ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא קע״א

1 שכן יש להבחין: בשלמא נניח במקרה המדובר במשנתנו, נעשה הדבר על ידי בי דינא בית דין שהם אלימי לאפקועי ממונא חזקים דיים כדי להפקיע ממון ולכן הם יכולים להקדים את זמן השעבוד לפני זמן כתיבת השטר. אלא במקרה המדובר בברייתא, עדים שכבר עשו שליחותן בכתיבת שטר ראשון, וכי הם חוזרין ועושין שליחותן?

2 ותוהים: והאם לא יכולים עדים לחזור ולעשות שליחותם? והא והרי אמר רב יהודה אמר רב עצמו: עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת!

3 את הקושי הזה מפרשים בשתי דרכים דומות, רב יוסף אמר: פה מדובר בשטר מתנה שאין בו אחריות, כך שאין בו הפסד לאדם אחר.

4 ורבה אמר: כותבים עשרה שטרות, אפילו שטר מכר, דווקא בשטר שאין בו אחריות ואינו מחייב אחרים.

5 ושואלים: מאי מהי אותה ברייתא שרמזו לה? ומביאים את הברייתא בשלמותה, דתניא שכן שנינו בברייתא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ופרע מהן חמש מאות זוז, מה עושים? — עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: שטר זה הראשון יהא מונח במקומו כמות שהוא, ויכתבו ללווה שובר על מה שפרע;

6 ומפני שני דברים אמרו שכותבין שובר ואין מקרעים את השטר: אחת — כדי שיכוף, שיגרום הדבר ללווה למהר ולפורעו, מפני שיש עליו שטר חוב בסכום גדול. ואחת — כדי שיגבה המלוה מנכסים שהיו ביד הלווה כבר מזמן ראשון, ולא רק מזמן שני.

7 על ההסבר השני שואלים: והא והרי ר' יהודה נמי גם כן שאמר שכותבים שטר חדש, מזמן ראשון קאמר הוא אומר שצריך לכתוב את השטר! ומשיבים: הכי קאמר ליה כך אומר לו ר' יוסי לר' יהודה: אי אם מזמן ראשון קאמרת אומר אתה שצריך לכתוב את השטר השני — פליגנא עלך בחדא חולק אני עליך בדבר אחד בגלל סיבה אחת — כדי שיכוף לפורעו, אי אם מזמן שני קאמרת אומר אתה שכותבים בשטר החדש — פליגנא עלך בתרתי חולק אני עליך בשתיים משתי סיבות.

8 א תנו רבנן שנו חכמים: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שהוא יום הכיפורים, ובוודאי לא נכתבו השטרות בימים אלה, שהרי אסור לכתוב בהם — שטר מאוחר הוא, כלומר, שאיחרו את התאריך הכתוב בשטר מן הזמן שהיתה בו העיסקה באמת, וכשר הוא, אלו דברי ר' יהודה, ר' יוסי פוסל בשטר מאוחר. אמר לו ר' יהודה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי בשטר כזה והכשרת! אמר לו: כשהכשרתי — בזה הכשרתי כשזמנו היה בשבת או ביום הכיפורים, כשהיה ברור מתאריכו שהוא מאוחר.

9 ותוהים על תשובתו של ר' יוסי: והא והרי ר' יהודה נמי גם כן בזה בשטר כזה קאמר הוא אומר שכשר, ועל מה חלק ר' יוסי?

10 אמר ר' פדת בהסבר דברי הברייתא: הכל מודים, שאם הוזקקנו לבדוק עונתו זמנו של שטר, שלא נאמר בו באיזה יום בשבוע נכתב, או באיזה יום בחודש העברי נכתב, ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי שכדברי ר' יהודה בברייתא — שטר מאוחר הוא וכשר, לפי שמוכח מן השטר שהוא מאוחר, ואין לחשוש לתקלה.

11 לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא סתם, שאין ניכר מתוכו שהוא מאוחר, ש

12 ר' יהודה לטעמיה לטעמו, לשיטתו במשנתנו, במי שפרע מקצת חובו, שאמר: אין כותבין שובר, אלא המלוה צריך להחזיר את השטר ללווה. ואם כן לא נפיק מיניה חורבא אין יוצא מזה נזק;

13 ור' יוסי לטעמיה לטעמו, לשיטתו, שאמר: כותבין שובר ואין מחזירים את השטר ללווה, ונפיק מיניה חורבא ויוצא מזה נזק שמא יפרע חובו לפני זמן השטר, ולא יחזיר המלוה את השטר, אלא יטען שאבד, ויכתוב שובר, ולאחר זמן יוציא את השטר ויגבה בו כאילו חזר והלוה לו בתאריך מאוחר יותר.

14 א ובענין כתיבת שובר שנחלקו בה במשנתנו, אמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע: אפילו למאן דאמר לדעת מי שאומר שכותבין שובר, כלומר, לדעת ר' יוסי, הני מילי אפלגא דברים אלה אמורים על מחצית, על חלק מן הסכום, כשפרע מקצת החוב, ויש שטר על כל הסכום ביד המלוה, אבל אכוליה על כולו כגון שהמלוה טוען שהשטר אבד — לא.

15 ומעירים: ולא היא ואין הדבר כן, אפילו אכוליה כתבינן על כולו כותבים אנו;

16 כי הא כמו מעשה זה שרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי היה נושה בו כסף בר' אבא, אתא לקמיה בא הדין לפני ר' חנינא בר פפי, אמר ליה לו רב יצחק בר יוסף לר' אבא: הב תן לי את זוזיי מעותי, אמר ליה לו ר' אבא: הב תן לי את שטראי שטרי ושקול זוזך וקח את כספך, אמר ליה לו: שטרך אירכס אבד לי, אכתוב לך תברא שובר שפרעת לי את כל החוב, אמר ליה לו ר' חנינא בר פפי, שבאו לדון לפניו: הא הרי רב ושמואל דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: אין כותבין שובר!

17 אמר: מאן יהיב לן מעפריה מי יתן לנו מעפרם של רב ושמואל רמינן בעיינין ונשים בעינינו מרוב הערצתנו להם, שבוודאי גדולי עולם היו, מכל מקום הא הרי ר' יוחנן והא והרי ריש לקיש דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: כותבין שובר.

18 ומעירים, וכן כי אתא כאשר בא רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' אילעא: כותבין שובר.

19 ומעירים: ומסתברא ומסתבר לומר שכותבין שובר במקרה שהמלוה טוען שאבד שטרו, ומחייבים את הלווה לפרוע את החוב, דאי סלקא דעתא שאם עולה על הדעת לומר שאין כותבין שובר, אם אבד שטרו של זה של המלוה — יאכל הלה הלווה וחדי וישמח שאינו צריך לשלם?

20 מתקיף לה מקשה על כך אביי: ואלא מאי מה תאמר, כותבין שובר כשטוען המלוה שאבד שטרו? אבד שוברו של זה — יאכל הלה זה המלוה, שיגבה פעם שניה בשטרו, וחדי וישמח? אמר ליה לו רבא: אין כן, אנו צריכים לדאוג יותר למלוה מאשר ללווה, כפי שאמר הכתוב "עבד לוה לאיש מלוה" משלי כב, ז.

21 ב ובענין שטר מאוחר שנחלקו בו ר' יהודה ור' יוסי, תנן התם שנינו שם במסכת שביעית: שטרי חוב המוקדמין שהזמן הכתוב בהם מוקדם לזמן כתיבת השטר — פסולין, והמאוחרין כשרין.

22 אמר רב המנונא: לא שנו דבר זה אלא בשטרי הלואה, אבל שטרי מקח וממכר — אפילו מאוחרין נמי גם כן פסולין. מאי טעמא מה טעם הדבר? — לפי שעלול הקונה להשתמש בו שלא כדין. כיצד? — זימנין דמזבין ליה ארעא פעמים שהוא מוכר לו קרקע בניסן, וכתיב ליה וכותב אותו את התאריך שבשטר בתשרי שלאחר מכן, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה ומזדמן לו למוכר כסף בינתיים, וחוזר וקונה אותה ממנו. וכי מטי וכאשר בא חודש תשרי מפיק ליה מוציא לו הקונה את השטר ואמר ליה ואומר לו למוכר: הדר זבנתה מינך חזרתי וקניתי אותה ממך והרי השטר המעיד על המכירה עכשיו!

23 ומקשים: אי הכי אם כך, אם לזה אתה חושש, שטרי הלואה נמי גם כן יש בהם מקום לחשש זה, כיצד? — זמנין דיזיף פעמים שהוא לווה בניסן וכתיב ליה שטרא וכותב לו שטר שתאריכו בתשרי שאחריו, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ומזדמן לו ללווה כסף בינתיים ופורע לו, ואמר ליה ואומר לו הלווה למלוה: הב תן לי את שטראי שטרי, ואמר ליה ואומר לו המלוה: אירכס אבד לי השטר. וכתיב ליה תברא וכותב לו ללווה שובר שפרע את חובו, אבל באמת השטר נשאר ביד המלוה. וכי מטי זמניה וכאשר בא זמנו של השטר, בתשרי, מפיק ליה מוציא אותו ואמר ליה ואומר לו: הני השתא מעות אלה בשטר, עכשיו הוא דיזפת מינאי שלווית ממני!

24 ומשיבים: קסבר סבור הוא רב המנונא: אין כותבין שובר ואין הלווה פורע למלוה עד שיחזיר לו את שטרו, ולפיכך אין לחשוש לכך.

25 אמר ליה לו רב יימר לרב כהנא, ואמרי לה ויש אומרים שאמר זאת רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא: והאידנא דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא ועכשיו שאנו כותבים שטרות מאוחרים וכותבים אנו גם שוברים, אמאי קעבדינן הכי מדוע עושים אנו כך? הרי יש מקום לחשוש! אמר ליה לו רב כהנא: בתר אחרי שאמר להו להם ר' אבא לספריה לסופריו: כי כתביתו שטר מאוחרי, כתבו הכי כאשר אתם כותבים שטרות מאוחרים, כתבו כך בתוכו: "שטרא דנן שטר זה לא בזמניה כתבניה בזמנו כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו". ולכן אין לחשוש, לפי שאם יבוא המלוה לתבוע שנית — יאמר לו שכבר נפרע, כי היה זה שטר מאוחר.

26 אמר ליה לו רב אשי לרב כהנא: והאידנא דלא קא עבדינן הכי ועכשיו שאין אנו עושים כך ואין כותבים נוסח זה בשטר מאוחר, מדוע אנו עושים כן? והרי יש חשש לרמאות! אמר לו: בתר אחרי שאמר ליה להם רב ספרא לספריה לסופריו: כי כתביתו הני תברי כאשר אתם כותבים את אלו השוברים, אי ידעיתו זימנא דשטרא אם אתם יודעים את זמן השטר — כתבו ששובר זה נכתב עבור פרעון שטר שנכתב בזמן פלוני, אי אם לא, אם אינכם יודעים את התאריך — כתבו סתמא שובר סתם, דכל אימת דנפיק שכל זמן שיצא עליו השטר — לרעיה ירע אותו השובר הזה.

27 אמר ליה לו רבינא לרב אשי, ואמרי לה ויש אומרים שאמר זאת רב אשי לרב כהנא: