שד"ל על שמות ז׳

1 אלהים לפרעה: ענינו אלהות ממש, וכן נביאך נביא ממש וכן דעת רמבמ"ן, אלא שזה וזה ד"מ, לא משה אלהים ממש ולא אהרן נביא ממש, אלא בהיות משה מגיד דבריו לפרעה ע"י אהרן הרי הענין דומה לדבור האל ע"י נביא.

2 ואני אקשה את לב פרעה: אפשר לפרש כדברי הראשונים רמב"ם ורמב"ן ואחרים שהענין כמשמעו, כי לעוצם פשעי פרעה היה מן הדין למנוע ממנו דרכי התשובה ע' רמב"ם הל' תשובה פ"ו; ורש"י ז"ל כבר קדם וכתב הפירוש הזה, אך הוא בקוצר לשונו הוסיף בו דבר נאה ונכבד, והוא כי מניעת דרכי התשובה מפרעה לא היתה לעוצם פשעיו בלבד, אך נוסף לזה סבה אחרת, והוא כי גלוי היה לפניו יתברך שאף אם ישוב לא תהיה תשובתו שלמה; עיין דבריו הקצרים כי נעמו. ואפשר ג"כ לפרש כדעת רמבמ"ן קלער' וראז' שלא היה בזה עונש אלהי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייוחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקדש אל האל הם המעשים הזרים שסבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קושי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה, ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה דברים כ"ט ד', וכן כי ה' אמר לו קלל את דוד ש"ב ט"ז י'. ור' סעדיה גאון האמונות והדעות מאמר ד' פרק ד' פירש כי ה' חזק את לבו כלומר נפשו וחיותו, לבלתי יאבד וימות במכות ההן עד שישלים ה' שאר המכות, כטעם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ט' ט"ו וי"ו; וזה אמנם רחוק ממשמעות מליצת אקשה את לב, אחזק את לב, אם אין הכוונה אלא אעמידהו בחיים. ובעל העיקרים מאמר ד' פרק כ"ה כתב כי הרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל ה' מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה חטאתי הפעם ה' הצדיק, ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה הי"ת החזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה, ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו הּמורך שֶׁקָנָה מחמת הכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח.

3 תנו לכם מופת: לראיה על דבריכם. מופת ענין ראיה, כמו זה המופת אשר דבר ה' מ"א י"ג ג', והתיבה משרש יפע, במקום מופעת, דבר מופיע וגלוי לכל, שאין אחריו ספק.

4 יהי לתנין: נ"ל שגם המלות האלה המשך מאמר משה, כי משה היה צריך לומר לאהרן שישליך מטהו לפני פרעה, והיה ג"כ צריך לומר לפני פרעה: יהי המטה הזה לתנין. ולפ"ז יפה נכתב יהי שהוא לשון צווי, לא יהיה שהוא הודעת העתיד. ומן הטעמים אין להוכיח שדעת בה"ט איננה כן, ושלפירושי היה ראוי שיהיה אהרן בזקף שהוא מפסיק יותר מהטפחא אשר תחת פרעה, כי אמנם כן דרך הטעמים בכל מאמר בעל שני חלקים, פעל אמר הקודם למאמר הוא בא בטעם פחות מאותו שעל התבה שבסוף החלק הראשון מהמאמר, כגון ויאמרו הקרא לנערה ונשאלה את פיה.

5 בלהטיהם: ובמקום אחר כתוב בלטיהם, והכל אחד, כי שרש לוט ולהט שוים, כמו בוש בְהַת, רוּץ רְהַט, מול מהל; ושרש לוט ענינו כסוי והסתר, ונקראו לָטִים או להטים מלאכות המכשפים הנסתרות מהבנת ההמון artes arcanae ראז', ואולי מזה נקראו המכשפים חרשים ובארמית חרשיא, מלשון חרש יהושע ב' א' בחשאי, וכן חשאי משרש חשה שענינו כענין חרש והחריש. והנה בתרגום ירושלמי הנקרא בטעות תרגום יונתן קורא לחרטומי מצרים יניס וימבריס, ובבמדבר כ"ב הוא קורא אותם שני נעריו של בלעם; ובמנחות פ"ה א' נקראו יוחנא וממרא, ובמדרש תנחומא כי תשא נקראו יונוס ויומברוס, ובס' הזהר קורא אותם בניו של בלעם; גם Paulus באחת מאגרותיו II ad Timoth. 3. 8 הזכירם ואמר שחלקו על משה כל זה מבוקסטורף, ערוך ארמי ותלמודי עמוד 945, ונמצא זכרונם גם בספרי העמים הקדמונים כגון פליניוס Lib. 30 cap. 1.: וכן Est et alia magices factio a Mose, et Jamne et Iatape, Iudaeis pendens. Ego ille sum Carinondas, vel Damigeron, vel Moses, כתב Apuleius in apologia vel Iamnes, vel Apollonius, vel ipse Dardanus, vel quicumque alius post Zoroastrem et Hostanem inter Magos celebrates est. וכן Eusebius הביא דברי Numenius Pithagoricus שהזכיר יניס וימבריס חרטומי מצרים שחלקו על משה והוא קורא את משה Museus כל זה מקלער' וראז'. והנה בענין מעשה החרטומים ר' חייא בר אבא סנהדרין ס"ז ב' אמר בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן קצת מן המפרשים הסכימו שבאמת עשו החרטומים מעשה למעלה מן הטבע ע"י כשפים, וראב"ע כתב שלא היה אלא אחיזת עינים, כן דעת י' ד' מיכעאליס כי החרטומים לקחו נחשים נרדמים ובלתי מתנועעים ונראים כמקלות וע"י השלכתם ארצה נעורו ונראים כתנינים, ועדיין יש במצרים אנשים הבקיאים במלאכה זאת, ובפרט במין Vipera הנקראת haje, כמו שהביא Cahen. ודעת Eichorn De Aegypti anno mirabili כי גם מעשי משה כך היו באחיזת עינים, וראז' השיב: Verum uti vix credibile est, Mosen sibi persuadisse, se ejusmodi artificio, satis in illis terries communi, posse regi ejusque ministris imponere, ita nec very est simile, illum, in aula educatum omnique doctrine Aegyptiarum imbutum, ignorasse, Magis istam artem cognitam esse.

6 הנה יוצא המימה: אפשר כדי לראות כמה מעלות עלה היאור כדעת ראב"ע ורמבמ"ן או לטייל ולקבל האויר כדעת רשב"ם ור' יעקב בעל הטורים, או לרחוץ כמו שהלכה בת פרעה תלמידי מוהר"ר שש"א; וצוהו שידבר לו אצל היאור ולא בביתו מפני שהיה צריך להכות את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו.

7 כי אני ה': כי אני ה' המדבר אליך ע"י משה ואהרן, כי לא מלבם.

8 ונהפכו לדם: ראיתי להזכיר כאן שטת ר' נפתלי הירץ וויזל בענין מכות מצרים: כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים נחלקות לד' סדרים, בכל סדר שלש מכות, ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, השני כניס ערוב דבר, השלישי שחין ברד ארבה, הרביעי חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף; וארבעה סדרים אלה הם כנגד ארבעה משפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן ה' דן את עולמו, והן דֶבר, חֶרב, רעב, חיה רעה; והנה כל א' מהסדרים האלה התחיל במופת אחד שהיה מכה קלה, ובא להתרות בם שאם לא ישובו יַכֵּם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו תנין, כנים, שחין וחשך, ואלה הם הנקראים אותות ומופתים, כי עם היותם מופתים ומעשה נס הנה היו לאותות ולסימנים על המכות הבאות אחריהם; ובכל המכות הקדים התראה, ובאלה תנין, כנים, שחים, וחשך לא התרה בהן, לפי שאינן מכות, אלא תוכחות והתראות על מה שיבוא אחריהן; זו שטת רנה"ו, עיין בפירוש החכם יש"ר למעלה פסוק ג'. ורשב"ם למטה פסוק כ"ו כתב כי משה היה מתרה שתי פעמים בשתי מכות, ובשלישית לא התרה, וכן בכל סדר וסדר, בדם ובצפרדע התרה, ובכנים לא התרה, בערוב ודבר התרה, ובשחין לא התרה, בברד ובארבה התרה, ובחשך לא התרה. ור"י בעל הטורים כתב כי לא התרה בשלישיות, וזהו שאמרו רז"ל מי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה, עכ"ל. ורמב"ן כתב שלא התרה אלא באותן שיש בהן מיתה לאדם.

9 נלאו מצרים: עיין פירושי בישעיה א' י"ד.

10 ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם: דעת אייכהארן, ואחרים אחריו, כי הדם וכל שאר המכות הם ענינים טבעיים ההווים במצרים בכל שנה ושנה, ושאמנם כוונת משה היתה שיבין פרעה כי ה' אלהי העברים הוא הפועל הענינים ההם וכי הוא המושל בכל הארץ; והנה ידוע כי מימי נילוס אחר שגבהו ורבו על אדמת מצרים בתמוז נראים כאדומים ועבים אם מאדמימות אדמות כוש שהם באים משם, ואם מרוב השרצים שבהם שמאדימים המים גם בשאר ארצות וגורמים להמון העם להאמין בירידת דם מן השמים, עיין Encyclopedie ערך Pluie prodigieuse ויעלה באשם, גם רעים הם לשותיהם, והנה אייכהארן אומר כי משה ואהרן לא השיבו מימי היאור כלם אדומים כרגע בנטיית המטה, אלא האדימו בתחבולה כלי אחד שֶמִלְאו ממימי היאור, וכוונתם כי האל אשר לִמְדָם להאדים המים אשר בכלי הוא האל אשר הוא סבה לאדמימות מימי היאור, והוא האומר לפרעה שישלח את עמו. ויפה השיב על זה ראז' כי ענין הלקיחה ממימי היאור ושפיכתם אל היבשה לא היה אלא לעיני ישראל ד' ט', אבל עכשו לעיני פרעה לא היה הדבר כן, כי לא לקחו ממימי היאור, אך נטה ידו על היאור ומיד כל המים אשר ביאור נהפכו לדם; מלבד כי לא יתכן שיחשוב משה להטות לב המלך אליו ע"י ענינים טבעיים ההווים בכל שנה, אם לא היה עושה לפניו איזה מופת היוצא מנוהג שבעולם. והנה ידוע כי גם במעשה הנפלאות האל אוהב לשמור דרכי הטבע במקצת, וכן במכות מצרים יתכן לפי דעתי שֶמִדֶרך ארץ מצרים להיות בה כיוצא במכות האלה בצד מה, קצתן בשנה זו וקצתן בשנה אחרת, אפס כי בשנה ההיא נתקבצו ובאו כולן, וגם נתחדש בכל אחת מהן איזה ענין שלא היה מדרך הטבע. וכן כאן במכת הדם אנו רואים שנתחדש באדמימות המים ההם איזה ענין לרוע, עד שמתה הדגה שבהם, מה שלא מצאנו בדברי עוברי ארחות ימים וזו ראיה כי באוש המים והפסדם היה חזק הרבה יותר משאר שנים, והיה יוצא מן המנהג הטבעי, וכאלו נהפכו המים לדם ממש.

11 ויעשו כן חרטומי מצרים: נ"ל כי מה שכתוב בפסוק כ"א ויהי הדם בכל ארץ מצרים, לא היה מיד, אלא שהכתוב מסיים ספור הפיכת המים לדם; אבל באותו רגע שהכה אהרן את היאור לעיני פרעה מיד נהפכו מימי היאור לדם, ומיד לקחו החרטומים כלי מים שלא מן היאור, שעדיין לא נהפך לדם, והפכו אותו בתחבולותיהם לדם, ואח"כ נתפשטה המכה בכל המים אשר בבתי מצרים ובכל מקוה מימיהם.

12 ויחפרו וכו' מים: חפרו והוציאו מים construction pregnans, וכיוצא בזה ויחפרוהו ממטמונים איוב ג' כ"א; ולפי זה היה ראוי הטפחא תחת מים ויחפרו֨ כל-מצר֜ים סביב֥ות היא֛ור מ֖ים לשת֑ות, ובה"ט פירש ויחפרו לשתות מים.

13 וימלא שבעת ימים: בשמות רבה אמרו שכן כל מכה ומכה עמדה ז' ימים, וא"צ; וכן כתב רשב"ם כך היה מכת היאור, כלומר זו לבדה נמשכה שבעת ימים. ודעת ראב"ע ורמבמ"ן כי שאר המכות לא נמשכו כ"כ, ודעת ראב"ע כי גם בני ישראל הֻכו במכה זו וכן במכת הצפרדע והכניס ושלא הפליא ה' בין מצרים ובין ישראל רק במה שבא מפורש בתורה, ור' יעקב בעל הטורים כתב על זה: והפלגתו על דברי חכמים ורדפו אחרי הפשט הביאו לזה הדעת, כי חלילה לא להכות את ישראל, כי אין מעצור לה' להושיע את אשר ירצה, ולהכות לאשר ירצה, עכ"ל. ונ"ל כי ארץ גשן כדעת האחרונים לא היתה מארץ מצרים אלא על גבולה, והיתה סמוכה לארץ ערב, ולפיכך לא היתה שותה ממימי הנילוס, ובכן לא הכתב הֻכְּתה לא במכת הדם ולא במכת הצפרדעים, והכתוב לא הוצרך להזכיר ענין זה, כי היה ידוע לישראל שהיו יודעים תכונת ארץ מושבם; אמנם אם היו קצת מבני ישראל חוץ לארץ גשן לא נכחיש כי הֻכו גם הם במכות אלה, וגם הם הוצרכו לשתות ממימי הבורות אשר חפרו.

14 את כל גבולך: ולא ארץ גשן שלא היתה מגבול מצרים ממש, וכן למטה י' ד' מוהר"ר משה עהרענרייך.

15 בצפרדעים: ידוע כי אחרי שוב נילוס אחור, אחר אשר הרוה את ארץ מצרים, נולדים בטיט הנשאר מיני שרצים הרבה, וכתב בושארט כי היה הנס, א כי נתרבה כ"כ מין הצפרדעים בפרט, ב כי באו ברגע שאמר משה, ג כי עזבו המים אשר שם משכנס ובאו ביבשה ובבתים, ד כי נכרתו כאשר אמר משה למועד אשר קבע לו פרעה. ואייכהארן מצטער ומתרעם כי שום א' מעוברי ארחות ימים אשר כתבו בעניני ארץ מצרים לא השגיח על הצפרדעים, ולא הודיענו דבר זה שבכל שנה ושנה הם מתרבים ובאים ביבשה. ראה עד היכן הגיעה עזות פנים של הכופר הזה, שהוא אומר כי רבוי הצפרדעים ובואם בבתים הוא ענין טבעי במצרים, הנוהג בכל שנה ושנה, אעפ"י שלא היה אדם שהעיד או הזכיר דבר מזה.

16 מאן: כמו ממאן דקדוקי 374. § ורש"י ממאן בזה, ולדעתו אין התבה בינוני פיעל, אך היא שם התאר, והסופרים לא הבינו כוונתו והשחיתו דבריו והשמיטו מלת ואין, ואין ספק כי הוא ז"ל כך כתב: ואין מאן כמו ממאן וכו'. ותלמידי שלום שמעון מודינה מוסיף כי לכך בתחלה כתב רש"י ואם סרבן אתה שהוא שם התאר, ואח"כ כתב ואין מאן כמו ממאן מסרב שהוא בינוני, ולא כתב סרבן.

17 במשארותך: העריבות שלשין בהן העיסה, ונמצא ג"כ להורות על העיסה עצמה משארותם צרורות בשמלותם והמלה נגזרת מן שאור אעפ"י שזה בסי"ן דוק יצחק, ורד"ק כתב שאולי היא מל' שאר שענינו מזון. ויוסף ירא מוסיף כי שאור בסי"ן נגזר מן שאר בשי"ן, כי השאור הוא חלק מן הבצק שנשאר מיום אתמול והחמיץ. והנה אין ספק כי משה ואהרן הלכו ואמרו כל זה לפרעה, והכותים הוסיפו ויבא משה ואהרן אל פרעה וידברו אליו כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני ואם מאן אתה וכו' עד סוף הסימן.

18 ובכה ובעמך: יעלו גם על בני אדם, כלומר במלבושיהם ובחיקם.