סנהדרין כ״ז א:ח׳-ט׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

8 רש"י פתח ↗

ה"ג מומר אוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול - דכיון דמשום ממון קעביד דהא שכיחא בזול טפי מדהיתירא הוה ליה כרשע דחמס ופסול לעדות:

8 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

א ועוד מחלוקת של אביי ורבא הקשורה אף היא בפסולי עדות. מומר אוכל נבילות לתיאבון, כלומר, משום שהוא מתאוה לבשר זה או משום שהוא זול או שקל להשיגו — דברי הכל פסול לעדות, שהרי רואים שמפני תאבונו ותאוותו עובר הוא על דברי תורה, והוא חשוד גם לעבור ולהעיד שקר אם תהא לו טובת הנאה בדבר.

8 תוספות על בבא מציעא פתח ↗

שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואין גובה לא את הקרן ולא את הרבית - פריב"ם דאין גובה ממשעבדי אבל מבני חרי גבי ע"פ אותו השטר דעדים אינם פסולים דאינם עדי חמס דאין מרויחים כלום בדבר וקשה דתניא בתוספתא פ"ה דמכלתין המוצא שטר שיש בו רבית יקרענו בא לב"ד יקרעוהו והשתא אי גבי ביה מבני חרי אמאי יקרעוהו ימתינו עד שיגבה בו קודם וי"ל שאסור להשהותו מיהו נראה דר"מ קניס לגמרי ולא גבי ביה כלל כמו שטרי חוב המוקדמים דמוקמינן בסמוך כר"מ ואף על גב שגם שם פי' בקונטרס דאין פסולין אלא לגבות ממשעבדי אין נראה דפסולין משמע דלא גבי ביה כלל והא דפריך נהי דלא גבי מזמן ראשון ליגבי מזמן שני הוה מצי למימר נמי נהי דלא גבי ממשעבדי ניגבי מבני חרי אלא רבותא פריך דאפי' ממשעבדי ניגבי מזמן שני ובסמוך דפריך אעובדא דפרדיסא אלא הא דאמר רבי יוחנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא דלא ניתן ליכתב ולא משני משום דטעמא דלא ניתן ליכתב לא מהני אלא דלא גבי ממשעבדי משום דס"ל דודאי מהני לפוסלו לגמרי ולא גבי ביה כלל והא דלא מיבעיא ליה אלא אי גבי ממשעבדי אבל מבני חרי פשיטא ליה דגבי אף על גב דלא ניתן להיכתב התם הוא דפשיטא ליה דגבי היינו משום שהמוכר היה מודה ללוקח שלא פרע ועוד נראה דאפי' יש עדים אחרים או שחייב מודה אפ"ה קניס ר"מ דהכי משמע דאין גובה קרן דומיא דרבית ובתוספתא שם נמי משמע דאפילו במלוה על פה קניס דקתני המלוה את חבירו ברבית ובא לפני ב"ד קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית שהיה ר"מ אומר שטר שיש בו רבית כו' ובפ' המניח ב"ק דף ל: נמי מדמינן לההוא דקנסו גופן משום שבחן דמפסיד גוף הממון הוא הדין דקניס בגוף המלוה אע"פ שיש לדחות דהתם עבירה נעשית בגוף הממון יותר מכאן דכאן עיקר עבירה בשטר כדאמרינן התם משעת כתיבה עבד ליה שומא ולכך לא קנסו אלא בשטר ומיהו רבנן נראה דודאי לא קנסו כלל ומשמע לכאורה דגבי לרבנן בשטר קרן אפילו ממשעבדי ור"מ נמי לא פליג אלא משום דקניס ותימה דאמאי אין העדים פסולים כיון שעוברים על לא תשימון שמות כב אע"פ שאין מרויחים יש להם לפסול מידי דהוה אעבריין אוכל נבילות להכעיס דקי"ל סנהדרין דף כז. כאביי דפסול והא דלא חשיב להו בפרק זה בורר סנהדרין דף כד: ה"נ לא חשיב לוה אלא הוי בכלל מלוה הבאה ברבית כדמפרש התם. מלוה הבאה ברבית והוא הדין נמי עדים בכלל ואין לפרש כגון שאין רבית מפורש בשטר אלא כתב סתם פלוני חייב לפלוני מנה וכללו הקרן עם הרבית והעדים לא ידעו דא"כ בסמוך דקאמר ר' יוחנן דמודו רבנן בשטרי חוב המוקדמין גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ה"נ נגזור שמא יגבה רבית בתורת קרן ואין לומר נמי דכיון שהרבית מפורש בשטר אין העדים עוברין על לא תשימון כיון דיודעין העדים דבית דין לא יגבו על ידם רבית ולכך השטר כשר והא דתנן במתני' לקמן בבא מציעא דף עה: דעדים עוברין היינו כשאין ניכר הרבית בשטר ויודעים עדים שיש בו רבית דהא אהאי שטרא גופי' אמרי' בפרק המניח ב"ק דף ל: ובפרק המוכר פירות ב"ב דף צד: ושם ד"ה וחכמים דמשעת כתיבה עבד ליה שומא וי"ל דאיירי הכא ברבית דרבנן ולא מיפסלו באיסור דרבנן כיון שאין מרויחים כלום אע"פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים אי נמי אפי' ברבית דאורייתא יש להכשיר דשמא לא תשימון לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים ולכך כשרים כדאמרינן נמי לעיל בבא מציעא דף ה: לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו אבל קשה ההיא דשטרי חוב המוקדמים היאך העדים כשרים דמוקמינן לה כר"מ אבל לרבנן גובה מזמן שני ולר"מ נמי היה גובה אי לאו משום דקניס ורבי יוחנן נמי לא קאמר דפסולים לרבנן אלא משום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון והלא העדים הללו במתכוין חתמו שקר והקדימו את הזמן וי"ל כגון שיש עדים שמעידין עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות או כגון שאומרים טעינו בשנת המלך אי נמי בשיפורא בין מלא בין חסר ולא הזכירו בשטר בכמה בשבת אלא בכמה בחדש:

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אך השאלה היא ביחס לזה שאוכל נבלות להכעיס, מתוך כפירה, אביי אמר: פסול לעדות, ואילו רבא אמר: כשר. ומסבירים את השיטות.

9 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

וחכמים אומרים גובה את הקרן. משמע שגובה ע"פ השטר ואפי' ממשעבדי וקשה לר"י דלמה השטר כשר כיון שהעדים עוברין על לא תשימון כדתנן באיזהו נשך ב"מ דף עה: ואע"ג דאינן עדי חמס שאין מרויחין כלום הא קיימא לן כאביי סנהדרין כז. דעבריין אוכל נבלות להכעיס פסול והא דלא תני בזה בורר שם דף כז: ה"נ לא תנא לוה אלא בכלל מלוה הוא כדמפרש התם דף כה. בגמ' מלוה ברבית מלוה הבאה לו ברבית ואין לומר דמיירי כגון שאין ניכר הרבית בשטר אלא כתב סתם פלוני לוה מפלוני מנה והעדים היו סבורים שהיה הכל קרן ואח"כ נודע שהיה בו רבית דהא בפרק איזהו נשך ב"מ דף עב. ושם משני ר' יוחנן אההיא דשטרי חוב המוקדמין פסולין אפי' תימא רבנן גזרה שמא יגבה מזמן ראשון ואם אין ניכר הרבית בשטר שיש בו רבית נמי נגזור שמא יגבה גם הרבית בתורת קרן ואין לומר דלכך כשרין שלא עשו שומא כיון שניכר הרבית מתוך השטר לא יבא לגבות הרבית ע"י שטר זה והא דתנן באיזהו נשך שם דף עה: שהעדים עוברים בלא תעשה היינו כשאין הרבית בשטר ניכר דהא אמר בשמעתין ובהמניח ב"ק דף ל: ושם דמשעת כתיבה עבד ליה שומא א"כ בשטר זה עוברין בלא תעשה וי"ל דלא תשימון לאינשי במלוה ולוה וערב משמע להו ולא עדים ולהכי לא מיפסלי כדאמרי' ב"מ דף ה: לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו א"נ כגון שיש עדים שהיו אנוסין מחמת נפשות וכן י"ל בשטרי חוב המוקדמין דאית דמוקי לה כר"מ אבל לרבנן כשרין ואפי' ר"מ אינו פוסל אלא מטעם קנס ואמאי והלא עדים פסולים הן שחתמו על השטר מוקדם אלא י"ל שיש עדים שהיו אנוסין מחמת נפשות א"נ י"ל דהתם כגון שאומרים טעינו בשנות המלך ואומר ר"י דהלכה כרבנן דאע"ג דקיי"ל כר"מ בגזירותיו עירובין מז. דוקא בגזירותיו אבל לא בקנסותיו וכן פסקו הלכות גדולות מטעם זה כרבנן דר"מ יבמות לז. במעוברת חבירו ומינקת חבירו:

9 תועפות ראם פתח ↗

קג"ם דלא כרש"י בפי' התורה ועיי"ש ברמב"ן שתפס על פרש"י ועיין רמב"ם פ"ו מהל' ע"ז ה"ג וכ"מ ולח"מ שם ועיין בסה"ד סדר תו"א ערך רבא סי' ט' בסדר הדורות החדש שכ' ואולי מ"ם דקג"ם אליבא דרש"י הוא מולך עכ"ל ואף דבסנהדרין כ"ז א' גבי מומר או"נ להכעיס דפליגי אביי ורבא אמרו שם להדיא והלכתא כוותי' דאביי עיין מש"כ לעיל סי' כ"ו אות צ' בביאורי והפנים יפות ויקרא י"ח כ"א כ' לתרץ פרש"י דס"ל דודאי ל"פ אביי ורבא מבציאות כיצד סדר עבודתו אע"כ דיש מהן עושין כך ויש מהן עושין כך ול"פ אביי ורבא אלא לענין חיוב מיתה ובמעבירו ברגל אין בו דין מיתה אלא אזהרה לבד דאיכא לאו אחר בפ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש עיי"ש.

8 מוּמָר אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל.

9 לְהַכְעִיס – אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, רָבָא אָמַר: כָּשֵׁר.

8 יד רמה פתח ↗

והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו יו"ד יאוש שלא מדעת באלו מציאות עי'ן עד זומם למ"ד לחי העומד מאליו בפ' מבוי שהוא גבוה קו"ף קידושין שאין מסורין לביאה בהאומר לשלוחו גימ"ל גלויי דעתא בגיטא בהשולח גט לאשתו מ"ם מומר אוכל נבלות להכעיס:

8 תוספות על בכורות פתח ↗

אימר דא"ר מאיר לחששא כו' - מתוך הלשון משמע דאליבא דר' מאיר קאמר ולא סבירא לן כוותיה אלא אפילו במוחזק עובר על דבר א' לא הוי חשוד על כל התורה כולה ואע"ג דבפרק זה בורר סנהדרין דף כז. אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ומוקים לה כרבי מאיר וקיימא לן כוותיה דהוא מיע"ל קג"ם היינו דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשיד ומיהו ר' מאיר דקאמר התם עד זומם פסול לכל התורה כולה ה"נ הוה מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר' יוסי דאפילו עד זומם נמי מכשר לדיני נפשות כשהוזם בדיני ממונות:

8 תוספות על סנהדרין פתח ↗

לרצונו רשע הוא - ואע"ג דרבא בעי רשע דחמס בפרק זה בורר לקמן סנהדרין דף כז. האי כמו רשע דחמס הוא דומיא דאוכל נבילות לתיאבון כיון שעובר להנאתו על דעת קונו כמו כן היה עושה בשביל הנאת ממון ומעיד שקר והא דאמר התם דף כו: החשוד על העריות כשר לעדות פירש בקונטרס לאו דאיכא סהדי שבא על הערוה אלא שהוא גס בעריות ומתייחד עמהן והאי דקאמר ארבעים בכתפיה וכשר היינו משום דמלקין על ייחוד כל העריות חוץ מאשת איש דמלקין על לא טובה השמועה אי נמי התם כשר משום דיצרו תוקפו כ"כ וחשוב כאנוס אבל ארביעה אין יצרו תוקפו כ"כ א"נ ה"נ יצרו תוקפו וכשר לעדות אחרת ולא ארביעה דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו והא דפריך בפ"ק דמכות דף ו. ושם נרבע יציל אין לפרש יציל לפי שהוא פסול מחמת ששונא הרובע שרבעו לאונסו שכך היה נראה לפרש דומיא דהרוג יציל דהכי מוכח דלאונסו כשר ואין שונאו כמו הרוג ועוד דהרוג גופיה מצינא לפרש דלא מיפסל מחמת שנאה אלא מחמת שהוא טריפה ואינו ראוי להעיד ונראה לפרש דהתם מנרבע לרצונו פריך ואע"ג דלרבא כשר התם איירי שיש עדים שנרבע לרצונו דאז אינו ראוי להעיד והוי נמצא עד אחד מהן פסול ועדותן בטלה וק"ק כיון דבנרבע לרצונו איירי בחנם נקט לבסוף הורג ורובע יציל פירוש יצילו על עצמם דמנרבע לרצונו דמיירי ביה הוי מצי למיפרך אכתי שיציל את עצמו וי"מ דמהרוג ונרבע כשהם קרובים פריך דיציל וכ"ת ה"נ הא כתיב ביה שמות כ״א:ט״ו מכה אביו ואמו וגו' אף על פי שהוא קרוב ונרבע נמי כתיב ערות אביך ואיכא למאן דדריש לקמן סנהדרין דף נד. ערות אביך ממש:

9 תוספות על שבועות פתח ↗

ואפי' שבועת שוא. הק' ר"ת דבפרק זה בורר סנהדרין דף כז. ושם אמרינן עבריין אוכל נבילות להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן ופריך מדתניא אל תשת רשע עד אלו הגזלנים ומועלין בשבועה מאי לאו אחת שבועת שוא ואחת שבועת ממון אלמא לא בעינן רשע דחמס לא אידי ואידי שבועת ממון והשתא אמאי לא פריך ממתני' דפסל בהדיא נשבע לשוא לשבועה ולא פליג שום תנא וה"ה דיפסל לעדות וי"ל דהתם גבי עדות מכשרינן נשבע לשוא כיון דלא הוי רשע דחמס אבל הכא שהוא כבר רע לבריות אם הוא משקר וכופר ממון וכבר משנשבע לשוא הוי רע לשמים הלכך הוי פסול לשבועה:

9 תוספות על בבא קמא פתח ↗

וחכמים אומרים גובה את הקרן כו'. משמע שגובה ע"פ השטר אפי' ממשעבדי וקשה לר"י למה השטר כשר כיון שהעדים עוברים על לא תשימון אע"ג דאינם עדי חמס דאין מרויחין כלום הא קי"ל כאביי סנהדרין דף כז. דמי שאוכל נבלות להכעיס פסול והא דלא תני לה בזה בורר שם כד: ה"נ לא תני לוה אלא בכלל מלוה איתיה כדמשמע התם בגמרא גבי מלוה ברבית מלוה הבאה ברבית ואין לומר דמיירי באין ניכר הרבית בשטר אלא כתוב סתמא פלוני חייב לפלוני מנה וסברו העדים שהכל קרן ואח"כ נודע שהוא רבית דבפרק איזהו נשך ב"מ דף עב. ושם מתרץ ר' יוחנן עלה דההיא דשטרי חוב המוקדמין פסולין אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ואי אין ניכר בשטר שיש בו רבית נמי לגזור שמא יגבה רבית במקום קרן ואין לומר שלכך הן כשרים שלא עשו שומא כיון שניכר מתוך השטר הרבית לא יבא לגבות הרבית על ידי שטר זה והא דתנן באיזהו נשך שם עה: שהעדים עוברים בלא תעשה היינו כגון שאין ניכר הרבית מתוך השטר דהא אמרי' בשמעתין דמשעת כתיבה עבד ליה שומא א"כ בשטר זה עוברים בלא תעשה וי"ל דלא תשימון עליו נשך לאינשי במלוה ולוה וערב משמע להו ולהכי לא מפסלי בהכי כדאמרינן שם דף ה: לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו א"נ כגון שיש עדים שהם אנוסין מחמת נפשות וכן צ"ל בשטרי חוב המוקדמים דיש מעמידין אותה כר"מ אבל לרבנן כשרים ואפי' רבי מאיר אין פוסל אלא מטעם קנס ואמאי הלא עדים פסולים הם שחתמו על שטר מוקדם אלא י"ל שיש עדים שהיו אנוסים מחמת נפשות א"נ כגון שאמרו טעינו בשנת המלך ואומר ר"י דהלכה כרבנן אע"ג דקי"ל כתובות דף ס: כר' מאיר בגזירותיו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו וכן פסקו הלכות גדולות כרבנן דר"מ מטעם זה במעוברת חבירו ומינקת חבירו יבמות לו::

9 נועם ירושלמי על בבא מציעא פתח ↗

עוד שם מודה ר' יוחנן שאם הי' השטר קיים דמגבין לי' ונראה לי לבאר דקאמר אליבא דר' יוחנן דריבית קצוצ' אינה יוצאה בדיינים א"כ לא הוי לאו הניתק לעשה דהא אינה יוצאה בדיינים: וא"כ איך כשר השטר לגבות בו הא העדים פסולין דבשלמא אי ריבית קצוצה יוצאה בדיינים א"כ הוי לגבי מלוה לאו הניתק לעשה להחזיר הריבית ואעפ"י שזהו רק לגבי המלו' אבל לא להעדי' אעפ"כ איפשר לומר כיון דהוי לאו הניתק לעשה לגבי לוה ע"כ אפי' העדים נמי אינם לוקי' וכמו שכתבו התו' בחולין ד' פג בד"ה הזורע כלאי' לוקה תימא דמשמע הכא דבחד כלאים לא לקי אלא חדא ואמאי לא לקי נמי משום לא תסיג גבול רעך דלענין כלאים כו' ויש לומר כיון דאתא נמי לאזהרה דמסיג גבול אין לוקין על השגת גבול רעך דניתן להישבון ועיין בט"ז בחוה"מ ס' צז על הא שהקשו במשכון דבעני איכא עשה אבל בעשיר דליכא עשה א"כ אמאי נא לקי וכ' הט"ז כיון דהלאו כולל בין עני בין עשיר וגבי עני ניתק לעשה גם בעשיר ליכאמלקות ועיין ע"ז בהקצה"ח ס' צ"ז מה שכתב שם וא"כ אי ריבית קצוצה יוצאה בדייני' א"כ הוי לאו הניתק לעשה וכמו דאמרי' בב"מ ד' סב תנאי היא דתני' ר' נחמי' ור' אלעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב מפני שיש בהם קום עש' ופירש"י וה"ל לאו הניתק נעשה מאי קום עשה לאו משום דאמרינן להו קומו אהדורו מכלל דת"ק סבר לאו בני אהדורי נינהו וע"כ אי אמרינן דריבית קצוצה יוצאה בדיינין ע"כ כיון דהוי לאו הניתק לעשה ע"כ העדים נמי לא לקי וע"כ העדים כשירים אבל לר' יוחנן שסובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים א"כ לא הוי לאו הניתק לעשה וא"כ אם השטר קיים לא יגבה וכמו שהקשו התוס' בב"ק ד' ל' בד"ה וחכמים אומרים גובה את הקרן משמע שגובה ע"י השטר אפילו ממשעבדי וקשה לר"י למה השטר כשר כיון שהעדי' עוברי' על לא תשימון אע"ג דאינם עידי חמס דאין מרויחין כלום הא קייל"ן כאביי בסנהדרין ד' כז דהאוכל נבילות להכעיס פסול כו' ותירצו דלא תשימון עליו נשך כו' במלוה ולוה וערב משמע להו ולהכי לא מפסלי:

« סנהדרין כ״ו ע״ב סנהדרין כ״ז ע״ב »