מאירי על סנהדרין ע״ג

1 המשנה הששית והכוונה בה לבאר החלק החמישי ונתגלגל בו על ידי בא במחתרת שניתן רשות לכל אדם להרגו ואמר על זה אלו שמצילין אותם בנפשם הרודף אחר חברו להרגו וכבר ביארנו שמזהירין אותו שלא לעשות ואם לא נמנע אלא שהוא רודף עדיין אע"פ שלא קבל עליו התראה הורגין אותו להציל את הנרדף וכן ביארנו שאם יכולים להצילו באחד מאיבריו עושין וכן ביארנו שכן הדין בכל שחושב להכות את חבירו מכה המביאה לידי מיתה כמו שאמרה תורה במחזקת במבושיו של איש וקצותה את כפה אחר הזכור כלומר שאף הרודף אחר הזכור לרבעו והזכור בורח לו וכן הרודף אחר נערה המאורסה מצילין אותה בנפשו שנאמר בנערה המאורסה ואין מושיע לה הא יש לה מושיע אתה מושיעה בכל שאפשר להושיעה ואפילו בנפשו של רודף והוא הדין לשאר העריות שבאיש ואשה בין כריתות בין מיתות בית דין אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה או שראוהו רדוף לעשות מלאכה בשבת או לעבוד ע"ז אע"פ ששבת וע"ז יסודי התורה הם אין ממיתין אותו אלא יתרוהו ויניחוהו לעשות ויביאוהו לבית דין וידינוהו:

2 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

3 בתלמוד המערב שאלו ברודף שחזר ונעשה נרדף לנרדף שלו אם מצילין אותו בנפשו של רודף ולא נתבררה שם ונראין הדברים שמצילין אותו שהרי אף כשהוא רודף אם היה יכול להצילו באחד מאיבריו ולא עשה חייב מיתה בידי שמים כמו שיתבאר כל שכן שרואה הרודף הופך הנרדף שאע"פ שהיה רודף מתחלתו כיון שעכשו הוא נרדף מצילין אותו בנפשו של רודף חכמי הדורות מסכימים שהרודף נהרג אף בחוצה לארץ ואין צריך לומר שלא בבית דין שהרי לכל אדם אתה מוסר את דינו וראיה לדבר ממה שאמרו באחרון של ברכות במעשה של ר' שילא האי רודף הוא:

4 מי שראה חברו טובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטים באים עליו חייב להשתדל בהצלתו ולא סוף דבר בעצמו אם הוא יכול בלא סכנה שהרי על אבדת ממונו חייב על אבדת גופו כל שכן אלא אף על ידי אחרים והוא שישכור שכירים ופועלים ובקיאים באותן הדברים להצילו וחברו פורע לו מן הדין אם אין לו במה לפרוע אין לזה לימנע בכך שאע"פ שאסור להציל עצמו בממון חברו דוקא שלא מדעת הבעלים אבל בעלים עצמן חייבין להציל חבריהם וכל שלא עשה כן עובר משום לא תעמוד על דם רעך וכן הענין בכל כיוצא באלו כגון שנודע לו שגוים או מוסרים מחשבים עליו רעה ואינו מודיעו ובספרא אמרוה בפרשת קדושים אף ביודע עדות לחברו ואינו מעידו וכל כיוצא בזה:

5 רוצח שאמרו בכאן יהרג ואל יעבור וכן בנערה המאורסה יש לפקפק בהן בקצת דברים ויתבאר ענינם למטה בע"ה:

6 כבר ביארנו במשנה שכל העריות ניתן להצילו בנפשו בין חייבי כריתות בין חייבי מיתות בית דין אבל חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן וכן אם כבר התחיל בכדי חיוב כגון העראה אע"פ שלא גמר לא ניתנה עוד להצילה בנפשו אבל כל שלא התחיל בעבירה אפילו היו הזכור והנערה צווחים ואומרים הניחו לו שמא יהרגנו אין שומעין להן אלא משתדלין להצילן על כל פנים וכל המתרשל בזה כתבו גדולי המחברים שעבר על עשה של וקצותה את כפה ועל שני לאוין לא תחוס עינך ולא תעמוד על דם רעך אלא שאין לוקין עליהם ומ"מ כל ששניהם מתרצים בעבירה אין רשות ביד שום אדם להצילה כלל אלא יתרו בהם ויביאום לבית דין שלא ניתן בערוה להציל בנפשו אלא על שמקפיד בפגמו:

7 האונס או המפתה נערה בתולה משלם קנס האמור בהם בתורה ואם בא על אחת מן העריות שהם אצלו במיתת בית דין אינו משלם שהרי מיתה ותשלומין באין כאחד ושמא תאמר הרי משעת העראה נתחייב מיתה וקנס אינו עד שיגמור שזהו הוצאת בתוליה אין זה כלום שהרי מ"מ מיתה קדמה וכל שהמיתה קודמת נראה שאין תשלומין חלין עליו באותו מעשה בעצמו ועוד שחיוב מיתה בכל שעת הביאה הוא ונמצא שבגמר ביאה מיתה ותשלומין באין כאחד חייבי לאוין וחייבי כריתות אם התרו בו לוקה ואינו משלם קנס ושמא תאמר תינח במפתה אבל באנוסה הואיל וכתבת שניתן להצילה בנפשה בחייבי כריתות מיהו למה משלם קנס הרי חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד ואע"פ שלא היתה שם מיתה הרי מ"מ אין הדבר תלוי אלא בדין מיתה והרי יש כאן דין מיתה שהיה כל אדם יכול להמיתו אין זה כלום שמשהערה פקע חיוב מיתה שהרי הואיל והערה לא ניתן עוד להצילה בנפשו ותשלומין אחר העראה הם באים:

8 ויראה שלא נאמרה שיטה זו אלא לדעת האומר העראה נשיקה וגמר ביאה הכנסת עטרה ומ"מ אפשר לפרשה אף למה שכתבנו שהעראה הכנסת עטרה וגמר ביאה הכנסת האבר שאין הוצאת בתולים אלא בהכנסת האבר ומ"מ אף אם תמצא לומר שהכנסת עטרה היא שעת הקנס ונמצאת מיתה ותשלומין באין כאחד תירצוה בפנים אחרים כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה עוד כדרכה ופירושה על דרך זה בעצמו שמכיון שהערה בה אף שלא כדרכה יצא לו מדין מיתה של מציל וקנס אין כאן עד שיבא עליה כדרכה:

9 ולמדת שהבא על הנערה שלא כדרכה אינו משלם קנס וכך כתבוה גדולי המחברים ויראה שמזו יצאה להם ויש מקשים לדבריהם ממה שאמרו בראשון של קדושין ט' ב' באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כלן בסקילה ר' אומר הראשון בסקילה וכלן בחנק ומודה ר' לענין קנס דכולהו משלמי וודאי ביאת הראשונים בשלא כדרכה הוא ומ"מ הם נראה שפירשוה כדרכה ולשונם בזה באו עליה עשרה והיא בתולה ברשות אביה בזה אחר זה הראשון בסקילה וכלן בחנק במה דברים אמורים שבאו עליה כדרכה אבל אם באו עליה שלא כדרכה כלן בסקילה ומאחר שבכדרכה קורא לה בתולה יראה שביאת הראשונים נאמרה לענין העראה ואיני מבין שהרי הם פירשו העראה הכנסת עטרה ובסוגיא זו דנין הכנסת עטרה כבעילה גמורה ומ"מ בתלמוד המערב שבכתובות בפרק שלישי מצאתיה כן בהדיא הערו בה עשרה בני אדם ואחד גמר את הביאה כלן בסקילה גמרו כלן את הביאה הראשון בסקילה והשאר בחנק וי"מ לדעתם כולהו משלמי כל הבא בכדרכה אחר כל אלו ואינו נראה דהא כולהו ודאי אאינהו גופיהו קאי וכן קשה להם מה שאמרו בפרק אלו נערות מ' ב' אלו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה ואחד כדרכה יאמרו בעל פגומה חמשים בעל שלימה חמשים ומדקאמר חמשים אלמא דאפילו קנס איכא ומ"מ מפרשים אותה לדעתם בעל שלימה דעלמא בכדרכה שלא נפגמה כלל חמשים בין הכל ר"ל בין בשת ופגם וקנס בעל פגומה זו בכדרכה הואיל ונפגמה בשלא כדרכה חמשים אלא שהם נראה שפירשוה לענין בשת ופגם כמו שבארנו בשלישי של כתובות ולשונם בזה באו עליה שנים אחד שלא כדרכה ואחד כדרכה את שבא עליה שלא כדרכה אם הוא ראשון חייב בבשת ופגם ואם הוא אחרון חייב בבשת בלבד שהרי נפגמה וזה שבא עליה כדרכה בין ראשון בין אחרון חייב בקנס ובשאר הדברים אבל אין בשת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבשת ופגם של זו שנבעלה שלא כדרכה:

10 ומ"מ ביבמות פרק הבא נ"ט א' אמרו נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה והקשו שם ממה שנאמר באונס ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היכי דמי אילימא בכדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה דהויא לה בעולה כלומר שהרי אנוסת עצמו ומפותת עצמו אסורה לו אלא בשלא כדרכה ומשום אלמנה אין משום בעולה לא אלמא אף בשלא כדרכה משלם קנס שהרי אלמלא שהיא אלמנה כהן גדול שבא עליה שלא כדרכה נושאה ומכיון שאתה קורא בה ולו תהיה לאשה למדת שהוא משלם שאלו היה פטור מלשלם קנס פטור הי' מלנשאה ויראה לי שבבעולה כדרכה היא שנויה והוא הדין שהיה יכול ליגע בה מטעם בעולה אלא שתפס אחת מהן ושאר הסוגיא שנויה דרך משא ומתן ומ"מ זו עיקר:

11 ויש מעמידין שמועות אלו לומר שאף הבא על הנערה שלא כדרכה משלם קנס ומפרשין בכאן הוא הדין שאפילו חזר ובא עליה שלא כדרכה משלם קנס אלא שסתם ביאה בכדרכה היא ובראשונה הוא שהוצרך להעמידה בשלא כדרכה כדי לחייב הבא עליה אח"כ בקנס שהרי מיתת מציל אין כאן הואיל וכבר נפגמה בשלא כדרכה ויש על השני קנס אחר שעדיין בתולה היא הא מ"מ אף כשחזר הבא עליה שלא כדרכה יש בה קנס אלא שהדברים נראין לדחות שאר הסוגיות בפרושם או לדחותם מכל וכל מפני זו וכדעת גדולי המחברים ולגדולי הרבנים ראיתי בכאן דברים זרים והוא שכתבו שבא עליה הוא או אחר כבר שלא כדרכה שלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו שכבר נפגמה ואיני מבין פה קדוש האיך אמרה וכי אפילו נבעלה כמה כל שהיא ערוה לו לא ניתן להצילה בנפשו ומה שאמרו נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו פירושו בשהתחיל והערה כמו שכתבנו למעלה: