מאירי על קידושין י״ט א

« מאירי על קידושין י״ח ע״ב מאירי על קידושין י״ט ע״ב »

1 קידושין פתח ↗

בָּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁמְּיַיעֵד אָדָם לִבְנוֹ קָטָן? ״בְּנוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, בְּנוֹ כָּל דְּהוּ, אוֹ דִילְמָא בְּנוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ, מָה הוּא גָּדוֹל – אַף בְּנוֹ גָּדוֹל? אָמַר רַבִּי זֵירָא: תָּא שְׁמַע: ״אִישׁ״ – פְּרָט לְקָטָן. ״אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ״ – פְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן. וְאִי אָמְרַתְּ מְיַיעֵד, אִם כֵּן מָצִינוּ אִישׁוּת לְקָטָן.

2 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי: אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר זְעֵירִי: הַכֹּל מוֹדִים בְּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבִּיאָתוֹ בִּיאָה, פָּחוֹת מִבֶּן שְׁמֹנֶה שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ בִּיאָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּבֶן שְׁמֹנֶה, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּמְרִינַן מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: לָא גָּמְרִינַן מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים.

3 קידושין פתח ↗

אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: אוֹמֵר אָדָם לְבִתּוֹ קְטַנָּה ״צְאִי וְקַבְּלִי קִידּוּשַׁיִךְ״, מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.

1 כשהאב מייעד את האשה לבנו אינו מיעד אלא לבנו גדול וצריך שייעד מדעת הבן ושהבן יהא נותן לאב רשות ליעדה ואחר כך אומר לה האב בפני שנים הרי את מקדשת לבני בכסף שקבל אביך בדמיך וכן אינו מיעד לא לו ולא לבנו אלא מדעתה אע"פ שכבר קבל אביה מעותיה והרי האב יכול לקדשה על כרחה הואיל ולא קדשה להדיא אינו מייעד אלא מדעתה כך היא שיטתנו ומכל מקום גדולי הרבנים מפרשים שצריך להודיעה ולהזמינה לכך אלא שמכל מקום אי אפשר לה לעכב וכן כתבוה גדולי הדורות וקצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו למטה שאם קדשה האב לאחר ורצה האדון וייעד אין קדושי האב לאותו אחר כלום אלא שאיפשר שאף לדעתנו האב מיהא אינו יכול לעכב ואם מת האדון אין כאן ייעוד שהרי זכתה בעצמה וכן אם שקעה חמה בסוף שש אין כאן ייעוד הא קודם שקיעת החמה אפילו לא היה שהות ביום כדי לעשות עמו פרוטה מקדשת שהרי לא בעבודה שיש לו עליה הוא מקדשה אלא בכסף שקבל אביה כמו שהתבאר ומכל מקום אם באה לצאת בגירעון כסף צריך שיהא שהות ביום בכדי לעשות עמו פרוטה לקיים בה גירעון כסף:

2 קטן הבא על אשת איש פטור ומכל מקום אם הוא בן תשע שנים ויום אחד היא חייבת כמו שביארנו בסנהדרין וגדול הבא על אשת קטן פטור שאין לו אישות ואף היא פטורה אפילו יבם בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו שקנאה הבא עליה פטור כמו שביארנו במקומו:

3 אומר אדם לבתו צאי וקבלי קדושיך ופירשוה רבותי אף מאדם שאינו ידוע אלא שיאמר לה צאי וקבלי ממי שתרצי אע"פ שאין לך יד והריני כאלו קבלתים והדברים זרים שאם כן הרי זה תורת שליחות ואין שליחות לקטן אלא שהדברים נראים כמו שפירשוה חכמי ההר והוא שהאב אמר למקדש תן הקדושין לבתי ותתקדש לך והרי זה כאומר תנם על גבי הסלע או לכלב שבסלע שלו וכלב שלו מקדשת אבל אם לא אמר האב למקדש כך אינה מקדשת וקבלה שלה כמו שאינה ואע"פ שבאמה העבריה אינו אומר לו כן לדעת האומר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו הואיל ומשמכרה זכה בייעודה סתם הדברים כך הם ואע"פ שדבר זה לא נאמר בגמרא אלא לר' יוסי בר' יהודה שאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ואין הלכה כן זו מכל מקום הלכה היא ולאו למימרא שחכמים חולקים בה אלא שלא למדנוה מדבריהם וגדולי הפוסקים לא הביאוה ואפשר שהניחוה מצד שמפקפקים בה אחר שאותה שהוציאה ממנה אינה הלכה אלא שכל הגאונים מסכימים לפסוק כן וכן המקדש במלוה שלה שיש עליה משכון שמקדשת אע"פ שמדברי ר' יוסי למדנוה הסכימו כל הגאונים שהלכה היא וכבר כתבנו בה די הצורך למעלה:

« מאירי על קידושין י״ח ע״ב מאירי על קידושין י״ט ע״ב »