ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא קס״א

1 מחק מקום מחוק בשטר, ופעמים נכתב דבר במקום המחק — הרי הוא פסול, ואף על פי שהשטר מקוים אחר כך, שכתוב בו שמחקו וכתבו במקום המחק.

2 ולא אמרו מחק פסול — אלא במקום שהיה צריך כרגיל להיכתב בו "שריר וקיים", וכן כשהיה גודלו של המחק לפחות כשיעור "שריר וקיים".

3 א ועוד שאל רמי בר חמא את רב חסדא: ולדעת ר' ירמיה בר אבא שאמר: חותמים אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ, ולשיטתו אין כותבים בסוף שטר כזה "שריר וקיים", ליחוש דלמא כתיב מגואי מאי דבעי נחשוש שמא מוסיף וכותב מבפנים מה שהוא רוצה והוא מחתים סהדי יתירי מאבראי עדים נוספים מבחוץ, ואמר ואומר להם, לשואלים אותו מדוע רבים כל כך העדים: אנא אני לרבות בעדים הוא דעבדי שעשיתי כדי לפרסם ולחזק את הדבר יותר!

4 אמר ליה לו רב חסדא: מי סברת האם סבור אתה כי עדים כסדרן חתימי הם חתומים מלמעלה למטה? לא, עדים ממטה למעלה חתימי חתומים מסוף השטר לתחילתו, ולא ניתן להוסיף חתימה קודם לכן, לפי שאז מתגלה הזיוף.

5 ושואלים: וליחוש דלמא מתרמיא ריעותיה ועדיין נחשוש שמא מצוי דבר שמרע לו בשיטה שורה אחרונה, וגייז ליה וחותך אותה את השיטה האחרונה, וגייז ליה וחותך את שם העד החתום מאחוריה, כגון ראובן בהדיה יחד איתה, ועדיין מתכשר הגט כשר במה שכתוב בו המשך החתימה: "בן יעקב עד", דתנן שכן שנינו במשנה: אם כתוב רק "בן איש פלוני עד" ולא כתוב שם העד עצמו כשר!

6 ומשיבים: גט מקושר כשר רק במקרה דכתב שכתוב בו בצורה הבאה: "ראובן בן" בחד דרא בשורה אחת כנגד השורה האחרונה, "ויעקב עד" עלוויה עליה כנגד השורה שלפניה.

7 ואומרים: והלא גם במקרה כזה, וליחוש דלמא גייז ליה ונחשוש שמא חתך אותו את השורה האחרונה בשטר, וחותך עמו מה שכתוב בעבר השני "ראובן בן", ומתכשר ומכל מקום מוכשר הגט במה שכתוב רק "יעקב עד", דתנן ששנינו במשנה: אם כתוב רק "איש פלוני עד", בלי שם אביו — כשר!

8 ומשיבים: מדובר במקרה שלא כתיב כתוב "עד".

9 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: לעולם מדובר שכתב "עד", אלא דידעינן בה דהא חתימות ידא שיודעים אנו בו שחתימת יד זו

10 לאו לא של יעקב הוא.

11 ושואלים: ודלמא ושמא יבואו להכשיר שטר כזה, שיאמרו: בשמיה דאבוה בשם אביו חתם הבן, משום כבודו של אביו! ומשיבים: לא יבואו לומר כן, לפי שלא שביק איניש שמיה דידיה וחתים בשמיה דאבוה אין אדם מניח את שמו שלו וחותם בשם אביו.

12 ושואלים: ודלמא ושמא יאמרו: סימנא בעלמא סימן בלבד הוא דשוויה שעשה אותו, שיהיה זה כעין חותמת, שעושה את שם אביו לסימן, ולא שכותב את שם אביו כחתימתו שלו! דהא שהרי רב במקום חתימה צייר כוורא היה מצייר דג, ר' חנינא צייר חרותא היה מצייר ענף דקל, רב חסדא היה מצייר צורת האות סמ"ך, רב הושעיא — עי"ן, רבא בר רב הונא — מכותא תורן ספינה! ומשיבים: לא חציף אינש לשוויה לשמיה דאבוה סימנא אין אדם חצוף לעשות את שם אביו סימן.

13 מר זוטרא אמר: למה לך כולי האי כל זה, כל התירוצים הללו? לדעת ר' ירמיה בר אבא, כל שטר מקושר שאין חתימות עדיו כלין נגמרים בשיטה שורה אחת — פסול. וכיון שכולם נכתבים יחד — אינו יכול להוסיף עד, ולא לחתוך שורה מן השטר.

14 א אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: כל המחקין כולן, כלומר, כל מקום שנמחק דבר בשטר, וחזרו וכתבו עליו, צריך שיכתוב בסוף השטר שיש מחקים "ודין קיומיהון" "וזה קיומם". וצריך שיחזור ויכתוב דברים מענינו של שטר, ממה שכבר נכתב בו, בשיטה אחרונה שלפני חתימת העדים, ולא יוסיף בה דברים מעבר למה שכבר נכתב בשטר. ושואלים: מאי טעמא מה טעם אמרו דבר זה?