1ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה שנאמר: "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" במדבר כו, נו, משמע שבין שבט מרובה באנשים ובין שבט מועט באנשים קיבלו חלק שווה.2ועוד ראיה שארץ ישראל נתחלקה לשבטים, תניא שנויה ברייתא: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, לא כפי שהיה כשבאו תחילה לארץ, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ששבט לוי לא קיבל דבר. ובענין חלוקתה של הארץ באותו זמן, מוסיפים: ולא נתחלקה אלא בכסף, ששבט שקיבל חלק שווה יותר פיצה בכסף את השבט האחר, שנאמר: "בין רב למעט". אמר ר' יהודה: שטח בית סאה תבואה ביהודה היה יקר והיה שוה במחירו לשטח בית חמש סאין בגליל. וכן3לא נתחלקה ארץ ישראל אלא בגורל, שנאמר: "אך בגורל יחלק את הארץ" במדבר כו, נה. ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר: "על פי הגורל" במדבר כו, נו,4הא זו כיצד? כיצד אפשר שיהיה גם על פי הגורל, וגם לפי האורים ותומים? אלעזר הכהן הגדול, היה מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי קופת גורל של שמות שנים עשר השבטים וקלפי נוסף של תחומין איזורי ארץ ישראל מונחין לפניו,5והיה מכוין אלעזר ברוח הקדש שנחה עליו ואומר על פי האורים והתומים: בקלפי זה שמו של זבולן עולה עכשיו בגורל, ותחום עכו עולה עמו בקלפי האחר. וכן היה, טרף עירבב בקלפי של שבטים ועלה בידו פתק שכתוב עליו זבולן, ואז טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו;6וחוזר אלעזר ומכוין ברוח הקדש ואומר: נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט.7ומוסיפים עוד הבחנה בין חלוקת ארץ ישראל שהיתה לבין זו שתהיה לעתיד לבוא: ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא לעתיד לבוא; העולם הזה, אדם שיש לו שדה לבן שדה תבואה — אין לו שדה פרדס, או אם יש לו שדה פרדס — אין לו שדה לבן, לפי שכל איזור מתאים לסוג אחר של גידולים, מצד האקלים וסוג האדמה שבו. אבל לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד מישראל שאין לו נחלה בארץ ישראל בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר: "שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד" יחזקאל מח, לא, לומר, שחלק כולם יהא שווה. ואותה חלוקה הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו, שנאמר: "ואלה מחלקתם נאם ה'" יחזקאל מח, כט.8עד כאן לשון הברייתא, ולענייננו, קתני מיהת שנה על כל פנים: "שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים", שמע מינה למד מכאן לשבטים איפלוג נחלקה הארץ ולא לפי גולגלות, ומסכמים: אכן שמע מינה למד ממנה שכן היא.9א ומעתה דנים בדברי הברייתא. אמר מר החכם: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים. ושואלים: אידך למאן החלק האחר, השלושה עשר, למי? אמר רב חסדא: זה יהיה חלק לנשיא, כלומר, למלך, דכתיב שנאמר בחלוקה שלעתיד לבוא: "והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל" יחזקאל מח, יט, שהמלך, שהוא במובן מסויים משרת צרכי כל ישראל, הם יתנו לו אחוזה משלהם. אמר ליה לו רב פפא לאביי, אימא אמור שמה שנאמר "יעבדוהו" כוונתו רונגר בעלמא שכירות בלבד, כלומר, שאין נותנים לו נחלה ממש, אלא שיש לו זכות לגבות שכר או מיסים מיוחדים! ומשיבים: לא סלקא דעתך יכול לעלות על דעתך לומר כן, דכתיב שכן נאמר שם: "והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר", כלומר, חלקו של הנשיא יהיה ממזרח וממערב לחלק תרומת הקודש ולאחוזת העיר. הרי שמדובר בחלק מוגדר של קרקע השייך לנשיא.10ועוד נאמר בברייתא: ולא נתחלקה הארץ אלא לכספים, שנאמר: "בין רב למעט". ודנים: למאי למה הכוונה? אילימא לשופרא וסניא אם תאמר לענין יפה וכעורה, כלומר, קרקע משובחת או גרועה, שבעלי קרקע גרועה מקבלים מן האחרים פיצוי כספי, אטו בשופטני עסקינן וכי בשוטים עוסקים אנו שיסכימו לקבל קרקע פחותה תמורת כסף? אלא לענין של קרובה ורחוקה שערכה של קרקע היה שונה לפי הקירבה לירושלים, והקרובים פיצו את הרחוקים בכסף.11ומעירים: ודבר זה, כיצד פיצו השבטים זה את זה, הרי שנוי כתנאי כמחלוקת תנאים. ששנינו, ר' אליעזר אומר: בכספים העלוה, כלומר, בכספים שילמו השבטים שקיבלו נחלה יקרה יותר. ר' יהושע אומר: בקרקע העלוה, שהשלימו את הפרש השווי על ידי תוספת קרקע.12ועוד שנינו בברייתא: ולא נתחלקה ארץ ישראל אלא בגורל, שנאמר: "אך בגורל". ובענין זה תנא שנה החכם: "אך בגורל", "אך" — לשון מיעוט הוא, לומר שיצאו יהושע וכלב שאינם בכלל זה. ושואלים: למאי למה נאמר הדבר? אילימא אם תאמר שלא שקול נטלו נחלה כלל, השתא דלאו דידהו שקול עכשיו, הרי, את מה שאינו שלהם נטלו כפי ששנינו קודם לעיל בבא בתרא קיח, ב, שקיבלו גם מנחלתם של המרגלים, דידהו מיבעיא שלהם עצמם נצרכה לומר? אלא הכוונה היא, שלא נטלו בגורל, אלא על פי ה' קיבלו נחלות מיוחדות; יהושע — דכתיב שנאמר: "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים" יהושע יט, נ.13אגב הזכרת המקום תמנת סרח מעירים: כתיב נאמר במקום אחד בתיאור קבורת יהושע: "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח" יהושע כד, ל, וכתיב ונאמר במקום אחר: "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס" שופטים ב, ט! אמר ר' אלעזר: בתחלה היו פירותיה כחרס, יבשים מאד, ונקרא שמה "חרס", ולבסוף היו פירותיה מסריחין מרוב שומנם, ונקרא שמה "סרח". ואיכא דאמרי ויש שאומרים באופן הפוך: בתחלה היו פירותיה מסריחין, שלא היו משתמרים, ולבסוף היו כחרס, שהיו משתמרים יפה.14כלב לא זכה בנחלתו על פי הגורל, אלא על פי ה', דכתיב שנאמר: "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה ויורש משם את שלשה בני הענק" שופטים א, כ. ואגב הזכרת פסוק זה תוהים: כיצד ניתנה חברון לכלב, והלא עיר מקלט הואי היתה, והיתה שייכת לכהנים, כמפורש בספר יהושע "ולבני אהרן הכהן נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון...", יהושע כא, יג! אמר אביי: פרוורהא פרווריה שדותיה וכרמיה של העיר ניתנו לו, ולא העיר עצמה, דכתיב שנאמר: "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה באחזתו" יהושע כא, יב.15א משנה אחד הבן ואחד הבת בדין נחלה, אלא שהבן, אם הוא בכור, נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. ועוד הבדל: הבנות נזונות מנכסי האב לאחר מותו, והן קודמות בכך לירושת הבנים, שהוא אחד מתנאי הכתובה של אימן, ואינן נזונות מנכסי האם, אלא הבנים יורשים הכל, שדבר זה אינו מהתנאים המותנים ביניהם.16ב גמרא ומבררים את ששנינו במשנה: מאי מה פירוש "אחד הבן ואחד הבת לנחלה"? אילימא דירתי כי הדדי אם תאמר שהם יורשים זה כמו זה, הא תנן הרי שנינו במשנה במפורש: בן קודם לבת, ואפילו כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת!17ונתנו סימן לפתרונות שנתנו חכמים שונים לשאלה זו: "נפשם" נ חמן, פ פא, אש י, מר. אמר רב נחמן בר יצחק, הכי קאמר כך אמר, התכוון התנא: אחד הבן ואחד הבת נוטלין בראוי לבוא לידי אביהם, כמו במוחזק כבר בידיו.18ותוהים: דבר זה אין צורך להשמיעו, הא נמי תנינא זו גם כן כבר שנינו: בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה, חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, למרות שצלפחד מת בחיי חפר אביו, ועדיין לא הגיע חלקו בנחלת חפר לידיו!19ועוד יש להקשות על הסבר זה, מאי מה פירוש המשך דברי המשנה: "אלא שהבן נוטל פי שנים מנכסי האב ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם"? והרי לא נשנתה קודם השוואה בין נכסי האב לנכסי האם, ואין לדברים כל קשר!20אלא אמר רב פפא, יש לדחות פירוש זה ולומר הסבר אחר, והכי קאמר כך הוא אומר: אחד הבן ואחד הבת נוטלין חלק בבכורה, כלומר, בחלק הנוסף שנטל אביהם כבכור בנכסי אביו.21ותוהים: הא נמי תנינא זו גם כן כבר שנינו: והחלק השלישי שנטלו בנות צלפחד — שהיה צלפחד בכור נוטל שני חלקים בנכסי חפר אביו, אחד ככל אח, וחלק נוסף כבכור! ועוד יש להקשות גם לפירוש זה, מאי מה פירוש "אלא"? שלא התייחס תחילה כלל לירושת האם!22אלא אמר רב אשי הכי קאמר כך הוא אומר: אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות, אם אמר האב "בני פלוני יירש כל נכסי" — דבריו קיימין, והוא הדין אם אמר "בתי פלונית תירש כל נכסי", כשאין שם אלא בנות.23ושואלים: כמאן כשיטת מי נאמר דבר זה, כר' יוחנן בן ברוקא? הא קתני לה לקמן הרי שנה אותה לפנינו, בהמשך, ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אם אמר שמוריש כל נכסיו על מי שראוי ליורשו — דבריו קיימין, אבל אם אמר זאת על מי שאינו ראוי ליורשו — אין דבריו קיימין, אלא היורשים זוכים בירושתו!24וכי תימא ואם תאמר: קא סתם לן סתמה לנו המשנה פה כדעת ר' יוחנן בן ברוקא, להורות שהלכה כמותו — הרי סתם זה אינו מועיל, כי סתם ואחר כך מחלוקת היא, שהרי ר' יוחנן בן ברוקה חולק כבמשנה להלן על חכמים, וכלל הוא, שסתם ואחר כך מחלוקת — אין הלכה כסתם!25ועוד יש לשאול גם לדרך זו: מאי מה פירוש "אלא" שנאמר כאן? הרי לא דובר בתחילה בירושת האם כלל!26אלא אמר מר בר רב אשי, הכי קאמר כך הוא אומר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנחלה בנכסי האם ובנכסי האב, כלומר, אין הבדל בין נכסי האב והאם, הן לענין הבן והן לענין הבת, אלא בדברים אלו: שהבן אם הוא בכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. וכן שהבנות נוטלות מזונות קודם לירושת הבנים בנכסי האב ולא בנכסי האם.27ג ועוד בענין הבכורה תנו רבנן שנו חכמים: מה שנאמר בירושת הבכור "כי את הבכור... יכיר לתת לו פי שנים" דברים כא, יז, הכוונה היא פי שנים כאחד, כלומר, שהוא מקבל כפליים מאשר כל אחד מן האחים. ויש לדון בדבר זה: אתה אומר שהוא מקבל פי שנים כאחד האחים, או אינו מקבל אלא פי שנים בכל הנכסים כולם? כלומר, פי שנים מכל שאר אחיו יחד, שהוא נוטל שני שליש מכל נכסי אביו, ואחיו האחרים מתחלקים בשליש הנותר. ודין הוא, ויש לדון בדבר זה ולטעון:
