שד"ל על שמות ב׳

1 וילך: כך אומרים על המתעורר לעשות דבר מה, וכן וילך ראובן וישכב בראשית ל"ה כ"ב, וילך ויקח את גמר הושע א' ג' רמב"ן, וילך ויעבוד אלהים אחרים דברים י"ז ג', וילך ויעבד את הבעל מ"א י"ו ל"א, ותלך ותזן גם היא ירמיה ג' ח'; והנה הלקוחים האלה היו קודם לכן, כי כבר נולדו מרים ואהרן; ורז"ל אמרו כי הוציא עמרם את אשתו מפני גזרת פרעה, ואח"כ החזירה בעצת מרים; ועיין למטה ו' כ'.

2 כי טוב הוא: ראב"ע ורע"ס ורמבמ"ן וראז' וגיז' פירשו כי יפה הוא, כי לא הבינו איך יתכן לומר על ילד הנולד שהוא טוב; ורשב"ם פירש כי נולד לסוף ו' חדשים, והסתכלה בו וראתה שהוא נשלם בצורתו והוא בר קיימא, ולא נפל. ול"נ ברור כדעת אאז"ל כי פירוש טוב כמשמעו, וקוראים טוב לתינוק כשאינו בוכה וצועק, ואם היה צועק לא היה אפשר לְצָפְנו, כי היה קולו נשמע מרחוק, ומפני שהיה טוב יָכְלָה לְצָפְנו.

3 הצפינו: דגש הצ'די לתפארת הקריאה, ועשו זה כדי שיהיה השוא נע, ואורך המלה ירבה, וזה כדי שיוכלו לנגן יפה הסגול שעליו, שאין לפניו מלה בטעם משרת שתסייע בנגונו; וכיוצא בזה מִקְּדָש ה' כוננו ידיך; והוא הפעיל, והנה הצופן מחביא את חברו, אבל אפשר שחברו יצא ממצפונו, ולא יחפץ להיות נצפן; לא כן המצפין, כי הוא מכריח את חברו להיות נצפן; והנה יוכבד גם אחר ג' חדשים הראשונים יכולה היתה לצפון את בנה, אך לא היתה יכולה להכריחו שיהיה נצפן, כי יתן את קולו בבכי ושמעו מצרים, וכן מי יתן בשאול תצפינני איוב י"ד י"ג, הכוונה, מי יתן ותמיתני, ובכן תכריחני להיות נסתר מנגד עיניך, ולא אתהלך לפניך בארצות החיים, ולא תוכל מדת הדין לפגוע בי.

4 גמא: הוא papyrus הגדל אצל היאור, ונקרא כן מלשון הגמיאיני נא, להיות גדל אצל המים, וכאילו הוא צריך לשתייה, וכן לוקאנוס קוראו bibula papyrus, והיו עושים ממנו בגדים, מנעלים, סלים וגם ספינות, וזה ל' לוקאנוס: Pharsal 4. 136. conseritur bibula Memphitis cymba papyro ראז' וגיז'. ותלמידי יצחק יהודה קלינעבערג אומר כי תחלה קראו הצמח ההוא בשם גומא, ואח"כ אירע ששתו מים בקנה של גומא, כגון שהוצרך אדם לשתות מים מן הנחל ולא היה לו כלי, ולקח גמא הַגָדֵל אצל הנחל ועשה ממנו קנה ושתה מעט מעט ממימי הנחל, ואותה שתייה הנעשית מעט מעט קראו לה גמיאה או גמיעה על שם הגמֶא.

5 ותחמרה: פעַל מן חֵמָר והה"א ראויה למפיק.

6 בסוף: כמו קנה וסוף קָמֵלוּ ישעיה י"ט ו', והוא מין נֶטַע הגדל אצל היאור, ונקרא בל' מצרי Sari, וזה לשון פליניוס Hist. nat. 13. 13.Hist. nat. 13. 13.; Fruticosi est generis Sari, circa Nilum nascens, duorum ferme cubitorum altitudine, pollicari crassitudine.. וכוות האם בתתה את בנה בתיבה על שפת היאור היא כדברי רע"ס אולי יראהו איזה מצרי ויביאהו אל ביתו כשאר אסופי; ואני מוסיף כי האם אמרה בלבה, מוטב שיחיה בבית איש מצרי משימות ומכל מקום לא נתיאשה ממנו, אבל שלחה את בתה לדעת מה יעשה לו, ומסרה לה מחשבותיה, באופן שהילדה אמרה לבת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ועל ידי כן יכלה להודיעו שהוא יהודי וללמדו לשון אבותיו ואמונתם.

7 ותתצב: מלה זרה כי משפטה וַתִתְיַצֵב; ואולי אפשר לומר כי קריאתה וַתַּתְצֵב כלומר וַתַּצֵּב, והיא חוזרת לאם הילד כי היא העמידה שם את אחותו לדעת מה יהיה בבנה, כי לא נתנתו שם כדי שימות, כי לא יתכן לאם שתמית את בנה בידיה מפחד שמא יומת, לולא שתברור לו מיתה יפה, וכאן אף המצרים לא היו עושים בו דבר אחר אלא להשליכו היאורה, והיא ע"י התבה היתה מביאתו למות ברעב, שהיא מיתה קשה הרבה ממיתת הטביעה במים; והנה ידענו כי שרש יצב הוא נבנה כדרך חסרי נו"ן, וזה על דרך ל' ארמית, כמו תִנְדַע מן ידע, וידענו כי בארמית לפעמים מוסיפים ת"ו בשרשים הנחים כדי שתשאר ההברה האחרונה בשוא נע קודם התנועה, כמו שהיא בשלמים, כגון בבנין אִתְפְעֵל אִתְּקָם, יִתְּזִין בת"ו דגושה, ובסורי אֶתְתְּקָם אֶתְתְּרִים; ומזה יש בארמית שרשים המתחילים בת"ו שאיננה בעברית, כמו אַתְנַח שענינו הניח ומזב אתנחתא כגון מַתְנְחֵי להו סימני עירובין נ"ג וכן כאן מן יצב הִתְצִיב במקום הִציב ומזה וַתַּתְצֵב.

8 לדעה: במקום לדעת, כמו לְלֵדָה מ"ב י"ט ג'.

9 לרחץ על היאור: רש"י ורמבמ"ן וראז' פירשו ותרד על היאור לרחוץ בו ואין כן דעת בה"ט, ונימוקו עמו, כי לא יתכן לומר ותרד על, אלא טעמו לרחוץ אצל היאור.

10 את אמתה: שפחתה; ואין לפרש זרוע ולנקד אַמָּתָהּ כי אמה שם מיוחד למדת הזרוע לא לזרוע עצמו ולא מצאנוהו רק פעם א' להוראת הזרוע, בפסוק תשע אמות ארכה, וארבע אמות רחבה באמת איש דברים ג' י"א, וגם שם ענינו מדת הזרוע לא זרוע ממש.

11 ותפתח: את התבה, נראה שהיה עליה מכסה, כמו בתבת נח.

12 ותראהו את הילד: מלות את הילד יתרות כי כבר ידענו מה היה בתוך התבה, לפיכך כתוב ותראהו בכנוי, והוסיף את הילד לרמוז על התמיהה הגדולה שהיתה לה בזה בראותה ילד בתבת גמא מושלך בתוך הסוף; והנה אחר שראתה אותו וראתה שהיה נער בוכה חמלה עליו.

13 מילדי העברים זה: שפטה כי קרוב הדבר שאחד מן העברים נתן שם את בנו, אולי איש מצרי יאספהו ולא יומת.

14 מן העבריות: כי הרבה עבריות היו מיניקות, כי הרבה מהן היו שהומתו ילדיהן אאז"ל, או שתאהב התינוק ותשגיח עליו יותר להיותו הוא עברי והיא עברית ראז'.

15 היליכי: כמו הוליכי, בשקל הֵיטִיבִי, היניקי ראב"ע רלב"ג רמבמ"ן וראז' וגיז', ויש שפירשו כמו הֵא לִיכִי, אך לא מצאנו ליכי במקרא, ועוד מלת את לא תתישב אצל הא ליכי, ואולי נכתב היליכי במקום הוליכי לזווג המלה עם והיניקיהו וכן דעת מהרש"ד.

16 ותקרא שמו משה ותאמר וגו': דון יצחק מפרש ותקרא שמו שאמו קראה לו שם, לא בת פרעה, ומפרש משיתיהו מָשִית אותו כמו יְלִדְתִנִי, לְבַבְתִנִי ומביא ראיה לזה מחסרון היו"ד אחר הת"ו. ואמנם אחר שהיה לְבֵן לְבַת פרעה, ושהיא לא ידעה כי המינקת היתה אמו, הנכון כי בת פרעה קראה לו שם. ומ"מ משה היה שמו ולא שם אחר כגון מוניוס כדברי ראב"ע, כי mo בל' מצרי מים, usce מֻצָּל, והנה משה ענינו מֻצָּל ממים. ומזה היה כי המתרגם האלכסנדרי במקום משה כותב תמיד ???? Mo-yses להיות תחלת גזרתו Mo-isce, וכן יוסף פלאויוס כתב כי המלה מורכבת מן Mo-yses, שענינו מֻצָל ממים Jablonsky וראז' וגיז'. גם Clemens Alexandrinus Strom. L. I כתב כי המצרים קוראים מוישה לכל העולה מן המים וחי. ול"נ כי פעל מָשָה בעברי משם משה נגזר, והשרש הזה לא נמצא אלא להוראת ההצלה מן המים, ימשני ממים רבים ש"ב כ"ב י"ז, ותהלים י"ח י"ז, ויזכור ימי עולם משה עמו ישעיה ס"ג י"א, ופירש אח"כ איה המעלֵם מיָם. ולא שנגזר הפועל משמו של מרע"ה, אלא אומר אני כי כל מי שהיה נופל אל המים וניצול היו המצרים קוראים לו משה, ומזה למדו גם בני ישראל בהיותם במצרים ובנו להם פעך משה להוראת ההצלה מן המים. ותלמידי מוהר"ר מ"מ אומר כי אמרו מָשָה מפני שכבר היה להם פעל מָשַךְ שגם הוא קרוב בהוראתו לפעל מָשָה; וזה נכון. ומזה היה כי פעל משה בלה"ק אין הוראתו הצלה מן המים דווקא, אלא משיכה בעלמא, ולפיכך אמר כי מן המים משיתיהו, ימשני ממים. והכורם אומר כדון יצחק, והוא מוסיף כי לא נתגדל משה אצל בת פרעה, אלא אצל אמו, ומפרש ויהי לה לבן לאמו, כי לא קבלה שכר היניקה, אבל בקשה שתחזיר לה בנה. וזה רחוק מן הדעת מאד, שיאמר ויהי לה לבן על אמו, והיל"ל ותשיבהו לאמו, או ויהי עם אמו, וכיוצא בזה; גם מ"ש אח"כ ויצא אל אחיו משמע שלא היה אצל אחיו.

17 כי מן המים משיתהו: היא אמרה בל' מצרי, והכתוב אמר בלה"ק, והזכיר פעל משה להיותו ל' הנופל על הלשון.

18 ויצא אל אחיו: כי הגידו לו את מולדתו והיה חפץ לראות את אחיו רמבמ"ן, אולי כי אמו אשר היניקתו היתה הולכת כפעם בפעם לראות את שלום הנער כדרך המיניקות, וכשגדל מעט הגידה לו שהוא יהודי ושהיא אמו.

19 וירא בסבלותם: טעם הבי"ת שנסתכל בענויָם עין החמלה, כמו כי ראה ה' בעניי בראשית כ"טי ל"ב; וכן במדרש וברש"י נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם.

20 נצים: נפעל מן נצה, וחסרה נו"ן השרש.

21 לרשע: לאותו שנראה לו שאין הדין עמו.

22 מי שמך לאיש: מפני שראו שטמן ההרוג בחול הבינו שלא היה לו רשות מהמלך, לפיכך מלאו לבו לאותו עברי לומר לו מי שמך לאיש שר קלינעבערג.

23 וישב בארץ מדין: כתב ראב"ע כי אנשי מדין היו סריס אל משמעת פרעה, ולפיכך הוצרך משה להיות רועה צאן, כדי שלא לעמוד ביישוב; וזה הבל, כי כהן מדין לא יתכן שיהיה תמיד חוץ לעיר, והנה אין ספק שהיה איש מפורסם בעיר, וחתניו לוקחי בנותיו היו ג"כ ידועים, ולפי מחשבת הראב"ע היה ראוי למשה שיתחתן באחד מִדַלַת העם בני בלי שם, לא שיקח בת הכהן.

24 הרהטים: עיין בראשית ל' ל"ח.

25 אל רעואל אביהן: זקנן היה, אבי י תרו, ואמר י' ד' מיכאעליס כי כאן הזכיר רעואל לפי שהיה עדיין בחיים, והיה בעל הבית, ואח"כ מת, ונזכר יתרו שהיה בעל הבית אחריו.

26 וגם דלה דלה לנו: אעפ"י שכבר דלו הן ומלאו את הרהטים, לא הספיקו המים שדלו הן וחזר משה ודלה ראב"ע.

27 קראן: משפטו קְרֶאנָה, ונשארה הנו"ן בלא תנועה, וכן שְמַעַן קולי במקום שמענה, וכל זה ע"ד ל' ארמית, כי בל' סורי הצווי לרבות, הוא קְטוּלֵין.

28 וימת מלך מצרים: הוא הקדמה למה שהוא עתיד לומר כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ד' י"ט רשב"ם.

29 ויאנחו בני ישראל: גם בחיי המלך היו נאנחים, אך לא היה אפשר להם להתאסף ולקרוא צום ועצרה, כי לא היה להם יום מנוחה, ועתה במות המלך והיו המצרים עושים לו אבל ומספד, נקהלו גם היהודים וצעקו אל ה' אח"ם.

30 וידע אלהים: גמר בלבו מה יעשה להם, כמו ואדעה מה אעשה לך למטה ל"ג ה', עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר ש"ב כ"ד י"ג, וכן ויודע ה' את אשר לו במדבר י"ו ה', עיין שם פירושי.