1לא תשא שמע שוא: לא תוציא מפיך שמועת שקר להוציא דבה ראב"ע, עיין למעלה כ' ז'.2אל תשת ידך עם רשע: הטוען את חברו תביעת שקר רש"י, ומפני שענין לא תשא שמע שוא נכלל בצד מה באיסור לא תענה ברעך עד שקר, עשו ממנו רז"ל אזהרה למקבל לשון הרע, ולדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו.3לא תהיה אחרי רבים לרעות: נראה שמדבר בעדות כמו שהוא הענין במקרא הקודם ובסוף המקרא הזה ולא תענה על ריב, אלא שסוף הכתוב הוא במקום ריב, תחלתו שלא במקום ריב, כגון להעיד על ראובן שחלל שבת, ובזה אמר לרעות, כי במקום ריב מה שהוא רע לזה טוב הוא לזה, אבל להעיד על ראובן שחטא והוא לא חטא, אין בזה שום טוב אלא רע.4ולא תענה על ריב: הנכון כראב"ע כשיהיה ריב בין אנשים, לא תעיד עדות על מה שלא ראית, ואין לך לסמוך על רבים המעידים, ולהעיד מה שאתה לא ראית, כי אולי תצא מזה הטיית משפט, ואם תאמר: והלא כיון שיש שם רבים המעידים, תוספת עד אחד לא תטיב ולא תזיק; הנה יתכן שזה הנוסף אם הוא בחזקת כשרות יגרום לדיינים שלא ירבו בחקירות ובדרישות כל כך כמו שהיו מרבים אם לא היו שם אלא העדים האחרים.5לנטות, להטות: לשון הנופל על הלשון בשתי הוראות שונות, ע"ד כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה למעלה כ"ב ד'; ודרשת רז"ל אחרי רבים להטת שמצוה לפסוק הדין אחרי הרוב כתרגומו אסמכתא היא, ואין ספק כי אין דרך לפסוק הדין אלא ע"פ הרוב, כי רחוק הוא שתהיה דעת כלם שוה; אמנם המקרא הזה איננו מדבר בשופטים, אלא ביחיד הבא להעיד, ורש"י ז"ל עזב דרשת רז"ל ובקש לישב המקרא על פי פשוטו, אלא שפירש גם הוא הכתוב בדיין ולא בעד, והוצרך לפרש על ולא תענה פירוש דחוק מאד; ויש לתמוה עליו הרבה איך חשב שאם הנדון ישאל את הדיין על משפטו אין לדיין לענותו דבר הנוטה אחרי הרבים החולקים עליו, אלא יאמר לו הדין לפי מה שהוא לפי דעתו; והלא זה דבר הגורם תקלות הרבה, והלכה רווחת היא במשנה סנהדרין פרק ג' ומניין לכשיצא א' מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, על זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד; ויותר יש לתמוה על בעל הסמ"ג שבלאו קצ"ה קצ"ו העתיק דברי רש"י אלה ולא העיר עליהם דבר, וכן הרא"ם ואחרים לא העירו על זה כלום, ותלמידי מוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי המשנה מדברת בסתם דיינים, כלו' בכשרים, שאין כוונתם להטות משפט, אלא מזכים ומחייבים כפי מה שהוא האמת והישר לפי ראות עיניהם, אבל רש,י מדבר בדיינים רשעים, כמו שאמר אם ראית רשעים מטים משפט. ותלמידי מוהר"ר משה הלוי עהרענרייך אומר כי לדעת רש"י אין הפסוק כלו אזהרה לדיין שבאו בעלי הדין לפניו, וחבריו רוצים להטות משפט, ולא תענה על ריב היא אזהרה לחכם אחר שאינו דיין או שאינו באותו ב"ד אלא בב"ד אחר, וכוונת רש"י שאם הנדון היוצא מב"ד חייב יבוא אצל חכם אחר וישאלהו על אותו המשפט ששפטוהו אותם הדיינים, אין לו לשאת להם פנים, אלא יאמר את המשפט כאשר הוא.6לא תהדר בריבו: שרש הדר בארמית ענינה חזרה לאחור, וכן בלשון רומי vercor קרוב לשרש vertor והכוונה לא תהיה חרד ונרתע לאחוריך מלחייבו בדינו אם הוא חייב, והנה התורה משתדלת לחזק הרגשת החמלה והחנינה ביחידים, ואסרה אותה שופטים, והטעם כי היחיד נותן משלו והשופט נותן משל אחרים.7השב תשיבנו לו: לא תתעלם ממנו ותניחהו על הדרך, אלא אעפ"י שהבעלים אויביך תאספהו אליך ותשלחהו לבעליו והנה למעלה הזכיר ענינים שבהם האהבה מקלקלת השורה, אל תשת ידך עם רשע, לא תהיה אחרי רבים וגו', ודל לא תהדר, ועכשו מוסיף ענינים שהשנאה מקלקלת השורה, והם כי תפגע וכי תראה, ואח"כ הוסיף לא תטה משפט אביונך, כי הבזיון הדבק באביון קרוב הוא לקלקל את השורה.8חמור שונאך: כאן אמר שונא ולמעלה אויב, כי אויב קשה משונא, ואולי היה ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו תורה אלא בהשבת אבדתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו האבדה ע"י אחרים; אבל בשונא צותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים אתו. והיום י"ג אלול תר"ך אמר תלמידי יצחק קצינעבערג כי התורה חסה גם על הבהמה, לפיכך כשהחמור רובץ תחת משאו ויש שם צער ב"ח, צותה לכל מי שרואה אותו, אף אם רחוק משם, שיתקרב אליו ויעזור לבעליו לפרוק משאו, אבל כשהחמור תועה אין כאן צער ב"ח, על כן לא אמרה תורה שאם יראהו מרחוק ילך אליו כדי להחזירו לבעליו, רק אם יפגע בו והוא קרוב לו אז ישגיח עליו להשיבו לבעליו.9מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו: לשון הנופל על הלשון בהוראות מתחלפות, דוגמת כי יבער איש וגו' למעלה כ"ב ד'.10מעזוב לו: ענינו להניח לו שיעשה בלי שתעזרהו.11עזוב תעזוב עמו: תפרוק המשא מעל הבהמה באופן שיפול המשא לארץ והבהמה תנוח מעט מיגיעה ראב"ע ורמבמ"ן.12לא תטה וגו': זה הפך לא תהדר, והכוונה הזהר שלא תחייבהו בדינו להיותו בלתי חשוב בעיניך מפני דלותו.13מדבר שקר תרחק: אזהרה לדיין שיהיה מפחד תמיד מלטעות בדין, ויחשוב בלבו כי טוב שֶיְּזַכֶּה החייב משיחייב הזכאי.14כי לא אצדיק רשע: כי כבר הרבה שליחים יש לי להמית החייב רש"י.15ושחד לא תקח: אפילו שלא בכוונה להטות משפט.16ויסלף דברי צדיקים: יגרום לצדיקים שיהיו דבריהם מסולפים, כלומר שיעוותו המשפט.17וגר לא תלחץ: מדבר עם הדיין, ואחר שהזהיר על עוות הדין הנמשך מפני קירוב דעת, הזהיר על עוות הדין הנמשך מפני ריחוק דעת, כי לב האזרח ובפרט בימי קדם רחוק ולא קרוב אל הגר הבא מארץ אחרת, ובפרט כי על הרוב לא היה עשיר ולא היה יכול לקרב אליו דעת האזרח במתנות, ועיין שו"ת חוות יאיר ריש דף קכ"ו.18ושש שנים: אחרי שהשלים עניני המשפטים, הזכיר מצות התלויות בחנינה וחסד, שהם לפנים משורת הדין, והנה בשמטה אמר ואכלו אביוני עמך, ובשבת אמר וינפש בן אמתך והגר, וצוה ג"כ על החמלה על ב"ח, באמרו ויתרם תאכל חיית השדה, ולמען ינוח שורך וחמורך.19תשמטנה: שלא תעבוד את האדמה.20ונטשתה: שתעזוב תבואתה היוצא מאליה רשב"ם.21בן אמתך: יליד בית, הנולד בעבדות, והוא הפחות והנבזה שבעבדים, כי הוא עבד מלידה ומבטן, וגם עליו ראוי לך לרחם.22בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו': אחר שהשלים המצות שבין אדם לחברו חזר למצות שבין אדם מקום, וסיים במה שפתח למעלה בסוף פרשת יתרו כ' כ'; והנה שם הזהיר על עשיית הצלמים וצוה על עשיית מזבח לכבודו ית', ואח"כ הזכיר המשפטים שבין אדם לחברו, ועתה חזר להזהיר על ענין האלילים ולצוות על כבודו ית'; והנה אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, וכוונה על לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב וכו' וכו' עד סוף הפרשה, ועוד אני מצוה אתכם שלא תזכירו שם אלהים אחרים לתהלה ולתפארת, על דרך שאמר בשמו ית' שם כ"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי, ועיין מה שכתבתי שם; והוסיף לא ישמע על פיך, והוא כמשמעו לא יהיה שם האלילים נשמע על פיך, כלומר אפילו לפרקים ודרך עראי, אך לעולם הדבר למד מענינו שאין איסור אלא להזכיר דרק כבוד לתהלה ולתפארת או דרך תפלה ותחנה, ולא שתהיה הזכרת שם האלילים אסורה בהחלט, כי הנה משה אמר כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור.23רגלים: כמו פעמים, כי גם פעם ענינו רגל, כמו מה יפו פעמיך בנעלים שיר השירים ז' ב' רמבמ"ן.24חדש האביב: עיין פירושי למעלה י"ג ד'.25ולא יראו פני ריקם: לא יהיו פני נראים, לא תבאו לראות את פני בידים ריקניות; הביאה לבית ה' נקראת ראיית פני ה', עיין פירושי בישעיה א' י"ב. וטעם המצוה הזאת כי העולות המובאות בחגים מגדילות בעיני העם ענין החג והאל הנעבד, והשלמים הקרבים בהם מרבים השלום והאהבה בין אנשי הקהל.26באספך את מעשיך: גם התבואה הנולדת מעבודת האדם נקראת מעשהו, כי היוצא מן הפעולה מכונה בשם פעולה, וכן שכר הפעולה נקרא פֹעַל ופעֻלה, כמו ופעלו לא יתן לו ירמיה כ"ב י"ג, הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו ישעיה מ' י'.27שלש פעמים וגו': כלל שאחר פרט והוסיף שהמצוה בזכרים והוסיף ג"כ שהוא ע"ד שהאריס הולך לראות את אדוניו בעל השדה, וזה כדי שיתרשם בלבבם כי לה' הארץ, ומידו היא להם.28אל פני: בקצת ספרים כתוב את פני, ועיין מה שכתבתי בישעיה א' י"ב.29דם זבחי: הוא קרבן פסח, ולמטה ל"ד כ"ה ולא ילין לבקר זבח חג הפסח; והנה לא תזבח על חמץ דם זבחי אזהרה שיהיה החמץ מבוער קודם שחיטת הפסח, וזה כדי שיעשו הקרבן מוכנים ומקודשים לחג, לא דרך עראי, והכל להגדיל ענין החג אצל העם.30ולא ילין חלב חגי עד בקר: שלא יתעצלו בשריפת חלבי הפסח, אעפ"י שהפסחים מרובים לא ישאירו קצת מן החלבים עד הבקר אלא יהיה מה שהוא מאכל גבוה נאכל באותו לילה שהבשר נאכל להדיוט, שאם לא כן נמצא כי קצת מישראל אכל את פסחו קודם שיאכל המזבח את חלביו, והוא זלזול כלפי מעלה, דומה למעשה בני עלי.31לא תזבח דם זבחי: יקשה איך יפול ל' זביחה על הדם, ונ"ל כי שרש זבח נגזר מן זוב, וטעם זביחה הגרת הדם, וכן שרש שחט נ"ל נגזור מן שחט בסי"ן שענינו מצוי והוצאת המשקה הנבלע בגוף, כמו ואשחט את הענבים ברא' מ' י"א, וכן רוב דיני השחיטה המכוון בהם הוצאת הדם.32ראשית בכורי: ראשית ענינו המבחר והיותר משובח, כמו ראשית גוים עמלק במדבר כ"ד כ"א, צאן ובקר ראשית החרם ש"א ט"ו כ"א.33ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו: מאמדן הדעת נ"ל שהיה מנהג קצת העמים או קצת אנשים גם מבני ישראל להקריב בכורות צאנם מבושלים בחלב אמם, כי כמו שנותנים לכהן ראשית הגז כן יתכן שיהיה טוב וראוי להקריב ראשית החלב, והנה היו שוחטים הבכור והיו מבשלים אותו בחלב אמו והיו מאכילים אותו לכהנים או היו נותנים לו הבכור והחלב והוא היה מבשלם יחד ואוכלם ואם תרצה אומר שהיו מבשלים ושורפים הכל על המזבח, ועל ידי כן היו נותנים לגבוה ראשית הנולדים וראשית החלב יחד, לפיכך אחר שהזכיר ראשית בכורי האדמה הזכיר ג"כ בשול הגדי בחלב אמו, ויובן ג"כ למה הזכיר הבשול ולא האכילה, כי בשול הוא העיקר ולא האכילה, ואם אין בשול אין אכילה. ואמנם הטעם למה נאסר המנהג הזה אעפ"י שהכוונה בו לשם שמים, הוא כדעת רשב"ם וראב"ע ויוחן דוד מיכעאליס מפני שיש בה אכזריות לב לבשל הבן בחלב האם, והוא על דרך אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ואעפ"י שאחר ששחיטת הגדי מותרת מה איכפת לו ולאמו באיזה משקה יבושל? מכל מקום המעשה הזה מקנה תכונה רעה בנפש האדם העושה והרואה. הגע בעצמך שיהיה אדם עושה עצמות אביו תרוודות, וגלגלתו קערה ויאכל בהם, הנה אין מזיק לאביו המת, ואעפ"כ מדת אכזריות היא, והמעשה הזה מפסיד מדת החמלה והחנינה בו וברואיו. וקצת מן הקראים פירשו לא תניח לגדי הבכור שיתבשל ויגדל בחלב אמו, אלא ביום השמיני תתנו לי. אמנם כאשר העיר ראב"ע אם מצאנו שרש בשל בבשול התבואות שחום השמש מבשיל אותן כאילו הוא אש, לא מצאנוהו בגידול בעלי חיים שאין גידולם ע"י אש או חום חיצוני.34הנה אנכי שולח מלאך לפניך: הקדמונים פירשו מלאך רוחני, והערדער וראז' פירשו עמוד האש והענן, ולא יובן לפי זה מאמר ושמע בקולו; ונ"ל כדעת רלב"ג שהמלאך הוא נביא, והוא משה, ולפי שחטאו ונתעכבו במדבר לא הביאם הוא אל הארץ ומלא יהושע את מקומו.35כי לא ישא לפשעכם: אעפ"י שהוא עָנָו וסבלן, אין הסליחה בידו, ואם תקניטוהו אני אענוש אתכם, כי חייבים אתם לשמוע בקולו מפני ששמי בקרבו ומאתי כל דבריו.36שמי: אלהותי, ע"ד הנה שם ה' בא ממרחק ישעיה ל' כ"ז.37כי שמי בקרבו: מחובר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי בקרבו רש"י, והוא נגד הטעמים, ולפי מה שפירשתי יתכן גם לפי הטעמים.38אשר אדבר: כי כל דבריו דברי הם.39מלאכי: הנביא כמו למעלה, והנה לא אמר שהמלאך ישמיד האומות, אבל אמר והכחדתיו.40לא תשתחוה וגו': כיון שהזכיר ביאתם אצל האומות עכו"ם, הזהיר שלא ילמדו ממעשיהם.41והמתי: עיין בפירושי לישעיה כ"ח כ"ח. רש"י ז"ל אחר שהשכיל מאד לפרש דקדוק והמותי טעה במלת ונתתי באמרו שהיה צריך שלשה תו"ין, שתים ליסוד כמו ביום תת, מתת אלהים היא, והשלישית לשמוש, עכ"ל, אמנם הדגש במלת ונתתי הוא במקום נו"ן לא במקום תי"ו, ובמלת תת אין התי"ו האחרונה מן השרש, אלא נוספת, כמו גַעַת מן נגע, ומלת מתת אלהים היא במקום מַתְּנַת.42עד אשר תפרה ונחלת את הארץ: שרש נחל ענינו האחיזה בחלק מן הירושה המגיעה לכל אחד מן האחים, והנה אמר כשתוליד בנים ובני בנים תוכלו להאחז איש איש בחלקו בלי שתהיה הארץ שממה. ושרש נחל נגזר מן חול, מלשון יחולו על ראש יואב, על ראש רשעים יחול, ונאמר על מי שנאחז בנחלתו ומחזיק בה מוהר"ר דוד חנניה ויטרבי, ובבה"ע אמרתי שהמלה נגזרת משרש חלק, והנני מבטל דברי.43ועד ים פלשתים: הוא חלק מהים הנקרא mare mediterraneum, ולדעת בני א"ג עד עכו היה נקרא ים פלשתים, ומשם ולמעלה לבני צור וצידון.44וממדבר: אמרו שהוא המדבר שהלכו בו ישראל, ולפי זה הוא מיותר אחר שהזכיר ים סוף, ונראה כדברי בני שהוא למזרח א"י, והוא קו אחד עם נהר פרת, כמו שים סוף וים פלשתים הם קו אחד.45וגרשתמו: אני אתנם בידכם, ואתם עשו את שלכם וגרשו אותם ולא תכרתו להם ברית. והנה נתן להם גבולים טבעיים, הים והמדבר והנהר, כדי שיהיו מופרשים מכל האומות עכו"ם, ואם לא היו מקיימים ביניהם אנשי הנכר היו עומדים בארצם לבטח כל ימי עולם; אך הם מרו דברו. וסוף סוף כל מה שהיה איננו אלא מה שעלה במחשבתו ית', כי ע"י כן מלאה הארץ דעה את ה'.46ולאלהיהם: שאם תכרות להם ברית, על כרחך תכרות ברית גם לאלהיהם, כי תצטרך להניח להם שיקיימו אותם, כי אמנם להכריח אדם לעזוב יראתו אשר גדל בה לא יתכן.47כי יהיה לך למוקש: העם שאמר עליהם בלשון יחיד אגרשנו מפניך, אותו העם יהיה לך למוקש אם ישב בארצך.
