ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא ק״ב

1 אם מצא שלשה, אם יש ביניהן מרחק מארבע עד שמונה אמות — הרי זו שכונת קברות, כלומר, יש לשער שאין זו קבורת ארעי שנועדה לפינוי לאחר מיכן, אלא חלק משכונת קברות שלימה, ומתים אלה שמצא היו קבורים במערת קבורה אחת. ובודק ממנו ולהלן במרחק עשרים אמה, שמא יש שם מערת קבר אחרת. מצא עוד מת אחד בסוף עשרים אמה — בודק ממנו ולהלן עוד עשרים אמה, שרגלים לדבר, כלומר, שיש מקום לשער שבאמת היתה שם שכונת קברים. ועושים זאת כשמצאו מת אחד שם בלבד, למרות שאילו מתחלה מצאו לפני שמצא את השלושה האחרים — היה נוטלו ואת תפוסתו ומוציאו משם. אבל כאן מסתבר ששכונת קברות היא, ואין מוציאים את המתים ממקום קבורתם הקבוע.

2 ומעתה באים לדון בברייתא זו: אמר מר החכם: אם היו המתים מארבע ועד שמונה אמות — הרי זו שכונת קברות, כלומר מערת קבורה. ואנו מבינים כי ארבע אמות הוא רוחב המערה, ושמונה אמות אורכה, ולכן יש לומר שמערת קבורה היא זו. ושואלים: מני כשיטת מי היא? אי רבנן אם כשיטת חכמים, סתם משנתנו, הא אמרי הרי הם אומרים: מערת הקבר היא ארבע אמות על שש ולא על שמונה! אי אם כדעת ר' שמעון, הא הרי אמר: שיעור המערה שש על שמונה! ואם כן, מדוע נקבעה כאן מידה שבין ארבעה לשמונה?

3 ומשיבים: לעולם תפרש שמשנה זו כדעת ר' שמעון היא, והאי תנא הוא ושיטת תנא זה היא ששנה אחרת בשם ר' שמעון, דתניא שכן שנינו בברייתא: אם מצאן את שלושת המתים רצופין סמוכים זה לזה ואין ביניהן מארבע אמות עד שמונה אלא פחות — יש להן תפוסה ואין להן שכונת קברות, שהואיל ואין זו דרך שכונת קברות אנו מניחים שאין זו אלא קבורת ארעי. ר' שמעון בן יהודה אומר משום בשם ר' שמעון: רואין את המתים האמצעיים כאילו אינן ומניחים שהם שנקברו שם במקרה, והשאר מצטרפין מארבע אמות ועד שמונה להיחשב שכונת קברות, כלומר, מערת קבורה, שצריך לבדוק אם יש בסמוך לה מערות קבורה נוספות.

4 ושואלים: במאי אוקימתא במה העמדת אותה, את הברייתא הזו? — כדעת ר' שמעון; אימא סיפא אמור את סופה: בודק הימנו ממנו ולהלן עשרים אמה, ונברר: מני כשיטת מי היא? אי אם דעת ר' שמעון, עשרים ותרתין הויין עשרים ושתים אמות הן, שהוא אורך שתי מערות, כל אחת בת שמונה אמות, וחצר הקבר שביניהן שאורכה שש אמות. אי רבנן אם כשיטת חכמים, תמני סרי הויין שמונה עשרה הן, שש לכל מערה, ועוד שש לחצר הקבר!

5 ומעירים: לעולם תפרש שכל הברייתא כשיטת רבנן חכמים היא, וכגון שבדק את המקום בו מצויים המתים, שיש להניח שהוא מערת קברים, באלכסונא באלכסון, ואם אורך המערה הוא שש אמות, הרי האלכסון הוא כשמונה אמות.

6 ושואלים: ומדהא באלכסונא הא נמי באלכסונא ומכיון שבודק מערה זו באלכסון זו גם כן בודק באלכסון אם כן, מדוע מסתפק במרחק עשרים אמה, הלא עשרים ותרתי הויין ושתים הן שהוא צירוף האלכסונים של שתי מערות והחצר! ואומרים: חדא באלכסונא אמרינן מערה אחת באלכסון אנו אומרים ובודקים שמא נקבר בצד, אבל תרי שתים באלכסון לא אמרינן אין אנו אומרים שהרי מעתה אנו יודעים היכן קצה המערה השניה צריך להיות.

7 רב שישא בריה בנו של רב אידי אמר: לעולם משנה זו, שבודק עשרים אמה, כשיעור שתי מערות וחצר, שיטת ר' שמעון היא, ואף שלשיטתו מערת קבורה רגילה היא באורך שמונה אמות, הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים? — בניפלי בנפלים, שמשערים שאחת המערות שאליהן הוא מודד היתה מערה שקוברים בה נפלים, והיא קטנה יותר בשיעורה ממערה רגילה, ואף לדעת ר' שמעון שיעורה שש אמות. ואם כן שש של מערה זו, ושש של חצר, ושמונה של מערה אחרת — הרי עשרים אמה.

8 ושואלים: ומדהא בניפלי הא נמי בניפלי ומכיון שאנו מניחים שמדובר במערה זו בנפלים, זו המערה הנוספת נאמר שמדובר בה גם כן בנפלים, שהרי באותה מידה ייתכן שגם המערה האחרת עשויה לכך, אם כן תמני סרי הויין שמונה עשרה אמות הן, שש לכל מערה, ושש לחצר הקבר! ומשיבים: חדא בניפלי אמרינן אחת בנפלים אומרים אנו, תרתי בניפלי לא אמרינן שתים בנפלים אין אנו אומרים, שאף שייתכן שתהא מערה אחת כזו — אין להביא בחשבון שתי מערות כאלה הסמוכות זו לזו. בברייתא שהובאה לעיל נשנתה מחלוקת לגבי מתים שנמצאו רצופים וסמוכים זה לזה, שלדעת חכמים אין זו מערת קברים, ולדעת ר' שמעון אין מתחשבים במתים שבאמצע, לפי שנטמנו שם רק לפי שעה.

9 ורמי דרבנן אדרבנן ומשליכים, מראים סתירה מדברי חכמים על דברי חכמים, ורמי ומשליכים, מראים סתירה מדברי ר' שמעון על דברי ר' שמעון,

10 דתניא ששנויה משנה: כרם שיש בו לפחות חמש גפנים הנטוע על פחות מארבע אמות בין שורת כרמים לחבירתה — ר' שמעון אומר: אינו נחשב כרם לענין איסור כלאיים, אלא רואים את כל הגפנים כעצים בודדים לעצמם. וחכמים אומרים: הרי זה כרם, ורואין את האמצעים כאילו אינן.

11 ומעתה, קשיא דרבנן אדרבנן קשה מדברי חכמים על דברי חכמים, וקשיא וקשה מדברי ר' שמעון על דברי ר' שמעון, שהרי בענין גפנים דעתם הפוכה!

12 ומתרצים: מדברי ר' שמעון על דברי ר' שמעון לא קשיא קשה, התם לא נטעי אינשי אדעתא ליעקר שם, בכרם, אין אנשים נוטעים על דעת לעקור, והואיל והוא נטוע בצפיפות כזו — אין זה נחשב כרם, הכא זימנין דמיתרמא ליה כאן, לענין קבורה, פעמים שמזדמן לו לקבור בין השמשות שאין זמן לחפש מקום אחר, ומיקרי ומנחי ליה ומזדמן ומניחים אותו כך על מנת להוציאו ולקוברו אחר כך כראוי.

13 דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא מדברי חכמים על דברי חכמים גם כן אינו קשה: הכא כאן, לענין קבורה כיון דמינול שהוא מתנוול אם קוברים אותו בצפיפות לא מקרי אינו נקרא קבר, התם שם בכרם מימר אמר אומר הוא הנוטע: הי מינייהו דשפיר זה מהם שיהיה, יצמח, יפה — שפיר יפה, ודלא שפיר ושאינו יפה — ליהוי לציבי שיהיה, אעקרנו ואשתמש בו, לעצים, להסקה, ואין מחשיבים גפנים אלו שבאמצע לגפנים, אלא לעצים סתם, והרי זה כרם לכל דבר.

15 א משנה האומר לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך", אם היו שם בקרקע הנמכרת נקעים סדקים ובקיעים שהיו עמוקים עשרה טפחים, או שהיו שם סלעים הגבוהין מן הקרקע עשרה טפחים — אינן נמדדין עמה, אלא צריך לתת לו שטח של בית כור חוץ מאותם נקעים וסלעים. אם היה שיעורם של הנקעים או הסלעים פחות מכאן, כלומר, מעשרה טפחים — נמדדין עמה. ואם אמר לו "כבית כור עפר", ולא אמר לו "בית כור", אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים, או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים — הרי אלו נמדדין עמה.

16 ב גמרא תנן התם שנינו שם במשנה במסכת ערכין: המקדיש שדהו שדה אחוזתו בשעת היובל, כלומר, בזמן שהיה היובל נוהג — נותן לו לגזבר ההקדש, בפדיון השדה, לכל בית זרע חומר שעורים, דהיינו, שטח שזורעים בו כור של שעורים, חמשים שקל כסף עבור כל שנות היובל, שזה הסכום הקצוב לזה בתורה ויקרא כז, טז. אם היו שם בשטח השדה נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהין עשרה טפחים —