1ואלה שמות: מפני שהוא בא לומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הקדים להזכיר כי בבואם למצרים לא היו אלא שבעים רשב"ם ורמבמ"ן.2ראובן שמעון: בני יעקב מסודרים כאן על הסדר שלקח נשיו, כי תחלה לקח את לאה ובניה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון, ואח"כ לקח רחל והיא ילדה יוסף ובנימין, והזכיר תחלה בנימין, ויוסף הזכירו לבסוף, כי לא בא עם אחיו, כי היה במצרים בעת בואם, ואח"כ לקח בלהה ובניה דן ונפתלי ולבסוף זלפה ובניה גד ואשר א"א ז"ל.3ירך: ע' בראשית מ"ו כ"ו.4וישרצו: עיין בראשית א' כ '.5ותמלא הארץ אותם: ארץ גושן.6ויקם מלך חדש: דעת החכם יאסט Allgemeine Geschichte des Israelitischen Volkes כרך ראשון, עמוד צ"ד כי פרעה שהיה בזמן יציאת מצרים היה לפי מה שמצאו האחרונים שעמדו על הבנת כתיבת המצרים הקדמונים החמישי ממשפחת רעמסס Ramesses, ומלכי משפחת רעמסם הכריתו כמאתים שנה קודם לכן את המלכים הרועים אשר באו מארץ ערב וכבשו את המצרים ומשלו בם מאה שנים והנה הוא אומר כי יוסף ואח"כ כל בית אביו באו מצרימה בזמן ממשלת הרועים, והמלכים הרועים אהבו אותם להיותם מבני שם ומאנשי אזיא ומדברים לשון הקרובה ללה"ק, ואולי היו גם הם נקראים עברים מבני יקטן בן עבר. והנה פרעה שבימי יוסף שהיה אוהב העברים הושיב בני יעקב במטב הארץ בארץ רעמסס, והארץ ההיא קרוב למאמין שהיתה ארץ אחוזת משפחה אחת של מצרים הנקראת משפחת רעמסס, ובני ישראל לקחו נחלתם כלה או רובה וישבו בה, ואחרי מאתים שנה אירע כי אנשי משפחת רעמסס מרדו במלך הנכרי ממשפחת הרועים והכריתו אותם, ומלכו תחתיהם; ולהיות אנשי המשפחה ההיא שונאי ישראל מפני שלקחו נחלתם, וגם מפני שהיו אוהבי הרועים; היה שפרעה גזר על ישראל מה שגזר.7נתחכמה לו: נעשה עצמנו חכמים בשבילו ונפעל עמו בערמה, חכמה תקרא בל' הקודש ההנהגה שכל לעומת התכלית המכוונת, ויש חכמה כללית ויש חכמה פרטית, החכמה הכללית היא ההנהגה לעומת התכלית הכללית, שהיא הצלחת האדם בכל עניניו בימי חייו, ולהגיע אל ההצלחה הכללית הזאת צריך שתהיה ההנהגת האדם תמיד בתבונה, ושימשול ביצרו ויתנהג תמיד בצדקה וכשרון ויראת ה', וזה הוא סתם חכמה במקרא, והחכמה הפרטית היא ההנהגה לעומת תכלית פרטית, תהיה מה שתהיה, טובה או רעה, כמו ויונדב איש חכם מאד ש"ב י"ג ג' היה איש יודע להתנהג בשכל להשיג תמיד מבוקשו יהיה מה שיהיה, וכן כאן נתחכמה לו נעשה עצמנו חכמים על דבר העם הזה להשיג מבוקשנו שלא ירבה באופן שיוכל להלחם בנו, אבל אל תתחכם יותר קהלת ז' י"ח הוא לענין החכמה הכללית, אל תעשה עצמך חכם יותר מדאי באהבת הצדק, כאמור שם אל תהי צדיק הרבה, ורנה"ו בספרו גן נעול לא הבדיל בין החכמה הכללית והפרטית, ולפיכך הוצרך לשבש קצת כתובים וזה בכללם, וחשב כי בא בהתפעל להורות שלא היתה חכמה אלא בדמיון פרע ויועציו, ושקר הוא שיהיה ההתפעל מורה כלל על פעולה מדומה ובלתי אמיתי, ובספקו יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב משלי י"ג ז' מלות ואין כל ומלות והון רב הן הן המורות כי פעולת ההתעשרות וההתרוששות אין באמת כ"א בשקר, לא שיהיה זה בכח ההתפעל כאשר כבר העיר על זה בעל ענף עץ עבות דף כ"ט.8כי תקראנה מלחמה: אותיות נָה יתרות, כמו ידה ליתד תשלחנה שופטים ה' כ"ו, ברגלים תרמסנה עטרת גאות ישעיה כ"ח ג'.9ונלחם בנו ועלה מן הארץ: רשב"ם ורמבמ"ן פירשו ולא טוב לנו לאבד עבדינו, והכורם טען כי עדיין לא היו ישראל עבדים, והוא מפרש ועלה מן הארץ ויקח עמו את כל ההון והרכוש אשר רכש בארצנו, וגם זה בלתי צודק, כי הונם ורכושם הלא שלהם היה ולא היה למצרים שום זכות עליו, מלבד שאם כן העיקר חסר, ובני אוהב גר ז"ל היה מקיים פירוש רשב"ם ורמבמ"ן, והוא אומר כי גם קודם שיעבידום בפרך, כבר משעה ראשונה היו ישראל מועילים למצרים ע"י מלאכתם לרעות הצאן, כי המצרים לא היו רועי צאן, אבל היו צריכים לרועים, ואם היו יוצאים ממצרים היה בזה נזק לממלכה. ואני הייתי אומר כי הנכון שהמלך החדש שקם על מצרים היה ירא ממרידת מצרים, אך היה בטוח שאם יתחילו למרוד יכה בהם ויהרוג גדולי המורדים וכל העם ישמעו וייראו; אך יותר היה ירא מבני ישראל, כי להיותם נכרים וגרים בארץ ההיא, ולא היתה נפשם דבקה בארץ מצרים כמו המצרים, קרוב היה שיתקוממו נגדו כשתזדמן להם שעת הכושר, ואף אם תגבר יד המלך על אויביו ועליהם, לא יוכל להנקם מהם כי ועלו מן הארץ ההיא אל ארץ האויבים אשר התחברו עמהם. ודעת החכם יאסט כי נמצא בספרי הקדמונים כי הרועים לקחו ארץ מצרים עד Memphis והעמידו שם מלך, ואחרי כן בָּנוּ Avaris שהיא לדעתו Hiroopolis, והיא היא פי החירות כי פי הוא כמו ה"א הידיעה בל' מצרי, ואחר זמן כשעמד עליהם מלך Thebais ונצחם נמלטו לשם, ואחר שלא יָכְלוּ המצרים להביאם תחת עֻלָּם, גרשום גם משם, ולפ"ז הוא מפרש ונלחם בנו ועלה מן הארץ שהיה פרעה ירא שמא ישראל יתחברו אל אוהביהם הרועים שהיו בפי החירות קרוב לגושן וילחמו במצרים ע"י שיצאו מן הארץ ויתחברו אל שארית הערביים, ויפלו יחדו על המצרים, ונ"ל כי לפ"ז הי"לל ועלה מן הארץ תחלה ואח"כ ונוסף גם הוא על שונאינו.10וישימו עליו וגו': אחר שאמר פרעה הבה נתחכמה לו נראה שהוסיף ג"כ הבה נשימה עליו שרי מסים וכו', והתורה קצרה הענין.11שרי מסים: שרים ממונים לגבות המס, והמס הוא לפעמים נתינת דבר מה, ולפעמים עשיית עבודה מה לצורך המלך; ונ"ל כי מס אעפ"י שלפי הנראה הוא משרש מסס הוא באמת משרש נשא, וקרוב למליצת וישא משאות, ומס קרוב לתרומה, והאנשים הנבחרים לעבודת המלך הם עצמם נקראים מס להיותם מורמים מתוך הקהל, וכן ויעל המלך שלמה מס על כל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש וישלחם לבנונה מ"א ה' כ"ז. ובני אוהב גר ז"ל היה אומר כי כן בל' איטלקי leva שענין שרשו נשא והרים, נאמר על חלוצי הצבא שהמלך לוקח מן העם.12למען ענותו בסבלותם: שמתוך שיהיו משועבדים בעבודת פרך יחלשו כחותם, ולא יתרבו כל כך, וגם הנולדים לא יהיו כ"כ בריאים וחזקים.13בסבלותם: אין ענינו נשיאת המשואות ממש על הכתף כפירוש רד"ק ורמבמ"ן אלא הושאל לכל עבודה שאדם מעמיס על חברו כמו בלעז peso, carica, וכן והאיש ירבעם גבור חיל, וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה הוא ויפקוד אותו לכל סבל בית יוסף מ"א י"א כ"ח.14ויבן: אפשר שכבר היו הערים האלה כי שרש בנה נאמר ג"כ על חדוש וחזוק מה שכבר נבנה רש"י קלער' וראז'.15ערי מסכנות: לכנוס בהן תבואות, כמו מכנסות, משרש כנס, כמו מסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר ד"ה ב' ל"ב כ"ח, וערי מסכנות נזכרו בד"ה ב' ח', ד', ו', וי"ז י"ב ראז'.16את פיתום: הירודוט מזכיר עיר שמה Patumos ואומר שהיא קרוב לים סוף ראז' וגיז'.17רעמסס: זו בפת"ח העי"ן, ודעת Jablonski שהיא עיר השמש Heliopolis כי re בלשון מצרי הוא שֶמֶש בעברי, messe שָדֶה; והעובר ארחות ימים Iorskal אמר לניעבוהר כי בלכתו מן Cairo לאלכסנדריאה פגע בכפר שהיו קוראים אותו Ramsis, ושקרוב לאותו כפר יש חרבות עיר נושנת ראז', ודעת החכם יאסט כי פרעה גזר על ישראל בנות ולחזק את עיר רעמסס, שהיתה מקדם לבני משפחתו, ואולי שם בתוכה אנשי צבא להשגיח על ישראל שלא ימרודו.18וכן יפרץ: שרש פרץ הוא פעל יוצא, וענינו שבירה, כמו יפרצני פרץ על פני פרץ איוב י"ו י"ד, ובפרט הריסת גדר וקיר כמו למה פרצת גדריה תהלים פ' י"ג, ואח"כ שמשו בו כאילו הוא פועל עומד, ואמרו ופרצת ימה וקדמה ברא' כ"ח י"ד שענינו תהרוס כל גבול ותגבר על כל מונע ותתפשט ימה וקדמה, והושאל על כל דבר המתרבה יותר ממנהגו של עולם, כאילו הוא פורץ הגבול אשר שם לו הטבע, כגון כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב ברא' ל' ל', ומקנהו פרץ בארץ איוב א' י', וגם אמרו על האדם שהוא פורץ, והכוונה שנכסיו מתרבים, כמו ויפרץ האיש מאד מאד ויהיה לו צאן רבות ברא' ל' מ"ג, ואולי אמרו ג"כ לשון פריצה על תוספת כח וחוזק וזו דעת המתרגם הארמי שתרגם כן סגן וכן תקפין. ולדעת אינו זז מענין הרבוי במספר כאילו אמר וכאשר יענו אותו כן היו מתרבים, וכן היה רבויים יוצא מן המנהג הטבעי.19בפרך: וכן ויקרא כ"ה מ"ג מ"ו ונ"ג ויחזקאל ל"ד ד', והוא בל' ארמי לשון שבירה ורצוץ רשב"ם ורד"ק, והענוי נקרא בלה"ק רצוץ, ואת מי רצותי ש"א י"ב ג', עשוק ורצוץ דברים כ"ח ל"ג ושלח רצוצים חפשים ישעיה נ"ח ו' וירוצצו את ישראל שופטים י' ח' הרוצצות אביונים עמוס ד' א'.20בחומר ובלבנים: בעשיית החומר והלבנים, והיא עבודה קשה כי צריך לעמוד אצל כבשן האש.21חמר: כמו בראשית י"א ג'.22את כל עבודתם: יש מפרשים מלבד כל עבודתם, והפירוש הזה נכון לפי הטעמים, והנכון כראב"ע כי מלות עבדו בהם כאלו כתובות שתי פעמים. את כל עבודתם אשר עבדו בהם עדו בהם בפרך.23עבד ב...: ענינו העביד, זולתי כשהבי"ת להוראת בעבור, כמו ויעבוד ישראל באשה הושע י"ב י"ג ראב"ע.24למילדות העבריות: דעת רז"ל ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן וראז' שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך יתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם, ויאמין שלא תגלינה הדבר? וקלעריקוס טוען שאם לא היו עבריות היל"ל לעבריות, וראז' הגיה ואמר שהיל"ל את העבריות; ואין זו טענה כי אמת שיכול היה לומר למילדות את העבריות, אך אפשר ג"כ לומר למילדות העבריות בהשמטת מלת את, כמו האדם האוכל הבוסר ירמיה ל"א ל' ומה שטענו ממה שכתוב ותיראן המילודת את האלהים איננה טענה כלל, כי את ה' אין כתוב כאן, אלא את האלהים, וכל מי שיש לו אלוה יהיה אלהי אמת או אלהי שקר הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו, ודוגמת זה נאמר בעמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים דברים כ"ה י"ח; ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף שאם היו מעם אחר יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו. גם מה שטענו משמות שפרה ופועה אינם מצריים אלא משרשים עבריים, איננה טענה, כי לדעתי המילדות האלה לא היו מצריות ממש, אלא מארץ גושן שהיתה קרובה לארץ כנען עיין בראשית מ"ו ל"ד, וקרוב שהיו מדברות שפת כנען ושמותן כנעניים ועבריים. והנה הדבר ברור כי עם רב ועצום לא יתכן שלא תהיין לו אלא שתים מילדות בלבד, על כן ראב"ע ואחריו ראז', אומר כי שתים אלה היו שרות על כל המילדות, ור' עובדיה ספורנו אומר כי פרעה דבר תחלה עם המילדות שהיו בעירו, ואחר שהן לא עשו דברו, לא בטח עוד באותן של שאר מקומות; וזה רחוק בעיני, כי ישראל היו בארץ גשן, לא במצרים, ואין לפרש ותמלא הארץ אותם שנתפזרו בכל מצרים, כי גם למטה מצאנו רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד; ואני אומר כי לא רצה פרעה לדבר עם כל המילדות בפעם אחת, שאם היו כלן הורגות ילדי ישראל בזמן אחד, היה הדבר ניכר ומתפרסם, לא כן אם היו שתים מהן הורגות אותם, ולא כן האחרות היו יכולים לומר מקרה הוא, והיה בדעתו לצוות כן לכל המילדות בזו אחר זו לסירוגין כדי שלא יוודע הדבר.25בילדכן: בענין ההפרש שבין פִעֵל להפעיל ע' בה"ע תקפ"ח עמוד 130.26על האבנים: יש מפרשים כסא היולדת, ויש מפרשים על הרחם; לדעת קצת המלה מן אבן, ולדעת אחרים מן בנה ובן, וגיז' אומר שהם שתי אבנים, האחת שוקעת, ואחרת על גבה למכסה ובשוקעת היו רוחצים התינוק הנולד; וכן העיר Thevenot כי מלכי פרס היו מְצַוִים להמית בשעת הרחיצה את בני קרובותם; ולפי זה אבנים הנאמר כאן הוא דומה לאבנים הנאמר בירמיה י"ח ג'. עיין שם.27והמתן: מן הֵמִית יאמר הֵמַתָּ גם הַמִיתוֹתָ, כמו הֵקַמְתָּ וְהַקִימוֹתָ, ובנמצאים ונמצאות לא נמצא במקרא בשום שרש מנחי עי"ן, אך ראוי לומר הֱחַמְתֶּם בחטף סגול לא בצירי כמו שכתוב בנתה"ש, כי בהתרבות המלה בתנועות, וירד הטעם ממקומו, צריך שתשתנה א' מן התנועות לשוא, אם אין שם מונע, ועיין תולדות רמבמ"ן דפוס וויען, דף אחרון או הֲקִימוֹתֶם, וכן כאן היה ראוי וֶהֱמַתֶן לא וֶהֱמַתְתֶּן כי לא יאמר שָבַתְתָּ, נָתַנְנוּ, אלא שָבַתָּ נָתַנוּ או וַהֲמַתֶן או וַהֲמִיתוֹתֶן, ובא וַהֲמִתֶּן בחירק ע"ד צד צִדוֹ, פת פִתְּךָ, והנה בשמות האלה שהם מן הכפולים צד מן צדד, פת מן פתת החירק בא על נכון, כי היו השלמותם צִדְדוּ פִּתְתְּךָ כמו בִּגְדִי בִּגְדְךָ; ולהיות מלת והמתן דומה כאילו היא מן הכפולים, שהרי גם היא ראויה לשתי תוי"ן וֶהֱמַתְתֶּן אמרו אותה בחירק ע"ד הכפולים, ואין ליחס הזרות הזאת לבעלי הנקוד, כאילו מלבם בדו אותה, כי אמנם מצאנו והמיתיו ש"א י"ז ל"ה ביו"ד, והוא ראיה שכן היתה קריאת הקדמונים, וכיוצא בזרות הזאת מן מורַג מורִגִים, וגם הוא נמצא ביו"ד ד"ה א' כ"א כ"ג.28וחיה: לרוב השימוש בשרש חיה אמרו לפעמים חי וארפכשד חי במקום חיה, וכן כאן וחיה במקום וְחָיָתָה, והיו"ד רפה, כי באמת איננו מן הכפולים, ולדעת גוסיציוס התבה משרש חוי, וארפכשד חי עומד מנגד, שאם היה השרש חוי היתה החי"ת בקמץ.29ותחיין: הניחום חיים, כמו לא תְחַיה כל נשמה.30מדוע עשיתן וגו': איך היה שעשיתן כך, לא למה עשיתן כך, אלא איך היה שזַדְתֶּן כל כך לבטל את מצותי? עיין אוצר השרשים.31ותחיין: ידוע כי תִפְקֹדְנָה שוה לנמצאות ולנסתרות.32חיות: שם התאר משרש חיה על השקל דָוֶה רָוֶה, אבל חַיָה הוא מן הכפולין, וזה להבדיל בין הוראת הבריאות והחוזק להוראת בהמה וחיה, אעפ"י שגם החיה לא נקראה כך מתחלה אלא על שם החוזק והתוקף.33וייטב אלהים למילדות וגו': האל היטיב למילדות במה שנתן להן רחמים לפני פרעה, שלא המיתן בחרון אפו; ואם היה הורג אותן ומעמיד אחרות תחתיהן, החדשות היו מקיימות גזרתו לבלתי ימית אותן; והנה מן הטובה הזאת שהיטיב ה' למילדות נמשך ג"כ שנתרבה העם והיה עצום מאד יא"א.34ויעש להם בתים: רש"י על פי רז"ל פירש כי ה' עשה למילדות בתי כהונה ולויה ומלכות, וכן ראב"ע אמר שהוא גמול מאת ה' אל המילדות, וכן דעת קלער' וראז' שבשכר שחיו המילדות את בני ישראל, הרְבָה להן הק' משפחות וצאצאים ע"ד ונבנו בתוך עמי ירמיה י"ב י"ו, אלהים מושיב יחידים ביתה תהלים ס"ח ז'; וביז' Thesaurus p. 193 פירש בתים לשון הון ועושר, כמו בחכמה יבנה בית משלי כ"ד ג', וכן גוצעסיוס אומר כי הוראת ההצלחה נכללת עם רבוי הזרע, כטעם גם נבנו עושה רשעה מלאכי ג' ט"ו; ורשב"ם ור"י עראמה והכורם פירשו שעשה פרעה בתים למילדות לשמרן שלא תלכנה אל העבריות היולדות; וזה רחוק ממשמעות הלשון, והעיקר חסר, כמו שהעיר רמבמ"ן, ור' משה חפץ מלאכת מחשבת פירש שאחר שנודעה צדקת המילדות נתרבו להן הבתים הקוראים אותן, כמו שאנו אומרים על המילדות ha molte case, ורמבמ"ן פירש הפסוק מחובר לשאחריו, ויהי כי יראו המילדות את האלהים וכי עשה האל להם לישראל בתים ומשפחות רבות אז ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד וגו', ועדיין מליצת ויעש להם בתים קשה, ובלתי נהוגה להורות על רבוי הזרע, כי מה תוסיף המליצה הזאת, וכבר ידענו שהיו בישראל משפחות הרבה, ואאז"ל אמר כי ישראל רצו לשלם גמול למילדות, ולהיותם מלומדים בחמר ובלבנים, בנו להם בתים; וגם לפירושו יקשה שהיל"ל ויבן, ולשון ויעש הוא דוגמת כי בית יעשה לך ה' ש"ב ז' י"א, והוא נראה סיוע לפירוש רז"ל, ונראה לי שהיה מנהג כי רק הנשים שלא היו להן בנים ולא היה להן טיפול בביתן, היו מילדות, וה' ברך את המילדות האלה, ונתן להן בנים ופרו ורבו והעמידו בתים.35להם: במקום להן, כמו למטה ב' י"ז את צאנם.36לכל עמו: כשראה שלא הועילה עצתו לעשות הדבר בסתר, ואולי כבר נתגלה צוויו למילדות עשה הדבר בפרהסיא וצוה לכל אנשי מצרים כשיזדמן להם לראות או לשמוע תינוק עברי, שישליכוהו היאורה.37כל הבן הילוד: א"ס שהכוונה הילוד לעברים כמו שתרגם אנקלוס והירושלמי.38הילוד: הנולד, וכן הבן הילוד לך ש"ב י"ב י"ד, הילודים במדבר בדרך יהושע ה' ה', הילודים לו בירושלם ש"ב ה' י"ד, הילודים במקום הזה ירמיה י"ו ג', והוא שם התאר העומד במקום פעול או בינוני נפעל, וטעמו הנולד, והוא משמש לעבר ועתיד כדרך הבינונים; וקלער' אמר כי יתכן לקראו הילוד ואין נ"ל אחר שמצאנו הילדים חסרים וי"ו.
