נימוקי יוסף על יבמות ד׳

1 ה"מ מחיים. כל זמן שיבמתו קיימת כהא דרבי יהודה בן בתירא אבל מתה היבמה הוה אמינא פקעה זיקה ומותר באמה:

2 קמ"ל דזיקה בכדי וכו'. כשלא יעשו ביבמה שום מעשה או חליצה או יבום:

3 גרסי' בגמרא תניא העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה מ"ט דרבי גמר מביאה דיבמה מה ביאה דיבמה בעל כרחה אף קדושין דיבמה בע"כ ורבנן גמרי מקדושין דעלמא מה קדושין דעלמא מדעתה אף קדושין דיבמה מדעתה דקדושין מקדושין אית לן למילף:

4 פירוש מאמר. קדושי יבמה מדרבנן נינהו ומיקרו מאמר:

5 בעל כרחה. דאמרי' בפרק קמא דף ח: ויבמה בעל כרחה דאם בא עליה אפילו באונס קנאה:

6 קידושין דעלמא. והלכה והיתה לאיש אחר מדעתה משמע:

7 קדושין מקדושין וכו'. והלכתא הכי כרבנן:

8 מתני' כלל אמרו ביבמה. לא חולצת ולא מתיבמת. צרתה וכ"ש היא לפי שאף הצרה ערוה היא ויש בה כרת וכדאיתא בפרק קמא דף ג::

9 איסור מצוה ואיסור קדושה וכו'. דוקא היא אבל צרתה מתיבמת שאין צרה פטורה אלא מערוה וכדנפקא לן בפ"ק שם מאחות אשה דכתיב בה לצרור וכן איתא בירושלמי להדיא:

10 אחותה שהיא וכו'. אחותה של ערוה:

11 כשהיא יבמתה. כגון נפלו שתי אחיות מב' אחין והאחת אסורה לו משום ערוה כגון שהיא חמותו או כלתו:

12 או חולצת או מתיבמת. אותה אחות הערוה דהשתא לא פגע באחות זקוקתו משום דערוה לאו זקוקתו היא:

13 שניות לעריות. דגזרו סופרים עליהם:

14 לשון מצוה וקדושה מפרש בגמרא:

15 אלמנה לכ"ג. שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו:

16 גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שעבר אחיו המת ונשא גרושה או חלוצה וכשמת צריכה חליצה שהרי תפסו לו קדושין בה דקדושין תופסין בחייבי לאוין אבל יבומי לא שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן ואפטורי בלא כלום לא דלא אלים לאו למפטרי' דילפי' מאחות אשה בפ"ק דף ג: ואמרינן בגמרא דף כ. כלל דמתני' לאתויי מאי אמר רפרם למעוטי צרת אילונית אתא וכללא דמתני' סימנא הוא בעלמא ולא בא לרבות כלום אלא למעט דלא חשבינן צרת ערוה לצרת איילונית לפי שאיסור אילונית לאו איסור ערוה היא שנאסור צרתה כמותה אלא דלא חזיא ליבום מחמת אשת אח ואנן כי אסרינן צרתה שתהא כערוה היינו כשאסורה איסור ערוה דומיא דאחות אשה דילפינן מינה איסור צרה דכתיב בה לצרור ודלא כרב אסי דאמר צרת איילונית אסורה ומיהו פסק הלכתא בפרק קמא סי' ב דצרת סוטה אסורה כרב דטומאה כתיב בה כעריות:

17 גמ' אחותה דאיסור מצוה. כגון שנפלו לפני לוי שתי אחיות ליבום שהיו נשי שני אחיו והאחת היא ללוי שניה כגון שהיתה אם אם אמה של אשתו ומשום שאסורה לו לא הויא אחותה אחות זקוקתו ושרי' ליה והא כיון דמדאורייתא רמיא קמיה דשניה מותרת היא מדאורייתא הוו ליה שתי אחיות זקוקות לו ואי נסיב חדא פגע באחות זקוקתו ותנא דמתני' ודאי ס"ל יש זיקה ואסור לבטל מצות יבמין מדלא התיר בשתי אחיות דבעלמא שאין אחת מהן אסורה לו אלמא ס"ל יש זיקה וא"כ היכי תנן בזו מתייבמת:

18 אלא אחותה דאיסור ערוה וכדפרשינא במתני' דכיון שאסורה לו מן התורה לא זקוקה ליה כלל ואחותה הויא זקוקתו לבדה ומותרת לו כיבמה דעלמא דאיכא עליה מצות ייבום:

19 מצוה לשמוע וכו'. דכתיב לא תסור מן המצוה וגו':

20 לא שנא. נפלה לפניו מן הנשואין. דהויא תרתי לגריעותא חדא דאלמנה היא ואיכא לאו דאלמנה לא יקח ועוד דבעולה היא ואיכא איסור עשה לגביה דכתיב אשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה:

21 ולא שנא נפלה לפניו מן האירוסין. ועודה בתולה וליכא אלא לאו דאלמנה:

22 ואין עשה. דיבמה יבא עליה. גזירה וכו'. נהי דביאה ראשונה מצי למדחי הלאו משום דמקיים עשה ביאה שנייה דלא מצי למדחי דהא לא מקיים העשה שהרי אם רצה מגרשה בגט מיד אסור וגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה:

23 תנו רבנן מה הן שניות אם אמו. אמו כתיבא וגזור רבנן על אם אמו שיתרחק מאמו וגזור נמי באם אביו משום אם אמו ואף על גב דגזירה לגזירה היא הא אמרינן טעמא לקמן דף כא: משום דתרוייהו אמא רבתא קרו להו וכולה חדא גזרה היא:

24 ואשת אבי אביו משום אשת אביו הכתובה דכתיב אשת אביך ואשת אבי אביו שניה וגזרינן אשת אבי אמו אטו אשת אבי אביו דתרווייהו בי אבא רבא קרי להו והלכך חדא נינהו:

25 ואשת אחי האב מן האם. אשת אחי האב מן האב ערוה היא ואשת אחי האב מן האם שניה דלא כתיב אל אשתו לא תקרב דודתך היא אלא ערות אחי אביך ואמרינן לקמן בהבא על יבמתו דף נד: דבאחי אביו מן האב כתיב:

26 ואשת אחי האם גזרו מן האב או מן האם:

27 וכלת בנו. גזירה משום כלתו:

28 וכלת בתו. מפרש טעמא לקמן דף כא: גזירה משום כלת בנו:

29 חורגו. בן אשתו:

30 ואסור בבת חורגו. ובסמוך פריך דאורייתא היא את בת בנה ואמאי תני ליה בהדי שניות:

31 אשת חמיו כו'. כדאמרן ומותר אדם באשת חמיו:

32 הא פסיקא ליה. בת חורגו לעולם אסורה לו:

33 הא לא פסיקא ליה. בת אשת חמיו האסורה לו משום אחות אשה הואיל ולאחר מיתת אשתו מותרת לו לא פסיקא ליה למתנא. ובירושלמי אמרו משמא דרבי חנינא דאשת חמיו אסורה משום מראית העין וכן פוסק רבינו תם ז"ל ובהלכות גדולות. ובתוספות כתבו כי מעשה היה באחד שקדש אשת חמיו ועשה סעודה וצוה רבינו תם ז"ל לגרשה והפסיד את הסעודה והרמב"ן ז"ל ורבים מרבותינו ז"ל התירו מכיון דבגמ' דילן לא אידכרו הני כללי ותדע דבירושלמי אסרו מפני מראית העין חורגין הגדלין בבית אחת ואתא עובדא קמיה דרבי חנינא ואמר יסבון באתרא דלא חכמין לון ובגמרא דילן במס' סוטה פליג עלה בהדיא דהתם אמרינן בשילהי פ' משוח מלחמה דף מג: חורגה הגדלה בין האחין אסורה משום מראית העין ואמרינן לא היא דקלא אית לה הרי בגמרא דילן אסרו מעיקרא כרבי חנינא ומחו לה אמוחא וה"ה ודאי דפליגי על ר' חנינא באשת חמיו דאסר בירושלמי מדלא אדכרוה הכא ובחורגין דשייך למגזר טפי הוצרכו לומר דלא חיישינן דאילו באשת חמיו פשיטא הוא דליכא למיחש מפני מראית העין כן עיקר וכן המנהג בכל ספרד. עד כאן לשון הריטב"א ז"ל:

34 אמר רב ארבעה נשים שניות יש להן הפסק. שלמעלה מהן ולמטה מהן מותרות אבל האחרות כגון אם אמו אין לה הפסק שלמעלה הימנה עד סוף כל הדורות היוא נמי שניות הואיל אמו מן התורה וכן אשת אבי אבי אביו ואם אם אביו הואיל ואשת אב הוי דאורייתא למעלה מהן אסור כגון אשת אבי אבי אביו ואם אם אביו:

35 ונקט רב בידי'. נקט רב בידיה לפרושי תלת מהנך ד' אבל רביעית לא הוה ידע מאי היא אבל גמרא הוה גמיר דארבעה נינהו:

36 אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב אסורות. אבל אשת אחי אבי אביו מן האם ואשת אחי אם אמו מותרות וטעמא משום דלא שייכא בהו ערוה דאורייתא אבל אם אמו דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא כגון אמו :

37 וכן אשת אבי אביו שבדורותיה אשת אביו דמחלפא באשת אביו דאוריית' ואם אביו נמי אף על גב דלא שייכא בדידה ערוה דאורייתא אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו דמחלפא באם אם אמו וכלת בתו. דחשבינן לה לעיל בשניות וקאמר רב דיש לה הפסק הואיל ולא שייכא ביה איסור כלתו דאורייתא הלכך כלת בת בתו שריא אבל כלת בנו אין לה הפסק:

38 אשת אבי אמו ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייך בדורות הללו איסורא אשת אב דאוריי':

39 דף כא: אמימר אכשר באשת אחי אבי האב ואחות אבי אביו. פירוש משום דנתרתק' קורבה וכתב הריטב"א ז"ל והלכתא כוותיה וכן פסק ר"ח ז"ל וכן דעת רב אלפסי ז"ל שלא כתבו לאסור:

40 שלישי שבבבנו. בת בן בנו דהא בת בנו ערוה:

41 ושבבתו. בת בת בתו שהרי בת בתו ערוה דכתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ואפילו מן האונסין מיירי דהכי מוקמינן לה לקמן סוף דף כב: הילכך שלישי שבאלו שנייה:

42 ושבבן אשתו וכו'. וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה דהא כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה הלכך גזרינן בהו דור ג' למטה מהן:

43 ד' שבחמיו. דור ד' שבחמיו דהיינו אם אם חמיו והיא דור ד' לאשתו ואשתו בכלל:

44 ושבחמותו. אם אם חמותו:

45 שניה. דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהם בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אם אם חמיו שניה:

46 שניות דרבי חייא יש להן הפסק. דנימא דוקא נקט ג' אבל רביעי למטה מהן לא מיתסר וכן רביעי שבחמיו ושבחמותו אבל חמישי לא מיתסר:

47 ולא איפשיטא. דקא דחי תלמודא כל אותן שמעתתא דבעי למפשטה מינייהו וכיון דלא איפשיטא ה"ל ספקא דרבנן ולקולא ויש שכתבו לחומרא וכן כ' הרמ"ה ז"ל ורבינו אלפסי ז"ל לא פירש מידי אלא שכ' דלא איפשיטא להדיא וי"א דלחומרא נתכוון והרמב"ם ז"ל כתב בהדיא לקולא שכתב כל שניות דרבי חייא יש להן הפסק וכתבו המפרשים ז"ל וז"ל נראה מפרש"י ז"ל דאפילו מג' שבבנו ושבבתו מיבעי ליה לרב אשי ואין נכון דא"כ ליפשוט ליה לאיסורא שהרי אפילו בכלת בנו גזורו עד סוף כל הדורות כדאי' לעיל וכ"ש דורות של בנו ובתו ממש ועוד דהא למעלה אם אמו אין לה הפסק וכן אבי אביה לדידה וה"ה למטה בבנים וכן אמרינן בירושל' אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל לכך פירש ז"ל דאג' וד' שבאשתו מיבעיא לי' עכ"ל:

48 ירושלמי פי' הירושל' פשוט הוא:

49 מחזיר גרושתו משנשאת חולצת. דבני חייבי לאוין תפסי בהו קדושין הלכך לא מיפטרא בלא חליצה אבל לא מתיבמת כיון דהות קיימא עליה דאח באיסור ה"נ קיימא באיסור עליה דיבם ולא דמי ליש אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן :

50 צרתה מתיבמת. דצרת מחזיר גרושתו מותרת להתיבם ואפילו בא על אחותה ועל אמה כדילפי' לקמן דף צה. ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחרת אוסרתה:

51 פסלה מן הכהונה. דהא זונה מקריא ואע"ג דנבעלה באונס יבמות דף נו: דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה היא ואי זו זו אשת כהן:

52 עבר ונשאה וכו'. דהא אין קידושין תופסין בחייבי כריתות:

53 והולד כשר. ומותר אפי' בישראל דלא הוי כממזר ספק:

54 אין לה כתובה. משום קנסא:

55 או חולצת או מתיבמת דלאו צרת ערוה מקריא כלל:

56 וגרים וכו'. כגון אחותו מן האם ואפי' מן האב אע"ג דקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אסור בהן כדי שלא יאמרו וכו' אבל בשניות מותרין שהרי לא נהגו כן בעודם עובדי כוכבים ולא אתי לידי חלול השם:

57 אמר רב נחמן אחין מן האם וכו' לא יעידו. דקורבת אם בגרים קורבה היא דהא ודאי אמו היא ומיהו אם העידו עדותן עדות דכקטן שנולד דמי:

58 מעידין לכתחלה. דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים דכתיב וזרמת סוסים זרמתם הלכך קורבת אב אינה קורבה:

59 ומ"ש. עדות מעריות דקי"ל בפ' נושאין דף צח. גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא:

60 לכל מסורה. הכל נושאין נשים הלכך אי שרית לקיומה אתי למשרי נמי ערוה בישראל דכ"ע לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי:

61 לב"ד מסור'. וא"נ מכשרת עדות אחין גרים לא אתי לאכשורי אחין ישראל דב"ד ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואפילו במה שנוהגין שלא להעיד בעודן עובדי כוכבים הואיל ושורת הדין דבעודן עובדי כוכבים כשרין להעיד דבר תורה כדאמרינן בסנהדרין דף נז: בן נח נהרג מפי קרוב וכ"ש בממונו:

62 מתני' מי שיש לו אח מ"מ. בגמרא מפרש:

63 זוקק את אשת אחיו. האח הממזר זוקק דומיא דסיפא דפוטר את אשת אחיו וכ"ש אם המת הוא ממזר. ומיהו ממזר הזוקק חייבי לאוין הוא דממזר אסור בבת ישראל וחולצת ולא מתיבמת:

64 ואחיו הוא לכל דבר. מפרש בגמ':

65 שפחה ועובדת כוכבים. ולדה בתרה אזיל כדיליף בגמ' וש"מ דדוקא אחיו שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים דלא חשיב אח כלל דולדה כמוה הא אחיו מומר זוקק לאשתו לחליצה ויבום וזוקקין לו דאע"פ שחטא ישראל הוא דקידושיו קדושין דאי משום דפלח לעבודת כוכבים הא ולד עובדת כוכבים נמי פלח לעבודת כוכבים ואי לאו דלאו אחיו הוא היה זוקק ליבום וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל וכתב הריטב"א ז"ל חזינן לרב יהודאי גאון שכתב אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר לעבודת כוכבים לא בעיא חליצה מיניה ואם הי' בעל' מומר לעבודת כוכבים וישבה תחתיו באונס ומת במומרתו בלא בנים אינה זקוקה ליבום דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה לחליצה עכ"ל הגאון וראוי להחמיר:

66 על מכתו או על קללתו. אם הכה או קלל לאביו חייב מיתה:

67 גמ' כתב הריא"ף ז"ל ושמעי' מינה דחייבי לאוין מדאורייתא בני יבום נינהו כדקי"ל מימר' דר"ל דף כ: דכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה אלא מ"ט אמור רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מיבמין דהא חליצה במקום יבום לא מקרי יכול לקיים שניהם דמצות יבום גדולה דהא כתיב ואם לא יחפוץ וגו' גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה והיינו דקתני גבי פצוע דכא וכרות שפכה ואם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שניה משום לא יבא פצוע דכא דבשלמא ביאה ראשונה אתי עשה דיבמה יבא עליה וידחה הלאו אבל בביאה שניה יכול לגרשה בגט מיד שכבר קיים המצוה: