נימוקי יוסף על יבמות כ״ט

1 ואמרו לה מת בנך וכו' ומתיבמת כו' תצא והולד הראשון והאחרון ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת ואשת אח בכרת ולפיכך הולד שהוליד ממנה ממזר גמור ומותר בממזרת:

2 קיים היה. באותה שעה שהעידו הראשונים אבל עכשיו מת בודאי:

3 תצא. דקנסינן לה אף על פי שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה:

4 הולד הראשון. דלפני שמועה שנולד בעוד שבעלה חי:

5 והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה אינו ממזר מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה ואסור בממזרת מן התורה ואסור בבת ישראל מדרבנן:

6 גמ' אין ממזר ביבמה. שנשאת לשוק בלא חליצה הואיל וליתא עליה אלא בלאו:

7 בעניותינו. בעניות דעתנו שאין אנו יודעין פירוש המקרא:

8 אי האי לא תהיה ללאו הוא דאתא. כמו לא תהיה קדשה והרי היא כשאר חייבי לאוין ותפסי בה קדושין או לא תהיה משום הויה לומר דלית לה הויה:

9 אם היה יבמה כהן. וזו נשאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך כו' ואמר שמואל בעיא גט וכיון דיהיב לה גט מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה:

10 חולץ לה יבם ושריא לבעלה:

11 איתגורי איתגר. בשביל שנשאת לו אנו משתדלין שתשאר תחתיו:

12 נותן לה גט השני. כלומר כייפינן לשני לגרשה והותרה ליבם ואומר ר"ת ז"ל דהא דכופין לשני לגרש היינו היכא דבעי יבם ליבמה אבל אי לא בעי ליבומי חולץ לה ושריא להאי דקדשה דבקדושין לא קנסינן אפילו אשה שהלך בעלה למדינת הים כדלקמן וכן הורה ר"ת ז"ל הלכה למעשה באשה שלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם והא דפריך הכא איתגורי איתגר משום דהוה משמע ליה חולץ לה בעל כרחו ולהכי פריך משום דקדשה באיסור כופין ליבם לחלוץ ומ"מ אם נתקדשה במזיד אסורה למקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר:

13 והותרה לו. ליבם:

14 קדושין אין בה. פירשה הרי"ף אם נתקדשה לאחר קודם שיחלוץ לה יבמה אינה נאסרת על יבמה אבל אם נשאת לאחר נאסרה על יבמה משום דמחלפא באשה שהלך בעלה כלומר שהיו מתירין אותה לבעלה הראשון אם היינו מתירין זו ליבמה ובנתקדשה דאמרינן שאינה נאסרת על יבמה מיהו נותן לה המקדש גט ואסורה לו עולמית כך כתב בשם רב יהודאי גאון ז"ל ולא פירש הרב ז"ל אם יש חלוק בין נתקדשה בשוגג כגון על פי ב"ד או נתקדשה במזיד אבל הריטב"א ז"ל כתב שהסכמתו והסכמת כל רבותיו ז"ל שאם נתקדשה בשוגג מותרת לשניהם למקדש או ליבם אם רצה יבם חולץ לה ומותרת למקדש וכן אם היה היבם כהן חולץ לה ומותרת למקדש דליכא למקנסיה וגם ליכא למקנסה כיון שעשתה בשוגג והיא אינה אשת איש אלא יבמה ומה שכתבנו אם היה יבמה כהן ופרש"י ז"ל וזו נשאת לשוק בעד אחד וכו' כדפירשנו הגאונים ז"ל לא פירשו כן אלא בשנתקדשה ובמזידה גמורה בשנתקדשה בלא שום עדות ואפ"ה קס"ד שאם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא למקדש כיון דלא עבד איסור ביאה ולא כניסה לחופה וכדחזינן גבי אשת איש שהלך בעלה למדינת הים שנתקדשה שמותרת לחזור לו וה"ה דשריא למקדש ופרכינן דא"כ מצינו חוטא נשכר דכיון דבלא שום עדות קדשה חוטא הוא ולא דמי למתני' שנתקדשה ברשות שהוא שוגג או קרוב לאונס ולא קנסינן ליה אבל הכא אפי' בקדושין חשבינן ליה חוטא וקנסינן אלא הכי קאמר אם היה יבמה ישראל נותן לה גט והותרה לו כלומר שחוזרת ליבם ואף על פי שנתקדשה במזיד דלמקדש הוא דקנסינן אבל ליבם לא קנסינן כיון דליכא אלא קדושין וכן פירש הראב"ד דהא קמ"ל דאף על פי שנתקדשה במזיד הותרה ליבם אבל למקדש לא שרינן לה לעולם וכדברי הגאונים ז"ל וכן נראה מדברי הר"מ במז"ל:

15 וכל שנשאת אפי' בעד אחד דעת הגאונים והתוס' וכל המפרשים ז"ל שתצא מזה ומזה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כדלקמן ואפילו בשיש לה בנים מן הנושאה וכן כתב רבינו אלפס ז"ל והביאו ראיה מן הירושלמי דגרסינן הכא ובפרק הזורק יבמה שנשאת בלא חליצה רבי ירמיה אומר זה חולץ וזה מקיים ורבי יוחנן אמר תצא וכן אמר ר' אילא תצא ואמר רב זבידא מתני' מסייעא ליה לר' יוחנן הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו אילונית תצא מזה ומזה וי"ג דבר בה והא מתניתין בשיש לה בנים היא דקתני והולד ממזר מזה ומזה שמעינן מינה דאפי' יש לה בנים א"ר יוחנן תצא ואסיקנא דהלכתא כרבי יוחנן ורבי יוסי שאל לרבי פנחס היך סבר רבי אמר ליה כרבי ירמיה אמר ליה חזור בך ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא וליתנהו לדברי רבינו יהודאי גאון ז"ל שכתב שאילו היו לה בנים לא תצא משום שאתה מוציא לעז על בניה וכל הפוסקים ז"ל הסכימו דלא כוותיה וכתב הריטב"א ז"ל וכי תימא כיון שנשאת ברשות בית דין אין אסורה על הבעל אלא משום גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים והיא גופא קנסא דרבנן שעשאוה כמזידה והחמירו בסופה כדי להקל בתחלתה והיאך נקל כל כך ולא נחוש ללעז בנים שחוששין לו בכל מקום כל מאי דאפשר ותירץ ז"ל שכל מדות חכמים כך הם שלא לחלוק בגזירותיהם ותקנותיהם דאי לא לא קיימי כלל ומה שהקילו באשה שהלך בעלה למדינת הים משום עגונא חייב אותם להחמיר ולגזור כל הגזירות הללו ובדבר כזה אין לנו לחוש ללעז בנים אלא במקום שיבאו להוסיף בהם איסור שאינו עליהם כההיא דג' גטין פסולין ודכוותה וזה דבר ברור בכל מקום מעתה כל שנשאת בין ברשות בית דין בין במזיד גמור תצא מן הבעל ואפילו יש לה בנים ואסורה גם כן על היבם אף על פי שהוא ישראל משום גדרה דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל אם נתקדשה בלבד אם במזיד עשו אסורה למקדש לגמרי ואפילו רצה היבם לחלוץ ומותרת ליבם ואם נתקדשה בשוגג כבר כתבנו דינו עד כאן ומסקי' הכא בגמרא דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ולית לן דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזנתה אסורה ליבם דכיון דזטת לא שכיחא לא גזרי' ביה אטו זנות דאשת איש אבל בנשואין אסרי' לה אפי' על היבם כדפרישית לעיל דילמא מחלפא באשה שהלך וכו' וכתב הריטב"א ז"ל נראין דברים דכי לית לן דרב המנונא היינו לאסור על היבם שלא חטא אבל על הבועל אסרינן לה משום קנסא ומדאמרינן הכא דיבמה שנשאת אסורה ליבמה משום דמחלפא וכו' שמעינן דעד אחד נאמן ביבמה שתנשא לשוק דטפי מסתבר לאוקמה ליבמה שנשאת על פי עד אחד מלאוקמה שנשאת במזיד גמור בלא עדות כלל משום דההוא זנות בעלמא הוא ולית לן דרב המנונא ולא לאוקמה נמי שנשאת על פי שני עדים משום דרב דמודה בהא שאסורה ליבמה משום דמחלפא לומר דאשה שנשאת על פי שני עדים מותרת לחזור לבעלה הראשון:

16 בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה. שבא עד אחד ואמר לה מת בעלך והיא זקוקה ליבם:

17 מהו. מי הוי נאמן לגבי יבם כמו לגבי איניש אחרינא:

18 דהא זימנין שהיבמה אוהבת ליבם דגיסא ביה ומתוך אהבה לא דייקא כדי שתנשא לו:

19 למשרי יבמה לעלמא. כגון שהיה לו בן ובא עד אחד ואמר מת בעליך ואחר כך מת בנך:

20 זימנין דסניא ליה. שיש מן היבמות ששונאין היבמים וכדי שלא תתיבם ותנשא לשוק לא דייקא לחקור מי מת ראשון:

21 אמר להו רב ששת תניתוה אמרו לה מת בעליך וכו'. וא"ת בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא פשיטא דמתני' היא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם ואי אמרי' דמשום הא אידחיא לישנא קמא א"כ לישנא בתרא נמי דמתני' היא לקמן מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת מאי איכא למימר וי"ל דהתם נאמנת מטעם מגו שאילו אמרה מת בעלי ושתקה שלא אמרה מן הבן כלום נאמנת לינשא מתוך חומר הדברים שהחמרת בסופה וממילא תנשא לשוק דבנה בחזקת קיים מוקמינן ליה ואפילו היה זקן או חולה כדאיתא במסכת גיטין פרק כל הגט דף כח. נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואפילו הניחו זקן או חולה הילכך השתא דאמרה שמת בנה גם כן נאמנת לומר שמת בעלה תחלה שהפה שאסר לומר שמת הוא הפה שהתיר לומר שמת תחלה ומעמידין אותה בחזקת היתר לשוק אבל כשיש שם שני עדים או אפי' עד אחד שאומר שמתו שניהם אינה נאמנת לומר שמת הבעל תחלה דנהי דעל מיתת בעלה דייקא משום חומר שהחמרת מ"מ אחר שידענו שמת בעלה דליתא להחומרא לא דייקא מי מת ראשון וסמכה על העד משום דסניא ליה ליבם וכיון דטעמא דעד אחד מהימן הוא משום דאשה דייקא ומנסבא הכא דליכא למימר דייקא לא מהימן עד אחד ורב ששת פשיט ליה ממתני' דמדאמרי' עלה כו' האי מפקינן מיניה ממונא מחזקתה שאפי' נטלה מזה ומזה תחזיר דעלה דמתני' קאי אי תרי ותרי הוה לן למימר מאי חזית וכו' אלא ודאי בחד וכו' ופסקו הריא"ף והגאונים ז"ל דהלכתא כרב ששת דנאמן ואף על גב דדחינן לה להא דרב ששת בגמרא לא סמכינן אהנך דחייתא אלא עד אחד נאמן ביבמה כרב ששת וכ"כ הרמב"ם ז"ל:

22 דנאמן אפי' לומר שמת לו בן במדינת הים וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל והראב"ד ז"ל חלק בדבר והביא ראיה דאפי' בעל עצמו אינו נאמן לומר יש לי בנים במוחזק באחים ואינו מוחזק בבנים וכמ"ש בהשגות וכתב הרשב"א ז"ל נ"ל כדברי הרמב"ם ז"ל ובעל המאור ז"ל ואין ראיה מבעל דשאני עד דאף היא דייקא ומנסבא ועוד יש לי ראיות כתבתים בתשובות שאלות עכ"ל:

23 מתני' מותרת לחזור לו. שהרי לא נעשה בה עבירה ולמה נקנסה ואפי' גט אינה צריכה מן האחרון ולא טעו למימר אשת איש יוצאה בלא גט כדאמרינן בנשאת דהתם אי לאו דדייקא לא הוה מנסבא אבל בקדושין תלו למימר דבטעות הוי שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת או יכולין לתלות ולומר תנאי היה לו בקדושין ולא נתקיים הילכך אינה צריכה גט מן האחרון ומותרת לחזור לראשון דכיון שאינה צריכה גט אגלאי מילתא לכולי עלמא דעדיין לא נתקדשה: