ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא ק״נ

1 וכהמשך לדברים אלו אמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר: עשו חכמים מטלטלין שיור אצל עבד, כלומר, לא רק אם שייר האדון קרקע, אלא אפילו אם שייר מיטלטלין כלשהם — הרי הם שיור, ולא יצא העבד לחירות, שאף הוא בכללם. ואולם לא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה שהכותב נכסיו לבניו וכותב לאשתו קרקע כלשהו — איבדה כתובתה, אבל אם נתן לה מיטלטלים — לא איבדה כתובתה. ומכל מקום, מהדין האמור בעבד עולה שקרקע השנויה במשנה היא לאו דווקא קרקע!

2 השיב רב יוסף: התם שם, באותה משנה לגבי עבד, בדין הוא שלא ליתני ישנה קרקע כלל, אלא איידי דתנא רישא מתוך ששנה בתחילה לפני אותה משנה, הלכות הנוגעות לקרקע, ר' עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, וראויה לכתוב עליהם על קרקע זו פרוזבול, ולקנות עמהם אגב קרקעות נכסים שאין להם אחריות, כלומר, מיטלטלים, כאשר הקרקע עצמה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, שהם דרכי הקנין של קרקע, משום הכי קתני כך שנה גם בהמשך קרקע.

3 ועוד הקשה אביי על רב יוסף: וכי כל היכא דתני מקום ששנה "כל שהוא" לית ליה שיעורא אין לו שיעור כלל, עד שתמהת על דברי רב יהודה, שפירש את משנתנו בכדי פרנסתו? והא תנן והרי שנינו במשנה, ר' דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות שגוזזות כל אחת מהן מנה מנה ופרס וחצי — חייבות בראשית הגז לתיתו לכהן, אבל אם היו גוזזות פחות אין מפרישים ראשית הגז. וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן חייבות בכך. ואמרינן ואומרים היינו: וכמה הוא שיעורו של "כל שהן" האמור בדברי חכמים? אמר רב: מנה ופרס בסך הכל, ובלבד שיהו מחומשות, כלומר, שלכל אחת מהן תהא חמישית מכמות זו. משמע ש"כל שהוא" יש לו שיעור מסויים!

4 השיב לו רב יוסף: התם שם בדין הוא שלא ליתני ישנה לשון "כל שהוא", ואיידי דקאמר ומתוך שאמר התנא קמא הראשון, ר' דוסא בן הרכינס שיעורא רבה שיעור גדול אמר איהו נמי הוא גם כן שיעורא זוטרא שיעור קטן, לפיכך קרי לה קורא לו "כל שהוא". אבל במשנתנו יש לומר כי "כל שהוא" — דווקא הוא.

5 א ובענין דינו של עבד, כקרקע או כמיטלטלין, מקדימים: פשיטא פשוט לנו, שאם אמר "מטלטלי לפלניא" לפלוני — כל מאני תשמישתיה קני כלי תשמישו קנה, לבר מחטי ושערי חוץ מחיטים ושעורים שאינם נקראים "מיטלטלים" סתם. אם אמר "כל מטלטלי לפלניא" לפלוני — אפילו חטי ושערי חיטים ושעורים קנה, ואפילו אבן ריחים העליונה שהיא מיטלטלת לפעמים קנה, אף על פי שאין רגילים לטלטלה, לבר חוץ מריחים התחתונה, שהיא קבועה בקרקע ואין מטלטלים אותה כלל, ואותה לא קנה. אם אמר "כל המטלטל נתון לפלוני "— אפילו אבן ריחים התחתונה קני קונה, לפי שהיא ניתנת לטילטול.

6 איבעיא להו נשאלה להם שאלה ללומדים על סמך הדברים הללו: עבדא כמקרקעא עבד כקרקעות או כמטלטלא דמי כמיטלטלים נחשב? אמר ליה לו רב אחא בריה בנו של רב אויא לרב אשי, תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר, ממה ששנינו: המוכר את העיר — מכר בתים, שיחין ומערות, ומרחצאות, ובית הבדין, ובית השלחין שדות מושקים בידי אדם, אבל לא מכר את המטלטלין. ובזמן שאמר: "היא וכל מה שבתוכה", אפילו היו בה בהמה או עבדים — הרי כולן מכורין. ומעתה, אי אמרת בשלמא כמטלטלא דמי נניח אם אתה אומר שהעבד כמיטלטלים הוא נחשב, משום הכי כך לא מיזדבן ברישא אינו נמכר במקרה הראשון, אלא אי אמרת כמקרקעא דמי אם אומר אתה שכקרקע הוא נחשב, אמאי לא מיזדבן מדוע אינו נמכר יחד עם שאר נכסי המקרקעין?

7 ענה לו רב אשי: ואלא מאי מה אתה אומר? כמטלטלא דמי כמיטלטלים הוא נחשב? אם כן מאי מהו לשון "אפילו" האמורה בעבדים, לומר שגם הם בכלל "כל מה שבתוכה"? והרי גם הם בכלל המיטלטלים! אלא מאי אית מה יש לך למימר לומר כדי להסביר לשון זו? שאני מטלטלא דנייד ממטלטלא דלא נייד שונה מיטלטל שנייד ממיטלטל שאינו נייד, ולפיכך היה מקום לומר שעבדים ובהמה אינם בכלל שאר מיטלטלים הנמכרים עם העיר. אם כן, מאותו טעם עצמו, אפילו תימא כמקרקעא דמי תאמר שעבד כקרקע הוא נחשב, שאני מקרקעא דנייד ממקרקעא דלא נייד שונה קרקע ניידת מקרקע שאינה ניידת. ואין איפוא הוכחה ממשנה זו.

8 אמר ליה לו רבינא לרב אשי, תא שמע בוא ושמע פתרון לבעיה זו מן האמור לעיל, ששנינו: הכותב לעבדו כל נכסיו — יצא העבד בן חורין, אם שייר קרקע כל שהוא שלא נתן לו — לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין — עד שיאמר "כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן".

9 ואמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד, ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה. ואמר ליה לו רבא לרב נחמן: מאי טעמא מה טעם הדבר שתיקנו כך? והסביר רב נחמן: עבדא מטלטלא עבד מיטלטל הוא, ומטלטלא למטלטלא הוי ומיטלטל למיטלטל הריהו שיור, ואילו כתובת אשה מקרקעא נכס של קרקע הוא, שהרי היא גובה את כתובתה מן הקרקעות, ומטלטלא למקרקעא לא הוי ודבר שהוא מיטלטל, לקרקע אינו נחשב שיור. ואם כן מכאן יש ללמוד לשאלתנו, שעבד נחשב כמיטלטל!

10 אמר ליה לו רב אשי: אנן אנו לא מטעם שיור אנו דנים בהלכה זו, אלא משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה שאין זו כריתות גט אנו שונים אותה. כלומר, הטעם מדוע בשיור כזה אין העבד משתחרר, אינו משום שעבד נחשב חלק מן הנכסים, אלא משום שהגט באופן זה אינו מנתק לגמרי את הקשר ביניהם, ומשום כך לא חל השחרור.

11 א אמר רבא אמר רב נחמן: חמשה — אין דנים בהם את ההלכות המיוחדות להם עד שיכתבו כל נכסיהם ולא ישיירו, ואלו הן: שכיב מרע, עבדו, אשתו, ובניו, ומברחת.

12 ומבארים: שכיב מרע, דתנן שכן שנינו במשנתנו: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא, אם עמד מחוליו — מתנתו קיימת, לא שייר קרקע כל שהוא — אין מתנתו קיימת.

13 עבדו, דתנן שכן שנינו במשנה: הכותב כל נכסיו לעבדו — יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא — לא יצא בן חורין.

14 אשתו מהו? שאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו — לא עשאה אלא אפטרופא אפוטרופסית לנכסים, ולא התכוון להקנות לה אותם באמת. ודבר זה הוא דווקא כשכותב לה את כל הנכסים בלי שיור.

15 בניו, דתנן שכן שנינו במשנה: הכותב כל נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא — אבדה כתובתה, אבל אם לא כתב להם כל נכסיו — לא איבדה כתובתה.

16 ומברחת נכסיה מבעלה, כלומר, אשה שעומדת להינשא ואינה רוצה שרכושה יעבור לבעלה, הריהי כותבת שטר בו היא מעבירה את נכסיה לאחרים, ובמקרה זה אם תתגרש או תתאלמן מבעלה אמרו חכמים שיחזרו אליה הנכסים. ועל שטר כזה אמר מר: מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה, אבל אם משיירת לעצמה דבר מנכסיה, שאינה מקנה אותו בשטר זה — אינה יכולה לתבוע את הנכסים לכשתתאלמן או תתגרש.

17 ומעירים: ובכולהו ובכל הדברים הללו גם מטלטלי הוי מיטלטלים הריהם נחשבים שיור, לבר חוץ מכתובה, שהכותב לאשתו קרקע עם בניו, אם לא שייר קרקע אלא מיטלטלים — איבדה כתובתה, שהרי לא נותר לה ממה לגבות, לפי דאמקרקעי תקינו רבנן שעל קרקעות תיקנו חכמים את הכתובה, ואולם ממטלטלי ממיטלטלים לא תקון רבנן תיקנו חכמים.

18 אמימר אמר: מטלטלי דכתיבי מיטלטלים שכתובים ומפורשים בכתובה שתגבה מהם את החוב, ואיתנהו בעינייהו והם נמצאים בעינם — הוי הריהם שיור ולא איבדה כתובתה.

19 ב ועוד לענין לשונות של מתנה, אם אמר "נכסי לפלניא" לפלוני — עבדא איקרי "נכסי" העבד נקרא "נכסים", והוא בכלל זה. דתנן שכן שנינו במשנה: הכותב כל נכסיו לעבדו — יצא בן חורין, משמע שגם העבד הריהו כלול בנכסים. ארעא איקרי "נכסי" הקרקע נקראת "נכסים", דתנן שכן שנינו במשנה: נכסים שיש להן אחריות כלומר, קרקעות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, הרי שקרקע קרויה "נכסים". גלימא גלימה וכל שאר בגדים ומיטלטלים איקרי "נכסי" נקראת "נכסים", דתנן שכן שנינו באותה משנה: ונכסים שאין להן אחריות מיטלטלין — אין נקנין אלא בקנין משיכה, משמע שהם נקראים נכסים.

20 זוזי איקרי "נכסי" כספים נקראים "נכסים", דתנן שכן שנינו באותה משנה: ונכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, כשאותם נכסים נקנים בכסף ובשטר ובחזקה, ובכלל זה גם כסף. ומביאים ראיה לדבר: כי הא כמו מעשה זה שרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי היו לו שנים עשר אלפי זוזים בהלוואה שהלווה לאנשי בי חוזאי, אקנינהו ניהליה הקנה אותם לרב שמואל בר אחא שנסע לבי חוזאי אגב אסיפא דביתיה סף ביתו, כדי שיוכל רב שמואל בר אחא לגבות את הכספים, ולכתוב להם שובר על פרעון חובם. כי אתא כאשר בא רב שמואל בר אחא והכסף בידו, שמח רב פפא כל כך עד שנפק לאפיה יצא לקראתו עד המקום תווך. הרי שהמעות נקנות אגב קרקע.

21 שטרא איקרי "נכסי" שטר גם כן נקרא "נכסים", כפי שאמר רבה בר יצחק: שני סוגי שטרות הן בהעברת קרקע: אם אמר לעדים "זכו בקנין סודר בשדה זה לפלוני, וכתבו לו את השטר" — חוזר בשטר שיכול להתחרט על מה שאמר שיכתבו לו שטר, אבל אינו חוזר בשדה אם כבר זכו לו. אבל אם אמר "זכו בשדה זה על מנת שתכתבו לו את השטר" — חוזר בין בשטר בין בשדה, שהרי התנה את הזכייה בשדה בכתיבת השטר, ואם חוזר בו מן השטר — חוזר בכל.

22 ורב חייא בר אבין אמר בשם רב הונא: שלשה שטרות הן, תרי שנים — הני דאמרן אלה שאמרנו, אידך מין אחר של שטר הוא — אם קדם מוכר וכתב את השטר והמתין עד שיבוא הלוקח וישלם לו, ואז יתן לו את השטר, כאותה ששנינו: