת אלה לא יקח לחו למעוטי חייבי עשה אלא למעוטי נדה כלומר שאם בא כהן גדול על אשתו נדה אין הולד חלל:

25 מתני' כהן הדיוט לא ישא וכו'. טעמא משום שאינה יולדת ומתבטל מפריה ורביה והוא הדין שישראל לא ישאנה ולא נקט כהן אלא משום דרבי יהודה דאמר שהיא זונה מקרא דכתיב הזנו ולא יפרוצו כל ביאה שאין בה פריה ורביה ופריצה אינה אלא זנות וכהנים הם דמפקדי אזונה ולא ישראל משום הכי נקט כהן:

26 אלא גיורת וכו'. דביאת עובד כוכבים ועבד פוסלה:

27 ושנבעלה וכו'. כל היכא שנבעלה לפסול לה כגון חלל נתין וממזר בעילת זנות:

28 לא יבטל כו'. שאם אין לו זכר ונקבה חייב לישא אשה בת בנים:

29 גמ' בלא אשה. משום הרהור אלא נושא אשה אפי' דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או איילונית ומיהו אינו מוכר מפני זה ס"ת ולקמן אסקינן דהלכתא כרבי יהושע דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו בת בנים דכל זמן שהוא ראוי להוליד אין לו לבטל משום ולערב אל תנח ידך וסברא דרבוותא ז"ל דההיא מדרבנן דאילו מדאורייתא כל שקיים מצות פריה ורביה נפטר וה"ה נמי במכיר עצמו שאינו ראוי להוליד פטור אלא שנושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא כדרב נחמן ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דרבי יהושע ואע"ג דהוי מצוה מדרבנן דלא אפקינן הכא מס"ת אלא לענין אשה שאילה בת בנים וכן הלכה. הריטב"א ז"ל:

30 וסוגין הכא ובכל דוכתא דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרי בכל דוכתי נשואי קטנה וזקנה וליכא איסורא באיילונית ושאינה יולדת אלא משום פריה ורביה בלחוד:

31 קיים מצות פריה ורביה. אף על גב דקי"ל דף כב. דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לענין פריה ורביה חשיב ליה והלכה כרבי יוחנן וכן הדין לענין בכורה דבן שנולד לו משנתגייר אינו נוטל פי שנים דלאו ראשית אונו הוא והיינו דוקא לענין נחלה דבכורה הא לאו הכי הא אמר בעלמא דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה וכדאיתא בקדושין דף יח. ודעת הגאונים ז"ל ישראל המומר דכל שכן שישנו בכלל נחלה ובכורה נמי שקיל דאף על פי שחטא ישראל הוא וה"נ איתא בפ"ק דקדושין שם ומיהו אם רצו לקנסו ב"ד ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם הריטב"א ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולענין הקנאותיו ומחילותיו נמי דינו כישראל גמור ומיהו אם חוקי המלכות הם שיהיו הקנאותיו כעובד כוכבים דינא דמלכותא דינא וכדאמר בפ"ק דגיטין דף י: עכ"ל:

32 איתמר. משום דרב אסי. כלומר טעמא דפו"ר משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצותו:

33 בני בנים. כלומר שאם מת ראובן ודינה בחיי יעקב והיה לו לראובן חנוך נפטר יעקב מפריה ורביה דלא חשבינן לראובן כמאן דליתיה כיון דנשאר ממנו בן:

34 תיובתא דרב הונא. טעמא דהוה להו בנים הוא דליפטר יעקב מפריה ורביה הא לא הניח הבן לא מיפטר יעקב מפריה ורביה:

35 דכ"ע מיהת. כלומר בין אביי בין רבא תרי מחד והשני מת דלא קיים הזקן פריה ורביה דבעינן מכל חד וחד בן או בת:

36 ולערב. לעת זקנותו:

37 הלכה. והא מילתא דרבנן היא אבל דאורייתא כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה:

38 אמר ר' יהושע בן לוי כו' ואינו פוקדה. בעת עונתה דהיינו בעונה של ת"ח נקרא חוטא:

39 שלום אהלך שלמה אהלך אהלו אשתו שנא' דברים ה׳:כ״ז שובו לכם לאהליכם:

40 ופקדת נוך ולא תחטא. הא אם לא תפקוד תחטא:

41 שיוצא לדרך. משום שמתאוה לו באותה שעה יותר וחייב הוא להאריך בעיר עד שתספור ספירתה ותטבול ותשמש עמו קודם שישים לדרך פעמיו:

42 וכמה. ימתין אפילו נזדמנה לו שיירא אמר רבא עונה אחת שהיא או יום או לילה אבל יותר לא. ודוקא לדבר הרשות. כלו' שדעתו לילך לסחורה או לשוק הוא דאמר שחייב הוא להמתינה עד שתטהר:

43 אבל לדבר מצוה. דהיינו לפדיון שבויים והדומה לו אינו חייב להתעכב אפילו שעה א' דדילמא מטריד כלומר שמא לא ימצא עוד שיירא ויהיה מעוות לא יוכל לתקן ולפי זה עונה סמוך לוסת טבילתה קאמר אבל רש"י פירשה לענין פרישה וכמה יפרוש סמוך לוסתה עונה סמוך לווסת ראייתה דאף על גב דחייב אדם לפרוש מאשתו עונה סמוך לווסתה ההיא מדרבנן היא והכא שרו ליה רבנן ופי' עונה אם רגילה לראות ביום אסור כל היום אם רגילה לראות בלילה אסור כל הלילה ולדבר מצוה אינו חייב לפקדה משום דטריד במצוה:

44 יותר מגופו. דזילותא דאתתא קשה מדגברא:

45 והמשיאן וכו'. זהו ופקדת נוך ולא תחטא:

46 את בת אחותו. געגועי אדם רבין על אחותו יותר מאחיו ומתוך כך מחבבה לאשתו. בשעת דחקו. לצורך מזונותיו והא דאמרינן בחגיגה דף ה. צרות רבות ורעות זה המלוה סלע ילעני בשעת דחקו התם הוא שמלוה לו סלע כדי שימכור לו כליו:

47 אז תקרא. לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק עני ומבשרך לא תתעלם היינו אוהב שכניו שהם כקרוביו ומקרב קרוביו ונושא בת אחותו:

48 מתני' נשא אשה ושהה עמה וכו' אינו רשאי וכו'. אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה ומשמע מן הירושלמי דלא ילדה לאו דוקא ה"ה אם היו לו בנים ומתו מונה לה משעה שמתו ויש שפירשו דכל שיש לה ולד אחד חי אין כופין אותו לגרשה דהא ילדה ומתני' ולא ילדה קתני אלא שיש מפרשים אחרים דהאי ולא ילדה ארישא דמתני' דמצות פריה ורביה אזכר ונקבה קאי א"כ כל שלא ילדה זכר ונקבה אינו רשאי ליבטל ואם מת האחד שילדה אין מונין לה משעה שמת אלא משעה שפסקה מלדת והרשב"א ז"ל כתב שראשון נראה לו עיקר ולכ"ע מיהת אם לא ילדה אלא זכרים או נקיבות אע"פ שזכר ונקבה היא המצוה אין כופין אותו להוציא ולאותם שקבלו חרם רבינו גרשום שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אינו יכול דעת המחבר עד כאן. ופירוש אינו רשאי ליבטל שכופין אותו לגרש משום קיום מצות פריה ורביה כמו שכופין על שאר מצות ואם האשה טוענת שלא תצא וניחא לה שישא אשה אחרת עליה יכול הוא לומר דכל היכא דאגידא ביה לא יהבי ליה אתתא ומיהו אם מצא אשה אחרת די בזה ואם יש לו בנים מאשה אחרת ואפי' מפנויה כיון שקיים מצות פריה ורביה רשאי הוא ליבטל ואין כופין משום הא דרבי יהושע דאמר ולערב אל תנח ידך ותדע דתניא לקמן שאם נשאת לראשון ולשני ולא ילדה לו לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים וכיון דאם יש לו בנים תנשא ותטול כתובתה ודאי אם נשא אין כופין אותו לגרש וסתמא קתני לה ואפילו לרבי יהושע: