מאירי על סנהדרין נ״ה

1 כל הביאות האסורות חיובן בין כדרכה בין שלא כדרכה שנאמר משכבי אשה שני משכבות יש לה לאשה וכן הדין בבהמה ואין צריך לומר בזכור שכל הדרכים שוים בו לקלקלה וכן כל הביאות האסורות הן של כרת הן של מלקות הן של מיתה הן של זכור הן של בהמה הן של אשה הן כדרכה הן שלא כדרכה חיובן בהעראה לבד אע"פ שאין שם גמר ביאה והעראה זו עיקר הדברים בפירושה הכנסת ראש העטרה וגמר ביאה הוא הכנסת כל האבר אע"פ שלא הוציא שכבת זרע וי"מ בהעראה נשיקת האבר לבד בלא שום הכנסה ולא יראה כן:

2 הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת שהרי בזכור הרובע והנרבע משם אחד הם באין וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ששתיהם משם אחד באו כמו שיתבאר הא בא על הזכור והביא בהמה עליו בהעלם אחד או בהפך חייב שני חטאות שהרי זכור ובהמה משני שמות באו זו שאין אנו מחייבין בהעלם אחד אלא חטאת אחת פירושו כשהביא עליו אותו הזכור שכבר בא הוא עליו וכן בבהמה אבל בא הוא על אחד והביא על עצמו אחר אע"פ ששוכב ונשכב משם אחד באו הואיל וגופים מוחלקים הם חייב על כל אחת ואחת ואפילו בא הוא על שניהם שהכל שוכב או שהכל נשכב וכן אם בעל כמה נדות או כמה אחיות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כמו שיתבאר במקומו:

3 כל ביאה האסורה אין חיובה אא"כ היתה בקושי האבר אבל כל ששימש באבר מת אפילו נכנס הואיל ולא מתוך קשיו נכנס אלא מחמת שהכניסו הוא בידו פטור מכלום אלא שמכין אותו מכת מרדות וביבמות התבאר שפוסל הוא מן התרומה ומעתה המערה בעצמו פטור שהרי בקושי אי אפשר ובמת אינו כלום:

4 בן נח מוזהר על העריות שבכללן הזכור והבהמה ומ"מ כל שבא על הבהמה או הביאה עליו אע"פ שנסקל על ידה אין סוקלין את הבהמה על ידו לא נאמר להרוג את הבהמה אלא בישראל שיש שם תקלה וקלון ואע"פ שבן תשע מביא את הבהמה לסקילה מ"מ יש במינו תקלה וקלון מה שאין כן בבן נח שאין לו קלון ובשת בכך ואע"פ שנצטוינו על שריפת האשרה וביארו הטעם מפני שבאה לאדם תקלה על ידה ר"ל לאותם שעבדוה שהרי בני נח הוזהרו על ע"ז אע"פ שאין להם בשת בכך אפשר שבע"ז החמירה התורה הרבה:

5 יש שואלין אם סבת שריפת האשרה מפני התקלה אף במחובר היה לה לצוות בהשחתתה ואפשר שאין התקלה מצויה אלא בתלוש כגון שנטעה מתחלה לכך וכן יש שואלין אם סבת שריפת האשרה מפני התקלה האיך אמרו בע"ז של גוי שיש לה בטלה וכתבו גדולי המפרשים שהגוי אינו מצווה לא בהריגת הבהמה ולא בשריפת האשרה ומאחר שלא נצטוה בכך כל שבטלה קודם שתבא לידי ישראל ודאי מתוך רצונו הופקע שם ע"ז ממנה אבל ישראל שנצטוה בהשחתתה אין השחתתה מבטלה משבאה לידו ומכאן כתבו גדולי המפרשים שבן נח הבא על הבהמה אם הבהמה של ישראל או שקנאה אח"כ או ניתנה לו במתנה חייב להרגה ולא יראה כן:

6 מי שהשתחוה לבהמתו הן גוי הן ישראל אע"פ שהוא חייב הבהמה מיהא לא נאסרה להדיוט שדינה כמחובר שלא ליאסר אע"פ שהעובד חייב וכמו שאמרו למטה במשתחוה להר שההר מותר והמשתחוה בסייף ומ"מ אם עשה בה מעשה כגון ששחט בה אפילו סימן אחד לע"ז אסרה אף להדיוט אם היא שלו כמו שביארנו במקומו:

7 ישראל הבא על הבהמה בשוגג או אשה שהביאה עליה בשוגג אין הבהמה נסקלת על ידי זה ואפילו היו גדולים שהרי אע"פ שיש כאן קלון אין כאן תקלה:

8 קטנה מאחר שהיא בת שלש שנים ויום אחד שהיא ראויה לביאה מתקדשת בביאה על ידי אביה ליעשות מאורסה לחייב את בועלה בסקילה או אשת איש אחר חופתה לחייב את בועלה בחנק אע"פ שהיא פטורה הואיל ובעלה גדול ואם מת בעלה ונפלה לפני יבמה קנאה בביאה לחייב עליה כבראשון ואם היבם קטן אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנאה לענין שאינה יוצאה עוד אלא בגט ובקבלת אביה ויש חולקין בקבלת אביה מצד שמשנשאת אין לאביה רשות בה ומפרשים שצריכה להמתין עד שתהא יודעת לשמור גיטה ותתגרש על ידי עצמה ובמקומו יתבאר ומ"מ אין בועלה במיתה הואיל ומ"מ אשת קטן היא כמו שביארנו ומטמאה הבועלה בנדותה לטמא משכב התחתון כעליונו של זב ופירוש דבר זה הוא שהנדה היא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב ומרכב שתחתיה אע"פ שאינה נוגעת בו כגון שהיו כמה מצעות זו על גב זו שאף התחתון נקרא מדרס שלה ליעשות אב הטומאה לטמא אדם וכלים ובועל נדה הרי הוא כנדה להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים ומשכבו ומרכבו ומרכבו אע"פ שלא נגע בו כגון משכב התחתון אלא שאינו מדרס גמור כמשכב התחתון של נדה עצמה להיותו אותו משכב אב הטומאה אלא שהוא נעשה ראשון לטמא אוכלין ומשקין והוא שאמר כעליון ר"ל כעליונו של זב והוא דבר שנישא על הזב כגון מצעות שעליו שאינו חמור כאותן שתחתיו ואין מצע שעליו בלא מגע אלא ראשון לטומאה ומאחר שהיא בת שלש ויום אחד הרי היא כגדולה גמורה לענין זה ר"ל לטמא משכב התחתון של בועלה להיות ראשון לטומאה כשאר הנדות אבל פחותה מבת שלש ויום אחד אינו אלא כנוגע בה וטמא טומאת ערב ואינו מטמא משכב ומושב נשאת על ידי קדושי אביה לכהן אוכלת בתרומה הא כל שהיא פחותה מבת שלש ויום אחד אפילו נשאת אינה אלא כארוסה ואסורה לאכול בתרומה מדברי סופרים בא עליה אחד מן הפסולים כגון כותי וחלל ונתין או ממזר פסלה מן הכהונה שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש ופירשו בו כל שנשאת לישראל או שנבעלה לפסול אסורה בתרומה וכן כל שנבעלה לפסול נפסלה מן הכהונה בא עליה אחת מכל העריות מומתין על ידה והיא פטורה ואפילו הבהמה נסקלת על ידה כמו שביארנו:

9 קטן מאחר שהוא בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואם בא על יבמתו קנאה שאינה יוצאה עוד בחליצה ולא בגט ואף הוא אינו יכול לגרש עד שיגדיל ויבעול משהגדיל ואם בא על הנדה נקרא בביאתו בועל נדה ליטמא משכב התחתון כעליונו של זב על הדרך שביארנו ופוסל בת כהן מלאכול בתרומה אם הוא פסול לה שביאתו נקראת ביאה עד שהנבעלת ממנו נקראת נבעלה לפסול לה שאסורה בתרומה ואינו מאכיל בת ישראל בתרומה אם הוא כהן בשנשאת לו אע"פ שביאתו ביאה מפני שאינו קונה קנין גמור עד שיגדיל ופוסל את הבהמה בביאתו למזבח אם אין שם עדים שאין שם מיתה שאף הבהמה אינה נידונית אלא בעדים ובסנהדרין כמו שביארנו בשור ולא עוד אלא שהבהמה נסקלת על ידו כמו שביארנו: