מאירי על סנהדרין מ״ה

1 הסוטה סמוך אחר שנמחקה המגלה בא כהן אחד מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וקורע עד שמגלה את לבה ומגלה את שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה ומביא חבל וקושרו כנגד דדיה שלא יפלו הבגדים ואפילו היתה נאה אין חוששין להרהור שהרי מקודם זה הוחלפו בגדיה בבגדים שאינם של נוי והסירו ממנה כל תכשיט ועומדת לשם בדאגה ובניוול כמו שיתבאר במקומו ואין הרהור מצוי בכיוצא בזה ואחר שכן נוח לנו לגלותה ולהנהיגה בבזיון מפני הנשים שחייבות לראותה משום ונוסרו ואעפ"כ בהריגת בית דין אינה נסקלת ערומה אף בפרק אחד מכוסה לפניה ולאחריה שאין אנו צריכים לויסור זה שאין לך ויסור גדול מן ההריגה וראוי יותר לברור לה מיתה יפה אבל באיש אין זה אצלו בזיון כל כך ונוח לו שתהא מיתתו יותר ממהרת כשהוא נסקל ערום וזו היא אצלו יפה יותר:

2 המשנה השניה וענינה לבאר בה ענין החלק השני והחלק השלישי ואמר על זה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות פירוש ועולה לשם הוא ועדיו עמו וידיו אסורות ומפילין אותו מעומד הוא שאמרו וקומה שלו הרי שלש קומות ואע"פ שבבור האמור בתורה אמרו בב"ק שבעשרה טפחים יש בו כדי להמית מ"מ ברור לו מיתה יפה להמיתו מהר ולהגביהו יותר מדאי אי אפשר שיבא לידי נוול וניתוח אברים ובקיעת הכרס ואחד מן העדים דוחפו מצד מתניו כדי שיפול על לבו בארץ ואם נהפך על לבו בארץ הופכו על מתניו שכשהוא מושכב פרקדן מגונה ביותר אם מת באותה דחייה יצאו וקיימו מצות סקילה שהרי נאמר או ירה יירה והוא ענין השלכה בקרקע ואם לאו נוטל את האבן וכו' ואם לא מת בה עד שני נוטל את האבן וכו' פי' בגמ' על אבן זו ששם היתה עומדת ואע"פ שאמרו על אבן שנסקל בה שנקברת עמו מתקנין היו מיד ומעמידין שם בחלוף זו שנקברה וכן העידו על אבן זו שמשא שני בני אדם היה בה וכיצד היו עושים שניהם היו מגביהין אותה וכשהיו עמה במקום הגבוה כנגד הנידון לא היו משליכין אותה שניהם ביחד שאין שנים יכולים לכוין כוחם להשליך כאחד שכשזה משליך חבירו מעכב אבל היחיד משליך בכח ומתוך כך בשעת השלכה מניחה האחד והשני משליך בכח ואם מת בזו יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה:

3 כל הנסקלין נתלין דר"א וחכ"א לא נאמר על הנסקלין שיהו נתלין אלא בעובד ע"ז ומגדף שהרי נאמר במגדף כי קללת אלהים תלוי ונאמר בעובד ע"ז את י"י הוא מגדף והלכה כחכמים:

4 האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דר"א וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו וכו' ואע"פ ששמעון בן שטח תלה נשים באשקלון הוראת שעה היתה שהרי אף הוא תלה שמנים ביום אחד ואין דנין שנים ביום אחד על הדרך שיתבאר אלא שהוראת שעה היתה וכיצד תולין אותו אחר שסקלוהו משקיעין קורה אחת בארץ והעץ יוצא ממנה כמין יתד וסומך שתי ידיו זו לזו ותולהו בידיו ר' יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל ותולה כדרך שהטבחים עושים ואין הלכה כדבריו ומתירין אותו מיד כלומר שסמוך לשקיעת החמה היו תולין אותו ומתירין אותו מיד ואם הלינו נבלתו לשם עוברין בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ וכן יש בהן מצות עשה לקוברו בו ביום שנאמר כי קבר תקברנו ביום ההוא וכן הדין לכל הרוגי בית דין וזה שאמר כי קללת אלהים תלוי במגדף נאמר כלומר מפני מה נתלה זה שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:

5 אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער ר"ל שנהרג על עוונותיו שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כלומר קל איני ר"ל שאיני קל אלא אברי כבדים עלי והוא דורש קללת מלשון קלות או כנוי הכבדות ופירושו קל אני וזה השאלת לשון להוראת לא אחפוץ במות המת והערה לנשארים שהבחירה בידם ומפי עליון לא תצא שאינו חפץ במיתתם של רשעים קל וחומר בשפיכות דמן של צדיקים ולא הרוגי בית דין בלבד אמרו שלא להלין נבלתם אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה אם עשה כן דרך התרשלות ומ"מ אם הלינו לכבודו כגון להביא ארון ותכריכין או לסיבה אחרת אינו עובר עליו:

6 הרוגי בית דין אין קוברין אותם בקברי אבותיהם אלא שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחת לנסקלין ונשרפין שהם החמורות ואחת לנהרגים ונחנקים שהם הקלות וקוברין אותן לשם וכשנתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם במקומם בקברי אבותיהם וקרוביהם עושים להם ארון ותכריכין ואין מתאבלין עליהם לא בשעת מיתה ולא בשעת ליקוט עצמות אלא קרוביהם הראויין להתאבל באים ושואלים בשלום העדים ובשלום הדיינים כלומר אין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם והוא גרם לעצמו וכן אין מראין צער במיתתם אלא שהם אוננים בעצמם ואין אנינות אלא בלב:

7 זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ענינים אלו עם שאר דברים שנתגלגלו בתוכה אלו הן:

8 זה שביארנו באבן שנסקל בה שהיא נקברת עמו כך הדין בעץ שנתלה עליו וסייף שנהרג בו וסודר שנחנק עמו כמו שביארנו ומ"מ לא בקברו ממש אלא בתפישתו ר"ל בתוך ארבע אמות של קברו:

9 אע"פ שאמרה תורה יד העדים תהיה בו בראשונה וכו' במקום שאי אפשר אין מפקיעין את דינו בכך מעתה הורגין על פי עדים גדמים לא נאמר יד העדים אלא במקום שאפשר ולמצוה בעלמא ומ"מ אם בשעת העדות היו להם ידים ונקטעו פטור שהרי בשעת העדות היה ראוי לקיים בהם יד העדים ודברים אלו בשאר מיתות אבל ברוצח ממיתין אותו על כל פנים בכל דבר וביד כל אדם ואף בשאר מיתות לא אמרו פטור אלא מהריגת בית דין אלא שהוא בכלל אותן שמאריכין מאסרם בלחם צר ומים לחץ עד שתבקע כריסן:

10 מי שנגמר דינו וברח והגיע למקום בית דין אחר אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו בזה שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג ואפילו לא היו הם עדים הראשונים שאין מקום לקיים יד העדים וכו' ודבר זה דוקא ברוצח אבל שאר מיתות עד שיבואו עדים הראשונים ויעידו שנגמר דינו על פיהם ויהרגוהו בידם והוא שיעידו בבית דין של עשרים ושלשה שסוף הדין כתחלת הדין ואם נגמר דינו בבית דין של חוצה לארץ והגיע לארץ יתבאר במקום אחר שסותרין את דינו בכל צד ומתחילין לדונו ואם היו הם אותו בית דין עצמו שנגמר דינו בפניהם אין סותרין את דינו אע"פ שגמרוהו בחוצה לארץ והם עכשיו בארץ ומ"מ חייבי מלקיות וגליות וכל שכן דיני ממונות מלקין ומגלין וגובין מהם אע"פ שאינן עידי גוף הענין אם העידו שנתחייב בבית דין פלוני והוא שאמרו בבתרא בי דינא בתר בי דינא לא דייקי:

11 רוצח שנגמר דינו ולא היו יכולין להמיתו במיתה הכתובה בו כגון שהוא בורח ואין יכולים לאסרו הורגין אותו במה שהם יכולים שנאמר מות יומת המכה על כל פנים ואפילו על ידי כל אדם ושאר הרוגי בית דין ממיתין אותו בכל מיתה שהם יכולים אלא שאין רשות ביד אדם אחר אלא על ידי עדיו אא"כ היו עדיו גדמים בשעת העדות כמו שביארנו:

12 בהורג נפש במזיד נאמר בפרשת אלה מסעי גואל הדם הוא ימית את הרוצח ר"ל שמצוה עליו להשתדל במיתתו ואם אין שם גואל או שאינו רוצה או שאינו יכול בי"ד מעמידין מי שישתדל על כך עד שיביאוהו לידם וידינוהו ויש שפירשו שמועה זו בהורג בשוגג שיצא מעיר מקלטו וזה אינו שזה אין בו אלא שרשות ביד גואל הדם ואף שאר כל אדם אין נהרגין עליו כמו שיתבאר במקומו אבל בית דין אין נזקקין בזה כלל וכן אין לפרשה במזיד בלא התראה או בעד אחד שאף זה אין מצוה ביד גואל הדם אלא שהוא פטור אם הרגו וכן אין בית דין נזקקין לכך:

13 בן סורר ומורה שהיו אביו או אמו גדמים או חגרים או אלמים או סומים או חרשים אינו נדון בדין סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרים ואמרו ולא אלמים בננו זה ולא סומין איננו שומע ולא חרשין ודברים אלו כלם אע"פ שקבלה הן יש בהן צד טעם שהבעלי מומין אכזריות מצויה בהם יתר על שאר בני אדם ושמא מדת אכזריות מביאתם לכך:

14 כבר ידעת מה שנאמר בעיר הנדחת ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה הגע עצמך שלא היה לה רחוב אין מפקיעין אותה מדין עיר הנדחת בשביל כך אלא עושין לה רחוב כמו שיתבאר:

15 בטהרת מצורע נאמר ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית מעתה לא היה לו אזן ימנית ולא בהן יד ולא בהן רגל אין לו טהרה עולמית ואין תקנה בנתינה על המקום או בנתינה על השמאלית כלל לפי דרכך למדת שיש מקומות שאנו מצריכים להיות ענין המקראות כפשוטן ויש מקומות שאין מצריכין להיות ענין המקרא כפשוטו לגמרי והכל לפי הקבלה: