נימוקי יוסף על יבמות י״ז

1 תניא הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר:

2 פירוש בשומרת יבם וכו'. דהויא לה אשת אחי אביו בכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לאיבא ממזר ולאשמועינן דיש ממזר מחייבי כריתות. וא"ת הא איכא פצוע דכא דפסיק ביני ביני י"ל דפצוע דכא לא הוי הפסק דלא אתי מיניה לא ממזר ולא כשר:

3 ופסקו ז"ל הלכה כשמעון התימני ולא משום דתנן והלכה כדבריו דבהדיא קי"ל דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד אלא משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דתנן בקדושין דף סו: כל מקום שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וגרסינן בפ"ק דף יד. אמר רבי אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור עשה ערוה וענוש כרת:

4 הכל מודים בבא על הנדה. אפי' שמעון התימני דאמר יש ממזר מחייבי כריתות ובנדה יש כרת אפילו הכי בנדה אין הולד ממזר משום דבנדה תפסי קדושין ואפילו בשעת נדותה דכתיב ותהי נדתה עליו תהי לשון הוייה:

5 ועל הסוטה. אשת איש שזנתה וקי"ל דאסורה לבעלה בפ"ק מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ואף על גב דחייבי לאוין היא ולרבי עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין הכא מודה דאין ממזר דהא תפסי בהו קדושין דאף לאחר שזנתה לא פקעו ממנה קדושין הראשונים:

6 ועל שומרת יבם. דאף על גב דאיכא לאו לזר שבא עליה הא איכא נמי לשון הויה דכתיב לא תהיה אלמא בת הויה היא וה"ק לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר אלמא קדושין תופסין בה:

7 סליקו להו החולץ

8 פרק חמישי

9 רבן גמליאל אומר. סדר משנה שלא תטעה בגרסא לשבש הספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר המאמר וחוזר ומפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר חליצה ואחר כך דין מאמר וגט וביאה שאחר הביאה וכן סדר יבם ושתי יבמות וכללו של דבר כי ד' דברים הם ביבמה ביאה וחליצה דאורייתא ומאמר וגט מדרבנן תנא מפרש להו לכולהו על כל חדא מינייהו בתחלה פירש כשהמאמר ואחריו גט וביאה וחליצה ואחר כך פי' כשהגט ואח"כ השאר ופירש דרכים אלו בתחלה ביבם אחד ויבמה אחת ואח"כ ביבם אחד ושתי יבמות והדר קתני דהוא הדין ביבמה אחת ושני יבמין ולעולם מפרש התנא דיני מאמר וגט בתחלה משום דהוו דרבנן וחביבא ליה והדר מפרש חליצה וביאה דאורייתא ופתח בחליצה דהתרת יבמה לשוק עדיפא ליה כדאיתא בגמרא:

10 אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא דחה פקעה זיקה דתרוייהו והוי כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למדחי בתרא נמי לא אהני הילכך לאו גרושתו היא וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה כדפרישית:

11 ולא מאמר אחר מאמר. בין ביבם א' לשתי יבמות בין ב' יבמין ליבמה אחת האחרון אינה כלום ואינה צריכה הימנו גט ולא ליאסר בקרובותיה:

12 ולא בעילה אחר בעילה. בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא היא ואין אסור בקרובותיה:

13 יש גט אחר גט. דקמא לא דחה לגמרי הילכך אכתי איכא פלגא זיקא דהא בעי חליצה הילכך אהני בתרא והוה גרושתו ואסור בקרובותיה:

14 גמ' אבל גט א' וכו' ומאמר א' מהני. גט ביבמה למיקם עליה בלא יבנה ושוב לא ייבם ומאמר ביבמה מהני להצריכה גט למאמר אי בעי לאפוקה:

15 מאי טעמא אמור וכו'. הא מדאורייתא חליצה הוא דכתיבא ומשום גט לא קרינא ביה שלא בנה ולמה אמרו חכמים דמהני לפוסלה ולצרתה עליו ועל האחין:

16 משום דמהני בעלמא. בכל הנשים להתגרש ואי אמרת הכא לא מהני ואם רצה לכנסה אחר הגט יכנוס אמרי אינשי גט מוציא וחליצה נמי להוציא מדגט לא מהני ביבמה כו':

17 ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני. לאסור חברתה עליו הא מן התורה קנין לא מהני ביבמה אלא בביאה:

18 משום דמהני בעלמא. קדושי אשה קונין אותה:

19 ומדאמרינן ומדמאמר לא קני ביבמה. אתי למבעל. וה"ל בונה שני בתים דאסור מדאורייתא:

20 אחריה כלום. זיקת יבמין קיימת להצריכה חליצה וכדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי לעיל מאמר לזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה ולא אמר תסגי לבעלת ביאה בגט בלא חליצה ותפטר אף חברתה בביאתה מן החליצה:

21 אי ביאה אחר הגט הוא. כגון גט לזו ובעל את זו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודיה כשאר יבמה שכנסה:

22 גזרה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה. דאי אמרת תסגי לה בגט אתי למימר מדקניא ביאה אחר הגט כביאה גרידתא אלמא מעלייתא היא ואתי למבעל בתחלה אחר חליצה משום דאמרי גט להוציא וחליצה נמי להוציא וקם ליה בלא יבנה מדאורייתא:

23 ואי ביאה אחר מאמר היא. כגון בשתי יבמות ועשה מאמר בזו ובעל לזו או בשני יבמין ויבמה אחת להכי תנן צריכה גט וחליצה דאי אמרת בגט סגי ליה אמרי ביאה של זו אחר קנין של זו מעלייתא הוא ואתי למעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באשת אח:

24 חליצה פסולה. שאחר הגט או אחר מאמר:

25 אין אחריה כלום. דאי הדר עביד מאמר או גט לשלישית לא מהני:

26 משום חליצה אחר חליצה. דלא ליתי למחלץ לשתי יבמות זו אחר זו או שני יבמין ליבמה אחת זה אחר זה:

27 כל הני תחלוץ ותיזיל. וכי כל ימיה תחלוץ ותיזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי הוא צריך דבשלמא למגזר שלא יבא לבעול אחר ביאה או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצה אין לחוש כלל:

28 משום חליצה אחר ביאה. דלא ליתי לומר יבמה כנוסה יוצאה בחליצה בלא גט לא אתו למימר הכי דאטו חליצה אחר מאמר מי לא בעיא גט למאמרו. והא דאמרינן אין אחריה כלום בדבר העשוי אחריה קאמר דאי הדר עביד גט או מאמר או חליצה בחברתה לא מתסר בקרובותיה:

29 תנו רבנן. כיצד חולץ לראשונה. וכל שכן דאי חלץ לשניה הויא חליצה מעלייתא לאפטורי קמייתא דכיון דגט דשניה אינו גט חליצה דידה מעלייתא היא טפי אלא עצה טובה אשמועינן שלא יאסור עצמו בקרובות שניה שאם יחלוץ לה נמצאת זו גרושתו וזו חלוצתו ואסור בקרובות שתיהן:

30 וכן אתה אומר בשני יבמין. נתן זה גט ונתן זה גט רבן גמליאל אומר חולץ לה הראשון ומותר שני בקרובותיה ולדברי חכמים שניהם אסורין בקרובותיה וכבר פסקינא דהלכתא כרבנן:

31 מתני' כיצד. לאו אפלוגתא דרבן גמליאל ורבנן קאי אלא מילתא באפי נפשה ואיבם א' ויבמה אחת קאי וה"ק כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמרא:

32 צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגרושין קיימא עליה בלא יבנה:

33 צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתיה לזיקה וגט בעי לאפקועי קידושי דילי' דחליצה לא מפקעה קדושין:

34 הרי זו כמצותה. מתרץ בגמרא דלאו דוקא זו היא המצוה ע"י מאמר בלבד אלא ה"ק אף זו כמצותה :

35 גמ' מכת מרדות. מכות רדוי מדרבנן שנהג קלות ראש בעצמו ולעולם קנה:

36 מנגיד. מכת מרדות:

37 אמאן דמקדש בביאה. משום פריצותא:

38 ואמאן דמקדש בשוקא. אפי' בכספא דמנהג זילותא הוא ופריצותא הוא:

39 דמבזי. כגון דמתפקר לשון חוצפה שמתריס פניו להעיז עם שליח בית דין:

40 מידם. חשודה היתה חמותו ממנו:

41 כסף או שוה כסף. אליבא דב"ש הוא דאמר הכי דאילו לב"ה נותן לה פרוטה או שוה פרוטה ואומר לה התקדשי לי במאמר יבמין ואף על גב דיהב לה מידי לאו קדושין גמורים הם כקדושי תורה שהרי אין קדושין תופסין באשת אח והתורה לא התירה לו לעשותה כאשה נכרית אלא כסדר המצוה וביאה הוא דכתב רחמנא בה:

42 על נכסי בעלה הראשון. ולא על של יבם מ"ט כדאמר בהחולץ דף לט. אשה הקנו לו מן השמים:

43 מתני' נתן גט ועשה מאמר. אחר כך באותה יבמה עצמה:

44 צריכה גט וחליצה. דאפילו רבן גמליאל מודה דיש מאמר אחר גט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודילמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למקני שיורא דגט וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה:

45 נתן גט ובעל. אסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה :

46 וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. גט לביאתו אפי' לר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך כולה מתניתין רבי עקיבא היא כדמפרש בגמ' הכא מודה דתפסי קדושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הילכך לא עמדה עליו בלאו גמור :

47 וחליצה לזיקתו. ובגט לחודיה לא מפטרא כשאר כונס את יבמתו שיכול למפטרה בגט משום דהך ביאה פסולה הואי משום גט קמא ולא קני לגמרי:

48 לאחר חליצה כלום. ואף על גב דחליצה פסולה היא דאי בעי יבומי לא מצי אפילו הכי דחי לגמרי ואין לאחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעי גט וכרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי מפרש בגמרא דמתני' רבי עקיבא היא:

49 גמ' זו דברי ר' עקיבא. אחלץ ואעשה מאמר קאי דקתני לא תפיס מאמר:

50 אימתי. יש אחר חליצה תפיסת קדושין:

51 בזמן שקדשה ישראל לשום אישות. בקדושין גמורים ולא במאמר יבמין דודאי קדושין תופסין בחייבי לאוין:

52 אבל קדשה לשום יבמות אינם קדושין שהרי אין כאן צד יבום והוו להו קדושי טעות:

53 אמר המחבר לשם יבמות שאמר לה הרי את מקודשת לי בזיקת יבמין ואחר חליצה אין כאן צד יבום הילכך אינה צריכה גט למאמרו עד כאן. וכתב ריא"ף ז"ל וז"ל והא נמי דתנן אבל לא לאחר הבעילה כלום ותנן נמי הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום אליבא דהאי תנא היא אבל לרבנן הבעילה נמי יש אחריה כלום כגון שתי יבמות הבאות מבית אחד שנפלו לפני ב' אחים ובא אחד מהן על אחת וחזר הוא או אחיו וקדש את צרתה צריכה ממנו גט דקי"ל דחייבי עשה היא כדאמר בפ"ק איתמר הבא על יבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין ובא על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת וקי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכבר ברירנא לה בפ"ק. האי פלוגתא דרבי ורבנן בהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה וקא טרינן בגמרא לפרושי טעמייהו ואיתמר בה כמה מימרות וחד מינייהו דרב שרביא דאמר בחליצה פסולה קא מיפלגי דרבי סבר חליצה פסולה פוטרת ורבנן סברי אינה פוטרת וקשיא להו לרבוואתא ז"ל היכי אמרי רבנן חליצה פסולה אינה פוטרת והא כולי פירקין חליצה פסולה פוטרת דתנן אין אחר חליצה כלום ועוד אי לא מפטרה בחליצה פסולה במאי קא מפטרה וקא פרישו לה פרושי דלא מסתבר דכולהו אית פרכי ולהכי לא כתיבנא להו הכא ואנן פרשינא לה פירושא נהירא וברירא והכין פירושה רב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיפליגי בה בפרק ארבעה אחין דמ"ד הכא אינה פוטרת סבר לה כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וכיון דצריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשום יבמות קודם חליצת האחין צריכה ממנו גט דהא עדיין אגידה באחין ולא מפטרא בההיא חליצה פסולה לגמרי ומ"ד פוטרת סבר לה כשמואל דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין דלא בעינן חליצה מעולה אלא לפטור צרה אבל נפשה פטרה וכיון דפטרה נפשה ואינה צריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשום יבמות אינה צריכה ממט גט דהא קא פרחה מינה זיקת יבמין ואידחיא לה מההוא ביתא לגמרי האי פירושא דהאי מימרא דרב שרביא בלא קושיא ובלא ספק וכולהי טעמי דאיתמרו בהאי פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקמתא בעלמא נינהו וליתא לדרבי דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו הילכך בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה ממנו גט מדרבנן עכ"ל: