ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא קנ״ב

1 א איתמר נאמר שנחלקו חכמים בבעיה הבאה: שטר של מתנת שכיב מרע שכתוב בה גם קנין — בי תלמידי בית מדרשו של רב משמיה משמו של רב אמרי אומרים בלשון מליצה: ארכביה אתרי ריכשי הרכיב אותו על שני סוסים, כלומר, הוסיף לו תוקף כפול, ושמואל אמר: לא ידענא מאי איני יודע מה, כיצד אדון בה, ואני מסופק אם יש כלל תוקף למתנה זו.

2 ומסבירים: בי תלמידי בית מדרשו של רב משמיה משמו של רב אמרי אומרים: ארכביה אתרי ריכשי הרכיב אותו על שני סוסים, כוונתם: הרי היא כמתנת בריא, והרי היא כמתנת שכיב מרע; הרי היא כמתנת בריא לענין זה שאם עמד הבריא מחוליו אינו חוזר, שהרי עשה קנין. הרי היא כמתנת שכיב מרע — שאם אמר שנותן את הלואתו לפלוני, הרי אף על פי שאי אפשר להעביר הלוואה על ידי אמירה בלבד אלא במעמד שלושתם, מכל מקום במתנת שכיב מרע הלואתו לפלוני.

3 ושמואל אמר: לא ידענא מאי איני יודע מה כיצד אדון בה, כוונתו היא שכיון שכתוב בה קנין הרי יש בזה כדי להטיל ספק שמא לא גמר בדעתו להקנותו אלא בשטר, ולא כפי שתיקנו חכמים באמירה, ואולם, הואיל ומתנת שכיב מרע אינה חלה אלא לאחר מיתה, הרי אינו יכול לקנות, לפי שאין שטר חל לאחר מיתה.

4 ורמי ומשליכים, מראים סתירה מדברי רב על דברי רב, וכן מדברי שמואל על דברי שמואל; שכך שלח רבין משמיה משמו של ר' אבהו: הוו ידעי היו יודעים ששלח ר' אלעזר לגולה משום רבינו רב: שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני", ומת לאחר מכן — אין כותבין ונותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה; ומן הצד האחר אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכתא הלכה היא: כותבין ונותנין.

5 ואם כן, קשיא קשה מדברי רב על דברי רב, וכן קשיא קשה מדברי שמואל על דברי שמואל!

6 ומשיבים: מדברי רב על דברי רב לא קשיא קשה: הא זה שהמתנה חלה — מדובר שקנו מיניה ממנו, הא זה שאמר "כתבו ותנו", שאמר רב שאין כותבים ונותנים — מדובר שלא קנו מיניה ממנו אלא רק ציוה באמירה בלבד. מדברי שמואל על דברי שמואל לא קשיא קשה שכאן שאמר שכותבים ונותנים מדובר שאמר את הדברים האלה במיפה את כחו של המקבל, ושהיה נראה מדבריו שמה שאמר שיכתבו לא היה כתנאי, אלא כדי לתת למקבל יפוי כוח יתר.

7 וכיוצא בזה מסופר: יתיב ישב רב נחמן בר יצחק אחוריה אחרי רבא, ויתיב וישב רבא קמיה לפני רב נחמן קא בעי מיניה ושאל אותו, מי האם אמר שמואל: שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה? והא והרי אמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אף על פי שקנו מידו — אם עמד מחוליו חוזר,

8 בידוע שלא היה קנין זה אלא מחמת המיתה. ומכאן משמע שאם לא הבריא מחוליו — נקנתה המתנה למקבל, אף על פי שעשה בה קנין, ואין חוששים שמא לא גמר להקנותו אלא לאחר מיתה! ואחוי ליה בידיה, ואשתיק והראה לו רב נחמן בידו תנועה מסויימת, ושתק רבא.

9 כי קם כאשר עמד רב נחמן ממקומו, אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי אחוי מה הראה לך, מה היתה משמעות התנועה הזו? אמר ליה לו: שדברי רב יהודה בשם שמואל נאמרו במיפה את כחו. כלומר, כאשר בנוסף לעצם המתנה ציוה אותו שכיב מרע שיעשו קנין, כדי לייפות את כוחו של המקבל.

10 ושואלים: היכי דמי כיצד הוא בדיוק מיפה את כחו? אמר רב חסדא: כגון שאם היה זה בשטר היה כתוב בו כך: "וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא" וקנינו ממנו, מן המצוה, נוסף על מתנה זו, שאז רואים שהקנין אינו חלק מן המתנה, אלא תוספת יפוי כוח.

11 א ועוד בנושא זה, פשיטא פשוט הוא הדין, במקרה שבו שכיב מרע כתב לזה במתנה נכס מסוים, וחזר וכתב לזה לאדם אחר אותו נכס עצמו — היינו דכי אתא זהו המקרה שכאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר עליו: דייתיקי צוואה מבטלת דייתיקי צוואה, וצוואה אחרונה היא הקיימת. ואולם השאלה היא במקרה שכתב וזיכה לזה שעשה מעשה זיכוי נוסף בשטר, וחזר בו וכתב וזיכה לזה לאדם אחר, מה יהא אז הדין? רב אמר: ראשון שבהם קנה, ושמואל אמר: שני קנה.

12 ומסבירים את טעמיהם: רב אמר ראשון קנה, שמאחר שגם זיכה לו — הרי היא כמתנת בריא שאינו יכול לחזור בה. ושמואל אמר שני קנה — הרי היא המתנה לראשון ככל מתנת שכיב מרע, שיכול לחזור בה, ולפיכך השני קנה.

13 ושואלים: והא אפליגו והרי כבר נחלקו בה חדא זימנא פעם אחת, במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, שלדעת רב אינו יכול לחזור בה, ולדעת שמואל אינה חלה כלל, ומדוע הם חוזרים וחולקים באותו נושא עצמו?

14 ומשיבים: צריכא צריך לשנות את שתיהן, דאי איתמר בהא שאם היה נאמר רק בזו שכתוב בה קנין, היינו אומרים: בהא קאמר בזו אומר רב שאין המתנה חוזרת — משום שקנו מיניה ממנו, אבל בהא בזו במקרה שלנו, שלא קנו מיניה ממנו אלא רק זיכה לו — אימא אמור שמודה ליה לו לשמואל; ולהיפך, ואי איתמר בהא ואם היה נאמר רק בזו במקרה שלנו, שזיכה, היינו אומרים: בהא קאמר בזו דווקא אמר שמואל שיכול לחזור בו, אבל בהך אימא בזו, שעשה קנין, אמור שמא מודה ליה לו לרב שאינו יכול לחזור בו, על כן צריכא צריך שייאמרו שתי המחלוקות.

15 ומעירים: בסורא מתנו הכי היו שונים את הסוגיה הזו כך כמו שאמרנו. בפומבדיתא מתנו הכי היו שונים כך, אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי לו, מבית מדרשו של רב, לאחר מותו של רב, לשמואל, ילמדנו רבינו: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו, מהו? שלח להו להם: אין אחר קנין כלום.