ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא ס״ג

1 ולא היא ואינו כן, שאמר רב יימר בר שלמיה: לדידי מפרשא לי מיניה לי נתפרש הדבר ממנו מאביי עצמו: בין שאמר לו "מצר ארעא דמינה פלגא" גבולות הקרקע שממנה נחצית קרקע זו ובין "מצר ארעא דמינה פסיקא" גבולות הקרקע שממנו היא נחתכת, אי אם אמר ליה לו: "אלין מצרנהא" אלה גבולותיה — מכר לו פלגא מחצית, לא אמר ליה לו: "אלין מצרנהא" אלה גבולותיה — מכר לו רק תשעה קבין.

2 א ובענין דומה נאמר: פשיטא פשוט הדבר שאם אמר "יחלוק פלוני בנכסי" — כוונתו שנותן לו פלגא חצי, אבל אם אמר "תנו חלק לפלוני בנכסי", מאי מה הכוונה, איזה חלק מן הנכסים צריך לתת לו?

3 אמר רבינא בר קיסי: תא שמע בוא ושמע ממה דתניא ששנינו בברייתא: האומר "תנו חלק לפלוני בבור" — סומכוס אומר: אין נותנים לאותו פלוני פחות מרביע מרבע המים שבבור. אם אמר "תנו חלק לפלוני לחבית" — אין נותנים לאותו פלוני פחות משמינית מן המים שבבור. אם אמר כן "לקדרה" — אין נותנים לאותו פלוני פחות מאחד משנים עשר, אם אמר כן "לטפיח" כלי לשתיה — אין נותנים לאותו פלוני פחות מאחד מששה עשר.

4 ב ועוד במי שמכר ושייר חלק ממה שמכר, תנו רבנן שנו חכמים: בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו "על מנת שמעשר ראשון מן הפירות שיגדלו בשדה זו שלי הוא ", שאתה מתחייב לתת רק לי את המעשר הראשון הניתן ללויים משדה זה — מעשר ראשון שלו. ואם אמר "על מנת שמעשר זה יהיה לי ולבניי", הרי אם מת המוכר יתן לבניו;

5 ואם אמר לו שתנאי זה קיים כל זמן שהשדה זו בידך, הרי אם מכרה הקונה וחזר ולקחה קנה אותה — אין לו עליו כלום, אין המוכר הראשון יכול לדרוש ממנו עוד את הזכות למעשר הראשון, שהשדה כבר יצא מתחת ידו.

6 על גוף הענין, שהמעשר הראשון שלו, שואלים: אמאי מדוע יהא כך הדין? הלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכיצד יכול לקנות לו חלק מן התבואה שאיננה קיימת כלל! ומשיבים: כיון דאמר ליה שהוא אומר לו "על מנת שמעשר ראשון שלי", ממילא אפשר לומר ששיורי שייריה שיור שייר לעצמו את מקום המעשר, כאילו לא מכר אותו כלל, ומקום זה הרי הוא דבר שנמצא בעולם, ולכן פירותיו שייכים למוכר.

7 אמר ריש לקיש, זאת אומרת: המוכר בית לחבירו, ואמר לו על מנת שדיוטא קומה העליונה שלי — הרי דיוטא העליונה שלו.

8 ושואלים: למאי הלכתא למה, לאיזו הלכה אמר ריש לקיש שתהא דיוטא עליונה שלו? והרי בין כה וכה היא שלו, שהרי לא מכר לו אלא את התחתונה! רב זביד אמר: לומר שאם רצה להוציא בה מדיוטא זו זיזין אל תוך החצר, שאף אותה מכר לקונה — מוציא. רב פפא אמר: לומר שאם רצה לבנות עלייה על גבה, כלומר, שאם נפלה דיוטא זו ורוצה לבנות במקומה — בונה.

9 ושואלים: בשלמא נניח לדעת רב זביד, היינו דקתני זהו ששנה ריש לקיש "זאת אומרת", שמדברי הברייתא בענין מעשר הוא למד שאף כאשר אין המוכר משייר לעצמו במפורש חלק מן המקום שמכר, אנו מפרשים את ייתור לשונו בדרך זו, ששייר לעצמו את מקום הזיזים. אלא לרב פפא מאי מה פירוש "זאת אומרת"? הרי אין בזכות לחזור ולבנות את הדיוטא שלו משום שיור במה שמכר, ולא מן הברייתא למדנו דבר זה! ואומרים: אכן קשיא קשה הדבר.

10 א אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה מי שמוכר בית לחבירו, אף על גב אף על פי שכתב ליה לו שמוכר גם "עומקא ורומא" עומק ורום, צריך למכתב ליה לכתוב לו גם "קני קנוי לך מתהום ארעא הקרקע ועד רום רקיעא הרקיע ", מאי טעמא מה טעם הדבר? דעומקא ורומא בסתמא לא קני שעומק ורום בסתם אינו קונה אם לא נתפרש הדבר בהסכם, ואין לקונה זכות לחפור מתחת הבית או לבנות על גביו. כי אהני הועיל מה שכתב "עומקא ורומא" עומק ורום למיקנא עומקא ורומא לקנות עומק ורום, ואהני הועיל מה שכתב "מתהום ארעא הקרקע ועד רום רקיעא הרקיע "למיקנא לקנות בור ודות בור הבנוי אבנים ומחילות.

11 ומציעים: לימא מסייע ליה האם לומר שאפשר לסייע לו ממה ששנינו במשנה: שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו "עומקא ורומא" עומק ורום, ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא ואם עולה על דעתך שבסתם קונה עומק ורום, ליהני "עומקא ורומא" למיקנא שיועיל מה שכתב לו "עומק ורום" לקנות בור ודות ומחילות, שהרי הוסיף תנאי בדבריו! ומשיבים: מדובר כאן במקרה שלא כתב ליה לו "עומק ורום".

12 ומקשים: והא והרי "אף על פי שכתב לו" קתני שנה! ומשיבים: הכי קאמר כך אמר, כך יש לפרש את הדברים: אף על פי שלא כתב לו — הרי זה כמי שכתב דמי נחשב, למיקנא עומקא ורומא לקנות את העומק והרום של הבית. שאנו מניחים שהיתה זו השמטה בשגגה. אבל למיקנא לקנות בור ודות ומחילות, אי אם כתב ליה לו במפורש "עומקא ורומא" עומק ורום — קני קונה, ואי ואם לא כתב — לא קני קונה, ואם כן אי אפשר להוכיח מכאן הוכחה גמורה.

13 ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: ולא מכר לו בכלל הבית את הגג בזמן שיש לו לגג מעקה גבוה עשרה טפחים;