נימוקי יוסף על יבמות כ׳

1 מותרת לינשא לאחר. ולא אמרינן עקרה היא שמא ראשון הוא דלא זכה לבנות ממנה:

2 מונה לה משעה שהפילה. וכיון דקתני סתמא אפי' הפילה תוך מ' יום לעבורה דלא הוי אלא כמיא בעלמא מונה לה משעה שהפילה ואם שהתה י' שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה אחרת עליה כדאמרן לעיל ואף על גב שהחרים רבינו גרשון ז"ל בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תקון רבינו ז"ל וכן כתבו רבני צרפת בתשובת הריטב"א ז"ל:

3 גמ' ויוציא ויתן כתובה וכו'. אף על פי דאפשר דאיהי היא דלא זכיא וכיון דאפשר דמינה הוה לן למימר אוקי ממונא בחזקת מריה הא פרקינן בגמ' דף סד: דכיון דאיהי לא מפקדא אפריה ורביה לא מענשא ומסתמא בדידיה תלינן שנענש עד שיהו לה סימני עקרה משום דהוי מקח טעות ואז הוא דלית לה כתובה ופשיטא דכתובה דאמרי' הוא מנה מאתים דכל מה שהביאה מבית אביה שלה הוא לעולם:

4 מקץ עשר וכו'. בא על הגר והא דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו דשמא עון חוצה לארץ גורם שהם עקורים ולאו למימרא שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לדרים חו"ל דא"כ בטלת כל תורת משנה זו וכל הסוגיא שעליה מבני בבל והא לא אפשר שתהא כולה שמעתא לבני ארץ ישראל ועוד שמצות פריה ורביה חובת הגוף היא שנוהגת בכל מקום אלא אין דברים אלו אמורים אלא באברהם אבינו שהיה עקר ולא זכה ליבנות עד שעלה לארץ שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול אלא בארץ ומייתי לה השתא ללמדנו דזמן הראוי לפקידה בעינן כדדייק סיפא דברייתא לפיכך וכו' לומר דכי היכי דלאברהם לא היה זמן חו"ל ראוי לו כן לאחרים חלה הוא או חלתה היא וכו' עוד כתב ר"י ז"ל שאם עלה שום אדם מחו"ל לא"י שלא יעלה לו מה שדר בחו"ל כלל ואפי' דר כמה שנים כי אולי בזכות הארץ יבנה ממנה ומונה משעת כניסתו לארץ י' שנים כשם שמנה אברהם אבינו וכן נראה מן התוס' הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל. אמר המחבר לעיל דף סד. דאמרן שאם שהה עשר שנים ולא ילדה אעפ"כ יש לה כתובה אפי' היו לו נשים וילדו לו בנים ומתו מיירי שעדיין יש לומר שמא לא זכה ליבנות ממנה והיא ראויה לבנים ולהכי נקט תנא האי לישנא דלא זכה וכו' הריטב"א ז"ל עוד כתב ז"ל ונראים הדברים שאם הוא טוען שמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד אין כופים אותו לגרש או לישא אשה משום מצות פריה ורביה דבכל המצות כאילו שאין בו הוכחה שעושה דרך מרד נאמן הוא על עצמו וכן שמע מרבו ז"ל:

5 ורשאי השני שני אין שלישי לא. דהוחזקה עקרה:

6 מלה ראשון ומת. לאחר מילתו וכן קרה בבנה שני שמת לאחר מילתו הרי היא מוחזקת שמתו ב' בניה מחמת מילה ושלישי לא תמול ביום השמיני עד לאחר זמן שיתחזק הולד דאיכא משפחה דרפי דמא וכן הדין בנשואין כדתניא נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא משמע דנשואין ומילה חד דינא אית להו ואפשר דלהכי מייתי ראיה למתני' דרב היא ממילה ולא מברייתא דנשואין גופייהו לאשמועינן הא דנישואין ומילה חד דינא אית להו וטעמא דנישואין דהויא קטלנית בתרי זמני לרבי ולרשב"ג בתלתא משום דאמרינן מעין גורם או כרב אשי דאמר מזל גורם ואפי' ארס לה או נפל מדיקלא ומית הויא קטלנית בתרי זמני לרבי ופסקו ז"ל כרב אשי דבתרא הוא הילכך מזל גורם ופסקו בגמ' דהלכה כרבי בנשואין ומלקיות וכרשב"ג בוסתות ובשור הנסקל:

7 בנשואין הא דאמרן. דשלישי לא תנשא כתב הריטב"א ז"ל אע"ג דבעי למנסב אתתא קטלנית ולאזוקי בנפשיה לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל שופך דם האדם והיו מנדין אותו בב"ד עד שיגרש וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה ע"כ:

8 ושנה ב"ד מכניסין וכו'. פרש"י ז"ל אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא תרי זמני שלקה ומכניסין אותו לחפירה אחת ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ עד שיתמעטו בני מעיו ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שכרסו נבקעת ומוקי לה בסנהדרין פ' ד' מיתות במי שלקה על חייבי כריתות דכיון דגברא בר מיתה הוא מקרבינן ליה מיתתו כיון שהפקיר עצמו לעבירות חמורות כאלו:

9 קובעת לה וסת. ליסמך עליו להיות דיה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת ואם קבעה לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

10 ואינה מטהרת מן הוסת. אפילו נעקר פעמים שבדקה בשני וסתות ולא ראתה ושנתה ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפ"ה מחזיקין וסתה לכשיגיע ואם לא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

11 אי זהו שור וכו'. שמשלם נזק שלם. וטעמא דמילתא דפסקינן בנשואין ומלקיות כרבי ובוסתות ושור המועד כרשב"ג משום דהא מילתא דספיקא היא אי הויא חזקה בתרי זמני או לא הילכך גבי נשואין דסכנתא אזלי' לחומרא וה"ה למילה מהאי טעמא ובמלקיות דאע"ג דספק נפשות להקל מחמרינן הכא מפני יסור הרשעים לבער עושי רשעה מחייבי כריתות אבל וסתות דרבנן נינהו אזלי' לקולא וכן גבי שור המועד שאין מוציאין ממון מחזקתו אלא בדבר ברור ולפיכך אזלינן לקולא:

12 נכפין. חולין שנופלין מרוב כובד החולי:

13 והוא דאתחזק וכו'. המשפחה בתלת זמני ובלאו הכי אקראי בעלמא הוא. ואף על גב דרבא כרבי ס"ל בתרי זמני שאני הכא דאפילו רבי מודה שאין לחוש במשפחה בפחות מתלתא זמני:

14 ת"ר נשאת לראשון כו' אלא למי שיש לו בנים. דאף על גב דקי"ל כרבי יהושע דאמר בדף סב: ולערב אל תנח ידך אין כאן. מקח טעות כלל ותטול כתובה כיון שיש לו בנים כדי שיעור פריה ורביה ולכתחלה נמי נשאת לו אבל אין לו בנים לשלישי לא תנשא לו ואם נשאת תצא בלא כתובה ומיהו גיטא בעי' ואע"פ שלא הכיר בה דלא דמי לאילונית דבשלא הכיר בה לא צריכה גט אפי' מדרבנן דאילונית מקח טעות גמור הוא אבל זו שאין לה סימנין של עקרות אלא משום חזקה בעלמא קדושין גמורין נינהו דהא אפשר שיהיו לה בנים מרביעי כדאמר הכא ואם הכיר בה אפילו כתובה גבי' דהא ידע ואחיל ופשיטא דלא גרעא מאילונית ובאילונית נמי אם הכיר בה יש לה כתובה:

15 מהו דליתבעה. ראשון ושני כתובתן דקבלה מינייהו דהשתא אגלאי מילתא דמינה הוא ולית לה כתובה:

16 מציא אמרה להו השתא הוא דכחשי. אבל כשהייתי עמכם ראויה הייתי לילד ומינייכו הוה משמע מהכא דאפי' לרבי דבתרי זמני הויא חזקה נוטלת כתובתה משני וכן מוכח בירושלמי בפי' וכן משמע בכתובות דף סה. ע"ש שתבעה מזונות גבי חומה אתתיה דאביי דיהבי לה כתובה וא"ת לשלישי נמי לימא ליה השתא הוא דכחשי ויתן לה כתובתה יש לומר דשאני שלישי שנשאת לו שלא ברשות חכמים אין מקבלין לפוטרה עד שתאבדה מה שאין כן בראשון וב' שנשאת להם בהתר ואם לא גבתה כתובתה עדיין משני עד שהוציאה שלישי בלא כתובה אפ"ה גביא כתובתה משני וכן כתבו הרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל:

17 לא מפקה מג' כתובתה דהשתא איגלאי מילתא דשלישי הוא שלא זכה ליבנות ממנה וליכא למיחש ולמימר אדעתא דהכי לא גרשה ואדרבה יהיה הגט בטל ובניה מרביעי ממזרים דהא על הספק גרשה ואדעתא דכל מילי גרשה דמשום חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא הוא שלא זכה ליבנות ממנה וכשגרשה סתם אפי' על דעת שאולי תלד גרשה ולפיכך אינו יכול שוב לקלקלה והיינו דלא צריכין לאתנויי ולמימר ליה דע שכל המגרש על דבר זה אינו יכול להחזירה עולמית כדאמרינן בגיטין דף מה: ודף מו: גבי המגרש את אשתו משום נדר או משום שם רע או משום אילונית וכן המגרש את אשתו נדה דף יב: משום שאין לה וסת דהא בכל הני איכא אומדנא דמוכח דדוקא מגרש לה משום דברים אלו ואלמלא שמתרין ואומרין לו שלא יחזירנה עולמית הוי מצי לקלקלה ולומר אילו ידעתי שלא כן לא הייתי מגרשה אבל הכא שגרשה סתם עם שלא היו סימנין וכדאמרן אינו יכול לקלקלה:

18 השתא הוא דבריאת. שנתרפאת אבל כשהיתה אצל השלישי אינה ראויה לילד ולפיכך תצא שלא בכתובה ותו לא מפקא ליה מיניה:

19 הוא אמר מינה. יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים ולא אתן לה כתובה. המפרשים האחרונים הסכימו לפירוש רבינו אלפסי ז"ל שפירש דהכא עם הראשון ועם השני דתנינן במתני' דאם שהתה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה הוא הנדון קס"ד דכי אמרינן שיש לה כתובה היינו מן הסתם אבל אם הוא בא עליה בטענת ברי דמינה הוא אין לה כתובה מכיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה ואילו שתקה כך היה הדין אבל כשהיא טוענת עליו בברי דמיניה הוא אמר רב אמי שהיא נאמנת מאי טעמא איהי קים לה ביורה כחץ שמרגשת בו כשאינו יורה כחץ וכל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת ולפיכך אפי' נאמין אליו שהיא אינה ראויה לילד כיון שגם הוא אינו ראוי להוליד אין כאן מקח טעות ולא כל כמיניה להפסידה כתובתה וא"ת ואמאי לא ניחוש דלמא איהי משקרא כיון דאיהי קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה והכי אמרינן שלהי נדרים דכיון דאיהו דף צא. ע"ש בביאה ידע ביורה כחץ לא ידע משקרא כבר תירץ רבינו אלפס ז"ל דהתם איהי אתיא לאגרושי מיניה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומעיזה בו כיון דלא קים ליה אבל הכא הרי הוא בא לגרשה ואנן מפקינן לה מיניה בעל כרחם של שניהם ולית לן למימר בה דמשקרא אלא כיון שטוענת ברי ומדינא אית לה כתובה לאו כל כמיניה להפסידה בטענת שמא וכן פירשו בתוספות ובספר המצות והאחרונים ז"ל ואיכא דבעו לפרש דאשלישי שאין לו בנים ובא להוציאה בלא כתובה קאי הא דרב אמי דתנן שהשני רשאי לשהות עמה נמי עשר שנים משמע דשלישי לא וכן מפורש בברייתא דלשלישי לא תנשא ומפקי' לה מיניה בלא כתובה ואתא רב אמי לאשמעינן דהיינו דווקא בשותקת אז היא מפסידה אבל היכא דאתיא איהי בטענת ברי יש לה כתובה אף על גב דהוחזקה שני פעמים ואפילו הוא בא עליה בטענה ורבותא אשמעינן הא דהוא אמר מינה ואין זה מחוור בעיני המפרשים ז"ל דכיון שכבר הוחזקה היא לאו כל הימנה להאמינה לגבות כתובתה דאם כן אפסדתא לתקנתא דרבנן ואף על פי דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ והוה ליה ברי ושמא אפ"ה שמא דידיה עדיף כיון דאית ליה חזקה דממונא וחזקה דגופא אתרעי כיון ששהתה עם ראשון ושני עשר שנים ולא ילדה וכן מוכח בכתובות דף יב: גבי משארסתני נאנסתי דאי לאו משום דמסייעא לה חזקה דגופא או משום מגו לא מהימנא משום ברי דידה וכתב ריא"ף ז"ל דהיכא דשהה עמה י' שנים ולא ילדה ולא בעי לאפוקי ולמיסב אתתא אחריתי מפקינן לה מיניה בעל כרחיה ואפי' אמרה איהי דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לה אלא יוציא ויתן כתובה כדגרסינן בפרק המדיר דף עז: וכתבו מן המפרשים ז"ל דנכון הוא ברווק שעברו עליו עשרי' שנה ואינו רוצה לישא אשה שב"ד יכפוהו לישא לקיים פריה ורביה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בספר נשים פרק ט"ו כיון שעבר עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה וכן משמע בגמרא וא"כ ה"ל כשאר מצות עשה כתובות דף פו: שהיו מכין עד שתצא נפשו או עד שיקיים המצוה: