נימוקי יוסף על יבמות מ״ד

1 פשיטא. דמודי עולא דלגבי תרי חשיב כחד ובטיל ולא אמרינן תרי ותרי נינהו:

2 בפסולי עדות. אע"ג דשנים שאמרו לא מת נשים היו הרי עד ראשון בטל אצלן ואצטריך לאשמועינן כה"ג:

3 כלמקום וכו'. אין שם תורת עדות דכי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי הילכך הלך אחר רוב דעות ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים ועשו ב' נשים וכו' שהראשון בטל ואפילו נשאת תצא:

4 כל היכא דאתא עד אחד כשר. והתירוה על פיו:

5 אפילו ק' וכו'. וכי היכי דעד אחד בטל דאמרי' ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחד במקום ב' ק' נשים נמי בטלן לגביה ובכה"ג לא אשמעינן מתני' תצא אלא מתני' דקתני אע"פ שנשאת תצא כגון דאתא אשה מעיקרא ונשאת על פיה ואשמועינן מתני' דתצא ע"פ ב' נשים הבאות אח"כ ולא מוקמינן קמייתא במקום עד כשר ואע"ג דאחשיבנה כתרי למשרייה על פומה:

6 כפלגא ופלגא דמי. כעד אחד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת דאמרן במתני' לא תצא מהיתרה הראשון:

7 לחומרא. כגון מציעתא דקתני תצא:

8 אחת אומרת וכו'. מתני' מיירי בשתי נשים צרות שבאו ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי וצרתה אומרת לא מת הואיל והן מכחישות וכו' ובגמרא פרכינן ולפלוג נמי ר"מ ברישא דאמרינן שאמרה מת תנשא. דזו וזו מודות וכו'. הא אחת מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת. אשה אומרת וכו'. הואיל ובאתה שניה קודם שהתירוה ע"פ ראשונה ואפי' שניה זו צרתה אוסרת לה בגמרא מוקמא לה סתמא כר"מ דאמר צרתה נמי מכחשא לה עד כאן פירושא דמתני':

9 לא מת אצטריכא ליה. דאע"ג דכי שתקה פשיטא לן דלא תנשא דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערה גליא דעתה דלצעורי לצרה קא אתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשה עם פלשתים קעבדא הילכך אם חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה אפילו היא תשתרי קמשמע לן:

10 מתני' היתה. צרתה:

11 תאכל בתרומה. בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה הואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפסלה:

12 וחמותה אסורה. שאין כלה מעידה לחמותה ואע"ג דאמרה ברישא מת בעלי דפקע ליה צד כלות והויא נכרית אפילו הכי לא מהימנא כדאמרינן לעיל דף קיז: הא לא בעלה מת ולא חמיה מת ובגמרא עביד צריכותא מהני תרתי דאצטריכו לאשמועינן בצרה ואצטריכא לאשמועינן בחמות דאי אשמועינן בצרה בהא קא"ר טרפון דמשקרא משום צערא דגופא שמונעת לה תשמיש מבעלה אבל בחמותה אימא מודה ליה לר"ע דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי ואי איתמר בחמות בחמות הוא דקאמר ר"ע אבל בצרה אימא מודה ר"ע לרבי טרפון צריכא:

13 גמ' הלכה כר' טרפון. דלא חיישינן כלל לעדות צרה ולא לעדות כלה:

14 בגמרא מייתי דיוקא ממתני' לסייעי להאי פסקא דשמואל מלישנא דמתניתין דלקמן בסמוך דתנן חוששין לדבריה ודייקי לדבריה הוא דחיישינן לדברי צרה לא חיישינן:

15 ישלם כתובה לכ"א. אפילו לדברי הגאונים ז"ל שאמרו דארוסה אין לה כתובה אלא בשכתב הכא משכחת לה בשכתב סתם לארוסתו ולא נודע שמה או שהיו שמותיהן שוות או שקנו מידו שיתן כתובה והלכו העדים למדינת הים אי נמי במודה שכתב ואינו יודע לאי זו כתב וכל אחת אומרת לי קדש וכתב ודעת הרשב"א ז"ל שיש כתובה לארוסה אע"פ שלא כתב:

16 על שגזל. דהואיל ואיסורא עבד קניס ליה ר"ע אבל לקח מה' ואינו יודע מאי זה לא קתני דלקנסיה רבי עקיבא:

17 קדש בביאה. האי קדש דמתניתין דפליגי בה מיירי דקדש בביאה דגינה אותה:

18 דאיסורא דרבנן. דרב לעיל דף נב. מנגיד אמאן דמקדש בביאה:

19 ופסק הרי"ף ז"ל דהלכתא כר"ע משום דקיימא לן הלכה כר"ע מחבירו ור' טרפון חבירו הוא כדגרס פרק הכותב דכ"ע מיהת רבי טרפון חבירו של ר"ע הוא:

20 מתני' מת בעלי ואח"כ מת בני. והריני מותרת לשוק:

21 נאמנת. שהרי בחזקת היתר לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר:

22 גמ' המזכה גט. ביעשה שליח לקבלה וזיכה לה ע"י שליח שתתגרש מעכשיו:

23 במקום יבם. שיש לו אח ונתכוון לפטרה הימנו דשלא במקום יבם והוא בא לגרשה פשיטא לן דלא מגרשה עד שיגיע לידה דאין חבין לאדם שלא בפניו אלא הכא מי אמרינן זכות הוא לה וכו':

24 וחוששין לדבריה. מדקתני מתני' בתרוייהו חוששין ביוצאה בחזקת היתר לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם וקתני חוששין ולא אמרינן אוקמא אחזקה ותנשא דהא ודאי משקרה ומשום דרחמא ליה קאמרה אלמא לא מחזקינן לה באוהבת ומדקתני נמי ביוצאה בחזקת צריכה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק כגון ניתן לי בן ומת בעלי ואחר כך מת בני וקתני חוששין ולא תתיבם ולא אמרינן ודאי משקרא ומשום דסניא ליה קאמרה אלמא זימנין לא סניא ליה אלמא מספקא לן וגבי מזכה גט נמי מספקא לן אי רחמא ליה וחוב הוא לה או סניא ליה וזכות הוא לה ותחלוץ ולא תתיבם והכי הלכתא ומיהו בבעל אפילו אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותבעה להתגרש שאין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתיבמת וכן מוכח בגמרא דבני מערבא פ"ק דגיטין דגרסינן התם גבי מתניתין דחוב הוא לאשה שיוצאה מתחת בעלה רבי חייא ברונא אמר רבי יוחנן בעי הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לאשה ואסיק התם דלא ובפרק התקבל נמי גרס התם בכל אתר אתמר התקבל כזכה והכא איתמר התקבל כהולך שניא היא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו התיב ר' שמאי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה הרשב"א ז"ל:

25 טן דו. גופים שנים. הרי אסיקנא הכא דאפילו גבי קטטה לאו זכות הוא לה אלא חובה כדאסיקנא בגמרא דבני מערבא בצווחת להתגרש וא"ת מכל מקום נשאלה את פיה עכשיו ואם היא רוצה נשמע דזכות הוא לה תירץ הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל דמילתא דהוי חובה אע"ג דלכי יודע אמר ניחא לי אין זכין לו למפרע:

26 הדרן עלך האשה שהלכה

27 פרק ששה עשר

28 האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים. לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה :

29 ולא תתיבם. שמא ילדה צרתה ובגמרא פריך אמאי לא תנשא תחלוץ ותנשא ממ"נ:

30 היא צרתה. מפרש בגמ' מאי היא צרתה הא קמ"ל להא צרה הוא דחיישי' לצרה אחריתי לא חיישי':

31 היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאת לא היה לה בן ואין לה יבם לזו:

32 אינה חוששת. שמא ניתן לה יבם אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרתה התם הוא דכל מה שילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להא מיבום אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להאיך אלא אם כן ילדה זכר לכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה:

33 יצאת מלאה. יצאה חמותה מעוברת חוששת שמא זכר היה:

34 אינה חוששת. דאיכא למימר שמא הפילה ואם ת"ל שלא הפילה שמא נקבה היתה ומסיק בגמרא דהך מתניתין כ"ע מודו בה דברישא לא תנשא ולא תתיבם דאף על גב דרוב נשים מתעברות ויולדות ואם כן שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת אשה זו לשוק מכל מקום איכא מיעוט דמפילות וחזקה שאסורה לשוק דבחזקת יבום קיימא כיון דאית לה יבם וסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא דחזקה לא עדיף כרובא הלכך לא תנשא לשוק שמא לא ילדה לה ולד של קיימא ולא תתיבם שמא ילדה ואילו לרבנן רובא בעינא כדאמרינן בעלמא זיל בתר רובא והכא פלגא הוא דאיכא דעד כאן לא קאמרי רבנן אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה וה"ל כפלגא על פלגא ואין צ"ל דאתיא שפיר מתני' לרבי מאיר דחייש אפילו למיעוטא וסיפא דחמות דתנן אינה חוששת דשמא ילדה חמותה זכר אפילו לרבי מאיר דחייש בעלמא למיעוטא הכא לא חייש משום דחזקת אשה זו היא דשריא לשוק כיון שאין לה יבם ידוע לנו ורובא נמי מתירה לשוק משום דרוב היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות וסמוך מיעוטא מפילות למחצה דנקבות ה"ל רובא דמתירין לה לשוק מאי אמרת ה"ל לרבי מאיר למיחש למעוט דזכרים ואם ילדה חמותה זכר תהיה זקוקה לו הא ליתא דכיון דבלאו רובא איכא נמי חזקה דמרע ליה להאי מיעוטא ה"ל מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר ואי קשיא לך סיפא דקתני יצתה מלאה חוששת ואמאי הא איכא נמי חזקה שמותרת לשוק כיון שלא היה לה יבם ורובא נמי מתירה לשוק כדאמרן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות י"ל כיון דמלאה היא לית לה חזקת היתר לשוק ואדרבה קצת הוחזקה ליבום דלשמא תפיל נמי לא חיישינן דכיון שיצאת מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה דה"ל כמיתה ואסיקנא בפרק כל הגט דף כח: דלשמא מת לא חיישינן וכיון שנסתלק מיעוט מפילות וחזקה דשוקא לא נשאר כאן אלא ספק דמחצה זכרים ומחצה נקבות ולפיכך יצאת מלאה חוששת והקשה הרשב"א ז"ל מ"ט דמילתא דבסוגיין מיירי ממיעוטא דמפילות ולא ממיעוטא דאינן מתעברות דהוו מסייעי מעוטי להדדי ותירץ ז"ל דמיעוטא דמפילות מרע לרובא דמתעברות ממש דמאותו חלק המרובה שמתעברות אתה מסלקו שיש מקצתן מפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצרוף החזקה אבל מעוט שאין מתעברות אינו ממעט ומגרע כחו של רוב ממש אלא שהוא מעוט העומד לגמרי כנגד הרוב מעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל והריטב"א ז"ל כתב דמיעוט שאין מתעברות גרוע הוא ובכלל מיעוטא דמפילות חשבינן ליה דלהוי תרוייהו מיעוט שלם:

35 גמ' ולעולם. בתמיה תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק:

36 לעצמה שלשה. בשביל עצמה תמתין ג' חדשים ואפילו בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש לשמא מעוברת היא דהא זקנה ואילונית נמי צריכות להמתין כדאמרינן בהחולץ דף מב. הלכה כולן צריכות להמתין:

37 לחברתה ט'. בשביל חברתה שמא מעוברת היא צריכה להמתין ט' חדשים שאפילו חלצה לא תנשא בתוך ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרתה לזו אלא ולד פוטרה והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם: