נימוקי יוסף על יבמות מ״ו

1 ליורה מלאה וכו'. מרותחת על האור וכיון שהיא מלאה ניתז מן היורה על האש ואף על פי שבתחלה מכבה סופו מבעיר ולא יוכל להתחזק ולעלות מן היורה עד שיהא גופו מבעיר וישרף:

2 מתני' מן הנשים. שלא נתכוונו להעיד:

3 דיו. ויכול לילך ולהעיד ולהשיא את אשתו:

4 גרסינן בתוספתא אפילו שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו:

5 בין שהוא מתכוין. לעדות:

6 גמ' קמצא בעלמא. חגב או נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלוני כדרך שהתינוקות משחקים:

7 היכי משכחת לה. דלא נתכוין לא להעיד ולא להתיר אשה:

8 בי חיואי. שם האיש מאן איכא מי מאנשי ביתו שישמע דברי:

9 לפרשא זריזא. גבור חיל וישראל היה:

10 מדבוריה דרב נחמן. דאמר אכלוהו כוורי ולא אמר מי יתן שיעלה אזלא דביתהו ואינסיבא:

11 קטול אספסתא. קצור שחת לבהמותי:

12 שמעה דביתהו. דההיא דאמר כותי עליה קטלתיה ואתת לקמיה דאביי:

13 של ערלה הן. פירות נטיעה הן והן משובחים מפירות אילן זקן:

14 של עזקה הן. עיר היא בא"י ופירותיה משובחים ואם היה כותי זה מחוצה לארץ ואמר של עזקה הן אין חוששין לדבריו לומר ישראל מכרם לו ושמא לא נתעשרו אי נמי פירשו בו עזקה לשון עוזק בין הזיתים חופר ועושה להם כמין עוגיאות ואיברויי אילנא הוא ואסורה מפני כן הפירות עצמן אסורין בשביעית כיון שבאו מחמת עבודת שביעית וכדאמרינן הנוטע בשביעית יעקור וכגון שאמר הכותי שהיה משדה של ישראל שעזקו ישראל או כותי בשליחותו דבהא הוא דקנסוה רבנן לאסור פירותיו:

15 לא אמר כלום. לאסרם על כך אלא הלך אחר הרוב שזה משקר ולהשביח מקחו נתכוין וכן בנטע רבעי לחודיה שפירות נטיעה הן כדי להשביח מקחו ה"נ לא נתכוין כותי זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו:

16 חבל. הספד ועגמת נפש הוא:

17 קולר. חבורה:

18 לכרקום ביתר. כשבאה במצור:

19 שנינו בפרק כל הגט דף כח: שלשה דברים אמר רבי אליעזר בן פרטא וקיימו חכמים את דבריו על עיר שהקיפוה כרקום ועל ספינה המטורפת ועל היוצא לידון בחזקת שהם קיימים אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וביוצא ליהרג איכא התם תרי לישני איכא דמוקי ליה בבית דין של ישראל דוקא דאפשר דחזו ליה זכותא. ואיכא דמוקי לה בב"ד של כותים משום דמקבלי שוחדא והרמב"ם ז"ל פסק כהך לישנא בתרא דמוקי לה בב"ד של כותים אבל בב"ד של ישראל מעידין עליו דכיון דגמיר דיניה לא שכיח דהדר חזו ליה זכותא ואמרינן התם בגמרא והא קיימא לן דמסיח לפי תומו מהימן ופריק ה"מ במילתא דלא שייך בה אבל מילתא דשייך בה עבידי לאחזוקי שקרייהו דכתיב אשר פיהם וגו' ויש מן המפרשים שכתבו מסתברא דכיון דתרי לישני נינהו ולא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו דאזיל לחומרא דאיסור דאורייתא הוא ובין בב"ד של כותים ובין בבית דין של ישראל נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים:

20 ואסיקנא דף קכא: דכותי אם היה מתכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואמר פלוני מת אין עדותו עדות וכ"ש אם נתכוין להתיר כגון שבא לב"ד ואמר פלוני מת השיאו את אשתו אין סומכין עליו כלל אלא במסיח לפי תומו ומפרש בסמוך מהו מסיח לפי תומו וגם בזה אינו נאמן מדין עדות דכותי אינו בר עדות כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון דמסיח לפי תומו ומשום עגונא אקילו רבנן כדאקילו בעד אחד ועד מפי עד ואין לנו לחוש בשום מקום לשמא תשכור עדים גם לא חששו לשמא תשכור כותי שיאמר כן במל"ת כיון דהחמרת בסופה הקלו בתחלתה אעפ"כ יש לו לדיין בזה לדקדק יפה אם נראה בדבר רמאות הריטב"א ז"ל. ובסוגיתנו וכן התם פ' כל הגט דף כח: אסיקנא דכותי מסיח לפי תומו כיון שאמר מת פלוני סגי וקשה מהני עובדי דכתיב בהו וקברתיו וקברתים ותירצו הרשב"א והריטב"א ז"ל דעובדי הכי הוו ולא דצריכים להכי ותמהו על הרמב"ם ז"ל שכתב והוא שאמר קברתיו וקברנום היאך נעלמו ממנו המעשים הללו דכיון דאמר הכותי מת פלוני שריוה ולתקן דברי הרב ז"ל כתב הריטב"א ז"ל דכל היכא דכותי מכריז ואמר מאן איכא בבית פלוני בהא סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב לא הוה אמר אבל בכותי מסיח לפי תומו דעלמא חיישינן דלמא אמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו וטעמא דמסתבר הוא עד כאן:

21 מתני' על פי בת קול. ששמע קול צעקה פלוני מת ולא ראו אדם:

22 תוספתא אין מעידין עד שמזכירין שמו ושם עירו אבל אמרו א' יוצא מעיר פלוני מפשפשים באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ופסקה הר"ם במז"ל בהלכותיו:

23 לאור הנר. שלא ראוהו אלא לאור הנר או לאור הלבנה:

24 גמ' שראו לו דמות אדם. מתחלה כשצעק:

25 בבואה. צל:

26 בבואה דבבואה. צל צלו:

27 דלמא צרה היא. שנשאת במקום אחר ובאה לקלקלה והלכה לה:

28 בשעת הסכנה. שאדם מסוכן כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עליו בכל דבריו שאומר אני פב"פ ה"נ כשעת הסכנה דמי שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר. וכתב הריטב"א בשם רבו דכיון דלא חיישינן לצרה בשעת הסכנה ה"ה דלא חיישינן לשד כלל ואע"ג דלא חזו ליה בבואה דבבואה ולהכי מייתי הא דר' ישמעאל לתרוצי אפילו קושיא דשד ואומר ר"י בעל התוס' ז"ל דהא דאמרינן הכא ובמסכת גיטין דף סו. ובפ"ק דמגילה דף ג. דחיישינן לשד ה"מ בבורות או בשדה כי הא דהכא ודהתם ומפני שהשדים מצויים בבורות ושדות אבל בעיר אין חוששין לא לענין נתינת שלום ולא לענין גט ועדות אשה וכן הוא בירושלמי הדא דתימא בשדה ובבורות שהשדים מצויים ולזה הסכימו המפרשים ז"ל:

29 הריא"ף ז"ל כתב ירושלמי מצאו בשטר כתוב איש פלוני מת או איש פלוני נהרג רבי ירמיה אומר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אומר אין משיאין את אשתו מתני' מסייעא לדין ולדין מסייעא לר' ירמיה דתניא ע"פ עדים ולא על פי כתבם ולא ע"פ תורגמן ולא ע"פ עד אחד ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכוותה ע"פ כתבם וע"פ תורגמן משיאין מתני' מסייעא לר' בון דתניא יפה כח עדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר נהרג פלוני מת פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וע"י עדים גובה מנכסים בני חורין ולא פסק כאן הרב ז"ל הלכה כמאן:

30 וכתב הריטב"א ז"ל אבל במסכת גיטין בפרק מי שאחזו ברי"ף סי' תקכט כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ומתנות ולעדיות ואוקימנא בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בשאר עדיות לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכן פסק הר"ם במז"ל. ודוקא בשנתקיים כתב ידו של אותו עד אבל קצת המפרשי' ז"ל ובכללם הרמב"ן ז"ל כתבו דאפי' בשאינו מקויים נמי כיון דקיום שטרות דרבנן הוא הכא אוקמוה אדינא דאורייתא דהא אקילו בעדות אשה משום עגונא ולא הדרי ומחמרי בה וטעמא דמסתבר הוא בעיני מורי ומיהו כל כיוצא בזה נראה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ. תנן התם בפרק כיצד אשת אחיו דף כה. המביא גט ממה"י ואומר ב"נ וב"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר"י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו מת הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו לא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא ולא אמרי' רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס אל תשת רשע עד וקי"ל כרבא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וש"מ דרשע פסול לעדות אשה וגרסי' בר"ה בפ"ק דף כב. אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה ובפרק כיצד אשת אחיו דף כה: נמי אקשינן מינה והא אמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דד"ת פסול לעדות אשה שמעינן מינה דפסול דדברי תורה הוא דפסול לעדות אשה אבל פסול דרבנן כגון משחק בקוביא וחביריו כשרים לעדות אשה ומסתברא דפסול מד"ת מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מכותי ע"כ. ואף על גב דעבד ואשה ושפחה פסולים לעדות מן התורה ומשיאין על פיהם טעמא משום שאינם פסולין מחמת עבירה:

31 ואמרו ז"ל מסתברא דעד מפי כותי מסיח לפי תומו כשר כיון שכשר מפי עבד ואשה וכדאמרינן לעיל כששמע מפי נשים ומפי קטנים משום דקים לן דקושטא קאמרי:

32 מתני' בית דלי. שם מקום:

33 נמתי לו. אמרתי לו:

34 כן הדברים. כאשר אמרת שכולן חולקין עליו:

35 משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצלכם ולהעיד מה ששמעתי:

36 אמרו לו. לרבי עקיבא מעשה בבני לוי:

37 ולא תהא כהנת. כלמר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית גרועה זו ובגמרא מפרש מאי גריעותה:

38 לכשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו הפונדקית דהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והראיתה להם מקלו ותרמילו וקברו:

39 גמ' והא איה חבירנו. אלמא לאו לפי תומה הוא:

40 בכתה. בכיא והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לבכות. וכתב הריא"ף שמעינן מהא דהיכא דמתחיל כותי ומסיח לפי תומו אף על גב דהדרינן ומגלינן למילתא מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מסיח לפי תומו אלא נאמן ומשיאין על פיו וכתבו המפרשים ז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי דכל שהתחיל לומר במסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון כמסיח לפי תומו וכן הלכתא: