ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא י״ד

1 ואם בא לחתוך — חותך. ותוהים: מאי קאמר מה הוא אומר? מדוע הוזכר כאן ענין החיתוך? ומשיבים: הכי קאמר כך אמר: שעושה את הדברים באופן זה שאם מסיים מלמטה מתחיל מלמעלה מיד, כך שאם בא לחתוך — חותך, שאם לא יתחיל את הספר הבא אחריו בראש העמוד הבא — לא יוכל לחתוך את הספר.

2 ורמינהי ומשליכים, מראים סתירה מההלכה ששנינו בברייתא זו על מה ששנינו בברייתא אחרת, בה נאמר שצריך להניח קלף בתחלת ספר וסופו — כדי לגול. ונברר: כדי לגול מאי מה? אי אם כדי לגול עמוד — קשיא קשה ממה שאמרו בברייתא הראשונה שבסופו צריך להיות כדי לגול הקף, אי אם הכוונה היא כדי לגול הקף — קשיא קשה ממה שאמרו שם שצריך שיהיה בתחילתו כדי לגול עמוד!

3 אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני שנה, שנאמר הדבר באופן כללי סתמי שצריך שישאר קלף כדי לגול, כל דבר בהתאם לדין המיוחד שלו, בתחילתו כדי עמוד ובסופו כדי היקף.

4 רב אשי אמר: כי תניא ההיא כאשר שנויה אותה ברייתא ששני הצדדים שווים לגלילה — הרי זה בספר תורה. כדתניא כמו ששנויה ברייתא: כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן שכך ראוי לגלול אותם, וספר תורה נגלל משני צדדיו לאמצעיתו ולצורך כך עושה לו עמוד אילך ואילך, משני הצדדים של הספר. אמר ר' אליעזר בר' צדוק: כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם, שבשני הצדדים היו עמודים, על מנת שיהא הספר גלול באמצעו.

5 א תנו רבנן שנו חכמים: אין עושין ספר תורה לא שיהא ארכו גובהו יותר על הקיפו בזמן שהוא גלול, ולא הקיפו יותר על ארכו, אלא אורכו והיקפו צריכים להיות זהים. שאלו את רבי: שיעור אורכו של ספר תורה בכמה? אמר להן: בגויל עור — ששה טפחים. שאלוהו: בקלף בכמה? אמר להם: איני יודע.

6 מסופר: רב הונא כתב שבעין שבעים ספרי דאורייתא ספרי תורה בעצמו, ולא איתרמי ליה הזדמן לו אלא חד אחד שהיה אורכו בדיוק כהיקפו. רב אחא בר יעקב כתב ספר תורה חד אמשכיה דעיגלי אחד על עורות של עגלים ואיתרמי ליה והזדמן לו שיהיו אורכו והיקפו שווים. ומכיון שהצליח כך כך יהבו ביה רבנן עינייהו נתנו בו חכמים עיניהם בקנאה, ונח נפשיה ונחה נפשו, נפטר מחמת זה.

7 אמרו ליה רבנן לו חכמים לרב המנונא: כתב ר' אמי ארבע מאה ספרי תורה. אמר להו להם: דילמא שמא רק את הפסוק "תורה צוה לנו משה" דברים לג, ד כתב, ולא ממש ארבע מאות ספרי תורה, שקשה לומר שיספיק אדם לכתוב כל כך הרבה. ובדומה לכך מסופר: אמר ליה לו רבא לר' זירא: נטע ר' ינאי ארבע מאה כרמי ארבע מאות כרמים. אמר ליה לו: דילמא שמא לא כרמים גדולים ממש, אלא כדי שיעור הכרם הקטן ביותר שנזכר בהלכה, שהוא שתים, שתי גפנים, כנגד שתים, ואחת, חמישית, יוצא זנב, כלומר, יוצאת ונמשכת מחוץ לריבוע.

8 מיתיבי מקשים על מה ששנינו פה לגבי אורך ספר תורה, ממה ששנינו בברייתא: ארון הברית שעשה משה, אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, והוא נמדד באמה בת ששה טפחים; ולפי זה אורכו חמישה עשר טפחים, רוחבו תשעה טפחים, וקומתו תשעה טפחים.

9 והלוחות, ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים ועביין שלשה טפחים, והיו הלוחות מונחות לאורך, זו אחר זו, כנגד ארכו של ארון. אם כן, כמה לוחות אוכלות תופסות בארון? — שנים עשר טפחים, שאורך כל אחד מן הלוחות היה ששה טפחים. נשתיירו שם שלשה טפחים פנויים באורכו, שהוא סך הכל חמישה עשר טפחים, צא מהן הוצא מן החשבון עוד טפח אחד, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה שהוא עובי עץ הארון עצמו — נשתיירו שם שני טפחים שבהן ספר תורה שכתב משה מונח. ומנין שהיה מונח שם ספר תורה?

10 שנאמר: "אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה" מלכים א ח, ט; מאי מה פירוש "אין בארון רק"? הרי זה מיעוט אחר מיעוט "אין", "רק", ולפי כללי מדרש ההלכה אין מיעוט אחר מיעוט בא אלא כדי לרבות דבר אחר, ומה הוא מרבה? ספר תורה שמונח בארון.

11 ואומרים: בהסבריך עד כאן פירנסת מילאת את כל חלל הארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו: כמה לוחות אוכלות בארון שרוחבו תשעה טפחים? — ששה טפחים, נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח, שחציו לכותל זה וחציו לכותל זה לעובי עץ הארון עצמו — נשתיירו שם שני טפחים, ולמה עשו אותם? — כדי שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק, אלו דברי ר' מאיר.

12 ר' יהודה אומר בשיטה אחרת: כל המידות הללו היו באמה בת חמשה טפחים; ולפיכך אורך הארון שנים עשר וחצי טפחים, ורוחבו שבעה וחצי, וקומתו שבעה וחצי. והלוחות, ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה, והן מונחות באורכו של ארון; כמה לוחות אוכלות בארון לאורכו? — שנים עשר טפחים, נמצא שנשתייר שם חצי טפח, שהוא שלוש אצבעות אצבע לעובי כותל זה ואצבע לעובי כותל זה.

13 פירנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו שהיה שבעה טפחים ומחצה: כמה לוחות אוגדות משתמשות בארון? — ששה טפחים, נשתייר שם טפח ומחצה. צא מהן חצי טפח, אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה — נשתייר שם טפח שבו עמודין של כסף עומדין מונחים, שנאמר: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן" שיר השירים ג, ט–י שפירשוהו כרמז לארון הברית "אפריון" שעשה ה' "מלך שהשלום שלו".

14 וארגז ששיגרו בו פלשתים דורון מתנה לאלהי ישראל מונח מצדו של הארון, שנאמר: "ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך" שמואל א ו, ח. ועליו על הארגז הזה היה ספר תורה מונח, שנאמר: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה'" דברים לא, כו. ונדייק: מצד הארון הוא מונח ולא בתוכו. ומעתה

15 מה אני מקיים כיצד אני מפרש את מה שנאמר "אין בארון רק" מלכים א ח, ט, שמכאן למדנו, לשיטת ר' מאיר לעיל, שהיה בארון עוד משהו מלבד הלוחות עצמם? — לרבות

16 שברי לוחות הראשונים שמונחים בארון. עד כאן לשון הברייתא. וכך יש להקשות ממנה: ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך לומר כדברי רבי לעיל, שספר תורה הקיפו ששה טפחים, מכדי הרי כל דבר עגול שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, ולפיכך רוחב ספר שהיקפו ששה טפחים הריהו שני טפחים, וכיון שספר התורה לאמצעיתו נגלל, שיש לו שני צדדים גלולים, נפיש ליה מתרי טפחא יש יותר משני טפחים בגלל רווחא דביני ביני הרווח שנמצא ביניהם בין היריעות, בגלל הגלילה הכפולה, ואם כן בתרי פושכי היכי יתיב בשני טפחים שנותרו באורך הארון, לשיטת ר' מאיר, איך יושב, מונח, הספר?

17 אמר רב אחא בר יעקב: ספר עזרה הספר שהיה בארון לתחלתו הוא נגלל, כלומר, על עמוד אחד בלבד, ונמצא שרוחבו שני טפחים בלבד. ומקשים: ואכתי ועדיין תרי בתרי היכי יתיב שני טפחים בתוך שני טפחים בדיוק איך הוא יושב? הרי אי אפשר להכניס אותו! אמר רב אשי: דכריך ביה פורתא וכרכיה לעיל שכורך, גולל, ממנו מעט מן הספר, וכורך אותו למעלה מעל הספר.

18 עד כאן לענייננו, ומעתה ממשיכים לדון בפרטי הברייתא, ושואלים: ולדעת ר' יהודה, מקמי דליתי לפני שהובא הארגז הזה שנתנו הפלישתים, ספר תורה היכי הוה יתיב איך היה יושב, מונח? ומשיבים: דפא הוה נפיק מיניה מדף היה יוצא ממנו מן הארון ויתיב עילוה והיה יושב, מונח, עליו ספר תורה. ושואלים: ור' מאיר, שסבור שספר התורה מונח היה בתוך הארון, האי זה הכתוב "ושמתם אותו מצד ארון" דברים לא, כו מאי עביד ליה מה עושה הוא בו? ומשיבים: ההוא מיבעי ליה אותו כתוב נצרך לו ללמד דמתנח ליה שמניח אותו מצד הלוחות ולא מתנח ביני לוחי ואינו מניח אותו בין שני הלוחות, ולעולם הכוונה בגויה בתוכו של הארון, אבל מן הצד של הלוחות.

19 ושואלים: ולדעת ר' מאיר, עמודין היכא הוו קיימי איפה היו עומדים? ועונים: מבראי מבחוץ מחוץ לארון. ועוד שואלים: ור' מאיר, שברי לוחות שמונחין בארון מנא ליה מנין לו? שהרי מן המילים "אין בארון רק", מהן למד ר' יהודה דבר זה, למד הוא שספר התורה מונח שם. ומשיבים: נפקא ליה יוצא לו הדבר ממה שדרש רב הונא, שאמר רב הונא, מאי דכתיב מהו שנאמר: "ארון האלקים אשר נקרא שם שם ה' צבאות ישב הכרבים עליו" שמואל ב' ו, ב? כפל הלשון "שם שם ה'" מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון.

20 ושואלים: ואידך והאחר, ר' יהודה מה הוא למד מכך? ומשיבים: ההוא מבעי ליה אותו כתוב נצרך לו לכמו שאמר ר' יוחנן. שאמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי: מלמד, שהשם וכל כינויו מונחין בארון.

21 ושואלים: ואידך נמי מיבעי ליה להכי והאחר, ר' מאיר, גם כן צריך אותו לכך! ומשיבים: אין הכי נמי אכן כך הוא גם כן שמכאן יש ללמוד דבר זה. ושואלים: אלא שברי לוחות שמונחין בארון מנא ליה מנין לו? ומשיבים: נפקא ליה יוצא לו הדבר מדתני ממה ששנה רב יוסף. דתני ששנה רב יוסף ברייתא זו: נאמר "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון" דברים י, א –ב — מלמד, שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, שגם הלוחות הראשונים היו מונחים בו.

22 ושואלים: ואידך והאחר, ר' יהודה מה הוא למד מפסוק זה? ומשיבים: ההוא מיבעי ליה אותו פסוק נצרך לו לכמו שאמר ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: מהו שנאמר: "אשר שברת" — אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: יישר כחך ששברת, שגם הקדוש ברוך הוא הסכים שיפה עשה ששיברם.

23 א ואגב הדיון בכתבי הקודש מביאים, תנו רבנן שנו חכמים, סדרן של נביאים כאשר כורכים אותם יחד, כך הוא: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר. ושואלים: מכדי הרי הושע קדים קדם לכל הנביאים שספרי נבואתם נכללים בכתבי הקודש, דכתיב שנאמר: "תחלת דבר ה' בהושע" הושע א, ב, ועל כך תמהו: וכי עם הושע דבר תחלה, ולא דיבר עם נביא אחר לפניו? והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו! ואמר ר' יוחנן כתשובה לכך: שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק זמן בערך, ואלו הן: הושע וישעיה, עמוס ומיכה. ואם כן, כיון שהיה ראשון ליקדמיה להושע ברישא שיקדים את הושע בתחילת ספרי הנביאים!

24 ומשיבים: כיון דכתיב נבואתיה שכתובה נבואתו גבי אצל בסמוך לחגי זכריה ומלאכי בספר אחד של תרי עשר, וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאים הוו היו, לכך חשיב ליה בהדייהו החשיב אותו איתם. ושואלים: וליכתביה לחודיה וליקדמיה ושיכתוב את ספר הושע לבדו ויקדים אותו! ומשיבים: איידי דזוטר מירכס מתוך שהוא קטן, היה

25 אובד. ועוד שואלים: מכדי הרי ישעיה קדים קודם מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה שיקדים את ישעיה ברישא בתחילה! ומשיבים: כיון שספר מלכים סופיה חורבנא סופו מדבר בחורבן וירמיה כוליה חורבנא כולו עוסק בנבואות החורבן, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא תחילתו בענין חורבן הבית וסופו נחמה, בבנין הבית הבא, וישעיה כוליה נחמתא כולו נחמה שרוב נבואותיו הן על הגאולה, סמכינן סומכין אנו, מקרבים חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא חורבן לחורבן ונחמה לנחמה, והסדר הוא: ירמיה, יחזקאל, ישעיה.

26 וממשיכה הברייתא, סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות איכה, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים. ושואלים: ולמאן דאמר ולדעת מי שאומר: איוב בימי משה היה, ליקדמיה שיקדים את איוב ברישא בתחילה! ומשיבים: אתחולי בפורענותא לא מתחלינן להתחיל בפורענות אין אנו מתחילין, ולכן אין מתחילים את הכתובים בספר המדבר על פורענות. ושואלים: רות שפתחו בה, נמי גם כן פורענות היא, שהרי מדובר בה על דברים רעים שאירעו למשפחת אלימלך! ומשיבים: זו היא פורענות דאית ליה שיש לה אחרית של תקוה וגאולה. שאמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה רות? משום שיצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותושבחות.

27 ועוד נאמר בברייתא: ומי כתבן, מי כתב את כל ספרי המקרא? ומפרטים: משה כתב את ספרו ספר התורה, ופרשת בלעם נבואת בלעם שבתורה, ואת ספר איוב. יהושע כתב את ספרו ושמונה פסוקים אחרונים שבתורה שמדובר בהם על מות משה. שמואל כתב את ספרו וספר שופטים וספר רות. דוד כתב את ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, כלומר, שאסף גם דברים של עשרה זקנים חכמים מדורות שונים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי צדק מלך שלם, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף,