מאירי על קידושין י״ט ב

1 כבר ביארנו במצות ייעוד שאומר לה בפני שנים הרי את מקדשת לי או לבני בכסף שקבל אביך בדמיך ואין צריך שיהא ביום שהות כדי לעשות עמו שוה פרוטה אלא כל שלא עבר היום כגון בסוף שש סמוך לשקיעת החמה דיו ומשיעדה נוהג בה מנהג אישות ואינו כופה אותה למנהג שפחות:

2 מאחר שביארנו שמעות הראשונות לקדושין נתנו כל שרצה האדון לייעדה הרי היא מקדשת למפרע משעת קניה מעתה אם הלך האב וקדשה לאחר ורצה האדון וייעד אין קדושי האב לאותו אחר כלום אין הדבר דומה אלא לאומר לאשה הרי את מקדשת לי מעכשו ולאחר שלשים ובא אחר וקדשה בתוך שלשים שאינו כלום ואינו כאומר התקדשי לי לאחר שלשים שאם בא אחר וקדשה בתוך שלשים מקדשת אלא הרי הוא כמעכשו ואע"פ שלא הזכיר לה זמן אין קפידא בכך שאף האומר מעכשו ולכשארצה לכשירצה מיהא מקדשת למפרע וכן כתבו גדולי הדורות בנותן מתנה מהיום לכשארצה שאם נתרצה מתנתו מתנה למפרע מאותו היום ומכל מקום אני מפקפק בה ואם מזו של אשה הרי מכל מקום זמן עבודתה ר"ל שש שנים הוא כאלו נזכר בפירוש:

3 קדשה האב קודם שייעדנה האדון ואף האדון לא יעדה ועברו שש שנים הרי קדושי האחר נגמרין תיכף שיצאה לחירות ונעשית ארוסתו באי זה צד יציאת חירות שבה ואין קדושי אחר תופשין בה:

4 לענין ביאור מה שאמרו כאן לר' יוסי בר' יהודה מהו דתימא הא לא אמר לאחר שלשים כך פירושו מהו דתימא הואיל ולענין ייעוד לא הזכיר שתתייעד לו לכשירצה או לזמן פלוני יש לומר שהקדושין מתחילין משעת מכירה והראייה שהרי מייעדה בלא רשות אב אלא שאין גומרים עד שייעד כשיעור מלאכה של שוה פרוטה ואם כן הרי הוא כעין מעכשו ואם קדשה לאחר יש לדון בו שיהיו קדושי ספק קמ"ל:

5 המוכר את בתו ופסק עמו שלא לייעד אם רצה האדון לייעד מיעד שהרי המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא אם כן בדבר שבממון וכמו שאמרו המקדש על מנת שאין לו עליו שאר כסות ועונה בדבר שבממון כגון שאר וכסות תנאו קיים אבל בעונה תנאו בטל וגדולי המפרשים כתבוה בהגהותיהם במסכת כתבות פרק הכותב שלא אמרו בדבר שבממון תנאו קיים אלא כשמתנה על מנת שאין לך עלי שאר וכסות כלומר שאע"פ שאת זוכה בהם תמחלי אותם לי אבל אם אומר על מנת שאיני חייב לך בשאר כסות לא אמר כלום וכעין מה שאמרו בראשון של מכות בענין על מנת שלא תשמטני בשביעית:

6 מכירת אמה לפסולים או אף לקרובים כל שיהא שם צד ייעוד או לאדון או לבנו כבר ביארנוה שהיא מותרת וגדולי המחברים כותבים שאינו מייעד שתים כאחת שנאמר יעדה וכן ביארנו שהאב מקבל קדושי בתו אף בנערותה אבל אינו מוכרה אלא בקטנותה: