שד"ל על שמות ו׳

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

« שד"ל על שמות ה׳:כ״ב שד"ל על שמות ז׳:א׳ »

1 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃ ס

2 וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

3 וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃

4 וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃

5 וְגַ֣ם אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃

6 לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֲנִ֣י יְהֹוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃

7 וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃

8 וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

9 וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃ פ

10 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

11 בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃

12 וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃ פ

13 וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ס

14 אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃

15 וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן׃

16 וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

17 בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

18 וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

19 וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃

20 וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

21 וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי׃

22 וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי׃

23 וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃

24 וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקׇּרְחִֽי׃

25 וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

26 ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃

27 הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃

28 וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ס

29 וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

30 וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃ פ

פירוש שד"ל על שמות ו׳

1 כי ביד חזקה ישלחם: מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם.

2 וביד חזקה יגרשם: על כרחם של ישראל יגרשם ולא יספיקו לעשות להם צידה, וכן הוא אומר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ רש"י; וזו אחת מדרכי המליצה בלה"ק להשתמש במלה אחת או במליצה אחת לשתי הוראות שונות, כגון אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב ירמיה ד' א', בחלקי נחל חלקך ישעיה נ"ז ו', יגודנו והוא יגוד בראשית מ"ט י"ט, אם ישוב ולא ישוב ירמיה ח' ד', הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בראשית א' ט"ו; ואפשר ג"כ לפרש כמשמעו בידי החזקה ישלחם ובידי החזקה לא ישלחם בלבד אלא יגרשם מארצו.

3 אני ה': פועל הטובות והרעות, ורוצה אני שידעו ישראל כי גם הרע גם הטוב מידי הוא.

4 וארא וגו' באל שדי ושמי ה' וגו': לאבות הראתי יכלתי להצילם להטיב להם, אבל לא נודעתי להם בתאר פועל הטובות והרעות, שמורה עליו שמי ה', כי לא הרעותי להם, ועתה שאתה אומר למה הרעות לעם הזה, דע כי זה דרכי, וכן הוא רצוני שיכירו ישראל שאני פועל הטובות והרעות, למען ייראוני כל הימים, והמפרשים פירשו ה', מקיים הבטחתי. ואין לומר כי האבות לא ידעו שם ההויה, אחר שמצאנו ויקרא אברהם שם המקום ההוא, ה' יראה, וכן ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך בראשית ט"ז ז', ויפה אמר רש"י לא הודעתי אין כתוב כאן אלא לא נודעתי. ושמי ה' לדעת ראב"ע ולפניו ר' יהודה הלוי, מאמר ב' בי"ת באל שדי מושכת אחרת עמה, והטעם ובשמי ה' לא נודעתי להם. וממה שכתב הראב"ע אמר רב סעדיה גאון כי תחסר מלת לבדו כאילו אמר ובשמי ה' לבדו לא נודעתי להם רק פעם באל שדי ופעם בשם ה', נראה כי גם רס"ג מפרש ושמי ובשמי. ולדעת איגל ושמי כמו ואני בכל תארי.

5 מקוצר רוח: כל מי שהוא מצר רוחו ונשימתו קצרה, ואינו יכול להאריך בנשימתו רש"י, וכן בלעז ambascia, affanno ענינם קוצר הנשימה, והושאלו להורות עצבון ויגון.

6 ערל שפתים: אטום רש"י, ונקרא ערלה כל דבר המכסה דבר אחר ומעכבו מלפעול פעולתו, וכאן הוא ד"מ כמו כבד פה וכבד לשון, כי משה לא היה לא זה ולא זה, רק לא היה איש דברים, וחשב כי לא יוכל להטות אליו לבב המלך בזולת רוב דברים.

7 וידבר וגו': לפי שאמר משה הן אני ערל שפתים צירף לו הקב"ה את אהרן, רש"י.

8 אלה ראשי בית אבותם: ידוע כי אנשי מזרח חוששים הרבה ליוחסין, לפיכך עכשו שהזכיר שנתמנו ועלו לגדולה, הגיד יחסם; והתחיל מראובן להגיד כי גם שבט לוי הוא מן הגדולים בבני יעקב; ודברי האומרים כי יחס זה נוסף ולא משה כתבו, לא יתכנו כלל, כי למטה כ"ט ול' חוזר ואומר וידבר ה' אל משה, ויאמר משה לפני ה', כופל הענין מפני שהפסיק בספור היחס, ואם היתה התורה ליקוטים לא היה מקום לדבר זה; ובאמת ידענו כי דרך הקדמונים בסדור דבריהם בספריהם מתחלף מאד מדרכנו היום ראז'.

9 אלה משפחות ראובן: כי מארבעה בנים אלו יצאו ארבע משפחות, ואולי בנים אחרים היו לראובן, ולא נפרדו צאצאיהם למשפחות, אך נקראו ע"ש אחיהם, וכן הוא הענין בכל שאר השבטים, ואולי רק מיורדי מצרים עשו משפחות.

10 ויקח עמרם וגו': על כרחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם, כי במדבר ג' כ"ח היו לקהת פקודים במספר כל זכר מבן חדש ומעלה 8600 ולא היו לו רק ארבעה בנים שהעמידו משפחות, הרי לכל אחד מארבעה בני קהת בנים 2150; והנה עמרם לא הוליד רק אהרן ומש ומרים, ומשה לא הוליד רק שני בנים ואהרן ארבעה, ואיך יתכן שיהיו לעמרם, וכן ליצהר ולחברון ועוזיאל 2150 נפשות בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים? לפיכך צריך שנסכים עם I. B. Koppe במאמרו: Israëlitas non 215, sed 430 annos in Aegypto commoratos esse, Gottinga 1777. שאמר והסכים עמו ראז' כי לוי קהת ועמרם לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפ"ז יתיישב כמשמעו מספר שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו בני ישראל במצרים, ולפ"ז יובן עוצם רבוי בני ישראל במצרים שלא אמרה תורה שהיה דרך נס ממש. והחכם יאסט חלק ראשון עמוד ב' אומר כי השמות האלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות, כי יאמר שכל זמן שהיה האב חי על הרוב היו כל צאצאיו לאגודה אחת במשפחה אחת אעפ"י שלפעמים היו הבנים מתפרדים בחיי אביהם, כגון יצחק וישמעאל בחיי אברהם, ויעקב ועשו בחיי יצחק, ובמות האב היתה המשפחה נחלקת ולפעמים גם אחר מיתת האב לא היתה מתחלקת עד אחר זמן מה. והנה משמעות הפרשה הזאת לפי דעתו היא כי משפחת לוי נשארה בתאר משפחה אחת ונקראת ע"ש לוי משך קל"ז שנים אחרי מות יעקב, ואז אחר זמן שמת לוי נחלקה לשלש משפחות, ע"ש גרשום קהת ומררי. וכן משפחת קהת עמדה לאגודה אחת קל"ג שנים, ואח"כ נחלקה לארבע משפחות. ובזמן יציאת מצרים כבר עברו קל"ז שנים שהיתה משפחת עמרם משפחה אחת, וממנה היו משה ואהרן. והנה אם תחבר שלשת המספרים האלה קל"ז וקל"ג וקל"ז ותוסיף עליהם י"ז שנה שעברו לישראל במצרים קודם מיתת יעקב יהיו בידך תכ"ד שנים, כלומר קרוב לת"ל שנה. לפיכך הוא אומר כל מקום שנאמר בן יצהר בן קהת וכיוצא, ענינו מזרע יצהר מזרע קהת.

11 ובני עוזיאל: ובני חברון לא הזכיר, לפי שלא הוצרך להזכיר שמותם למטה בתורה, כמו שהוצרך להזכיר בני שלשה אלה, בני עמרם משה אהרן ומרים נזכרים הרבה בתורה, בני יצהר על דבר קרח, בני עזיאל בשביל מישאל ואלצפן ויקרא י"ד ובני קרח לפי שהוא עתיד לומר ובני קרח לא מתו במדבר כ"ו י"א, וכן בני אהרן גם פינחס בן אלעזר נזכרים בתורה, ובני איתמר לא פירש, מפני שלא הוצרך להזכירם למטה בתורה רשב"ם ראב"ע רמבמ"ן וראז'.

12 אחות נחשון: הזכיר זה לכבוד אהרן ובניו, כי נחשון היה נשיא לבני יהודה והנה הזכיר שמות הנשים, כי כן דרך הכתוב ליחס החשובים גם מצד האם, כמו במלכים ושם אמו רמבמ"ן וראז'.

13 פוטיאל: נראה מורכב ממלה מצרית פוטי עיין בראשית ל"ז ל"ז ומשם אֵל בלשון הקדש, וענינו מיוחד לכבוד האל בני בכורי זצ"ל, וגיז' פירש Afflictus a Deo.

14 הוא אהרן ומשה: אלה הם, וזהו יחוסם. וכאן הקדים אהרן כפי סדר תולדותם ואח"כ חזר ואמר הוא משה ואהרן כסדר מעלתם רשב"ם וראב"ע ורמבמ"ן.

15 על צבאותם: עיין למטה י"ב נ"א.

16 ויהי ביום דבר ה': מחובר למטה רש"י ומלת ביום ענינה בזמן, כאשר דבר.

17 וידבר ה' וגו': הוא הדבור עצמו האמור למעלה י' - י"ב, אלא מתוך שהפסיק הענין בספור היחס, חזר וכפל הענין רש"י. אך לא נכפלו הפסוקים כהווייתם, אלא בשנוי לשון קצת, וזה אות כי לא במקרה נכפלו, אלא המחבר בכוונה כפל אותם.

« שד"ל על שמות ה׳:כ״ב שד"ל על שמות ז׳:א׳ »