מאירי על סנהדרין ע״ז

1 כפתו ומת ברעב או בצמא פטור שהרי בשעת שכפתו אין כאן דבר ההורג והרעב מאליו הוא בא אח"כ ואינו דומה לכובש שההורג מזומן וכן במצמצם אע"פ שאינו נוגע בידיו בגופו מ"מ הוא עושה מעשה המונע מלצאת מן השמש והרי השמש לשם מזומן להרוג ומעתה כפתו בחמה ומת בצנה ומת חייב אבל כפתו במקום שהחמה עתידה לזרוח לשם או שהצינה עתידה לבא שם הואיל והחמה והצינה אינן שם בשעת כפיתה פטור שהרי ההורג מאליו הוא בא אח"כ כפתו לפני ארי כגון שהיה הארי בר תרבות אצל זה הכופת ולא אצל האחר והוא כופתו ומניחו לפניו הואיל ואינו משיכו בהדיא פטור שהרי אין הממית נוגע בו בשעת כפיתה ואחר זמן הוא שבא לפני יתושים אפילו היו עליו בשעת כפיתה פטור שכבר הלכו קודם מיתתו אלו שהיו שם בשעת כפיתה ואחרים הוא שבאו כפה עליו גיגית ומת מתוך הבלא פטור שהרי בשעה שכפאה לא היתה שם הבלא וכן אם פרע עליו מעזיבה והיה הוא ישן לשם והצנה באה אח"כ והמיתהו פטור שאין הממית לשם בשעת המעשה הכניסו לבית של שיש שאין ההבלא יכולה לצאת ממנו והדליק עליו שם את הנר חייב שהרי הדלקת הנר הוא המעשה הממית וכן הדין אם הכניסו במערה ועישן עליו עד שמת או שסגר מקום שמשם היה הרוח יוצא וכל כיוצא בזה:

2 דחפו לבור בדרך שאין בדחיפה כדי להמית בחבטתו אלא מצד ההשאר לשם והיה שם סלם בשעת דחיפה שהיה יכול לעלות בו ובא אחר וסלקו פטור בין הדוחף בין המסלק ולא עוד אלא אפילו הדוחף עצמו הוא שסלק אחר דחיפתו פטור שבשעה שדחף הרי היה יכול לעלות וסלוקו שאח"כ אינו אלא גרמא ופטור ממיתת בית דין ואע"פ שבשני של קמא כ"ז ב' בענין הזורק כלים מראש הגג והיו תחתיהן כרים וכסתות וקדם אחר וסילקן כתבנו לדעת רוב פוסקים שהמסלק חייב כבר ביארנו שכל לענין ממון חייב מכח דינא דגרמי וכן אם היה למוכה תריס בידו למגן וזרק לו אחד חץ וקדם אחר וסילק ממנו את התריס קודם שיגיע החץ לשם שניהם פטורין ואפילו הוא בעצמו הוא שסילק את התריס כגון שהיה בסמוך לו חבל ארוך שראשו אחד נקשר בתריס ומשכו תכף שזרק החץ זרק בו חץ ויש ביד המוכה סמנין שהדבר ברור שאינו צריך לדבר אחר אלא שיניח אותן הסמנין על מכתו ויתרפא בלא ספק ובא אחר ופזרן או שבא הוא אח"כ ופזרן פטור ואפילו לא היו בתוך ידו אלא בשוק ר"ל מוכנות לפניו ובמקום שהוא שם או אפילו לא היו שם בשעת ההכאה אלא שנזדמנו לו לשעתה:

3 היה מתכוין להרגו וזרק לו צרור וחטא בזריקתו ונזרקה בכותל וחזרה לאחוריה והרגתו חייב שאף זה כחו הגמור הוא אלו המשחקין בכדור על הכותל בכח כדי שתחזור הרבה לאחוריה אם בשעה שחזרה לאחוריה הכתה בתוך ארבע אמות פטור שאין זה כחו שאפילו נפלה מאליה על הכותל היא חוזרת לאחוריה ארבע אמות אבל אם לאחר ארבע אמות הכתה חייב שזהו כחו הגמור ודוקא בשיש בה כדי להמית וכן הענין בגלות ובצרור מיהא אין לחלוק בין ארבע ליתר מארבע מתוך כבדה אין דרכה לחזור לאחוריה כל כך וכן כיוצא בכל דברים אלו לפי ראות עיני הדיינים:

4 קדוש מי חטאת הוא שאחר שנתמלאו המים לשם מי חטאת בכלי מן המעיינות או מן הנהרות כדי שמתוך חיותן יכנסו לכלי על הדרך שיתבאר במקומו נותן אח"כ אפר על פני המים ומערב הכל ונתינת אפר זה הוא הנקרא קדוש וצריך שינתן שם בכוונה גמורה מידו על המים אבל אם נפל האפר מן הכלי שבו האפר לתוך המים או אפילו נתן הוא האפר על צד הכלי או על ידו ונפל אח"כ האפר מאיליו מצד הכלי או מידו למים שלא מכח התזתו נפסלו הא אם נפלו מכחו אע"פ שנעשה צד הכלי אמצעי כגון שלא היה הכלי של מים מונח תחת צד כלי שבו האפר עד שיהא שותת משם למים אלא שמכח השלכתו את האפר הוא ניתז לאחוריו ונופל מכח זריקתו לתוך המים כשרים:

5 כלים שנטמאו במת צריכין הזאה ואם הזה על שנים כאחד הואיל ונתכוון לכך וכן שבאה ההזאה לשניהם מכחו מכיון שהגיעה ההזאה לגוף הכלים כל שהוא טהרו אבל אם לא נתכוון אלא לאחד או שנתכוין לשניהם והזה על אחד מהם ולא על השני אע"פ שנטפו המים מן הראשון על השני אינו כלום מעתה מחט שהיתה נתונה על החרש והזה עליה ספק על המחט הזה ספק על החרש ונמצה ממנו על המחט הזאתו פסולה ואם מכחו אע"פ שנעשה החרש אמצעי כגון שלא שתת אלא שהותז מן החרש למחט טהור:

6 מי שכפת את חבירו והניחו כפות במקום מרוצת המים והפנה מרוצת המים עליו אם הניחו כל כך סמוך לשפת הים עד שכח ראשון של מים המיתו נהרג עליו ואם הניחו רחוק עד שלא הגיעו המים עליו בכח ראשון אלא שלאחר מכן הגיעו עדיו אין זה אלא גרמא ופטור זרק אבן למעלה כנגד תנועתה הטבעית אם הרגה דרך עלייתה חייב שזהו כחו הגמור ואם דרך ירידתה פטור שהרי כלה כחו והיא יורדת מצד טבעה הלכה לצדדין והרגה חייב שזהו כחו אלא שהוא כח חלוש: