1דיני ממונות בשלשה הדיוטות כמו שבארנו משום נעילת דלת ואם היה מומחה לרבים כגון שיש לו שתי מדרגות בידיעה והוא שכבר למד בכדי צרכו ושיש לו חריפות ודעת צלול ופלפול מיושר להבחין בין הדברים ולהביאם במצרף והוא שנקרא כאן דגמירנא וסבירנא וכן שנתנסה ונבחן בבקיאות דינין דן אפי' ביחידי מדברי סופרים שכל כיוצא בזה כשלשה הדיוטות הוא בכל מקום ואף לדעת המצריך שלשה מומחין מן התורה כשם שתקנו ששלשה הדיוטות דנין בחד דגמיר כך תקנו להיות יחיד מומחה רשאי לדון אם באו לפניו לדון אע"פ שלא קבלוהו ואפי' לא היה לו רשות מבית ראש גולה ומ"מ אם טעה בשיקול הדעת ולא קבלוהו עליהם לעשות על פי דינו אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ומשלם מביתו ואם לא נשא ונתן ביד חוזר הדין ואם אי אפשר לחזור ישלם מביתו ואם נטל רשות או קבלוהו עליהם יש אומרים שהדין חוזר ואם אי אפשר לחזור פטור מלשלם ויש חולקין לומר שאינו חוזר אם אין גדול ממנו ועיקרי הדברים מתבררים בפרק רביעי:2גדולי המחברים כתבו שאע"פ שהוא דן ביחיד אין ההודאה בפניו קרויה הודאה בבית דין אפילו היה סמוך ושלשה אפילו הדיוטות הודאתם קרויה הודאה בבית דין והכופר בפניהם ואח"כ באו עדים הוחזק כפרן ואינו חוזר וטוען וגדולי הנשיאים שבברצלונה כתבו שאע"פ שיחיד מומחה יכול לדון אם כפר האחד במה שהודה לו צריך הוא לעדות ואין עדות המומחה אלא כעד אחד ומתוך כך ראוי שלא לדון ביחידי או שיזמין עדים בטענותיהם ומומחה זה י"א דווקא בששלמו לו ארבעים ואינו כן שהרי כל ימיו של רבה לא היו אלא ארבעים שנה וישב מהם עשרים ושנים בראש וכן ר' אלעזר בן עזריה נתמנה נשיא בן שמנה עשרה שנה:3קבלה זו פירושה שקבלו לעשות על פי דינו שאם פירשו לדונם בדין הגמור אין הקבלה כלום שלא קבלו את הדין אלא הדין הגמור ר"ל דין התורה ואם התנו הן דין הן פשרה הן טעות אין צריך לומר שכן וי"מ שאם באו לפניו לדין הרי זה קבלה בסתם והם גורסין אי קרית להו זיל שלים ואי אינהו קרו להו לא תשלם ובתלמוד המערב מצאתי סמך לזו והוא שאמרו ר' אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא דקסרי לגרמיה ר"ל לבדו אמרין ליה תלמידאי לא כן אלפן ר' אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד אמר לון מכיון דאינון חמיין לי אנא יתיב לגרמי ואתיין קומוי כמי שקבלו עליהן ותני כן במה דברים אמורים בשלא קבלו עליהן אבל קבלו עליהן דן אפילו יחידי:4רשות זה שכתבנו שהוא מועיל למה שכתבנו יש בו דרכים חלוקים והענין הוא שראש גולה שבבבל הוא במקום המלך ויש לו לדון בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ בין שירצו בעלי דין בין שלא ירצו וכן הדין בכל המורשה ממנו אלא שאין אלו דנין קנסות בחוץ לארץ כמו שבארנו אבל בית דין שבארץ ישראל או הנשיאים שבהם יש להם לדון בכל שבארץ ישראל ובעיירות שבחוצה לארץ העומדות על הגבולים אפילו דיני קנסות כמומחין וכן הדין בכל המורשה מהם אבל אין להם או למורשה מהם כח לדון בחוצה לארץ אלא ברצון בעלי דין הא אם נתרצו עליהם בעלי דין הרי אלו דנין דיני קנסות אף בחוצה לארץ ואע"פ שבסוגיא של פסחים פ"ו א' משמע שבני בבל כפופים לבני ארץ ישראל ודאי לענין הוראה כך הוא שאוירא של ארץ ישראל מחכים אבל לענין ממשלה ונשיאות של בבל חשוב יותר וכן באחרון של הוריות י"א ב' והרי צרתך בבבל כלומר שהוא חשוב ממך לענין שררה:5כשם שהתלמיד צריך רשות לדין כך הוא צריך להורות באיסור והיתר אלא שאין צורך בו לרשות ראש גולה או נשיא ודיו שירשהו רבו הראוי לכך כמו שאמרו תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו ואף בזו לא יורה במקום רבו ולא בסמוך לו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל אא"כ הרשהו על כך בפרט ויש מקום למרשה להרשות למקצת הדברים ולא לכולם לפי מה שרואה בבקיאות הנסמך או המורשה אם לדין ולא להורות באיסור והיתר אם להורות ולא לדין אם לדין ממונות ולא קנסות אם להורות בשאר איסורין ולא לראיית מום הבכור להתירו לאכילה אם קבוע אם עובר וכן כל כיוצא בזה ואפילו היה זה בקי אף באותו דבר שהוא מונע רשותו ממנו אלא שנמנע לכבוד חכם אחר או לסבה אחרת רשאי וראיית מומין שבבכור להתירם צריכין מומחה מורשה מפי הנשיא כמו שיתבאר במקומו וכן יתבאר למטה שמרשין אותו לזמן כגון עד שיבא פלוני הנשיא או הרב וכיוצא בזה וכמו שאמר אחד מחכמיהם הרי אתה ברשותינו עד שתבא אצלינו:6ומ"מ רשות של הוראה אינו שוה לרשות של דינין שלא נאמר בזה רשות אלא שלא לפרוץ גדר בהוראה כמו שיתבאר כאן אבל לתשלומין לא שכל שהוא בקי באיסור והיתר מומחה הוא ואפילו הורה בטעות אין בו צד לתשלומין כמו שנאמר בר' טרפון שהאכיל לכלבים ואמרו לו פטור אתה כמו שיתבאר בפרק רביעי וכן הדין נותן שאם הוא נשאל ביין זה אם אסור או מותר מה ענין שישלם טעותו ושמא תאמר והלא בפרק אלו טריפות אמרו תורא בין לרב בין לשמואל שארי זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף דלישלים דמי תורא למריה שמא לא נאמרה אלא למדת חסידות או שמא אפשר שלא היה מומחה וי"מ אף אותה במומחה וכגון שהאכילה לכלבים על כרחו של בעל דבר ואע"פ שבדינין פטור יראה להם שבדינין שהתביעה בין שני בני אדם והוא צריך לשאת ולתת ביד מפני שבעל דין קשה מעכב כל שלא היה לו רשות לא היה לו להכניס עצמו בכך אבל אם היה לו רשות הרי הוא מוכרח להכניס עצמו על כרחו על בעל דבר ופטור אבל איסור והיתר אין לו לישא וליתן ביד על כרחו של בעל דבר אלא יגלה דעתו ובעל דבר מה שירצה יעלה וקולר תלוי בצוארו וא"כ יש לו להורות בלא רשות להפרישו מאיסור ואפילו טעה פטור ואפילו נשא ונתן ביד להפרישו מאיסור הואיל ולא על כרחו הוא עושה הא אם היו הבעלים מעכבים והוא נושא ונותן ביד על כרחו דין הוא שיתחייב ואפילו הורשה שאין הרשות צריך לו ליפטר וכן אין מועיל לו במקום שהוא נכנס לפנים מתחומו אבל כל שלא עשה כן אין לו צד בתשלומין אע"פ שהבעלים השליכו על פיו והוא שאמרו אי גמיר רשותא למה ליה כלומר הרי יכול להורות ולהיפטר שהרי אינו צריך לישא וליתן ביד ואף חכמי הדורות שלפנינו רמזוה כן אלא שהוספנו על דבריהם או שביארנום ונמצאת למד שר' טרפון שהאכיל פרה לכלבים פירשו או שנעשה על פיו או שהאכילה הוא בעצמו אלא שלא עשה כן על כרחו של בעל דבר:7שבעה משקין מכשירין את האוכלין לקבל טומאה והם המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש אבל מי פירות ומי בצים וכיוצא באלו אין מכשירין כלל הא כל מים שבעולם אפילו עכורים הרבה כמי האגמים הסרוחים מכשירין ולענין מי חטאת פסולין אפילו לא נסרחו הואיל ואינן מים חיים וקרמיון ופיגה והם שמות שני נהרות יש בהם לשונות יוצאין מהם ונקוים כאגמים והם פסולים למי חטאת אבל הם עצמם מים חיים הם וכשרים וכמו שביארנו בבבא בתרא פרק הספינה:8לתיתת החטים בפסח והוא שרייתן במים וכתישתם במכתשת להסיר סובנן ולטחנן מותר ומ"מ אין אנו בקיאין בענינים אלו ומתוך כך הסכימו הגאונים לאסרה בזמן הזה ופורץ גדר ישכנו נחש:9אע"פ שבארנו שהתלמיד ואפילו הורשה אין לו להורות במקום רבו לענין הפרשת איסור מיהא צריך לגלות דעתו מהרה כדי שיפרוש הלה מאיסורו שכל שיש שם חלול השם אין חולקין כבוד לרב אלא שמ"מ ראוי לו שלא לומר כן במוחלט אלא דרך שאלה כלומר היאך אתה עושה דבר זה והלא דבר זה יש בה איסור וכיוצא בזה מעשה בר' חייא שראה כהן בבית הקברות ואמר לו ולאו בן איש פלוני כהן אתה כלומר שהיה רוצה להפרישו אע"פ שהיה במקומו של רבינו הקדוש עד שהודיעו שבן גרושה היה ולא סוף דבר באיסור תורה אלא אף באיסור חכמים שהרי בתלמוד המערב ספרו במעשה זה שלא בבית הקברות היה אלא שראהו עומד בעכו בחציה שהוא חוצה לארץ והרי ארץ העמים אין טומאתה אלא מדברי סופרים:10יש רשות לראש גולה או לנשיא להרשות אחד מן החכמים אף להרשות אחרים מעצמן והוא שאמרו אמר ליה ר' יוחנן לרב שמן הרי אתה ברשותינו וכו' והרי ר' יוחנן לא נשיא היה אלא שנתנו לו רשות להרשות מי שירצה במקומם וכן כל כיוצא בזה ויש מי שכתב שראש הישיבה דינו כנשיא לענין זה:11כבר ביארנו ששנים שדנו אין דיניהם דין וכן ביארנו שיש מן הפוסקים חולקין בה לומר שדיניהם דין אלא שנקראין בית דין חצוף ר"ל עזי פנים מלשון חוצפא יסגי וי"מ לשון גלוי כלומר שאם חולקין צריך להוסיף עוד אחד מן השוק מ"מ אף לדעת זה דווקא שישבו מתחלה על דעת שנים אבל אם ישבו על דעת שלשה ונסתלק האחד וגמרוהו השנים אינו דין מעתה בית דין של שלשה שנחלקו שנים אומרים כך ואחד אומר כך הולכין אחר השנים אבל אם אמר אחד כך ואחד כך ואחד אומר איני יודע או אפילו הסכימו השנים לדעת אחת ושלישי אומר איני יודע צריך להוסיף עוד שנים והולכין בהן אחר הרוב שהרי על דעת שלשה ישבו והרי נגמר הדין בשלשה ואם היה מחצה על מחצה ואחד אומר איני יודע מוסיפין שנים שנים עד שבעים ואחד ומשם ואילך אין מוסיפין אלא מעמידין את הממון בחזקת בעליו הא מ"מ כל שהוסיפו עד חמשה הולכין אחר הרוב אפילו אמרו האחרים איני יודע וי"א שאם ישבו תחלה על דעת חמשה אפילו רוב מזכין או מחייבין כל שאמרו האחרים איני יודע יוסיפו אע"פ שנשארו שלשה הואיל וישבו על דעת חמשה וי"א כן אף באחד שאמר איני יודע וכן כתבוה חכמי הדורות שלפנינו ולא יראה לי כן ומ"מ אף הם מודים שאם אחר שהוסיפו שנים אמר אחד איני יודע הואיל ונשארו חמשה אין מוסיפין עוד ומ"מ דין תוספת זה בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות יתבאר ענינו יותר במקומות שבמסכתא זו:12מאחר שבארנו ששנים שדנו אין דיניהם דין הרי בעלי דין יכולין לחזור בהם אף בלא טעות ומ"מ דווקא בשלא קבלום עליהם בעלי דין אבל אם קבלום עליהם אין יכולים לחזור כמו שיתבאר:
