מאירי על סנהדרין כ״ז

1 עד שהוזם פסול לעדות ולא סוף דבר כשהוזם על דבר שהוא במלקות אלא אף אם הוזם על דבר שבממון ושלם פסול לכל העדויות ואפילו לא הוזם אלא לדיני ממונות פסול אף לדיני נפשות ולכל התורה כלה העיד על עדות זו באחד בניסן ולא הוזם עליו עד תשרי כל עדויות שנמצאו לו משעת העדות ואילך נפסלו שהרי משעה שהעיד הוה ליה רשע והוא שאמרו עד זומם למפרע הוא נפסל ואין וחוששין לפסידת לקוחות שהרי משעת עדותו נקרא רשע ואין צריך הכרזה לפרסומו ואפילו העיד על דבר שהוא מדברי סופרים מ"מ הוא עבר בעדותו על דברי תורה ומ"מ דין הזמה אינה אלא בעדות על פה אבל לא בעדות בשטר שאם כתבו באחד בניסן ובאו עדים שבאחד בניסן עמהם היה יכולין לומר שבאדר כתבו ואחרוהו ולא נפסלו כמו שיתבאר בפרק רביעי ואף אם כתבו בשטר שבזמנו כתבוהו או שאמרו כן הואיל והוזמו מאותו היום אנן סהדי שלא באותו היום כתבוהו ואין פוסלין אותן אלא משעה שהעידו בבית דין שאפשר שביום שהעידו חתמו והם שקרו לומר או לכתוב שבזמנו כתבוהו ואין פוסלין אותן למפרע מן הספק ואם יש עדים שראו כשחתמו ומעידים על היום כיון שהוזמו מן היום שחתמו פוסלין אותן למפרע מן היום שהועד עליהם שחתמו על השטר וכן כתבו דברים אלו גדולי הפוסקים:

2 כשם שבארנו בעד זומם שלמפרע הוא נפסל כך הדין בכל שנפסל מחמת עבירה אם בהכרזה בשל סופרים ואם שלא בהכרזה ובשל תורה שכל העדויות שהעיד משעת העבירה נפסלו אע"פ שלא נתברר פיסולו עד לאחר זמן העדות וכמו שאמרו כאן דפסלינהו בגזלנותא ואע"פ שהשמועה בעד זומם היא שנויה וזה אינו הזמה מ"מ לענין פסק כך הוא וכן לענין פירוש כל שאדם פוסל את העדות באיזה צד שיהא פוסלו נקרא הזמה לענין זה:

3 משומד אוכל נבילות לתיאבון פסול לעדות דרך צחות אמרו כפין ואכיל כפין ושקיל ארבע זוזי ומסהיד וכן המשומד אוכל נבילות להכעיס פסול ואין אנו צריכין לרשע דחמס ר"ל עבירה שממין חמדת ממון אלא אף בשאר עבירות כן אלא שברשע דחמס פסול אף במקום שאין שם מלקות ושאר עבירות לא נפסלו מן התורה אלא בעבירה שיש בעבירתה מלקות ואע"פ שאין זה לוקה עליה מצד שלא התרו בו ואין צריך לומר חייבי כריתות ומיתות בית דין וכן כל שעבר עבירה שמדברי סופרים נפסל מדברי סופרים ואין צריך לומר באפיקורסים ומסורות ומינין שנפסלו לעדות שהרי בכלל מורידים הם:

4 דברים אלו שנפסלו העדים עליהם דוקא בשהם דברים שהדברים מוכיחים עליהם שהעושה אותם מכיר באיסורן ומזיד עליהן אבל כל שהדברים מוכיחין בהם שהם שוגגים או שאין יודעין באיסורם לא נפסלו עד שיודיעום שהוא אסור כגון קושר ומתיר בשבת ועושה ביום טוב באוכל נפש דברים שהיה אפשר לעשותם מבערב וכן כל כיוצא בזה וכל שכן בשל סופרים וכן העושה מלאכה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו וכלל הדברים אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

5 במסכת קידושין מ' ב' התבאר שמי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ פסול לעדות חזקה עליו שעובר כל עבירות שיבואו לידו והתבאר שם בתלמוד המערב שהאוכל בשוק פסול לעדות והעמידוה בחוטף ואוכל ויש חולקים לומר אף בשאינו חוטף וממה שאמרו בתלמוד המערב ר' שמעון הוה אכיל בשוקא אמרו ליה והא אמר ר' יוחנן פסול לעדות וביטל גרמיה כלומר מנע עצמו אלמא בלאו חוטף נמי פסול ומ"מ יש גורסין בה בשל גרמיה כלומר תירץ הוא שמשל עצמו היה אוכל ואין פסול אלא בחוטף:

6 בתשובת הגאונים נמצא שכל הפסולים מדרבנן שקדש אחד אשה בפניהם אפילו שניהם מודים אינו כלום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ובשאלתות כתוב שצריכה גט וכבר ביררנו הענין במסכת קדושין כ"ד ב' בשמועת נראין דברי ר' טרפון בשן ועין ודברי ר' עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא ומ"מ רבינו האיי כתב שכל שקדש בפסולין דרבנן אם האשה מכחשת אותם העדים אינה צריכה גט כלל שמ"מ אינן נאמנים:

7 בזמן שבית המקדש קיים היו דנין דיני נפשות אף בחוצה לארץ ובלבד על ידי סנהדרין הסמוכים בארץ משחרב בית המקדש ולא היו סנהדרין במקומם בטלו דיני נפשות אלא שמ"מ היו הורגים ועונשין שלא מן הדין לצורך שעה והוא שאמרו בכאן אי ודאי קטיל לכהיוהו לעייניה ופרשו שיהרגוהו וי"מ שינקרו את עיניו דרך קנס אחר שבטלו דיני נפשות וראשון עיקר:

8 כל שהעידו שנים לפסול את העד יראה שצריך שיעידו שניהם על מין עבירה אחת או שניהם בגזילה או שניהם בגניבה או שניהם בערוה וכל כיוצא בזה וכל שהעידו במין עבירה אחת אע"פ שהעידו זה במעשה אחד וזה במעשה אחד הרי העד נפסל בכך וכמו שאמרו בכאן חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ר"ל בית יד של רומח וכן למעלה חד אמר קמאי דידי אוזיף וחד אמר לדידי אוזיף וכן כל כיוצא בזה:

9 המשנה הרביעית וענינה לבאר החלק השלישי בענין פסולי עדות שמחמת קורבא ואמר על זה אלו הן הקרובים וכו' צריך שתדע ששלשה מיני קורבא הם קורבא הבאה מצד האב וקורבא הבאה מצד האם וקורבא הבאה מצד אישות ואין פסול מן התורה אלא קורבא שמצד האב שהם הראויים לירש ושאר הפסולין מדברי סופרים ודרך פסול הקורבא הוא על שני פנים או בירידה ועלייה כגון אב אצל בן וכן אצל בן הבן וכן אח אצל בן אח ובהפך או במדרגה שוה כגון אח אצל אחיו ובן אח אצל בן אח וכל כיוצא באלו וענין פיסולם נחלק לשלשה ענפים והם ראשון בראשון ראשון בשני שני בשני ראשון בראשון כשני אחים זה עם זה או האב ובנו ראשון בשני האח עם בן אחיו או הנכד עם זקנו שני בשני בני האחים זה לזה וכל שמכאן ולמטה כגון שלישי בשלישי כגון נכדו של ראובן עם נכדו של שמעון או שלישי בשני כגון נכדו של ראובן עם בנו של שמעון או אפילו שלישי בראשון כגון נכדו של ראובן עם שמעון כולם כשרים וביוצאי ירכו אחר שאב ובנו נקראים ראשון בראשון דור רביעי נקרא שלישי בראשון ונמצא ראובן כשר לאברהם שהוא רביעי לו אבל יעקב הוא אצלו שני בראשון ויש חולקין לפסול בכל יוצא ירך עד סוף כל הדורות ואין הדבר כן וכבר כתבנו דבר זה בבתרא פרק נוחלין והרבה גאונים כתבו ששלישי בראשון כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים ולזה הסכימו רבינו האיי ורבינו חושיאל ורבינו חננאל בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתביה כשיטתנו ואחר שהקדמנו לך שהקורבא מצד האם בכלל פסולי עדות יש לך לידע שהאחים מצד האם אף הם נקראים ראשון בראשון ובניהם שני בשני על הדרך האמור וכן אח ואחותו ראשון בראשון ובניהן שני בשני וכן האב עם בתו או האם עם בנה כולם ראשון בראשון וכן שתי אחיות שהן ראשון בראשון אלו היו בתורת עדות הרי בניהם שני בשני וכן כל המדרגות על הדרך האמור:

10 ונמצא שהקדמנו דרך כלל דין קורבא שמצד האב ודין קורבא שמצד האם וכבר ייעדנו בענין זה חלק שלישי והוא קורבא שמצד האישות והיא בשני פנים אם שאין שם קורבא באה מצד אישות אלא מצד אחד כגון קורבת יעקב ללאה או של לאה ליעקב אם שקורבת האישות שם משני הצדדין כגון בעלי אחיות או בעלי קורבות וענין פסול קורבות אלו הוא מפני שהאשה כבעלה והבעל כאשתו וכל שאני פסול לו כך אני פסול לאשתו מפני שהיא כבעלה וכל שאני פסול לה כך אני פסול לבעלה שהבעל כאשתו ומעתה האיש עם אשתו הרי הוא כגוף אחד ואינו מעיד לבנה שהוא לו ראשון בראשון על הדרך בעצמו שהוא ראשון בראשון לאשתו ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה וכן פסול לאביה ולאשתו ולאמה ולבעלה שכלם ראשון בראשון וכן שנים שנשאו אמה ובתה הם ראשון בראשון וכן בעלי שתי אחיות אבל בעלי שניות אע"פ ששני בשני פסול אלו כשרים זה לזה שאין דנין קורבא הבאה בדרך אישות משני הצדדין אא"כ הן ראשונים משני הצדדין כגון בעלי שתי אחיות או בעלי אשה ובתה או שיהא בה מיהא ראשון מצד אחד כגון שהם בעל ראשונה בבעל שניה כגון בע"ה של רחל בבעלה של דינה ואף בזו השניה שיטת רבני צרפת מכשרת כמו שיתבאר בגמ' ומ"מ סתם משנתינו מבורר כדברינו:

11 וכן קורבא הבאה מצד אישות אין אומרין שיהא בנו קם תחתיו לפסול עדות לומר שיהא בן הבעל פסול לבן האשה שאין בו צד קורבא כלל שכל שאני פסול לו מפני שהוא בעל קרובתי הריני מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל שאני פסול לה מפני שהיא אשת קרובי הריני מעיד לשאר קרוביה וכל כיוצא בזה שאין בקורבת אישות קורבה אלא מקרובי האיש לאשתו ומקרובי האשה לבעלה אבל לא מקרובי האיש לקרובי האשה כמו שכתבנו וזו היא אחת מקולי קרובת אישות על שאר הקורבות:

12 ויש בה קולא אחרת אף בקורבת קרובי הבעל אצל האשה או בקורבת קרובי האשה אצל הבעל והוא שהחורג אינו נפסל אלא לבדו כמו שיתבאר אבל לא בבנו וחתנו ואע"פ שבנו של חורג אצל אשתו של זה ראשון בשני וכיוצא בו אתה פוסלו בבן אחיה שהוא גם כן אצלה ראשון בשני שאמרו חכמים שאין קירוב הדעת מתפשט מצד אישות בחורג ביתר ממנו וי"א שכן הדין באבי אביה ובאותן שהם על מדרגה זו ואע"פ שהבעל כאשתו לגמרי להיות ראשוניה ראשונים לו ושנייה שניים לו שמא לא נאמר אלא באחיה ואחותה שהם בזמן אחד וגדלים כאחד אבל בנו של חורג ברוב הפעמים כבר נזדקן האישות ובטל חנו ואין קורבת הדעת מצויה שם ואף חורג עצמו אין דעתו מתקרבת לו כל כך ודיו שנעשה אצלו הבעל כאשתו להיות שניהם ראשון בראשון ולהיות ראשוניה שניים לו ושנייה שלישיים לו וכן הענין לדעת זה באבי אביה והדומים לו שלא דנו חכמים אלא מה שהוא נראה להם להיות קורבת הדעת מצוייה ביניהם ויש חולקין לפסול באבי אביה ומקל וחומר שהרי פסול הוא לבן אחי חמותו ולאחי חמיו כמו שיתבאר וכל שכן באבי חמיו ומ"מ באב בעל האם כשר שאינה מתפשטת אלא מבעל האם לחורג ומן החורג לבעל האם:

13 ומעתה נתחיל בבאור המשנה והוא שאמר אלו הן הקרובים אחיו אחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו וחמיו הם ובניהם וחתניהם וזה שאמרו בבניהם וחתניהם על כלם הוא אומר כך ומ"מ אי אתה יכול לפרשו בכלם על דרך אחת כמו שיתבאר לך בפרטים ומעתה צריך שתפרש את כלם כל אופני ההקדמה שהקדמנו אחיו כגון ראובן לשמעון או שמעון לראובן שהם ראשון בראשון והרבה נתקשה לראשונים האיך לא שנה אביו ובנו ואם מפני שבאים מקו"ח הרי כשאתה מעיין בפרטים אתה מוצא הימנה הרבה שהם באים בקו"ח עד שבתוספות תירצו שלא מנה אלא את שבאים לידי הכשר אבל אב ובן לעולם פסולים וכמו שאמרנו בבתרא פרק נחלה מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה והוא הדין לכל הדורות ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שלא נתבטלו דברים אלא בדור שלישי שהוא שני לו אבל משם ולהלן לא כמו שהקדמנו ולענין הקושיא נראה שלא חשש למנות אלא אותם שבאו מכח דרשא אבל אבות ובנים דבהדיא כתיבי כדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא חשש למנותם והתחיל באחים שהם ראשון בראשון ובניהם הן זה לזה שהם שני בשני הן אחד מהם לאחי האב שהם שני בראשון ומ"מ לא נשנית בכאן אלא לעדותו אצל אחי האב ולדין שני בראשון:

14 וחתניהם חתנו של ראובן לשמעון ושל שמעון לראובן שהם ראשון בשני או שני בראשון מצד אישות הא חתניהם זה לזה הם בעלי שניות וכשרים זה לזה כמו שהקדמנו:

15 אחי אביו כגון שמעון חנוך והוא ראשון בשני ובניהם אתה צריך לפרש בנו של שמעון לחנוך שהוא שני בשני אבל לא בנו של חנוך לשמעון שהרי שלישי בראשון הוא ואתה מפרש אחי אביו ובנו של אחי אביו שהוא לו שני בשני וכן בחתניהם חתנו של שמעון לחנוך שהוא בעל שניה של חנוך ואל תתמה אחי אביו למה הוזכר והרי היה בכלל אחיו הוא ובנו אין זו שאלה שהתנא מונה הקורבות על הסדר או שמא מנאן מצד בניהם או חתניהם שכולן הוצרכו או משום גופן או משום בניהם או משום חתניהם חוץ מחמיו כמו שנבאר וחוץ מבעל אמו ששאלוהו בגמרא כמו שנבאר:

16 אחי אמו הוא ובנו וחתנו על הדרך האמור באחי אחיו:

17 בעל אחותו הרי הוא עמו מצד אישות ראשון בראשון ובנו של בעל אחותו עמו ראשון בשני שהוא בן אחותו ובן חתנו של בעל אחותו הרי אשתו אצלו ראשון בשני אבל לא בנו מאשה אחרת שאין כאן קורבא כלל ואין אומרין בקורבא שמחמת אישות להדריג הקורבא לבנים שאין להם קורבא כלל כמו שכתבנו:

18 בעל אחות אביו הרי הוא אצלו מצד אישות ראשון בשני ובנו שני בשני וכן חתנו בעל שניה שלו:

19 ובעל אחות אמו על אותו הדרך בעצמו:

20 בעל אמו הוא אצלו מצד אישות ראשון בראשון ובנו הוא אחיו מן האם וחתנו הוא בעל אחותו מן האם ומ"מ בנו של בעל אמו שלא מאותה אשה כשר הוא לו שאחי האח אינם פסולין שאין כאן קורבא:

21 גיסו כגון בעל אחות אשתו הוא אצלו ראשון בראשון ובנו שני בראשון וחתנו בעל שניה בראשון ואע"פ שאין כאן אלא קורבת אישות ומשני צדדין מ"מ הרי האחד ראשון אבל מעיד הוא לבן גיסו שמאשה אחרת:

22 חמיו הוא אצלו מצד אישות ראשון בראשון וכן בנו גם כן הוא עמו מצד אישות ראשון בראשון וחתנו שהרי הם זה לזה בעלי שתי אחיות ובזו מיהא ראוי לשאול למה הוצרך שאם משום חתנו הרי זה נכלל בגיסו ואם משום בנו הרי זה אחי אשתו וכבר הוזכר בעל אחותו ואם מצד הוא עצמו אם חתן אחיו פסול לו חתנו שלו עצמו מבעיא אלא שכבר פירשנו שהתנא מונה כל הקורבות או שמא מצד הוא עצמו ואע"פ שבא בקל והומר אינו חושש אם טרח לכתוב אע"פ שלא הוצרך וזהו שלא שאלו בגמרא כלום אלא על בעל אמו מפני שכולו נשנה שלא לצורך שבעל אמו הוא חורגו ובנו היינו אחיו וחתנו היינו בעל אחותו ואף באלו לא הקשו אלא מבנו היינו אחיו ומכיון שתירצו בו תנא אחיו מן האב ותנא אחיו מן האם לא רצה להקשות עוד שמאחר שהוצרך לאחד שנה את כולם:

23 וחורגו והוא בן אשתו והוא אצלו ראשון בראשון מצד אישות וזהו בעל אמו בעצמו אלא שבא להשמיענו שאין חורגו פוסל לבעל אמו ממנו ואילך אבל בנו וחתנו של חורג כשרים לבעל האם אע"פ שהם אצל אשתו ראשון בשני ומ"מ אשתו של חורג כמהו וכן בחורגהו ובעלה כמו שביארנו:

24 אמר ר' יוסי זו משנת ר' עקיבא אבל משנה הראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו ר"ל כל שיש שם שיכות נחלה ובא להכשיר בעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו שאין להם שיכות בנחלה כלל מה שאין כן בשאר שכלם יש להם שיכות בנחלה או נוחלין ומנחילין כגון אחיו ואחי אביו או מנחילין ולא נוחלין כגון אחי אמו שאמו יורשת האח וכן חמיו ומורשת לבן או נוחלין ולא מנחילין כגון בעל אחותו ובעל אחות אביו ואין הלכה כר' יוסי אלא כת"ק:

25 היה קרוב ונתרחק כגון חתנו שמתה בתו וכיוצא בה הרי זה כשר ור' יהודה אומר שבבתו מיהא אם יש לו בנים ממנה עדין הוא קרוב ואין הלכה כר' יהודה אלא שמ"מ אם רואה דיין שהוא מחזר בעדות זו לתועלת בני ביתו יחמיץ את הדין:

26 האוהב והשונא פסולים ופירוש האוהב כגון שראינוהו שעשה לו שושבינות וכן כיוצא בה ממיני האהבה ושונא שמנע דבורו ממנו שלשה ימים מחמת איבה ואמרו לו לא נחשדו ישראל על כך ואע"פ שנפסלו אוהב ושונא לדין מצד שאין אדם רואה זכות לאויבו או חובה לאוהבו לעדות מיהא כשרים הם וכן הלכה ונמצאת למד במשנה זו שכל שנאמר בה בניהן וחתניהן באותן שהם קרובים מצד אישות כגון בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו כלם פירוש ובניהם וחתניהם מאותן הנשים הנזכרות ר"ל אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואמו אבל בניהם וחתניהם שמאשה אחרת אינו כלום כמו שבארנו:

27 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

28 זה שבארנו שהקרובים פסולים לעדות לא סוף דבר לזכות אלא אף לחובה שנאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות מפי השמועה למדו לא יומתו אלו בעדותן של אלו וממה שנאמר יומתו שתי פעמים אם אינו ענין לזכות תנהו ענין לחובה ואין לחלק בדבר זה בין דיני נפשות לדיני ממונות שהרי כתוב משפט אחד יהיה לכם ואע"פ שממקרא זה לא למדנו אלא אבות לבנים ובנים לאבות וכש"כ אבות להדדי אבל בנים להדדי לא למדנו דרשוהו מייתור אותיות ומ"מ פשוטו של מקרא בא להודיע שלא למות בדיני שמים אב בעון הבן ובן גדול בעון האב שנאמר איש בחטאו וזה שאמר פקד עון אבות על בנים פירשו שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ואף בזו לומר שאינו מאריך לו עוד את אפו אחר שהוא רשע בן רשע לא שיוסיף על עונשיו עונות של אביו והוא שנאמר בעונות אבותם אתם ימקו ומתרגמינן בחובי אבהתהון בישייא דאחידין בידיהון עמהון יתמסון וזה שאמרו שהצדיק נתפש בעון דורו וכן וכשלו איש באחיו בעונות אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה ענינו כשהיה בידם למחות ולא מיחו: