1הפודה מעשר שני שלו הן שהוא מקרקע שלו הן שנפל לו בירושה הן שניתן לו במתנה מוסיף חומש והוא שמחלל ופודה שוה ארבעה בחמשה ואפילו פדה על ידי שלוחו ופדאו שלוחו במעות של בעל הבית הרי שלוחו כמותו ומוסיף חומש ומעתה אם פדאתהו אשתו במעות שלו מוסיף חומש אפילו בנכסי מלוג שמכל מקום המעשר שלו הוא לגמרי שבכלל הפירות הוא אבל אשה פנויה פודה מעשר שני שלה בלא חומש שנאמר איש ממעשרו ולא אשה ממעשרה ומה שאמרו בספרי ואם גאול יגאל לרבות את האשה פירושו בנשואה שמוספת חומש במעשר הבעל ומתורת שליחותו שביארנו הקנה אחד מעות לאשה ואמר לה על מנת שתפדי בו מעשר שני של בעליך הרי אמרו לא קנה יתהון בעל והרי פדיון זה שלא במעותיו ואין זה שליחותו ולפיכך פודה בלא חומש מת אביה וירשה ממנו מעשר שני הואיל ומעשר ממון גבוה הוא זכה בו הבעל שלא חלה עליו תקנת חכמים ולפיכך כשפודתהו אע"פ שבמעות הבעל פודתהו אינה מוספת חומש שאין זה מעשרו והרי הוא מעשר לזה ומעות לזה וכן הבעל עצמו פודהו בלא חומש:2עבד כנעני יוצא בראשי איברים ר"ל שכל שהכהו בכונה וחסרו שן או עין או אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שהם בגלוי ואינן חוזרים יצא לחירות ואע"פ שלא הוזכרו בתורה אלא שן ועין לא הזכירם אלא ללמד מהם על האחרים שיהא חסרונם מום שבגלוי ואינו חוזר ואף שני אלו הוצרכו שאלו נאמר שן ולא נאמר עין הייתי אומר אפילו שן דחלב ר"ל שהעבד קטן קמ"ל עין מה עין שאינו חוזר אף שן דוקא שאינה חוזרת כגון שן של גדול ואם תאמר עין ולא תאמר שן הייתי אומר מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו אבל שן לא אפילו של גדול קמ"ל שן ומכאן אמרו לעשרים וארבעה איברים והם עשרים אצבעות שבידים ורגלים וראשי האזנים וראש החוטם וראש הגויה ובאשה ראשי הדדים: