מאירי על סנהדרין נ״ט

1 בן נח שראינוהו מתחסד וקובע לעצמו ימי מנוחה שבת או יום טוב ראוי ליענש אע"פ שאינו נהרג ולא סוף דבר בשקובע את עצמו על שלנו והוא הרמוז כאן בגוי ששבת שעונשין אותו ואומרין לו או שיקבל עליו עול מצות או לא יחדש בנמוסיו משלנו אלא אף בשקבע לעצמו ימים אחרים כמו שאמרו כאן אף בשני בשבת שאין מניחין אותו לחדש בו ולקבוע יום חג לעצמו לשבות בו מתורת חג שזה נראה כמי שהוא מבני עמנו וילמדו אחרים הימנו אבל שאר מצות אין מונעין הימנו שהרי אמרו לקבל קרבנותיו וצדקותיו וכן הדין אם עסק בתורה שלא לכונת קיום עיקרי מצוותיה אלא שלבו חפץ לירד לידיעת תורתינו ותלמודינו ראוי ליענש מפני שבני אדם סבורים עליו שהוא משלנו מתוך שרואין אותו יודע ויבואו לטעות אחריו ומ"מ כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אע"פ שרוב גופי תורה נכללים בהם מכבדין אותו אפילו ככהן גדול שאין כאן חשש לטעות אחריו שהרי אף בשלו הוא עוסק וכל שכן אם חקירתו על דעת לבא עד תכלית שלימות תורתינו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות:

2 אע"פ שהכרת האמור בדם הוא אמור בדם זביחה כל כיוצא בו גם כן בחיוב כרת הוא מעתה דם הקזה שהנפש יוצאה בו והוא דם הקלוח חיובו בכרת אבל השותת בסוף ההקזה אין חייבים עליו כמו שיתבאר במקומו:

3 בני נח לא נאסרו אלא במצות שכתבנו ואפילו בקצת מצות שנאמרו בתורה קודם מתן תורה כגון גיד הנשה ומילה ופריה ורביה שכל שלא נשנית בסיני אף לשעתה לא נתנה אלא לזרע אברהם ואע"פ שהמילה נשנית בפרשת יולדת לא נשנית אלא להתירה בשבת וכן אע"פ שפריה ורביה נשנית בפסוק שובו לכם לאהליכם לא נשנית אלא להשמיענו שכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירה כמו שביארנו במסכת יום טוב:

4 בני ישמעאל לא נתחייבו במילה כלל שהרי נאמר לאברהם בריתי תשמור אתה וזרעך ונאמר כי ביצחק יקרא לך זרע וכן בני עשו שהרי נאמר ביצחק ולא כל יצחק ועוד שהרי ליעקב נאמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אבל בני קטורה שנולדו אחרי יצחק וישמעאל חייבים והוא שאמרו את בריתי הפר לרבות בני קטורה ומכאן כתבו גדולי המחברים שבזמן הזה מאחר שנתערבו בישמעאל כולם חייבין במילת שמיני ומ"מ רוב מפרשים פירשו לרבות בני קטורה הם עצמם ולא זרעם:

5 במקום אחר התבאר שבן נח ששגג במעשה פטור מכלום חוץ מרוצח בשגגה ואף זה פטור מהריגת בית דין אלא שגואל הדם רשאי להרגו ואין לו עיר מקלט ואם לא שגג במעשה אלא שהיה סבור שמותר לעשות כן נהרג שהיה לו ללמוד ואם נאנס בכך אינו נהרג ואפילו על ע"ז שאינו מצווה על קדוש השם:

6 וכן התבאר בפרק שאחר זה שאם נתחייב הריגה ונתגייר פטור אא"כ נתחייב על ידי ישראל כגון שהרג ישראל או בא על אשת ישראל ונתגייר וכל שהוא כן נהרג במיתה הראויה לישראל:

7 במסכת כתובות י"א א' התבאר שגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין וכשיגדיל יכול למחות ואם הגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות מעתה כל שנתגייר כראוי בגדלו ורצה לחזור אין שומעין לו:

8 השרצים אין דמן חלוק מבשרן ואין אדם חייב בדמן משום דם כלל אלא שהוא מצטרף עם הבשר לשיעורו והרי דמו כבשרו לכל דבר:

9 כבר ביארנו בחמישי של קמא על מי שהנהיג על שפת הים ובדג אחד ר"ל שהיה הדג בתוך הים והבהמה על שפתו וחברם בחבל אחד עד שמשך בשניהם שהוא ספק ואסור לכתחלה ואם עשה פטור:

10 כבר ביארנו בשביעי של מציעא שאם היה הפועל עושה בידיו אבל לא ברגליו כגון קוצר ובוצר או ברגליו ולא בידיו כגון הדש והדורך אוכל מן התורה וכן הדין בבהמה ומעתה אין צריך לומר בדש באווזים ותרנגולים שאוכלין שהרי יש שם כל כחם כמו שביארנו שם:

11 הרבה פעמים מהלכים באויר מתוך עפוש האידים ולסיבות אחרות שרצים ושאר בריות שפילות שבמיני הרחישות והשריצות ויורדות בארץ ודברים אלו אין פקפוק באיסורן כלל ולא אמרו אין דבר טמא יורד מן השמים אלא בדברים שאינם מדרך טבע ותולדות אלא מדרך מופת והוא שנלקחו הדברים במיני הבהמות טהורות וטמאות שהן דברים שאי אפשר בהם אלא מדרך שנוי הטבעים וחדוש הבריאה: