1הנה יד ה' הויה: במכת הדבר ובמכת בכורות שהיתה בהן נטילת נשמה לא עשו משה ואהרן שום פעולה לסימן, לא הרמת המטה ולא דבר אחר, אך ייחסו המעשה אל ה' לבדו הנה יד ה' הויה כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים.2הויה: בינוני משרש היה, ומצאנו הוֶה, ולא אמרו הוָה שלא יתחלף עם מה שהוא שם דבר, כמו הוה על הוה תבא יחזקאל ז' כ"ו.3דבר כבד מאד: אייכהארן אומר כי רבוי השרצים כנים וערוב גרמו הדבר כי ביצי השרצים מתפזרים באויר ונופלים עם הטל על צמח השדה, והבהמות באכלן את הירק חולות ומתות, והוא אומר ג"כ כי מקנה ישראל לא מת, מפני שישראל היו רועה צאן מימי קדם, והיו בקיאים בדרכי רפואות הבהמות; ואני לא אכחיש היות בזה חלק טבעי, אלא שנתלוה עמו חלק נִסִי ויוצא ממנהגו של עולם; והנה רבוי הכנים והערוב ושלא נתפשט הערוב בארץ גושן, היה דרך נס, והוא עצמו אולי היה סבה שלא מת מקנה ישראל.4פיח כבשן: רשב"ם פירש אפר דק שמתנפח ברוח, אך מפני שסמכו לכבשן נראה יותר שהוא המתנפח ועולה בעשן ונדבק בכבשן, והוא כמו שנהגו לתרגם fuligine.5וזרקו משה השמימה: לא שזה יהיה סבה לשחין אלא שצריך לעשות פעולה מה קודם הויית הנפלאות, למען יוודע כי ברצון האל אשר שלח את הנביא העושה הפעולה ההיא, נהיה הנס, והוא כמו הרמת המטה והדבור אל הסלע וכיוצא באלה; ואולי בחר בסימן הזה בפרט, כדעת דון יצחק, כדי שיהיה לאות שכל אויר מצרים יפסד ויהיה חם ושורף ומעלה שחין.6וזרקו משה: מן השחין ואילך עשה הסימנים האלה נטיית המטה וכיוצא משה ולא אהרן, אולי לכובד המכות האלה, שהיה בהן חולי ומיתה לבני אדם, או כריתת מזונותיהם.7והיה לאבק: ד"מ והפלגה, כאלו הפיח ההוא יתהפך לאבק ויתפזר בכל ארץ מצרים ובנפלו על האדם ועל הבהמה יתהפך לשחין וגו' קלער' וראז'.8שחין: מין נגעים כמו באיוב ב' ז' בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו, ולדעת רש"י גזרת המלה לשון חמימות, כמו בלשון משנה שנה שחונה; ואפשר שנקרא הנגעים ulcera ע"ש החמימות, אך לא שיהיה ענין שחין inflammation כדעת קלער' ורמבמ"ן ראז' ויש"ר; והם חשבו כי כוונת הכתוב שהשחין שהוא החמימות הפריח אבעבועות, ואין הדבר כן, אלא כמו שהשכיל להטעים בה"ט פרח הוא תאר לשחין, וכמו שמפורש אח"כ שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה; ופירוש שחין פורח כמו צרעת פורחת ויקרא י"ג מ"ב נ"ז שהיא צומחת בלא סבה חיצונית, או שהיא חוזרת וצומחת, וקשה להרפא.9אבעבועות: הוא פירוש לשחין, ושרשו בוע, או נבע, שהן כמו מבוע שיוצאה מהן ליחה, ואייכהרן אמר שהן אבעבועות הדֶבֶר vomicae pestilentiales, ושהן ענין טבעי המצוי במצרים; ויפה השיב ראז' כי השחין הנזכר כאן לא היה ממית, שאם היה ממית לא היה משה נמנע מלהזכירו; ועוד ראיה ממה שאמר משה לפרעה למטה פסוק ט"ו כי עתה שלחתי את ידי וגו', משמע שלא שלח בהם ה' דֶבֶר.10לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה: נראה שהחרטומים גם כשלא היו עושים שום פעולה בלהטיהם, כמו בדבר ובערוב, היו תמיד לפני משה כשהיה מדבר עם פרעה, כדי לבדוק דבריו ומעשיו ולהטיל בהן ספק, ועתה בשחין לא יכלו לעמוד, כי נגעה המכה בגופם דון יצחק.11את כל מגפותי: הוא הברד ולהיותו משחית התבואה, ומביא הרעב, הוא קשה מכל המכות וכלן נכללות בו; וזאת כוונת רש"י שמכת בצורת שקולה כנגד כל המכות, וכן הוא הנוסח בדפוס לסבונא ובהרבה ספרים כ"י, וכן דעת בעל ספר הזכרון, לא מכת בכורות, שאין לה ענין כאן, ועיין רא"ם.12לא לבך: לא אמר בך כמו שאמר ובעבדיך ובעמך, כי מכת בצורת איננה נרגשת למלך, כי לא יחסר לחמו, אבל היא נוגעת אל לבו, כי יצר לו בצרת עמו תלמידי מהר"ם עהרענרייך.13כי עתה שלחתי: מן הראוי היה שאעשה כן, על דרך דבר ידברו בראשונה לאמר שאול ישאלו באבל שמואל ב' כ' י"ח, אכול תאכלו אותה בקדש ויקרא י' י"ח, וע' פירושי בישעיה ב' ט' ויחזקאל כ' כ"ה.14מסתולל: מתרומם ומתגאה, ל' סולו לרוכב בערבות, סלסלה ותרוממך, וכן מסלה רד"ק שרש סלל שמגביהים הדרכים כדי לְיַשְּׁרָם לא ע"ש שמרימים מהם האבנים והמכשולות, כדעת רד"ק, אלא שעדיין יקשה שהיה ראוי לומר מסתולל על עמי לא בעמי; לפיכך נ"ל כי המלה הזאת כוללת ג"כ ענין אחר הנמשך מן הגאוה, והוא הזדון ורוע המעללים והקושי עם השפלים tyrannus וכתרגום אנקלוס את כביש ליה לעמי. והמקרא הזה הוא בל' תנאי, אם עודך מסתולל, או כאדם האומר א"כ עדיין עומד אתה בדעתך?15הוסדה: נאמר הלשון הזה בתחלת יישוב ארץ מצרים, כי היאור שוטף אותה בכל שנה, ולא היתה ראויה ליישוב עד שיסדוה במלאכות מיוחדות לכך; וכיוצא בזה בארץ כדים שהיתה מכוסה במי פרת נאמר עליה אשור יסדה ישעיה כ"ג י"ג, וע' שם פירושי, וכיוצא בזה עיר ויניציאה על ימים יסדוה, ועד היום הדרכים אשר על שפת המים נקראים בעיר ההיא fondamenta שענינו יסודות.16הוסדה: אם היה מקור ואז היתה הה"א ראויה למפיק היל"ל למן יום, לא למן היום; עכשו צריך שיהיה זמן עבר, והנה בהיותו זמן עבר, אם היה בנין נפעל, היה משפטו נוסְדָה, ואם התפעל הִתְיַסְּדָה, והסמ"ך דגושה, ואם אפעל הוְּסָדה; עכשו אינו אלא בנין הִנְפָעֵל והוא אביו של בנין נפעל ובנושל הִתְפְעִיל, אשר ממנו במקרא הִתְפָקְדוּ שופטים כ' ט"ו. והנה אין ספק כי בעלי המסורת טעו במה שמנו מלה זו בכלל י"ח מלין דלא מפיקין ה"א בסוף תיבותא, לורמ שראויות למפיק ואין בהן מפיק; ומ"מ הנה זו ראיה על נקיון כפיהם, שלא שלחו ידם להגיה מסברה ומהוסיף המפיק שלדעתם היה ראוי להיות בתיבות הללו.17העז: צווי משרש עוז, בנין הפעיל, וענינו אסיפה למקום נשמר, וכן יושבי הגבים העיזו ישעיה י' ל"א, העיזו בני בנימין ירמיה ו' א'. והנה דבר זר הוא שיתן עצה לפרעה איך ינצל מן המכה, ואם היו כל המצרים יראים את דבר ה' היו כלם ניצולים, והשיב הרמבמ"ן כי עיקר המכה היה להשחית יבול האדמה, ולא להמית האדם והבהמה, על כן יורה חטאים בדרך להצילם מן הברד. ותלמידי יוסף ירא משיב כי לא היה אפשר שתתפשט האזהרה הזאת בכל ארץ מצרים, מאחר שהברד היה עתיד לבא ביום המחרת, ובאמת נראה שלא נודעה האזהרה אלא לעבדי פרעה שהיו אצלו ושמעו דברי משה, כי כן כתוב הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס וגו', אך שאר המצרים לא ידעו מזה מאומה; א"כ תשובת הרמב"ן בלתי מספקת, וגם דברי רנה"ו בחכמת שלמה דף ק"ו, המובאים בפירוש יש"ר אינם מספיקים, מאחר שלא היתה האזהרה ידועה לרוב המצרים. ודון יצחק כתב כי הפסוק הזה איננו דברי ה', אבל משה כדי להחניף את הרשעים נתן לפרעה העצה הזאת כאדם האוהב אותו. ואני אומר שאין כאן שום אזהרה או עצה, כי כשאמר להם הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמוהו, אין ספק כי עבדי פרעה השומעים דבריו, אם היו מאמינים שיש ממש בדברי משה היו ממהרים להניס את מקניהם ואת עבדיהם הביתה בלי שיזהירם משה על זה, וה' שידע כי קצת מעבדי פרעה היו מאמינים במשה והם אותם שאמרו אח"כ י' ז' הטרם תדע כי אבדה מצרים הקדים ואמר לפרעה הרשות בידך להנצל במקצת מן המכה הזאת, כי לכך אני אומר אליך שתהיה המכה מחר ולא היום ואמנם לכך גזר ה' שתהיה המכה מחר ולא היום, כדי שיהיה הפרש בין הירא את דבר ה' והבלתי ירא, למען יתרשם בלב ישראל ההפרש הזה, וגם המצרים כשיספרו המאורעות שהיו בשנה ההיא יזכירו כי הירא את דבר ה', מקנהו ואנשיו ניצולו מן הברד.18נטה את ידך: במטך ראב"ע.19וַתִּהֲלַךְ אש ארצה: ברקים וחצי שדי fulmina, ונקוד תִהֲלַךְ זר, וכמוהו ולשונם תהלך בארץ תהלים ע"ג ט', ומשפטו תֶהֱלַךְ או תַהֲלֹך, או תְהַלֵךְ או תֵלֵךְ.20ואש מתלקחת: וכן ביחזקאל א' ד' ענן גדול ואש מתלקחת, ופירש הנה"ו ל' אחיזה, שהיא נאחזת בעצמה ואינה צריכה להאחז בדבר אחר כמו אש שלנו, והוא נכון, והוא מפרש נגד הטעמים ואש מתלקחת בתוך הברד, בתוך הברד היה אש מתלקחת, ואפשר ג"כ לפרש על פי הטעמים ואש היתה דולקת מאליה בתוך הברד. ועיין פליניאוס Lib. II. Cap. 49. וסענעקא Nat. quaest. Liv. 5. Cap. 13 קלער'.21מאז היתה לגוי: עיין בה"ע תקפ"ז ע' 174.22חטאתי הפעם: לא חטא בפעם הזאת יותר משאר פעמים, אלא פירוש הפעם כמו זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, והטעם לסוף רואה אני שחטאתי.23ואני ועמי הרשעים: גם העם חטאו, כי פרעה מתחלה נתיעץ עמהם, ואמר אל עמו הנה עם בני ישראל וכו', ואם לא היו רשעים היו משתדלים להסיר חמתו מהשחית, והם לא אמרו לו דבר, אך מיד הסכימו עמו וישימו לא וישם פרעה עליו שרי מסים וכו'. והנה ראינו כי המילדות עם כל חולשתן לא עשו מה שצוה אותן פרעה והוא לא ענש אותן וק"ו העם כלו היה יכול לבטל גזרותיו או למתק אותן.24ורב: פעם עבר מהופך לעתיד, והכוונה ויהיה די, כלומר ישבות.25כצאתי את העיר: אולי לא היה הברד בעיר אלא בשדה, ולפיכך יכלו שליחי פרעה ללכת לקראו למשה ולאהרן, על כן אמר כצאתי את העיר מוהר"ר יצחק פארדו, כי כן היה דרכם להסתכל בדבר אשר עליו יתפללו, ע"ד ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו.26כי טרם תיראון: עדיין לא תיראון, ע' רש"י, והראב"ע כתב כי רש"י פירש טרם כמו לא, ואולי טעות סופר הוא כי אמנם בשיטה האחרת ביאור קצר לספר שמות ייחס הפירוש הזה לא לרש"י כי אם לר' יהודה המדקדק הספרדי.27גבעל: מל' גביע, והוא הנקרא בפרחים calix, כן דעת גיז', והביא ראיה מרבנו עובדיה ברטנורא שפירש פרה פי"א משנה ז' גבעולים שלא גמלו, כל שהפרח מונח בתוך כיסו קודם שיפתח, וכן דעת ר' פרחון גבעל, פרח שלא הוציא הנץ שלו, וכן דעת ר' יונה ור' יהודה בן קריש בספריהם הערביים כ"י.28לא נתך: ענין יציקה וירידת המשקה והוא כמו נסך כמו עד נִתַּךְ מים עליהם ש"ב כ "א י', והכוונה לא ירד אפילו מעט, כי אמנם עם הברד היה ג"כ מטר, כמו שהוא אומר אחר זה כי חדל המטר.
