שד"ל על שמות י״ט

1 ביום הזה: ביום החדש, כלומר יום התחדשות הירח, והוא ראש חדש, כי זה עיקר הוראת שם חדש כדברי ר' משה הכהן, הזכירו ראב"ע אעפ"י שהושאל אח"כ לכל משך החדש כלומר לכ"ט או ל' יום שמהתחדשות הירח להתחדשותו פעם אחרת.

2 ויסעו מרפידים: אמר בתחלה דרך כלל שבאו ביום הראשון לחדש אל מדבר סיני, ועתה פירש היאך היה זה כדרך סיפורי הכתוב רמבמ"ן.

3 ויחן שם ישראל נגד ההר: אחר שאמר דרך כלל שחנו במדבר, פירש ואמר שחנו נגד ההר אשר במדבר ההוא, והוא הר סיני, כי על שמו נקרא המדבר מדבר סיני וראב"ע ואחריו רמבמ"ן חשב כי ויחנו במדבר נאמר על כל ישראל, אבל ויחן שהוא לשון יחיד נאמר על המועטים, והם ראשי המטות והזקנים, שהם חנו נגד ההר מפני כבודם; וזה הבל. כי אמנם הדבור על העם בלשון יחיד אין המכוון בו לדבר על קצת מהם, אבל בהפך הכוונה לדבר על כלל העם בבחינת היותם כלם כגוף אחד עיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ"ט עמוד צ' צ"א והנה כשאמר שחנו במדבר אמר ויחנן בלשון רבים, כי במדבר גדול ורחב ידים היו נראים כיחידים מפוזרים כה וכה, אבל כשאמר שחנו נגד ההר, הנה ההר היה כמרכז לכלם, וכלם פונים אליו, והנה הם אגודה אחת וגוף אחד, כי כלם עיניהם ולבם אל ההר ההוא, שכבר ידעו שהוא הר האלהים, כנראה ממה שכתוב למעלה י"ח ה' אל המדבר אשר הוא חונה הר האלהים, לפיכך כתוב בלשון יחיד ויחן שם ישראל כל העם כאיש אחד נגד ההר.

4 ומשה עלה אל האלהים: אל ההר ולא לראשו.

5 ויקרא אליו ה' מן ההר: כי כבר קרא לו ראב"ע והמעמר גם בכור שור.

6 כה תאמר וגו': הרי זה דבור שירי בכפל ענין במלות שונות, וזה למען יכנס יותר בלב העם הדבור הזה שהוא הקדמה לכל התורה כלה.

7 ותגיד: כתוב ביו"ד והוא דרך אינדיקאטיף והקריאה בצירי והוא דרך צווי. מה שכתב רש"י קשין כגידין הוא ממסכת שבת דף פ"ז, ופירוש גדין ירק מר, ובעל הערוך מוסיף שהדל"ת בדגש, והוא תרגום של לענה.

8 ואשא אתכם על כנפי נשרים: כאילו נשאתי אתכם על כנפי נשרים, כלומר כאילו הפרחתי אתכם באויר, כי בזולת שתפרחו באויר לא היה אפשר לכם לצאת מתחת יד מצרים.

9 ואביא אתכם אלי: הוצאתי אתכם מרשות מצרים, והבאתי אתכם ברשותי, במקום שאין עליכם אדונים אלא אני; ואין הכוונה אל ההר הזה שבו שכינתי כדעת ראב"ע, כי עיקר יציאת מצרים לא היה לבוא אל המדבר, ומה שבח הוא זה שהביאם אל הר סיני? וכל תוחלתם ותאותם היה לבוא לרשת את הארץ, הן אמת כי קבלת התורה הוא ענין נכבד יותר מירושת הארץ, אבל עדיין לא הגיד להם כי על ההר ההוא ישמיעם את תורתו.

10 סגולה: כקנין החביב לאדם מכל שאר קניניו.

11 כי לי כל הארץ: וכל העמים לי הם, וכל המין האנושי יקר אצלי, ואמנם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש רע"ס.

12 ממלכת כהנים וגוי קדוש: מפני שהיו הגוים מאמינים שכהנים קרובים וחביבים לאלהיהם ושאלהיהם עושים להם כל חפצם, אמר כי האומה כלה תהיה קרובה אל האל, שיהיה האל קרוב אליה בכל קראה אליו ומשגיח על כל ענינה, כאילו כל העדה כלם קדושים וכהנים, וזה רק ע"י שמירת מצותיו.

13 וישם לפניהם וגו': ידוע כי בנוהג שבעולם כל דבר שאדם רוצה להשתמש בו להנאתו ולטובתו, יעמידהו תחלה לפניו וזה מפני שהעינים רואות לפנים ולא לאחור, והאכילה ודבר אחר לא יעשה אותם האדם אלא מצד פנים, ומה שהוא לפני האדם, הוא ברשותו ותחת ידו ליהנות בו כחפצו ולעשות בו כטוב בעיניו, והבא לעכב על ידו יקחהו תחלה מלפניו; ולפיכך הושאלה מלת לִפְנֵי להורות שהדבר הוא ברשות פלוני ליהנות בו כרצונו, כגון הנה ארצי לפניך בראשית כ' ט"ו, והארץ תהיה לפניכם שם ל"ד י', ארץ מצרים לפניך היא שם מ"ז ו', יהושע בן נון העומד לפניך דברים א' ל"ח כלומר המשרת אותך, אמור נא אדונינו עבדיך לפניך ש"א י"ו י"ו כלומר הנה אנחנו מוכנים לעשות את אשר תצוה, כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך ש"ב י"ו י"ט, וזולתם, ומזה גם כן בל' ארמית מליצת קדם מלכא, שאומרים דרך כבוד במקום למלכה עיין אוהב גר, עמוד י"ג תחלת הנחתה היתה להורות שעבוד והכנעות, שהמדבר עם המלך עושה עצמו כמוכן תמיד לעשות כל אשר יצוהו. והנה מליצת שם לפני מצאנוה במשמעותה הראשונה, כגון ויושם לפניו לאכול בראשית כ"ד ל"ג, וישם לפני שאול ש"א ט' כ"ד, ואשימה לפניך פת לחם ואכול שם כ"ח כ"ב, וזה אינו צריך פירוש; ומצאנוה ג"כ בלשון מושאל, וזה בשלשה מקומות, האחד כאן, והשני למטה כ"א א' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, והשלישי במשנה תורה ד' מ"ד וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ושלשתם ענין אחד להם, והוא כי משה הגיד לישראל את דברי ה', והניח הענין ברשותם לקבל ושלא לקבל, כי תחלת נתינת התורה לישראל לא היתה דרך צווי והכרח, אלא ברצונם ובנפש חפצה באו בברית את ה' אלהיהם, כמו שכתוב כאן ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וכן לענין המשפטים כתוב למטה כ"ד ג' ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ואח"כ כתוב ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ואז לקח את הדם וזרק על העם והביא אותם בברית; וכמו שעשה עם האבות בצאתם ממצרים, כן עשה עם הבנים בשנת הארבעים, וזה טעם וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, והתורה ההיא היא הברית אשר כרת אתם בערבות מואב מסימן ה' עד סוף סימן כ"ח מס' הדברים. ומה שלא ענו גם בפעם ההיא כל אשר דבר ה' נעשה, הוא כי כבר היו מורגלים לקבל עליהם דבר ה' ביד משה מארבעים שנה ולמעלה, ולא היו צריכים לומר בפיהם נעשה ונשמע, ושתיקתם היתה כהודאה; לא כן כאן שהיה משה עומד בתחל שליחותו, הוצרכו לגלות דעתם בפירוש ולומר כל אשר דבר ה' נעשה, והנה המשכיל יבין כי באמת לא הניח ה' ברשות ישראל לקבל ושלא לקבל תורתו, כי הנה קודם לכן כבר אמר להם למעלה י"ו כ"ח עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי, אך אמתת הענין היא כי גלוי היה לפניו ית' כי אז תכף ליציאתם משעבוד לגאולה אם היה שואל אותם אם רצונם לקבל תורתו ולבוא אתו בברית להיות לו לעם והוא יהיה להם לאלהים, ודאי לא יסרבו ואחור לא יסוגו, על כן שם הדבר לפניהם שיבחרו כרצונם. וכן בשנת הארבעים אחרי אשר הכה לפניהם שני מלכי האמורי סיחון ועוג ונתן להם את ארצם, ודאי היה שבנפש חפצה יבאו אתו בברית. וכיוצא בזה עשה יהושע בזקנתו ואמר לישראל כ"ד ט"ו ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבודון; לא שהיו רשאים לעזוב את תורת ה', אך יודע היה יהושע שמאהבתם שאהבו אותו ואת אלהיו ומשמחתם ששמחו בו ובאלהיו, אשר הביאם אל המנוחה ואל הנחלה ודאי יענו כמו שענו חלילה לנו מעזוב את ה', ועי"כ גם אחר זמן יהיו יותר זהירים בשמירת מצותיו, מאחר שברצונם קבלו אותם עליהם. וכן מליצת נתן לפני מצאנוה במשמעותה הראשונה, כגון ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם בראשית י"ח ח', מה אתן זה לפני מאה איש מ"ב ד' מ"ג, ואתן לפני בני בית הרכבים גביעים מלאים יין ירמיה ל"ה ה', ולפני עור לא תתן מכשול ויקרא י"ט י"ד, וגם זה איננו צריך פירוש, ואין אני רואה חלוק בין נתן לפני ושם לפני כשהלשון בהוראתו הראשונה הפשוטה ובלתי מושאלת, אבל מצאנו נתן לפני בלשון מושאל, כגון ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום דברים ד' ח', ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום שם י"א ל"ב, על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ירמיה ט' י"ב, ואלה לדעתי ענין אחר להם, כי הנה ושמרתם לעשות הוא צווי מוחלט, ואיך יאמר אחר זה אשר אנכי נותן לפניכם היום, אם הכוונה אשר אנכי מניח ברשותכם לקבל ושלא לקבל? וכן מה טעם על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם? והנה העיקר חסר, והיל"ל אשר נתתי לפניהם, והם קבלוה, ועיין עוד מלכים א' ט' ו', וירמיה כ"ו ד', ומ"ד י'. לכך אומר אני כי לשון שם לִפְנֵי כשהוא נאמר בהשאלה, הוא בכוונה שתכף ומיד יבחר האיש אם לקבל ואם שלא לקבל, כמו כאן וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה', ומיד ויענו כל העם יחדו ויאמרו; אבל נתן לפני הוא בכוונה שאימתי שירצה יבחר, כגון ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דברים י"א כ"ו, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך שם ל' א', החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שם שם י"ט בכל אלה אין הכוונה שיבחרו מיד, אלא גם מיד וגם לדורות בכל זמן שירצו יבחרו להם הברכה או הקללה. וכן התורה הניח ה' אותה לפנינו שנדבק בה או נתרחק ממנה כל זמן שנרצה. אמנם מה שכתוב בירמיה כ"א ח' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות, היושב בעיר הזאת ימות וגו' שלא היה הענין לדורות אלא לשעה אין הלשון מדוייק, והיה לו לומר הנני שם, או הנני משים, לא הנני נותן, אלא שרצה ירמיה לאחוז בלשון הכתוב בתורה החיים והמות נתתי לפניך, גם כי שם הכוונה לדורות וכאן לשעה; וידוע כי כן היה דרך ירמיה לקחת מליצותיו ממליצות הנביאים אשר היו לפניו.

14 וישב משה את דברי העם אל ה': שב לפניו אל ההר עם תשובת העם; והנה הכל גלוי לפניו, ולא שאלו מה ענה לך העם, אך מיד בבוא משה לפני ה' אמר לו ה' הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו', ואז הגיד משה דברי העם אל ה', ואמר לפניו רבש"ע בניך מאמינים הם ומקבלים עליהם כל אשר תדבר הרמב"ן, וכבר גלו דעתם שהם מאמינים, שהדברים שאני מדבר להם בשמך, דבריך הם, שאם היו מסופקים שמא מלבי אני בודה, לא היו אומרים כל אשר דבר ה' נעשה, א"כ אין צורך שישמעו קולך למען יאמינו בי, כי כבר הם מאמינים בי.

15 הנה אנכי בא אליך בעב הענן: הנה עד עתה הייתי משמיעך את דברי בלא שום מחזה, כי אינך צריך לראות מראות נפלאות, למען דעת גדולתי; אבל בפעם הזאת רוצה אני לבוא אליך בעב הענן ולדבר אתך מתך האש הענן והערפל, כדי שכל העם יראו המראה הגדול וישמעו את קולי בדברי עמך, ויקנו אמונה קיימת לעולם גם בי וגם בך. והנה כאן רמז לו ענין מעמד הר סיני, אך לא פירש לו כל הענין בפעם אחת, כי לא אמר בדברי עמהם, כמו שהיה מן הראוי אם היתה הכוונה כדעת ראב"ע והרמב"ם על עשרת הדברות, אבל אמר בדברי עמך, והכוונה כדעת רבנו סעדיה גאון ואחרים על מה שהיה קודם מתן תורה, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ואז הגיד משה לפניו תשובת העם, לומר שאין צורך לכך, כי אמנם לא ידע משה שכוונת האל להשמיע התורה לכל העם, ואז אמר לו ה' לך אל העם וקדשתם וכו' כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, ובזה רמז לו כי ביאתו בעב הענן לא תהיה לתכלית הנזכרת בלבד, כלומר כדי שיאמינו במשה, אבל שרצה הקב"ה לזכות את ישראל לענין אחר גדול ונכבד מאד, שבעבורו ראוי שיתקדשו שני ימים, והוא שישמעו התורה מפיו ית'.

16 לך אל העם: לא שמע אליו וצוהו שיזמין את העם לקבל התורה.

17 וקדשתם: שלא יגשו אל אשה ושירחצו בשרם במים, וכל זה דרך כבוד כלפי מעלה, וכדי שיתרשם הענין ויוחק בלבם יותר.

18 והגבלת את העם וגו': כי היה הר סיני באותה שעה כמקדש ה', כי היה ה' עתיד להגלות עליו, ומקדושת המקדשים הוא שלא יכנסו בהם העם לפנים מגבול מיוחד ראז'.

19 לא תגע בו יד: הנוגע בהר מות יומת, אך לא ילכו אחריו להמיתו, רק ימיתוהו מרחוק על ידי סקילה באבנים או ביריית חצים רשב"ם וראב"ע.

20 במשוך היובל וגו': אמר הגאון, כאשר יתקע משה בשופר אז נתן להם רשות לעלות, וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וצוה לעשות המשכן, ואמר רב שמואל בר חפני כי טעם המה, אהרן ובניו ושבעים זקנים, שכתוב עליהם עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולשאר ישראל לא נתן להם רשות לעולם לעלות אל הר סיני, ודבריו טובים בעיני ראב"ע. ולדעתי אין צורך לפרש המה על האנשים ההם לבדם, אך נ"ל כי המה הוא כמשמעו, העם סתם, ובשעת מעשה פירש מי הם אשר יעלו, ואצילי העם עומדים במקום העם כלו; וכמה דברים נאמרו תחלה דרך כלל, ואח"כ נתפרשו דרך פרט, והפרט הוא העיקר ולא הכלל, כגון ועבדו לעולם למטה כ"א ו'.

21 לשלשת ימים: כמו ליום השלישי, ע"ד בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך ברא' מ' י"ט ושם כתוב ויהי ביום השלישי, וכן ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים שם מ"ב ז' ואח"כ כתוב ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי ראב"ע, ולא הוסיף משה יום אחד מדעתו, ועיין שבת דף פ"ו ע"ב.

22 ויהי קולות וברקים: התבות האלה בקדמא ואזלא, מפסיק פחות מהפשטא שעל ענן כבד, להודיע שהקולות והברקים לא היו אלא על ההר ולא על המחנה.

23 משה ידבר: הנכון כדעת הגאון הביאו ראב"ע שהוא כמשמעו, משה היה מדבר עם האל והאל היה עונה ולא חש להזכיר הדברים, וזהו טעם בעבור ישמע העם בדברי עמך, ואין הכוונה כלל על עשרת הדברות, כי אותן כלן מפי הגבורה שמענום לפי פשט הכתובים, וזו ג"כ דעת רמב"ן, והוא אומר כי ה' יעננו הציווים האמורים למטה רד העד בעם וגו'.

24 פן יהרסו לעלות אל ה' לראות: לא שנאסרה להם ההבטה, אלא שלא יתקרבו לפנים מן הגבול בכוונה לראות יפה.

25 יהרסו: נ"ל שהלשון מושאל מהריסת הקיר, כי ההולך למקום שאסור לו, כאילו הוא פורץ הגדר, וקרוב לזה מה פרצת ברא' ל"ח כ"ט.

26 וגם הכהנים: הבכורות.

27 הנגשים אל ה': שעומדים אצל הגבול, או שרגילים להתקרב אל ה' בהקרבת הקרבנות.

28 יתקדשו: יהיו מזומנים וזהירים לעמוד במורא ובאימה, שלא יאמרו אנו כהנים וקרובים אצל הקב"ה רש"י ור"י בכור שור.

29 לך רד ועלית אתה ואהרן עמך: נ"ל שהיה משה חפץ להשאר על ההר, ולפיכך היה נשמט מלרדת ולהעיד בעם, וה' לא רצה, ואמר לו שירד, ושאמנם אחר השלמת מתן תורה יעלה אל ההר ואהרן עמו, והוא מה שאמור למטה כ"ד ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן וגו', ואמנם בשעת מתן תורה נ"ל ברור שלא היה משה בהר אלא עם העם, שהרי אמרו לו דבר אתה עמנו ונשמעה, וכן דעת דון יצחק אלא שהוא מפרש והכהנים והעם אל יהרסו על אותה שעה שעלו משה ואהרן והזקנים, ואין נ"ל כן, אלא כמשמעו אל יהרסו עתה בשעת מתן תורה, ושאר המפרשים פירשו ועלית אתה בשעת מתן תורה אתה מחיצה לעצמך וכו', ואין בכתוב רמז כלל לחילוק מחיצות בשעת מתן תורה, אלא כלם כאחד כקטון כגדול ישמעון, ומה שמצאנו כי אחר מתן תורה נגש משה לבדו אל הערפל, וכאן הוא אומר ועלית אתה ואהרן עמך; דע כי כשנגש משה אל הערפל לא נשלמה עדיין נתינת התורה, כי ישראל אמרו לו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ואז משה נגש אל ה' לקבל מה שנשאר מהתורה, ואז קבל פרשת המשפטים עם חמשה פסוקים שלפניה, וכאן באמרו ועלית אתה ואהרן עמך לא היתה הכוונה לאותה עליה, כי העליה ההיא לא היה לה מקום אלמלא שפחדו העם ולא יכלו לקבל התורה כלה מפי הקב"ה; אבל העליה האמורה כאן ועלית אתה ואהרן עמך היא אחר השלמת קבלת התורה, שאז הלכו גדולי העם להשתחוות לנותן התורה ית' ולתת לו תודה על התורה אשר נתן להם; וכאן כשראה ה' את משה מסרב מלרדת, אמר לו אל תצטער אם עכשו תהיה כאחד מן העם, כי עוד יבא זמן שתגש אל ה', וידעו כל ישראל כי אתה ואהרן קרובים אלי יותר מכלם.

30 ויאמר אליהם: מה שאמר לו ה' שיעיד בהם.