נימוקי יוסף על יבמות כ״ו

1 נתן סאה ונטל סאה. גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ קאי במסכת מקואות ואם תאמר אם כן פסול' דאורייתא הוא דמים בעינן למקוה ומאי פריך לר' יוחנן דר"י לא אמר מילתיה אלא באיסורי דרבנן וי"ל דכל זמן שלא שינו מראיו פסולא דרבנן הוא ומדאורייתא אפילו כל היום כולו כשר ורבנן הוא דאחמירי ובעו רובא בהכשר כן תרצו האחרונים ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל:

2 ונטל סאה אשמעינן דאף על גב דחזר ונטל ואיכא למימר הא חסר ליה מקוה שהסאה זאת אינה משלימתו שאינה ראויה למקוה אפ"ה כשר דמכי יהביה למקוה בטיל ליה והוו להו ארבעין וחד כולן ראויין וכי שקל סאה פשו ארבעין אבל איפכא לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי הדר מלייה ה"ל מקוה חסר ומשקין הללו אין משלימין המקוה:

3 מאי לאו דנשתייר רובו. עד י"ט סאה יכול לעשות כן אבל טפי לא דבעינן דלהוי רובא מי גשמים אלמא אף על גב דפסול שאיבה דרבנן בעי רובא בכשרות דלא לשקול רובא אבל עד פלגא שפיר דמי שהם שוה בשוה:

4 ואי בעית אימא. לעולם בעינן רבייה בדרבנן והא דקאמר אף על פי שלא רבו חולין משום דתלינן אשאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ואין כאן איסור אבל הכא במקוה ליכא למימר שאני אומר כה"ג וכדפרישית דהא מיא מבלבלי וליכא למימר חזר ונטלה ולענין הלכתא ודאי קיימא לן כרבי יוחנן דכל היכא דאיכא למימר שאני אומר והוי איסורא דרבנן ואפי' באיסורין כעין של תורה לא בעינן רבייה אבל באיסורין של תורה פשיטא דלכולי עלמא בעי רבייה ואף ברבייה יש להסתפק אי אמרינן שאני אומר ונראין דברי האומר דשרינן ברבייה דכיון דאיכא רבייה ספקא דרבנן היא דאפילו נפל איסור בתוך היתר חד בתרי בטיל כשהוא מין במינו מיהא וכדאר"ל בזבחים דף עח. אי אפשר שלא ירבה מין על מינו ויבטלנו והכי נמי סוגיין בכולי תלמודא דמדאורייתא חד בתרי בטיל והכי משמע פרק אלו עוברין דף מד. דכל היכא דאיכא שיעור ביטול מדאורייתא אמרינן שאני אומר ואפי' באיסורין של תורה ואי מין במינו הוא סגי ברבייה דחד בתרי ואי מין בשאינו מינו הא קי"ל כסוגיא דאלו עוברין דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא וכן פסקו גדולי רבותי ב"ה ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל ומכאן אתה דן לשתי קדרות אחת של שחוטה ואחת של נבלה ולפניהם חתיכה של נבלה וחתיכה של שחוטה ונפלה זו לזו ואין ידוע לאי זו מהן נפלה דתלינן לקולא כיון דאיכא רבייה ואפי' בחתיכה חשובה דאפילו בדבר שבמנין מדאורייתא חד בתרי בטיל ואפשר דלענין איסורי משהו החמורים לא אמרינן שאני אומר אפי' באיסורי דרבנן בפחות מרבייה ומיהו ברבייה אמרי' שאני אומר אפילו באיסורין של תורה. וכל היכא דליכא למימר שאני אומר הא פרישנא דאפי' באיסורים דרבנן לא סגי ליה ברבייה ושיעוריהם כעין של תורה כעין שמנו של גיד וכיוצא בו והרמב"ן ז"ל מיקל להתיר ברבייה לחוד באיסורין שאין להם עיקר מן התורה כגון חלת חוצה לארץ אלא שאפשר לומר דחלת חוצה לארץ טעמא אחרינא הוא מפני שאין איסורה בכל מקום תדע שלא התירו בשום איסורא דרבנן לבטלו ברוב אלא התם ובההיא דעצים שנשרו מן הדקל בי"ט ומעתה אין לנו ראיה לבטל אפי' איסורין של עובדי כוכבים כגון חלב וחמאה וגבינה בפחות מששים. ומיהו ענין פתן ובשוליהן כיון שאין איסור שוה בכל הוא אפשר דבטיל חד בתרי כן נראה עיקר בעיני וכן הסכים על ידי מורינו הר"ב ז"ל והריטב"א ז"ל:

5 מתני' לא חולץ וכו'. דכיון דלאו בר יבום הוא מחלץ נמי לא חלצה דכתיב ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וגו' וחלצה נעלו הא חפץ מיבם משמע דכל העולה ליבום עולה לחליצה:

6 וכן אילונית. דכתיב והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת:

7 לא פסלה. מן הכהונה שאין חליצתו חליצה דהא לא רמיא קמיה:

8 בעלה פסלה. דכיון דלא רמיא קמיה קיימא עליה באיסור אשת אח שלא במקום מצוה:

9 גמ' בידי אדם אין. כלומר סריס אדם בני חליצה סריס חמה לא ולעיל פי' טעמא דרבי עקיבא משום דסריס אדם היה לו שעת הכושר ולפיכך הוא בר חליצה אבל סריס חמה לא היתה לו שעת הכושר וכתב רי"ף ז"ל שמעינן מהא דהלכתא כר' עקיבא דה"ל מחלוקת ואח"כ סתם דקי"ל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם:

10 מתני' אנדרוגינוס נושא. אשה ואשתו צריכה גט וכשימות אם יש לו אח חולץ או מיבם:

11 אבל לא נישא. כדין אשה הנשאת לבעל דדין זכר יש לו והשוכב עמו אפי' במקום נקבות הוי בא על הזכר דף פג: דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה אי זהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס ורבי אליעזר פליג ואמר דוקא במקום זכרות שלו כלומר מאחוריו אבל בנקבות שלו פטור מדאורייתא אבל לוקה מכת מרדות מדרבנן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל:

12 גמ' הלכתא כשמואל דפסק דף פג. כר' יוסי וכן פסק בספר המצות של הר"ם מקוצי בסי' ר"פ:

13 הא דקושי במסכת נדה דף לו::

14 ליתא למתני'. דקתני רבי יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה דמשמע דזכר הוא:

15 מקמי ברייתא. דקתני לר' יוסי ספקא הוא:

16 אדרבה וכו'. דמתני' עיקר ששנאה רבי שהוא רבו של ר' חייא ששנה הברייתא:

17 מדשבקיה ר' יוסי לבר זוגיה. שהוא ר"ש דאיירי בהדיה במתניתין ש"מ הדר ביה דאי לא הדר ביה ותנא דמתני' ותנא דברייתא פליגי מה נפשך אי פליגי נמי בדר"ש אמאי שבקיה לר"ש בר זוגי ואי לא פליגי בדר"ש אלא בדר' יוסי בלחוד א"כ אליבא דתנא ברא רבי יוסי ור"ש מפלג פליגי והו"ל לתנא ברא לאתויי סברא דר"ש וסברא דר' יוסי דפליג עליה:

18 דבי רב. אמרי' בגמרא לקמן דף פג: דבי רב סתמא הוא רב הונא:

19 הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה. ופריש בגמרא אנדרוגינוס הא דאמרן הרכבה דתנן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה ואם נטע והבריך והרכיב יעקור ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ר' יוסי ורבי שמעון אומרים שתי שבתות. פירוש פחות משלשים יום לפני שביעית דכל שלשים יום לפני שביעית כשביעית דמי דנפקא לן מן בחריש ובקציר תשבות במשקין בית השלחין ולענין פסק אכתי לא ידעינן שפיר הך הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס אי ר' יוסי דמתניתין דדיין לאנדרוגינוס כזכר אי כר' יוסי דברייתא דאמר ספק זכר ופרש"י ז"ל כרבי יוסי דמתניתין דאיירי בה נמי רבי שמעון והביא ראיה מן הנך דפסקינן כרבי יוסי בהרכבה דרבי שמעון איירי בהדיה דהוא הדין דאנדרוגינוס דפסקינן כוותיה הוא מההוא דר' שמעון דאיירי בהדיה ואם כן הוא מרבי יוסי דמתניתין אמרינן הלכתא כוותיה ולפירושו ז"ל פליגי אדרב ומיהו אתי שפיר הא דאמרינן בגמרא אמר רב הונא משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות אבל ר"ח ורבינו אלפס ז"ל פירשו כרבי יוסי דברייתא ולא פליגי דבי רב אדרב ופליגי דרב אדרב הונא דאמר חייבין עליו סקילה מב' מקומות ולא תקשי דהא אמרינן דבי רב הוא רב הונא גופא דהיינו דוקא בדליכא מימרא דרב הונא דפליגא על מימריה בי רב אלא בי רב סתמא אבל היכא דאיכא מימרא דרב הונא דפליגא בי רב הוא רב המנונא והיינו דאמרינן בסנהדרין דף יז: בי רב מנו רב המנונא ולפירושו ז"ל פסקינן הלכה כרב וכבי רב דפסקי כר' יוסי דברייתא דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא ואף על גב דרבי יוחנן אמר לעיל אף מאכילה בחזה ושוק ורב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן אפשר לומר דלא פליג בהא עם רב אלא דפליג אדריש לקיש דף כא. בלישנא דמתניתין דמאכילה בתרומה אי בתרומה דרבנן אי אפי' בחזה ושוק ונפקא מינה למאי דפליגי בעלמא אבל לדיניה דרב הכא לעולם אימא לך דלא פליג וכברייתא סבירא ליה וסמי מתני' מקמי ברייתא הרשב"א ז"ל ועוד כתב ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק בחבורי הגדול ובפירוש המשנה שלו כרבי יוסי דברייתא דאמר בריה בפני עצמה ולפירושו אינו מאכיל בתרומה לפי שהוא ספק וספקא דאיסורא לחומרא ופסק כר"א דאמר חייבין עליו סקילה כזכר ולא ידעתי היאך יתקיימו שני פסקים הללו שאם אתה מספקו בנקבה היאך אתה סוקל על ביאתו כזכר ושמא הוא סובר דאף ר' אליעזר סבר דבריה בפני עצמה היא אלא שמחייבין עליו סקילה כזכר מגזירת הכתוב דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה אי זהו זכר שיש בו שתי משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס ואף על גב דאית ביה שתי משכבות את זכר כתיב וכי כתב את זכר לאו דקריה רחמנא זכר אלא לומר שאין חייבין במי שיש בו שתי משכבות דהיינו אנדרוגינוס אלא ממקום זכרות והיינו דאמרינן לא לכל א"ר אליעזר אנדרוגינוס זכר הוא. ע"כ מלשונו ז"ל:

20 הדרן פרק הערל

21 פרק תשיעי

22 יש מותרות:

23 כהן הדיוט שנשא את האלמנה. בגמרא מפרש דהוא הדין דמצי למיתני קדשה א"נ מצי למיתני בתולה שהרי במיתתו נעשית אלמנה ונאסרה לאחיו כהן גדול:

24 חלל שנשא כשרה. כך גרסת רש"י ז"ל והחלל מותר בה והיא מותרת בו ומ"מ כיון שבא עליה נתחללה לכהונה והרי היא אסורה לאחיו שהוא כהן כשר משום חללה ויש גורסין כשר וכן גורס הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וכן הגרסא בירושלמי כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ופשטינן מינה בירושלמי דלהכי אסורה ליבמה מפני שהוזהרו כשרות שלא לינשא לפסולין וכל היכא דאיהי מוזהרת איהו נמי מוזהר אבל אי אפשר לגרוס כן לפום גמרא דילן חדא דהא דייקינן בגמרא דלהכי קתני נשא מפני שנתחללה בביאתו ואם כשר שנשא כשרה הוא במה נתחלל ועוד דאדרבה דייקינן בגמרא מינה שלא הוזהרו כשרות שלא לינשא לפסולין מדקתני חלל שנשא כשרה בכלל המותרות לבעליהן והכי פסקינן הלכתא בגמרא וגרסינן נמי בקדושין בפרק עשרה יוחסין דף עג. והלכתא גר מותר בכהנת לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ומותר בממזרת כרבי יוסי דאמר קהל גרים לא איקרי קהל:

25 שקדש את האלמנה. קדש דוקא אבל נשא נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה ההדיוט ואף על גב דהני אסורות לבעליהן ובעמוד והוצא קאי ואיהו גופיה לא הוה בר הקמת זרע באשה זו אפילו הכי אחיו מקים לו זרע ומותרת להתייבם לו:

26 שנשא את האלמנה. מפני שנתחללה בביאתו אסורה ליבמה אפילו כהן הדיוט:

27 ושאר כל הנשים וכו'. גרסינן בירושלמי מתני' דהכא מסייע לר' יונה דאמר לית כללי דרבי כללים משום דהאי כלל דאמר ושאר כל הנשים אינו דוקא דהא פצוע דכא כדאיתא נמי בגמרא דף פד: ואיכא נמי ט"ו עריות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן וצרת סוטה מותרת לבעלה ואסורה ליבם והבא על אחות חלוצתו אסורה לו ומותרת ליבם ואחיו שנשא אחות חלוצתו מותרת לבעל ואסורה ליבם:

28 גמ' לא הוזהרו וכו'. כהן מוזהר שלא ליקח הפסולות לו אבל כהנת אינה מוזהרת שלא להנשא לחלל:

29 לא יקחו לא יקחו אשה זונה וכו'. למה לי למכתב לא יקחו תרי זימני להזהיר כשרות אתא וקס"ד שלא ינשאו לחללין:

30 כל היכא שהוא מוזהר. כגון גרושה לכהן שהוא מוזהר שלא לישא אותה אף היא מוזהרת שלא לינשא לו:

31 וכל היכא וכו'. כגון חלל שאינו מוזהר שלא לישא כהנת הכהנת נמי אינה מוזהרת שלא לינשא לחלל וכמו שכתבנו במתני':

32 מתני' שניות מדברי סופרים. כגון אם אמו ואשמעינן תנא דאפי' באיסורא דרבנן לא מתיבמות אלא חולצות שהעמידו דבריהם במקום מצות עשה:

33 שניה לבעל ולא שניה ליבם. שהן אחין מן האב ונשא האח אם אמו הויא שניה לו ולא הויא שניה לאחיו:

34 אין לה כתובה. פרש"י ז"ל אפי' נכסי צאן ברזל שהכניסה לו שאף היא נקראת כתובה:

35 ולא פירות. אינה מוציאה ממנו פירות שאכל כבר ואף על פי שאכלם שלא כדין דתקינו לו פירות תחת פרקונה והכא הוא אינו חייב לפדותה דלא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו. כן פרש"י ז"ל וכן בירושלמי:

36 ולא מזונות. לא בחיי הבעל ולא מן היורשין וראיה גמורה לזה דבתוספתא קתני אלמנה יש לה מזונות שניה אין לה מזונות וההיא דאלמנה אוקימנא לקמן לאחר מיתה מכלל דשניה אפי' לאחר מיתה וזה ברור הריטב"א ז"ל ובתוספתא אמרו שניה אינה כאשתו לכל דבר אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולאבמעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ולא יורשה ולא מטמא לה אלמנה לכהן גדול וכו' הרי היא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה ע"כ: