1כל הרבעת בהמה בשאינה מינה אסורה לישראל אף בחוצה לארץ ולוקה עליה בכל מקום וכן המרכיב אילן באילן כגון ייחור של תפוח באתרוג וכיוצא באלו אבל כלאי זרעים בארץ לוקה בחוצה לארץ מותר וכלאי הכרם לוקה בהם בארץ ובחוצה לארץ אסור מדברי סופרים כמו שיתבאר במסכת קידושין ל"ט א' ומ"מ הפירות מותרין באכילה אף למי שעבר וזרע ואפילו בהרכבת אילן כמו שיתבאר במקומו:2כבר ביארנו במשנה שכשהעדים מזכירים לשון הגדוף עומדין וקורעין עמידה זו לא מפני הקריעה בלבד היא אלא שכל שמזכירין את השם בפרט ראוי לאותו שהוזכר בשבילו לעמוד שנאמר ויאמר אהוד דבר אלוקים לי אליך ויקם מעל הכסא ומה עגלון שהוא גוי ובכנוי עמד ישראל ובשם המפורש לא כל שכן לא סוף דבר שהסנהדרין קורעין אלא אף כל השומע וכן השומע מפי השומע כלם חייבין בקריעה ושיעורה עד שיגלה את לבו ואינו מאחה לעולם והעדים כשהם מגידים עדותם אין צריכים לקרוע שהרי קרעו בשעה ששמעו ואין קריעה אלא על ברכת שם המיוחד ושיקלל בשם המיוחד או בשם שאינו נמחק לדעת גדולי המחברים כמו שביארנו במשנה ויש פוסקים שלא נאמר שם המיוחד אלא לסקילה אבל קורעין אף על ברכת הכנויים:3קריעה האמורה על ברכת השם לא נאמרה אלא בשומע מפי ישראל אבל אם שמעה מפי הגוי אין קורעין עליה ולא קרעו על גדופו של רבשקה אלא מפני שרבשקה ישראל משומד היה ויש חולקין בשני אלו לפסוק שקורעין אפילו מפי הגוי ושקורעין אף על הכנויים והביאוה מתלמוד המערב ששנו בענין זה תני ר' אושעיא אחד השומע אזכרה מפי הגוי ואחד מפי ישראל חייב לקרוע מה טעם אני י"י אלהי כל בשר מהו לקרוע בזמן הזה ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע מהו לקרוע לכנויים נשמעיניה מן הדה ריש לקיש הוה מהלך באיסרטא פגע ביה חד כותאי הוה מגדף וקרע הוה מגדף וקרע נחית ליה מן חמריה ויהיב ליה מרתוקיא גוליביה אמר ליה בר כותאי בר כותאי אית לאמך מנין מספקא לי מילתיה אמרה שקורעין בזמן הזה מילתיה אמרה שקורעין על הכנויים ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שאין קורעין מפי הגוי בזמן הזה שאם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים וכמעשה שהזכרנו בריש לקיש:4התבאר באחרון של נדרים במגדף שחזר בתוך כדי דבור אינו כלום אלא כיון שגדף בעדים נסקל וחבריו לענין זה קדושין וגירושין כמו שיתבאר שם:5וכן התבאר למטה בפרק נשרפין שאם קלל את השם בשם עבודה זרה קנאין פוגעין בו אבל בית דין אין הורגין אותו וכבר ביארנו למעלה בענין מגדף שהעדים והדיינים סומכין את ידיהם על ראשו לומר דמך בראשך ואינו כן באחד מהרוגי בית דין אלא במגדף לבד:6כבר ביארנו בבדיקת העדים וחקירתם הן בדיני ממונות הן בדיני נפשות ששניהם צריכין לפרש עדותם ולא די לשני בשיאמר אף אני אומר כראשון ודבר זה מדברי סופרים ובמגדף לכבוד השם העמידוהו על דין תורה שלא להזכיר ברכת השם ללא צורך: