נימוקי יוסף על יבמות ל״א

1 אמר המחבר והרי"ף ז"ל דלא מיירי אלא מאשת גיסו אין לדקדק היתר באשתו משום דהוה רבותא טפי למיסר די"ל דהא בהא תליא ואם צריכה גט אשת גיסו ממילא ידעינן דאשתו אסורה משום אחות גרושתו ע"כ והגיה עליו הראב"ד ז"ל מנ"ל למיסר אשת גיסו היכא דנשאת על פי עדים והא בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא לר' אמי כדפירשנו לר' יצחק נפחא נמי דהא לא פליג את"ק אלא בארוסתו בלחוד והילכך בין דקאי שמואל אדרבי אמי בין דקאי אדרבי יצחק נפחא ע"פ עדים מיהא שריא ואף על גב דבאשה דעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למעבד הכא היא מילתא דלא שכיחא ולא קנסוה בהא והרמב"ן ז"ל כתב דמילתא דשמואל מספקא לתלמודא אי אפוסל בלחוד הוא דאמר הלכה כרבי יוסי כדאיתא בגמרא הלכך אי אליבא דר' אמי מתוקמא לא פסק אלא משנשאת על פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים אף על גב שר' אמי ורבי יצחק נפחא שוין בדבר דאשת גיסו שריא אגיסו אנן לא עבדינן עובדא במאי ה"ל למעבד אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאנה בגט משום חומרא דגירש זה ונשא זה והרשב"א ז"ל העלה לפי זה בצריך תלמוד אשתו אם תהיה אסורה נמי משום אחות גרושה או אם נאמר דהכא מאן דחזי אחותה קיימת לא חייש כלום דהכי פירשוה לתנא קמא דאסר אשת גיסו והתיר אשתו שתאסר אשת גיסו בלא גט ותהא אשתו מותרת וכן כתב הריטב"א ז"ל דממה שאמרנו לעיל לימא מתני' דלא כר' עקיבא נראה להם דסבירא ליה לתלמודא דאי אפשר לומר שצריכה גט ממנו ותהא אשתו מותרת דהא הויא אחות גרושתו:

2 מתני' אחותה מאביה. שלא מאמה:

3 חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה. של שניה זו מאמה ולא מאביה:

4 אחותה מאביה. ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השניה וכל שכן מן הראשונה. חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה ורחוקה היא מן השלישית ואחר כך אמרו כולן קיימות:

5 מותר בראשונה בשלישית ובחמישית. שאינם קרובות זו לזו ואף על פי ששלישית אחות השניה היא שריא דקדושי שניה לא תפסי דאחות אשה היא והויא לה כאנוסה ומפותה ותנן אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה והיכא דלא תפוס קדושיה לאו אשה היא וכן חמישית אף ע"פ שהיא אחות הרביעית מותרת דהואיל ותפסי קדושי דשלישית נמצא ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא אסרה שלישית עליו:

6 ופוטרות צרותיהן. אם מת ובא יבם וייבם אחת מהן נפטרה צרתה:

7 אסור בשניה וברביעית. בשניה משום ראשונה וברביעית משום שלישית:

8 לאחר מיתת הראשונה. בגמרא פריך אטו כולהו לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו אמר רב ששת תני אחר מיתת ראשונה ודאי. כלומר שאמת היו הדברים של ראשונה ושאר הדברים שקר הוו:

9 ואסור בשלישית. מפני השניה ובחמישית מפני רביעית:

10 הוא פוסל תחלה. אבל לא בסוף כדמפרש בגמרא:

11 פוסלין על ידו. שפוסלין אותה עליו דביאתו לא קניא לגמרי אלא כמאמר דעלמא והא קי"ל דף נ. דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר:

12 גמ' ולבסוף לא פסיל. אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר והתני רב זביד וכו'. ומשני ביאת בן תשע פסלה אפי' בסוף אבל מאמר של בן תשע אם הוא תחלה פוסל אבל לבסוף אינו פוסל:

13 מתני' חולצת ולא מתיבמת. שיש עליה זיקת ב' יבמין שמאמר הוא זה דביאתו כמאמר הוא כדאמרן ולא הוציאה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שניה ותנן בפרק ד' אחין דף לא: מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין:

14 ובגמרא אמר רבא הא דאמור רבנן זיקת שני יבמין מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה לא תימא היכא דאיכא צרה כי הך דלעיל דפרק ד' אחין דתנן שלשה אחין נשואין וכו' הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כדאמרינן התם מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות דהא הכא דליכא צרה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה:

15 ומסקינן הכא בגמרא דכי היכי שעשו ביאת קטן בן תשע וכו'. כמאמר בגדול לפסלה על האחין כן עשו ביאה זו כמאמר בגדול לדחות אשתו גמורה מיבום מפני שהיא צרת בעלת זיקת ב' יבמין וכמתני' דהכא:

16 שבא על יבמתו. בעודו בן תשע ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת וכן אמר שמואל עשו ועשו וכן אמר רבי יוחנן עשו ועשו:

17 נשא אשה. שאינה יבמתו ומת ולו אחין הרי זו פטורה דאע"ג דביאתו ביאה קדושיו לאו קדושין ואין קנין קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה רבנן כמאמר:

18 הדרן עלך האשה שהלך

19 פרק אחד עשר

20 נושאין. לאחר שאנס ופתה אשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה. ומפרש בגמרא דנושאין דקאמרינן הכא היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אין נושאין כל זמן ששתיהם בחיים משום דגזירה דשמא לאחר שישא בתה יזנה עם הראשונה והוה ליה אונס ומפתה על הנשואה שהוא חייב כרת או מיתה וכדתנן הכא חייב ונושאין דתנינן מדרבנן היינו לאחר מיתת האנוסה:

21 ר"י אוסר. בגמרא מפרש טעמא ולית הלכתא כוותיה:

22 גמ' הנטען. שיצא עליהן קול שנחשד:

23 מדרבנן. משום גזירה כדפירשנו במתני':

24 לאחר מיתה. שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר מידי:

25 וכתב הריטב"א וז"ל בסוגיא משמע בנטען אפי' מפנויה וטעמא כדאמרן משום נשואי קרובותיה ולא אסרינן קרובותיה אלא בקדושין או נשואין אבל כל היכא דליכא קדושין שריא ואפי' פלגש למאן דשרי פלגש בעלמא:

26 ונראין דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחותה דהני רגילי גבה מה שאין כן בשאר קרובותיה ועם כל זה ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא אחת מן הקרובות האוסרות אותה בנשואיהן עכ"ל:

27 מנא הני מילי. דמי שאנס אשה מותר לישא בתה:

28 בכולן וכו'. בכל העריות בפרשת קדושים בכלתו ודודתו וזכור ובהמה:

29 וכאן. באשה ואמה בקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו נאמרה קיחה ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה ויקרא י״ח:י״ח ואשה אל אחותה לא תקח:

30 דרך לקוחין. שהיתה ראשונה לקוחה חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין:

31 ומיהו קשה מנא לן דמותר לישא בתה דילמא דכל היכא דאית בה לקוחין אסרה תורה ובין בשניה בין בראשונה וי"ל דמשמעות קראי הכי הוא שהקיחה הוא בראשונה דהכי אסרה תורה לשכב באחת אחר שיש לו האחרת ואם הראשונה אנוסה לבד בשביל זה אינה שלו ומשום זה נמי אפשר דיליף לה רבא מקראי אחריני דבת בנה דומיא דבת בנך משמע מדוקיא ובנשואין נמי מיירי והאיסור הוא ערות אשה ובתה שהנשואה היא ראשונה דאשה הכי משמע:

32 ואף על גב דמקשינן ליה ואיפוך אנא ולומר דערות אשה ובתה מיירי באונסין אנן נמי לא אמרינן דאשה דהכא נשואה משמע אלא משום שארה דגלי הכי דבנשואין הוא דאיכא שאר וכדמפרש ואזיל ובגמרא פריך עלה דהא דאמרינן דדרך לקוחין אסרה תורה אלא מעתה ואיש אשר יקח את אחותו דרך לקיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי אמר ליה לקוחין אמורים בתורה סתם הראויין לשכיבה שכיבה כי הכא גבי אחותו דליכא למימר לקוחין ממש דהא לא תפסי בה קדושין הראוין לקיחה קיחה כאשה ואמה ואשה ואחותה דשייך בהו קיחה אמרינן דדוקא בלקוחין אסרה תורה:

33 ואמרי' בגמרא ר' יהודה אוסר מ"ט דר' יהודה דכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה:

34 ורבנן מיבעי ליה לכדרב ענן אמר שמואל דאמר בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליה בשני לאוין ותיפוק ליה משום יבמה לשוק קרא לאחר מיתה אתא שמת אביו דליכא לאו דיבמה לשוק ואוקמה קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ולאו בדודתו:

35 מתני' הגיורת וכו' לא חולצין. דאחוה מן האב בעינן וגר אין לו שאר האב דרחמנא אפקריה לזרעיה והכא בהורתן ולידתן שלא בקדושה איירינן וכן דייק לישנא שנתגיירו עמה וכל כה"ג גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואפי' קורבה דאם לית להו וכל שכן קורבה דאב וכשלידתן בקדושה ואין הורת שניהם בקדושה יש להם שאר האם ואסורים ביבום דבר תורה ואשת כל אחד לחבירו אשת אח שלא במקום מצוה וכשהורתן בקדושה יש להן אפי' שאר האב והם כישראלים גמורים מן התורה:

36 והא דתנן לא חולצין ואינהו לאו אחין נינהו כלל אלא קמ"ל דאפי' מדרבנן אינם בתורת יבום וחליצה ואי בעו למנסב נשי דהדדי לאחר מיתה אפי' יש להם בנים נסבי ובגמרא שקלי וטרו בה:

37 גמ' בני יודן וכו'. והיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה שאילו היתה לידתן בקדושה דכ"ע אסורים בנשי דהדדי אפילו לאחר מיתה ומדאורייתא דהא אחין מן האם נינהו אבל השתא שאפילו לידתן שלא בקדושה כקטן שנולד דמי ומדאורייתא לית להו שום אחוה ושום קורבה:

38 למנסב נשי דהדדי. אפילו נשי דנסוב בכותיותן שרא להו לאחר מיתה דכיון דלית בהו קורבה דאורייתא לית לן למסרינהו מדרבנן:

39 ורב ששת פליג ומדרבנן אסר. ודכ"ע נשי דנסוב בכותיותן שלא ידעום לאחר גרות בתורת קדושין דכ"ע שרו אהדדי:

40 וזה הכלל איסור קורבה בגרים הוא בג' דרכים הא' מדאורייתא כשלידתן בקדושה דאית להו שאר האם מיהת וכן צ"ל כשהורתן בקדושה שיש להם שאר האב:

41 והשני דרכים מדרבנן אחת מטעם לעיל דף כב. שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וזה נאמר בכל איסורי ערוה שיש להם בעודם עובדי כוכבים ממה שאסר הכתוב לבני נח כדמפורש בסנהדרין פרק ד' מיתות ב"ד דף נז: דאילו במה שלא נאסר להם מן התורה אלא שהוא מחוקותיהם אינו חשוב אפי' קדושה קלה ואין חוששין לו כלל ונפקא מינה לעובד כוכבים שנתגייר. הריטב"א ז"ל בשם רבותיו ז"ל:

42 והדרך הג' כי פעמים אנו אוסרין אותו אפי' במה שהיה מותר להן בכותיותן מן התורה משום שהוא אסור אלינו לגר גמור כדי שלא יבאו לטעות ולמסרך ולהתחלף כדאמרינן הכא בסוגיין לקמן:

43 אמר המחבר ומיהו עובדי כוכבים שנתגיירו איש ואשתו אם רצה מקיימה אם רצה פוטרה ואפי' מחיים של גר מותרת לאחרים דאף על גב סנהדרין דף נז: דבעולת בעל יש להם אפ"ה ליכא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה משום דאותו אישות אין לו עיקר דכשנתגייר פקע דאל"כ אפי' בגט לא משתריא לעלמא דאינהו לאו בני גט נינהו בכותיותם וא"כ יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי ליתא דכל זמן שלא ידעה לאחר שנתגייר ההוא אישות דהוה ליה בכותיותו פקע מיניה כשנתגייר וכ"ע ידעי הכי וכן דעת גדולי הפוסקים ז"ל עכ"ל ואילו בנשים שנשאו בכותיותן ליכא חדא מהני דאינהו לית להו ערוה משום אישות אלא אשת אב אליבא דרבי עקיבא שם דף נח. דדריש על כן יעזב איש את אביו זו אשת אביו והא דמרבינן להו בסנהדרין דף נז: מדכתיב איש איש אל כל שאר בשרו שהעובדי כוכבים מוזהרין בעריות אינו אלא לענין עריות של שאר או לענין שאסורין בנערה המאורסה שלנו ובנכנסה לחופה ולא נבעלה מה שאין כן לדידהו שאין להם איסור אלא בבעולת בעל אבל שום איסור אחר דמחמת אישות לית להו דהא אחות אשה שריא להו ראיה לדבר מיעקב שנשא שתי אחיות וכן מותר בכלתו כדמוכח מיהודה שבא על תמר ואמר צדקה ממני ולא מצינו שהותר להם איסור ערוה משום מצות ייבום ואפי' תאמר כי דרך ייבום עשה כן יהודה וכיון דלית להו בכותיותן איסור אשת אח אין לנו לאסור עליהם לאחר גרותן אשת אח מטעם שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ואי משום שהיתה אסורה עליו בכותיות מדין אשת חבירו כשנכנסה לחופה ונבעלה הנהו נשואין כבר פקעו בגרותן וכולי עלמא ידעי דלא חשיבי כלום ואפילו מחיים וכל שכן לאחר מיתה דאפילו נשואין גמורין שלנו פקעי ואי משום גזירה שלא יבואו לטעות באשת אח דעלמא ליכא דלכולי עלמא כיון דלידתן שלא בקדושה לית להו אחוה וכגר שנתגייר דמו ולא טעו בהו הלכך כי פליגי הכא בנשי דנסיב בגרותן ואילו מחיים אסורה היא מן התורה מדין אשת איש כיון שנשאת בגרות וקדושיו קדושין מן התורה אבל לאחר מיתה הוא דשריא רב אחא דפקע איסור אשת איש ואי משום אשת אח הא מדאורייתא כקטן שנולד דמי הואיל ולידתם שלא בקדושה ואי מפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה הא בכותיותן לית להו איסור אשת אח כדאמרינן ובגזרה דטעותא ואחלופי הוא דפליגי כדמפרש ואזיל דרב אחא סבר דלא טעו בהא ורב ששת חייש דלמא טעו ומסרכי בהו:

44 לא פליגי דשרי. דלאו אחים נינהו אי משום דרחמנא אפקריה לזרעיה אי משום דסתם עובדת כוכבים זונה היא ומאיש אחר הוא:

45 כ"ע לא פליגי דאסור. דאתי לאיחלופי בישראל:

46 כי פליגי וכו'. שנקראים לפעמים אחין על שם אביהם ופעמים על שם אמם:

47 בתר אבא וכו'. וכ"ע ידעו שאין אבות להם ולא טעו:

48 בני פלניתא. ואתו למטעי דאמרי אינשי הני ודאי אחי נינהו וקא שרינן להו באשת אחיו ואתי למישרי נמי בישראל כה"ג:

49 אפי' באחין מן האם. למשרי מן האם לחוד דלענין זה דאסורה אשת אח לא טעו דהכל יודעין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכתב הרי"ף ז"ל בגמ' אקשינן לרב אחא בר יעקב ופריק ואעפ"כ כיון דלא איפסיק הלכתא כוותיה בהדיא עבדינן לחומרא כרב ששת ורבא משמע קצת דקאי כוותיה מדקא מתמה ואמר והא רב ששת אסר וכתב הריטב"א ז"ל אבל מורי הרב ז"ל הסכים לדברי הפוסקים הלכה כרב אחא לקולא כיון דאיסורא דרבנן הוא ועביד בה עובדא ורמי אנפשיה לומר רב ששת אסר ואנא שרינא מכלל דקים ליה שפיר בשריותא דיליה או מגמרא או משום טעמא דמסתבר דאית ליה וכן נראה עיקר ע"כ: