נימוקי יוסף על יבמות י״ח

1 ועוד איכא תרי בבי במתני' בין ביבם אחד ויבמה אחת בין שתי יבמות ושני יבמין ויבמה אחת בין חלץ תחלה ואחר כך עשה מאמר או נתן גט או בעל תחלה ואחר כך עשה מאמר או נתן גט או חלץ או נתן גט לזו וגט לזו או חלץ לזו וחלץ לזו ורבינו אלפסי ז"ל לא הביאן:

2 סליקו להו רבן גמליאל

3 פרק ששי

4 הבא על יבמתו. שוגג. כסבור אשה אחרת היא:

5 מזיד. לשום זנות ולא לשם מצוה. אף על פי שעכשיו אינם מכוונין שניהם למצוה כלל ולא מבעיא אם אחד מהם מכוין למצוה דקנה:

6 המערה. שלא גמר ביאתו:

7 קנה. וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה ומיהו הא דאמרינן דהוא מזיד קנה מסתברא דבדיעבד קאמר ואפילו מדרבנן אבל לכתחלה אסור לעשות כן מדרבנן והיינו דלא פירשו בגמרא מתני' דלא כאבא שאול דף לט: דאמר הכונס יבמתו לשם נוי כאילו פגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר דהא הכא במזיד היינו לשם נוי הרי עושה לזנות בעלמא אלא ודאי אבא שאול מדרבנן הוא דקאמר ולכתחלה והכא דיעבד הוא דקאמר דקנה ורבנן דפליגי עליה דאבא שאול ודאי מודו דאסור לעשות כן אלא דפליגי אפילו לכתחלה אם בעל לשום נוי לא הוי כפוגע בערוה :

8 והא דאמרינן דבהעראה קנה ואפילו בביאת שוגג ובביאת מזיד קאמרינן שכן רבתה אותה תורה כדאיתא בגמרא בדף נד ודף נה וכן הסכימו המפרשים ז"ל:

9 ולא חלק בין ביאה לביאה. בין כדרכה בין שלא כדרכה:

10 על אחת מכל העריות. באחת מכל הביאות הללו:

11 או פסולות. לכהונה פסלה. אלמנה לכ"ג נפסלה מן התרומה ונפסלה לכהן הדיוט גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה מתרומה אפילו דבי נשא ודוקא אעריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויא לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחן תנא דפסלה אלא רבי אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה לקמן בפירקין דף נט::

12 ממזרת לישראל. לאו אפסלה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמלקי עלה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה:

13 גמ' הוקשו. שהרי הוקשו כולן זו לזו ונדה כתיבא בפ' עריות הילכך בהעראה כולן ילפינן מנדה:

14 בעא מיניה רבינא מרבא. משכבי אשה. וכיון דבאשה הוי העראה משכב ממילא מתסרא בזכר דהא בזכר כתיב משכבי אשה:

15 המערה בבהמה. שלא גמר ביאתו:

16 ש"ז. משמע גמר ביאה שהיא ראויה לזרע:

17 שפחה חרופה. שפחה עובדת כוכבים המאורסת לעבד עברי שמותר בה כדכתיב שמות כ״א:ד׳ אם אדוניו יתן לו אשה ושפחה חייבי לאוין היא דכתיב דברים כ״ג:י״ח ולא יהיה קדש וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור ביאתו דכתיב בה ויקרא יט שכבת זרע מכלל דמלקות דחייבי לאוין דלאו אשם כגון ממזרת ושפחה שאינה חרופה בהעראה מחייב:

18 אמר שמואל העראה זו נשיקה. אבר תשמיש נושק במקום תשמיש:

19 מכאן ואילך. מהכנסת עטרה ולמטה:

20 אינו אלא כנשיקה ופטור. ומדפטר בנשיקה פליגא אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה והעראה רבינן לה לחיובא והלכתא כרבי יוחנן:

21 קנה לכל. באחד מכל הביאות הגרועות הללו במזיד ושוגג דכיון דרבייה רחמנא דכתיב יבמה יבא עליה ודרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון לכל מילי רבינן והרי היא כאשתו ואפילו לתרומה וכתב הריטב"א ז"ל דמשמע לישנא דנקט הכא קנה לכל דאפילו ליורשה וליטמא לה וכדמסיק רב אלפס בפנים:

22 לדברים האמורין בפרשה. פרשת יבמין דכתיב ביה האי קרא דיבמה יבא כו' דדרשינן ביה ה"נ כתיב ביה יקום על שם אחיו דמשמע להכי רבי רחמנא הני ביאות גרועות לירש וכן לפטרה מן היבום דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת אחריו לשוק ואם הוציאה בגט לא בעי חליצה או אם היתה לה צרה נפטרה בביאתה של זו:

23 מן האירוסין. היכא דנפלה קמי יבם מן האירוסין שעדיין לא היתה אוכלת דאף על גב דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מיד יאכלו בלחמו רבנן גזרו שלא תאכל עד שתכנס לחופה משום גזירה שלא ימזגו לה כוס בבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה כדאיתא בכתובות פ' אף על פי דף נז: הילכך כיון דבחיי בעלה לא אכלה הך ביאה גרועה נמי דיבם אינו מאכילה:

24 רב אמר אוכלת. פסקו רבוותא ז"ל הלכתא כרב חדא דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ועוד דשמואל סליק בקושיא הכא בגמרא דמקשי עליה מברייתא:

25 ואמרינן בגמ' אשכחן יבמה אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה. פירוש אשכחן יבמה דקני לה יבם בהעראה אשה לבעלה שנקנית בביאה מנ"ל שנקנית נמי בהעראה אתיא קיחה קיחה כי יקח איש אשה וכתיב בעריות קיחה דאף על גב דמיירי בקדושי כסף דגמרי קיחה קיחה משדה עפרון ולא בקדושי ביאה מ"מ כיון דכתיב בה ביאה בהדיא שפיר גמרי קיחה קיחה ללמד על ביאה האמורה לשם ויש מקשים דהכא אמרינן דאשה לבעלה הנקנית בביאה נקנית בהעראה ואילו בפרק קמא דקידושין משמע דלא קני עד גמר ביאה דאיבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ואסיק התם דכל הבועל דעתו על גמר ביאה והנכון במה שתרצו בזה דהתם בשגומר ביאתו סתם אז הוא דאמרינן דעתו על גמר ביאה אבל כשהערה בלחוד או שפירש שדעתו לקנות בהעראה קונה הוא בהעראה כדאמרינן ומיהו ביבמתו אפילו בגומר ביאתו ואומר שאינו רוצה לקנות אלא בגמר ביאה אין הדבר תלויה בדעתו שהתורה רבתה שוגג ומזיד ולפיכך קונה בהעראה לעולם:

26 מתני' וכן הבא על אחת וכו'.:

27 גמ' אע"פ שמותרת לבעלה. דכתיב במדבר ה והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת אפ"ה פסולה לכהונה שאם מת בעלה לא תנשא לכהן ולא אמרי' הא נתפשה דלא נקראת זונה אלא לגבי בעלה אבל לגבי כהן קרויה זונה: