1מי שבא והעיד פלוני בא על אשתי הרי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה שאין ממיתין את האשה על עדות בעלה כי קרוב הוא וזה שאמרו כשם שאדם קרוב אצל עצמו כך אדם קרוב אצל אשתו שמא תאמר מה אנו צריכים לומר שאדם קרוב אצל אשתו כקורבתו אצל עצמו והלא מ"מ לא יהא אלא כשאר קרובים הרי אין קרוב מעיד על קרובו ועוד שאחר שהוא קרוב האיך נהרג הבועל באותה עדות והרי נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותו בטלה תדע שעיקר כוונתו לומר שאשתו כגופו ואין עדותו שעליה עדות כלל שבעל דבר הוא אצלה כמו שהוא אצל עצמו שאלו היה עדות היינו מבטלים כל העדות בבטול מקצתו אלא שאין שם עדות חל על אשתו עד שיהא העדות מבטל קצתו את קצתו ואין שם עדות חל אלא על הפלוני ומעתה אם אמר פלוני בא על אחותי או על בתי והן נשואות לאחרים שנמצאו ערוה אצל הבועל הואיל ושם עדות חל על האחות או הבת הרי נתבטל כל העדות בבטול מקצתו:2שנים שהעידו על אחד שבא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון שהרי לא הזכירו למי הנערה הזאת ואין כאן הפסד כתובה אבל אם אמרו על בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין הכתובה שהיו מפסידין לה אם כתב לה שהרי מיתה לזה וממון לזה הוא שהרי מ"מ כתובה לאב היא הואיל ולא נשאת ומיתה בשביל הנערה ומ"מ כל שיש לו מיתה לזה ומיתה ותשלומין לזה כגון שהעידו שבא על אשת איש והוזמו שיש בהם מיתה מצד הבועל ומיתה ותשלומין מצד האשה פטורין מן התשלומין הואיל ומ"מ יש להם מיתה מאותו הצד אע"פ שיש להם מיתה מצד אחר וכן היא שנויה בהדיא במסכתא זו ע"ד א' ברודף אחר חבירו להרגו ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם שפטור מפני שמתחייב מיתה לכל אדם הוא הואיל וניתן להצילו בנפשו:3פלוני רבע את השור והוזמו נהרגין ואין משלמין דמי הממון לבעליו הואיל ולא הזכירו את שור מי פלוני רבע שורו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין דמי השור לבעליו שהרי מיתה לזה ותשלומין לזה הוא פלוני רבע את שורי הוא ואחר מצטרפין להרוג את הרובע וכן להרוג את השור שאין אומרין אדם קרוב אצל ממונו לא כקורבתו אצל עצמו שלא לחול שם עדות על השור ולא כקורבת הקרוב להיות עדותו נפסל מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וזה שאמרו ברובע ונרבע על פי הבעלים שאסור לגבוה ומותר להדיוט בשאין אחר מצטרף עמו והוא שאמרו כן ברובע או נרבע על פי עד אחד וי"מ אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן ונמצאו דבריו עדות אף לענין השור והואיל ואינו נהרג בצירופו שהרי כמיתת הבעלים כך מיתת השור כך אינו נאמן על הרובע שהרי עדות אחת היא ובטלה מקצתה וגדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון וגדולי המגיהים כדעת זו השניה ולדעת זה אף במה שאמרו למעלה מהו דתימא אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל אתה צריך לפרש כן כלומר אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן והרי שם עדות חל על אשתו ואחר שבטלה מקצתה בטלה כלה ויפטר אף הבועל קמ"ל שאדם קרוב אצל אשתו ואין שם עדות חל עליה ומאחר שכן אין כאן עדות אלא אצל הבועל והדברים נראין שמי יעלה על דעתו לומר אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן ושיהא חל עדות בעלה להרגה אלא כך הן הדברים כמו שבארנו למעלה מה שנכפל בדברינו הרבה שחולקין את הדבור ואף במסכת גיטין פרק ראשון ובבתרא פרק נוחלין אמרוה כן בכל שהוא בשני גופים יש להקשות ממה שאמרו בירושלמי כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה שפסול וכן הלכה ואין אומרין לחלוק את הדבור לפסול לזה ולהכשיר לזה ודברים שבאו למפרשים בתירוץ שאלה זו כבר כתבנום בבתרא פרק נוחלין:4המשנה השניה והיא מענין חלק הראשון מכות בשלשה ר"ל כשמלקין את העובר על הלאוין שיש בהם חובת מלקות מלקין בשלשה ר"ל מומחין ואין צורך בה לעשרים ושלשה ואע"פ שאפשר שימות באותן המכות משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה ופי' הטעם בגמ' הואיל והוא במקום מיתה או מגזרה שוה דרשע רשע והלכה כתנא קמא:5עבור החדש בשלשה פירוש כבר ידעת שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים ומתוך שאמרו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות הוצרכנו להטיל אותו חצי יום פעם אחת בחדש שעבר ופעם אחת בחדש הבא עד שיהו כל החדשים אחד מלא ר"ל משלושים יום ואחד חסר ר"ל מתשעה ועשרים יום אלא שלפעמים אנו צריכין לשנות בסדר מצד מותר החלקים וכשהיו מקדשין על פי הראייה כל שנראתה הלבנה בליל שמחרתו שלשים היו עושין חדש שעבר חסר והיו מקדשין יום שלשים ואם לא נראתה הירח באותה הלילה היה חדש שעבר מלא והוא הנקרא מעובר והיה יום שלשים ואחד מתקדש מאליו לחדש הבא נמצא שעבור החדש והוא כשיום שלשים מצטרף לחדש שעבר אינו צריך כלום שמאיליו הוא מעובר ומאליו יום שלשים ואחד מתקדש ואינו צריך לומר בו מקודש מקודש והוא שאמרו נראה בזמנו מקדשין אותו שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וזמנו ר"ל יום שלשים שהוא זמן תולדתה שאין החדש פחות או יתר על תשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים:6ומתוך כך שאלו על זה בגמ' מה אנו צריכין לשלשה בעבור החדש והרי כל שלא קדשו יום שלשים מעובר הוא מאיליו ופרשוה בשני פנים הראשון על קדוש החדש ר"ל שבאו עדים שראו הירח בליל שמחרתו שלשים ובודקין בעדותם ואם נמצאו דבריהם מכוונים מקדשין יום שלשים לחדש הבא והוא שראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש וקדוש זה אינו אלא בשלשה שהקדוש תלוי הוא באמירות בית דין מקודש ואינו בא מאיליו אע"פ שנראית הלבנה וכל שאמירתם מקדשת אינו אלא בשלשה והשני הוא שפרשוה בחשוב חדש וענין חשוב חדש הוא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החדש אם לאו שפעמים צריכין לעברו אע"פ שבאו עדים שראוהו בזמנו וחשוב זה על שטה תלמודית הוא רומז למה שאמרו במסכת ערכין ח' ב' שאין פוחתין מארבעה חדשים מעוברים בשנה ולא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה שאם יעברו תשעה הרי הלבנה נראית לפעמים שלשה ימים קודם קבוע החדש וכן אם יחסרו תשעה הרי היא מתאחרת בדרך זה ומיחזי כשיקרא וא"כ כל שנתעברו שמונה אין מעברין עוד ואפילו לא באו עדים וכל שלא נתעברו אלא שלשה מעברין את האחרון אפילו באו עדים וחשוב זה אינו אלא בשלשה ואמנם על שטה תכוניית יתבאר בחשוב זה שהבית דין היו מחשבין בחשבון התכונה אם אפשר שיראה הירח בזמנו ר"ל ליל שמחרתו שלשים אם לא שהדבר נודע להם מדרך מקומות הכוכבים ומהלכם וכל שנודע להם שאפשר שיראה יושבים ומצפים לעדים ומקדשין על פיהם אם נמצאו מכוונים וכל שנודע להם שאי אפשר שיראה אין מצפין להן כלל ואם באו מאליהם דוחין אותם לומר שדמות לבנה נראית להם ואמר על חשוב זה שאינו אלא בשלשה מומחין וכן הלכה בין בקדוש בין בחשוב:7עבור שנה והוא שכבר ידעת ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה יכ"א ר"ד וכשיתקבץ מן התוספת כשלשים יום פחות מעט או יתר מעט מוסיפין חדש אחד בכל השנה בסופה והיא נקראת שנה מעוברת שאין אומרים לעשות שנה שנים עשר חדש ועשרה ימים שכבר אמרו חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ואלמלא תוספת חודש זה היה פסח בא לפעמים בחוזק הקור ולפעמים בחוזק החום אלא שתוספת חדש זה משוה שנת החמה לשנת הלבנה ומביאנו לעשות פסח בזמן אביב והוא שאמרה תורה שמור את חדש האביב וכשהיו מקדשין על פי הראייה ולא היו סומכין על חשבון העבור הנהוג אצלינו לא לקבוע חדשים ולא לעבור שנים אלא שהיו קובעין חדשים על פי הראיה על הדרכים שבארנו היו מחשבין עבור שנה גם כן לפי מה שהיו רואין באותה שנה אם היה פסח בא בזמן אביב אם לאו וכן אם ראו האביב אפיל ומתאחר לאיזו סבה אע"פ שלא הוצרכו לעבר לצורך פסח בזמן אביב ר"ל השואת שנת חמה עם שנת הלבנה לחשבון גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט היו מעברין אחר שהיה האביב מתאחר לאיזה מקרה כדי להיות האביב נמצא בזמן הפסח אע"פ שכבר היה הפסח בזמן הראוי לאביב שהוא עיקר העבור והוא הנקרא מפני התקופה וכן היו מעברין אותה על פירות האילן ר"ל אם ראו שלא צמחו אותן הראויות לצמח בזמן הפסח לסבת איזה מקרה וכן להרבה סבות על הדרך שיתבאר בגמ' ואמר על עבור זה שהוא בשלשה:8ורשב"ג אומר בשלשה מתחילין בחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בשלשה מעוברת ופי' בגמ' בסדור זה שראש בית דין והוא הנקרא נשיא מזמין מבערב שבעה מן הסנהדרין להיות למחר בעלייה המיוחדת לישיבת בית דין כדי לחשב בדבר זה והנשיא בכלל השבעה ואם אינו לשם צריך שימנה במקומו או יסכים לעצתם וכשבאו לשם מתחילין שלשה מהם הסכימו שלשתם לחשב מחשבין ואם צריכה עבור גומרין בכל השבעה ומעברין בהסכמת כלם ואם הסכימו שלא לחשב אין מחשבין אמרו שנים לא נשב כלומר שאין אנו צריכין להתבונן בכך שבודאי אינה צריכה עבור ואחד אמר לישב בטל יחיד במעוטו ואין מזקיקין את הנשארים לישב אמרו שנים לישב ואחד שלא לישב מוסיפין עוד שנים מן המזומנין ונושאין ונותנין כל החמשה אם צריכה עבור אם לאו אמרו שנים לעבר ושלשה שלא לעבר בטלו שנים במעוטן אמרו שלשה לעבר ושנים שלא לעבר כלומר שאינה צריכה מוסיפין השנים שנשארו ונושאין ונותנין כל השבעה וגומרין את הענין אחר הרוב ואם גמרו הענין בשלשה ועברו מעוברת ופרשוה דוקא בשירצה הנשיא והלכה כרשב"ג ועל דרך זה שבארנו:9זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:10עדים זוממין כבר ידעת שדינם ליענש במה שהיו רוצים להזיק אם להרוג אם להפסיד ממון מ"מ יש דברים שאי אתה יכול לקיים בהם הזמה על דרך זה כגון שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שמוחזק בכהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה שנתגרשה אמו בפנינו ביום פלוני ובמקום פלוני ונמצאו זוממין שאין אומרים ליעשות הם בני גרושה וחלוצה תחתיו וכל שכיוצא בזה דינו במלקות ולא משום לא תענה ברעך עד שקר שהרי לאו שאין בו מעשה הוא אלא ממה שנאמר בכתוב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע והוא מפרשו בעדים ומתוך כך הוא שואל וכי מפני שהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות את הרשע וכו' אלא שהרשיעו את הצדיק ובאו עדים והזימום והצדיקו את הצדיק וכל כיוצא בזה והיה אם בן הכות הרשע והוא הזומם ועל איזה צד אתה מחייבו מלקות אם היה הוא סבור להרוג או להפסיד ממון הרי אתה דנו במה שהיה סבור מכאשר זמם ואין כאן מלקות ואם היה מעיד עליו להלקותו הרי הוא חייב מלקות מכח כאשר זמם ואי אתה צריך לדרשה זו הא לא בא אלא על עד שקר שהיה מעיד על דבר שאין עליו לא מלקות ולא מיתה ולא ממון כגון זה שהזכרנו ושלשה אחרים עמהם והם שהעידו על אחד שהרג בשגגה והוזמו שלוקין ואינן גולין וכן העידו על שורו שהרג את הנפש שאין משלמין כופר אלא שלוקין וכן העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו כמו שיתבאר במקומו:11מלקות זה שבארנו במשנה שהוא בשלשה סמוכים כבר התבאר בתורה שהוא ארבעים מכות חסר אחת ושעור זה אינו אלא למעלה ר"ל שאפילו היה המולקה חזק הרבה אין מוסיפין על הארבעים חסר אחת אבל אם היה חלש פוחתין לו כפי שיאמרו הבית דין שהוא יכול לסבול בלא חשש מיתה ולעולם אין אומדין אותו אלא למכות הראויות להשתלש שהרי דינו בשלש מלפניו על דדיו ושתי ידות מאחריו שליש על כתף זה ושליש על כתף זה ואם הגיע האומד למכות שאין ראויות להשתלש פוחתין מהם עד שיהא האומד למכות הראויות להשתלש אבל אין מוסיפין אפילו אחת מעתה אמדוהו לעשרים מכות אין אומרים ילקה אחד ועשרים כדי שיהו יכולות להשתלש אלא ילקה שמונה עשר:
