שד"ל על שמות כ״ד

1 ואל משה אמר: עד כאן אמר לו המשפטים שיאמר לכל ישראל, ועכשו אמר לו מה שיעשה אחר שישלים להגיד לעם את המשפטים.

2 עלה אל ה': ולא אמר אלי, כמו שאמר ונגש משה ולא אמר ונגשת.

3 והשתחויתם מרחוק: לתת שבח והודאה לפניו ית' על התורה אשר נתן לעמו, והיה עולה עמהם משה, כעבד המלך נאמן ביתו שבבוא אנשים אל המלך יבא לפניהם וידבר בעדם דון יצחק.

4 והעם לא יעלו עמו: אהרן והאחרים יעלו עמו ולא יגשו עמו, והעם אפילו עלייה כל שהוא לא יעלו.

5 את כל דברי ה': נראה שהכוונה על עשרת הדברות ועל מה שנאמר אחריהן מן אתם ראיתם כי מן השמים כ' י"ט עד כי יהיה לך למוקש כ"ג ל"ג, וזה נקרא ס' הברית.

6 ושתים עשרה מצבה: הציב, הפעל בכח השם.

7 נערי בני ישראל: הבכורות

8 ויעלו עולות וגו': לתודה לה' על התורה שנתן להם, ולשמחה על זה, וכל זה סימן שהעם כלו מקבלים עליהם התורה ההיא וכורתים עליה ברית.

9 פרים: אין ידוע אם חוזר לשלמים בלבד כמו שהוא לפי הטעמים או גם לעולות חגיגה ו'.

10 נעשה: מצות עשה.

11 ונשמע: מצות לא תעשה, שאין בהן עשייה, אלא לשמוע בקול ה' וכן מצאתי אח"כ לרד"ק בשרש סכת.

12 הנה דם הברית וגו': הדם ההוא היה דינו להזרק כלו על המזבח, והנה הוא לחם ה', וה' צוה לזרוק חציו על העם, כאדם הושא משאות מאת פניו אליהם, דרך חבה על שקבלו תורתו, והנה הוא כאילו אכלו משלחנו של מקום, והאכילה הזאת היא סעודת הברית אשר כרת ה' עמהם להיות להם לאלהים ולקחת אותם לו לעם כל עוד שיעשו את כל הדברים האלה אשר צום; וכן כל כורתי ברית אהבה סועדים סעודה יחדו.

13 על כל הדברים האלה: כמו להלן ל"ד כ"ז כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. אנקלוס שנה הענין ותרגם וזרק על מדבחא לכפרא על עמא כך הוא נסח ר' בחיי וכך מצא בעל ספר יא"ר בתרגום ספרדי ורש"י הגיה וכתב: ותרגומו ואדי על מדבחא, כן הוא ברש"י כ"ד שבידי, והמדפסים לא הבינו כוונתו, וכתבו גם ברש"י וזרק על מדבחא לכפרא על עמא. גם בתרגום המיוחס ליונתן מתורגם וזרק על מדבחא לכפרא על עמא, ונראה שהמתרגמים שנו הענין מפני ההדיוטות והנכרים, שלא ילעגו על התורה כ"ז אדר שני תרכ"ד תלמידי שלום שמעון מודינה.

14 ויראו וגו': גם זה לתת כבוד לאומה שקבלה תורתו, רצה ה' שיתקרבו אליו הנכבדים שבהם, ובמראה להם הִתְוַדַע.

15 כמעשה: נ"ל כי מלת מעשה נאמרת על כל דבר, יהיה מה שיהיה, וכן כאן הכוונה ראו דבר מה שהיה דומה במראהו ללובן הספיר.

16 לבנת: לובן וזוהר ר' יונה ורשב"ם ורמבמ"ן וראז' וגיז', ורמבמ"ן חשב שכן הוא ג"כ בתרגום ירושלמי, וזה טעות, כי בתרגום ירושלמי מתורגם כעובד לבן דספירינון, ובלשון ארמית אין אומרים לבן אלא חיור להוראת הלבנינות, אבל אומרים לִבְנִין להוראת לְבֵנִים כ"ח אדר שני תרכ"ד. והדבר ההוא שהיה דומה ללבנת הספיר היה ג"כ כעצם השמים לטהר וכל זה מַרְאָה שראו אצילי בני ישראל, והוא כבוד נברא לשעתו, אבל העם במתן תורה לא ראו שום תמונה; וכל זה על דרך מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, ובימי קדם לא היו המלכים מתראים לכל העם כי אם לקצת נבחרים.

17 ואל אצילי: אהרן ושאר העולים אתו.

18 לא שלח ידו: לא ניזוקו בראותם תמונת ה', כי ה' רצה לכבדם.

19 ויאכלו וישתו: אחר שראו מה שראו ירדו ואכלו עם אחיהם בבשר השלמים.

20 ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה וגו': אשר כתבתי חוזר על הלחות, ולהורותם על התורה והמצוה, ושיעור הכתוב ואתנה לך את לחות האבן אשר כתבתי והתורה והמצוה להורותם, והוא כאשר אמר במשנה תורה ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם רמב"ן, והפעל ואתנה לפי עיקר הוראתו נופל על הלחות, ובדרך השאלה יפול גם על התורה והמצוה. ורמבמ"ן תרגם ואתנה לך את לחות האבן עם התורה והמצוה שכתבתי עליהם; אך נ"ל שלא יצדק שם תורה על עשרת הדברות, מפני שלא נזכר בהם שום תנאי, כשיארע כך תעשה כך, וכשיארע כך תעשה כך, עיין מה שכתבתי בבראשית כ"ו ה'.

21 וחור: ע' למעלה י"ז י'.

22 וישכון כבוד ה': הוא האש האוכלת הנזכרת במקרא שאחר זה.