מאירי על סנהדרין ט׳

1 חייבי מיתות בית דין שלא התרו בו למיתה והתרו בו למלקות מכח לאו שבו אינו לוקה שכל לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו ומ"מ חייבי מלקיות מלקין אותן בשלשה כמו שיתבאר:

2 עדים הרבה שהעידו בדבר אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה אם נתכוונו כלם להעיד עדותם בטלה והיאך אתה יודע אם נתכוונו להעיד אם לאו בדיני נפשות כל שהתרה בו מתכוין להעיד וכל שאינו מתרה בו אינו מתכוין להעיד ובדיני ממונות שואלין להם אם באו שם להעיד או שלא באו שם אלא לראות ואם אמרו שלהעיד באו עדותן בטלה וי"א שאף בדיני נפשות לא הופקעה תורת עדות מהם אע"פ שלא התרו ואף בדיני נפשות אתה צריך לשאול להם אם באו להעיד או לראות וכל שלא נמצא קרוב באותם שבאו להעיד עדותן קיימת וכל שנמצא בהן קרוב או פסול אפילו הן מאה עדותן בטלה מפני שכלה עדות אחת ובטלה מקצתה בטלה כלה וכך פרשוה במסכת מכות וכן עיקר וזהו על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקיימת בשנים בשלשה לא כל שכן אלא מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה כן והוא הדין למאה כן אע"פ שלא העידו זה בתוך כדי דבור של זה ולענין הזמה אינה עדות אחת אא"כ העידו כולם כל אחד בתוך כדי דבור של חבירו וכל שהוא כן אם הוזמו כלן הרי כלם נהרגין ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה אע"פ שאין עדות האחרונים צריכה לעדות הראשונים וכן אין נהרגין עד שיזומו כלן:

3 דיני ממונות שהעידו בהם שנים או יותר ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ראיתי לגדולי הדורות שכתבו שאף לשבועה אין מזקיקין אותו על פי הנשארים שכל העדות כמי שאינו ואין כאן אפילו עד אחד שאם כן נמצא אחד מחייבו שבועה במקום שאין השנים מחייבין אותו ממון שהרי אם היו שלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אין מחייבין אותו ממון על פי השנים הכשרים ומ"מ משביעין אותו שבועת היסת ושמא תאמר היכן מצינו שבועה להכחיש שני עדים כשרים טעם הדבר מפני שהעדים כמי שאינם ואם הוא מתירא שמא יפסלוהו ויחזיקוהו בנשבע לשקר יוציא שטר מן הבית דין שכך היה מעשה ואין עדים אלו נאמנין לפסלו כלל:

4 דברים אלו אינם אלא בעדות על פה אבל עדות בשטר שנמצא חתום שם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה תתקיים העדות בשאר ואפילו היה זה חתום ראשון שסתם הדברים חתמו הכשירים והניחו ריוח לגדוליהם ומלאהו בקרובים שלא מתורת עדות ומ"מ כל שנתברר שבמעמד אחד חתמו פסול וכן כתב גאון וכבר כתבנוה בבתרא פרק אחרון:

5 זה שבארנו שאין הנדון נהרג אא"כ התרו בו לא סוף דבר שהתרו בו עדיו אלא אף אחר דעלמא שהתרה בו בפני עדים אפילו עבד אפילו אשה כמו שיתבאר ומה שדרשו על פי שנים עדים וכו' עד שיהו עדיו מתרין בו אין הלכה כן וכבר דרשוהו בדרך אחרת לומר שלא תהא סנהדרי שומעת מפי התורגמן:

6 דיני נפשות שהוכחשו העדים ר"ל שלא כוונו שניהם לדבור אחד עדותן בטילה ואינו נהרג ולא סוף דבר שהוכחשו בחקירות כגון באיזה יום וכו' שהעדים באים על ידם להזמה אלא אפילו בבדיקות כגון זה אומר כליו לבנים וזה אומר כליו שחורים כמו שיתבאר:

7 מוציא שם רע שהביא הבעל עדים שזנתה והביא האב עדים והזימום הרי עידי הבעל נהרגין אבל אין משלמין ממון שאע"פ שהיו מפסידין אותה כתובתה והיה להם לשלם טובת הנאה בכדי מה שהיא מוצאת עכשיו ממנה אם תבא למכרה על מנת שאם תמות בחיי בעלה יפסיד הלוקח כדין זוממי כתובה האמור במקומו מכות ג' א' הרי מיתה וממון באחד הוא וכל שמיתה וממון באחד אין אדם מת ומשלם והרי זו המיתה והממון מצד האשה שהרי בנשואה עסקינן שכתובתה לעצמה שאלו בנערה המאורסה הואיל וכתובתה לאביה ממון לזה ונפשות לזה הוא כמו שיתבאר למטה ואם מפני מאה כסף של אב שהיו מפסידין לאב הרי על ידם היו באים לו שאין הבעל חייב במאה כסף עד שיביא עדים שזינתה חזר הבעל והביא עדים והזימו עידי האב הרי עידי האב נהרגין ומשלמין ממון נהרגים על שהיו באים להרוג את עידי הבעל שלא כדין ומשלמין מאה כסף לבעל שהרי ממון לזה ונפשות לזה הוא:

8 כבר ידעת שהרשעים פסולין לעדות והוא כל שעבר עבירה שחייב עליה מלקות מ"מ אינו נפסל עד שיעידו עליו בעשייתה שני עדים אבל אם הוא בעצמו בא לבית דין ואומר שגנב או שגזל אע"פ שמשלם על פי עצמו אינו נפסל בכך שאין אדם משים עצמו רשע מעתה מי שהעיד פלוני רבעני אפילו אמר שברצונו נרבע שאינו נאמן על עצמו שאין אדם נהרג על פי עצמו מ"מ נאמן הוא על האחר שרבע ואין אומרים רשע הוא זה הואיל ומעיד על עצמו שברצונו נרבע שאין מאמינין אותו על עצמו ונאמן על הרובע ומצטרף עם אחר להרגו ועל עצמו אינו נאמן ואומרים שלאנסו היה:

9 ויש לשאול עליה מה שאמרו בכתובות י"ח ב' בעדים שבשטר שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר שאם אמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו מחמת נפשות נאמנין אבל אמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו מחמת ממון ר"ל שחד שקבלנו עליו או שהיה מיראינו לגזול את שלנו אין נאמנין שאין אדם משים עצמו רשע והיה לנו לומר גם כן שיהא נאמן על האונס אבל לא שמפני ממון הוא ונדון בו שבאונס נפשות היה ומתוך כך י"מ כאן שאין אדם משים עצמו רשע ואין מאמינין בו שנרבע כלל אלא אחר הוא שרבעו זה שמעיד הוא עליו וכן זו שבכתובות אין נאמנין אף על האונס כלל וזהו פלגינן דיבורא שמאמינין אותו על העדות אבל לא במה שהוא אצל עצמו כלל לא באונס ולא ברצון לא באונס ממון ולא באונס נפשות ולדעתי אין כאן קושיא כלל וזו וזו אחת הם ובשתיהן אנו מבטלין לגמרי אותו דבור שמשים בו עצמו רשע וכל היוצא ממנו ומקיימין את הראשון שאין בו שימת עצמו רשע וענין זה הוא שבכל אחד מאלו יש בו שני עדיות שבראשון אין בו שימת עצמו רשע ובשני יש בו שימת עצמו רשע שבכאן פלוני רבעני זהו הדבור האחד ואין כאן שימת עצמו רשע שאפשר שבאונס היה והדבור השני הוא שאומר לרצוני ומה שיוצא לנו מדבור ראשון הוא להרוג את הרובע ומדבור שני יוצא לנו להרוג את הנרבע ואנו מבטלין את השני ומקיימין את הראשון ואע"פ שהיה לנו לומר בטלה מקצתה בטלה כולה מקיימין את הראשון מכח אין אדם משים עצמו רשע שבטלנו בטעם זה לגמרי כל מה ששם בו עצמו רשע כאלו אינו ונשאר הדבור שלא היתה בו שימת עצמו רשע והוא הוא העדות וזו שבכתובות כתב ידינו הוא זה הוא עדות ראשון שבו מתקיים השטר ודבור שני הוא אנוסים היינו מחמת ממון והיוצא לנו ממנו הוא לבטל ענין השטר ולפיכך אנו מבטלין עדות שניה והיוצא ממנה ומקיימין את הראשון ואלו היינו דנין בו שאנוסים היו אלא שמחמת נפשות היה הרי הועילו באותו עדות שהיו משימין בו עצמם רשעים כאלו היינו מאמינין אותו עדות בעצמו שהרי מ"מ יתבטל השטר ואין זה חלוקת הדבורים וכן שאין לומר שיהא אנוסים היינו דבור אחד ומחמת ממון דבור אחר שהרי אנוסים היינו אינו דבור נשלם שהרי לא מתברר בו אם מחמת ממון אם מחמת נפשות:

10 וכן אני דן בכל מקום שאמרו לחלק את הדבור מצד מה שאין אדם משים עצמו רשע כגון מה שאמרו למטה כ"ה א' לדידי אוזיף בריביתא ואע"פ שאין הדבר מבואר בו כל כך שעל כרחך אחת צריך לתקן את הלשון שהרי יש לו להזכיר שם פלוני אלא שהתלמוד קצר דבריו ונשען על מה שהזכירו בראש השמועה בר בינתוס אתא לקמיה דרבא וכו' ונמצא שעדות זה כך היה מלוה ברבית הוא דלדידי אוזיף בריביתא ובכמה מקומות אתה מוצא שאתה צריך לתקן את הלשון וכמו שאמרו למטה בההוא דהוו קרו ליה קברשו ואמר מאן מסיק בי זוזא אלא פלניא ונתבעו היורשים על כך ועל כרחך אתה צריך לפרש אלא פלניא דאסיק בי כך וכך וכן ההוא דאמר אי הוו לי זוזי לא פרעתינהו לפלניא ונתבעו היורשים על כך ועל כרחך אתה צריך לתקן לא פרעתינהו לפלניא שנתחייבתי לו כך וכך וכן בהרבה מקומות ועוד שהרי מ"מ אין מוקדם ומאוחר ומה שאמר אוזיף בריביתא אע"פ שלא פירש למי הוא העדות ומה שאמר לדידי הוא שנתבטל מכח אין אדם משים עצמו רשע וכן אני אומר בהרגתיו האמור ביבמות שאשתו נשאת לאחר על פיו אע"פ ששם עצמו רשע על כרחך מזכיר הוא את הפלוני וענינו מת פלוני שאני הרגתיו ואנו מאמינין אותו במת פלוני אבל לא במה שאומר שהוא הרגו:

11 ומשטה זו אני דן שכל דבור שאלו סלקת מה ששם בו עצמו רשע לא נשאר טעם במה שנשאר מלשונו אינו עדות כלל מעתה מי שנצטרף עם אחד לומר זיניתי עם אשתך אינו אוסר שכשאתה מסלק מה ששם בו עצמו רשע אין לנשאר שום טעם אבל אם אמר אשתך זנתה עמי מצטרף לאיסור שהרי כשתסלק מלת עמי יש לאשתך זינתה טעם והוא הוא עיקר העדות אלא שאף בראשונה יש חולקין עלי לומר שחולקין אותו לענין זה שנאמר שלאנסו היה ואין זה כלום שהרי אין קושי אלא מדעת ואם אתה בא מכח מה שאמרו ביבמות נ"ד א' כגון שנתקשה לאשתו דברים רחוקים הם ואין סומכין עליהם להכשיר עדותו מטעם פלגינן דבורא ואם שאנסוהו להתאהב עמה עד שיתקשה מדעת הרי אף בזה רשע הוא שהרי העריות בדין יהרג ואל יעבור וכן הסכימו עמי בכל אלו גדולי הדור והוא הדין ברבעתי את פלוני והוא הענין שתפסוה בפלוני רבעני ובפלוני בא על אשתי ולא ברבעתי ובאתי אלא שהם פירשו בהרגתיו שחולקין בה את הדבור לומר שלא לרצונו אלא לאנסו או בשוגג ואני חוכך עוד לומר שכל שתולה עיקר העבירה בעצמו כגון רבעתי את פלוני הלויתי ברבית לפלוני קבלתי ממון והעדתי שקר אינו כלום ואע"פ שיש לפקפק בהרגתי את פלוני בעדות אשה הקלו וזהו מה שנראה לי לגלגל בתירוץ קושיא זו שהקשו הקדמונים מזו שבכאן לאותה שבכתובות ולדעתי לא הביאם להקשות כן אלא שהיו דנין אנוסין היינו בדבור ראשון ומחמת ממון בדבור שני ונמצא הראשון לבטל את השטר והשני לקיימו ונבטל את השני ונקיים את הראשון כדי לבטל את השטר ואין אנו צריכין לכך ומ"מ הם תירצו אף בזו שזו שבכאן הוא בשני גופים על חבירו ועל עצמו ונאמן על חבירו ולא על עצמו אבל אותה שבכתובות כל עדותם על עצמם ואין נאמנין ורבותי תירצוה שזו שבכאן מאחר שחולקין את הדבור הרי נתקיים אצלנו דין פלוני רבעני ונמצא שנתן לו דין רובע וכשאומר לרצוני לא בטל עדותו הראשון כלל שאף אם היה ברצונו מ"מ הרובע נהרג ומאחר שאין מאמינין אותו שלרצונו מצד שאין אדם משים עצמו רשע ומאמינין אותו במה שאומר שרבעו ממילא אנו צריכין לומר שלאנסו היה אבל אותה שבכתובות כשאמרו כתב ידינו הוא זה בשאין מאמינין אותם שאנוסין היו מחמת ממון האיך נדון מדבריהם מה שלא אמרו שבאונס נפשות היה והרי אפשר לקיים כתב ידינו הוא זה אע"פ שנאמר שלא נאנסו כלל ונמצא שאף הם סוברים שכתב ידינו הוא זה הוא דבור אחד ואנוסים היינו מחמת ממון דבור אחר: